רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי זֶה אֶחָד מִשָּׁלֹשׁ מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵן מְחֻוָורִין בַּתּוֹרָה. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכִי יֵשׁ כֹהֵן עַכְשָׁיו וְאֵין כֹּהֵן לְאַחַר זְמָן. וְאֵי זֶה זֶה זֶה שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רַב וּפוֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה כָּל שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל לֵוִי עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה.
רִבִּי חַגַּיי שָָׁאַל לַחֲבֵרַייָה מְנַיִן לָאוֹכֵל בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פָטוּר. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין 40a וְנִמְצָא תְרוּמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא כֹהֵן שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ מֵהוֹרַייַת בֵּית דִּין. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְנִמְצָא שַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא פֶּסַח וְנִמְצָא שְׁלָמִים שֶׁהוּא פָטוּר. 40b אָֽמְרוּן לֵיהּ מִשּׁוֹחֵט בִּרְשׁוּת. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא שׁוּמָּן וְנִמְצָא חֵלֶב שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא אָסוּר וְנִמְצָא מוּתָּר שֶׁהוּא פָטוּר. לֹא אֲגִיבוּ. אָמַר לוֹן נִמְלָכִין מִינָן אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֲפִילוּ יָדַע אֵינוֹ פוֹרֵשׁ. עָאַל רִבִּי יוֹסֵי לְגַבּוֹן אָמַר לוֹן לָמָּה לֹא אַמְרִיתוּ לֵיהּ אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. אָֽמְרִין לֵיהּ הוּא קְשִׁיתָהּ וְהוּא קִייְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
עאל ר' יוסי לגבון. נכנס רבי יוסי אח''כ אצליהם לבית המדרש והגידו לו שנתקשו בדבר ששאל להם רב חגיי ואמר להם למה לא אמריתו ליה מהמקרא הזה או הודע וגו' ואמרו לו כבר רב חגיי בעצמו הוא הקשה לנו קושיא זו והוא בעצמו קיימה ותרצה מדרשת המקרא הזה:
אמר לון נימא לכון מנין. עכשיו אני אומר לכם מנין למדו דבר זה דכתיב גבי חטאת או הודע וגו' ורישיה דקרא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע וגו'. ודרשינן השב מידיעתו מביא על שגגתו יצא זה שאפי' יודע אינו פורש שזה האומר מותר אינו שב מידיעתו הוא וכן זה הסומך על הוראת ב''ד אע''פ שיודע שחלב הוא אינו שב מידיעתו:
לא אגיבון מה. ולא השיבו לו דבר מה על זה:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר דהיא גופה מעיקרא קשיא לי דלדבריכם האומר מותר לאו שוגג הוא לענין קרבן מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב ומה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור שהוא פטור. כצ''ל וכן הוא בהוריות ושם ג''כ יש חילופי תיבות בספרי הדפוס ברישא וטעות דמוכח הוא כלומר מ''ט דאמריתו באומר מותר כמו בסומך על הוראת ב''ד וכן גבי פסח שהוא פטור לר' יהושע ומאי שנא מכסבור כשהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב:
אמרין ליה משוחט ברשות. כלומר מהאי טעמא הוא דפוטר לפי ששחט ברשות מצוה שכסבור שהוא פסח וקסבר ר' יהושע טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור הוא כגון זה שהקריב קרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין הן:
מה בין. השוחט בשבת שסבור שהוא חול ונמצא שבת שהוא חייב בקרבן דהוי שוגג ומה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים ושחטו בשבת שהוא פטור לר' יהושע כדתנן בפ''ו דפסחים בשאר כל הזבחים שראויין הן לפסח וכסבור שהוא פסח ושחטו בשבת ונמצא שלמים ר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ומה בין זה לשוחט בהעלם שבת:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר עוד קשיא לי חדא הא דלקמיה ומתוך כך קשיא לי היא גופה דאמריתון לי כדמסיק ואזיל להקושיא:
אמרין ליה מהורוית ב''ד. כלומר מדין הוראת ב''ד למדנו דבר זה דכמו דאמרינן התם גבי העושה ע''פ הוראת ב''ד דלא דמי לשאר שוגג שהשגגה היא באכילה עצמה שכסבור שהיא מותרת דבכה''ג הוא דחייבה התורה בקרבן כגון שכסבור על חלב שהוא שומן וכן כסבור שהוא חולין ונמצא תרומה דבהא הוא דמיחייב קרן וחומש לאפוקי היכא דלא שגג באכילה עצמה שידע שהוא חלב אלא שאכל על פי הוראת ב''ד שהורו לו שמותר דפטור מקרבן וה''ה נמי הכא שידע שהיא תרומה ואכל בשגגת עצמו שכסבור שהוא כהן ומותר לו לאכלה דהויא דומיא דהוראת ב''ד ובכה''ג לאו שוגג מיקרי לענין חיובא דקרבן וכן לחיובא דקרן וחומש בתרומה:
ר' חגיי שאל לחברייה. גרסי' להא בריש מסכת הוריות ויש כאן חילופי תיבות בטעות דמוכח וכן שם במקצת מנין לאוכל ברשות שהוא פטור. מ''ט דר' יהושע דפוטר ומנלן לאוכל ברשות כזה שהוא פטור הרי בטעות הוא וכי מה בין שאר שוגג שסבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חויב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל כצ''ל כמו שהוא שם שהוא פטור. דאמרת שהוא פטור ואמאי הרי אכילתו בטעות היתה וליהוי כשאר שוגג דעלמא:
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בִּלְבַד כֹּהֵן מַקְרִיב. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ כָל כֹּהֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב וּבִלְבַד בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. עַל דַּעְתַּייְהוּ דְּרַבָּנִין וּבִלְבַד בִשְׁעַת מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בִּזְמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דרב. כצ''ל ובלבד בשעת המקדש דיליף מקרבנות ודוקא בזמן שהן נוהגין אבל לר' יוחנן ואפי' בזמן הזה דגילה לנו הכתוב אשר יהיה וגו' דלעולם ככהן גמור הוא כל זמן שלא נודע שהוא חלל:
על דעתיה דרב. וכן איכא בינייהו בענין חלוקת מתנות כהונה דלרב ובלבד בקדשי המקדש דכמו דמכשיר הקרבנות שהקריב ה''נ כל מה שחלק בקרבנות אין מוציאין מידו ודוקא בקדשי המקדש דנלמד מקרבנות שגילה הכתוב אבל מה שחלק בקדשי הגבול תרומות ומעשרות וכיוצא בהן מוציאין מידו אבל לר' יוחנן דיליף מובאת אל הכהן וגו' הרי הוא ככהן לכל דבר מקודם שנודע ואפי' מה שחלק בקדשי הגבול אין מוציאין מידו:
ועל דעתיה דר' יוחנן. דדריש מקרא דובאת וגו' ואפי' כל כהן. כלומר אפילו כל הדברים מה שצריך כהן כשר הוא מה שנעשה מקודם שנודע אע''פ שנולד חלל:
על דעתיה דרב ובלבד כהן מקריב. כלומר דוקא לענין קרבנות שהקריב הוא דמכשיר ר' יהושע כדדריש מופועל ידיו אבל לעניני כהונה אחרים כגון מה שטימא וטיהר בנגעים וכיוצא בדברים מה שניתנו לכהן לא מכשיר דלא גלי רחמנא אלא בפועל ידיו דקרבנות:
נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בִּמְגוֹרָת שֶׁל דִּיסְקוֹס בְּיַבְנֶה שֶׁנִּפְגְמָה וְנִמְדְּדָה וְנִמְצֵאת חֲסֵירָה. וְהָיָה רִבִּי טַרְפוֹן מְטָהֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן הַמִּקְוֶה הַזֶּה בְּחֶזְקַת טָֽהֳרָה לְעוֹלָם הוּא בְטָֽהֳרָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָסֵר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה הַטָּמֵא הַזֶּה בְּחֶזְקַת טוּמְאָה לְעוֹלָם הוּא בְטוּמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהֵר. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן לְמָה זֶה דוֹמֶה לְעוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה לְמָה זֶה דוֹמֶה לְעוֹמֵד וְהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. אוֹמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן מַה עֲקִיבָה אֲנִי מְדַמֶּה לֵיהּ לְבֶן גְּרוּשָׁה וְאַתְּ מְדַמֶּה לֵיהּ לְבַעַל מוּם. נִרְאֶה לְמִי דוֹמֶה אִם לְבֶן גְּרוּשָׁה הוּא דוֹמֶה נְלַמְּדֶינּוּ מִבֶּן גְּרוּשָׁה. וְאִם לְבַעַל מוּם הוּא דוֹמֶה נְלַמְּדֶינּוּ מִבַּעַל מוּם. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מִקְוֶה פְסוּלוֹ בְגוּפוֹ וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְגוּפוֹ. וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה שֶׁפְּסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים. מִקְוֶה פְסוּלוֹ בְיָחִיד וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְיָחִיד. וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה שֶׁפְּסוּלוֹ בְּבֵית דִּין. וְנִמְנוּ עָלָיו וְטִימְּאוּהוּ. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַייָו.
Pnei Moshe (non traduit)
שפסולו בב''ד. שצריך שיעידו שנים עליו בפני ב''ד ויפסלו אותו:
ובעל מום פסולו ביחיד. שאם אחד אמר לו בעל מום אתה פוסלו שדבר הניכר לכל הוא:
מקוה פיסולו ביחיד. שאמר אני מדדתיה ונמצא חסר ועד א' נאמן באיסורין:
שפיסולו מחמת אחרים. שנולד מן הגרושה שנשאה הכהן:
ור''ע מטמא. דלא ידעינן אימת חסרה:
והיה ר''ט מטהר. כל טהרות שנעשו על גבה דאמרינן השתא הוא דחסר:
במגורת. של מים של מקום הנקרא דיסקוס ביבנה:
נשמעינה לזה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמקואות סוף פ''א:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה מַה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מֵת וְיַחֲזִיר הָרוֹצֵחַ לִמְקוֹמוֹ. אוֹ כְּמִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה את עביד ליה. לענין החזרת הרוצח דתנן בפ''ב דמכות אם משנגמר דינו מת כ''ג אינו גולה ואם נגמר דינו בלא כ''ג אינו יוצא משם לעולם והשתא אם נגמר דינו של זה ונמצא הכהן גדול שהוא בן גרושה או בן חלוצה מאי הוא דינו אם כמו שהוא מת הכ''ג דעד האידנא אחזקו ליה בכהן כשר ונמצא שאינו כהן והרי זה אינו גולה או דילמא בטלה כהונתו למפרע דאיגלאי מילתא דלאו כהן הוה והרי הוא כמי שנגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי וְאַף לְעִנְייָן שְׁאָר הַדְּבָרִים כֵּן מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר 41a שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק מִן מַה דְּתַנֵּי עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּחַטָּאת גְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לְרַבִּים שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת. הָדָה אָֽמְרָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דתני. בברייתא עלה דעשו להאי כהן שהוא עומד ומקריב ונודע שהוא פסול כדין חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים דתנן בפ''ה דגיטין דמכפרת היא מפני תיקון המזבח ואע''פ שנודע אח''כ שגזולה היא אפ''ה מכפרת הואיל ובהתחלת הקרבתה לא נודעה לרבים וה''נ כן הוא והדא אמרה שהוא מקבל וכו' ושעורף ואח''כ מזה דמכיון שלא נודע לרבים שעדיין לא נפסל בב''ד גומר הוא הקרבתו:
שורף. כמו שעורף כלומר וכן בקרבן העוף אם לאחר שעורף ומלק אותו נודע שהוא פסול אם אח''כ מזה את דמו:
מקבל ואח''כ זורק. כלומר אם היה מקבל את הדם ונודע שהוא פסול אם אעפ''כ זורק הוא וכן קומץ ואח''כ מקטיר:
ואף לענין שאר הדברים כן. הא דמכשיר ר' יהושע עבודתו אם אף באמצע העבודה נמי דינא הכי מכיון שהתחיל בכשרות גומר הוא לכל שאר הדברים כדחשיב ואזיל. וגרסי' להא בפ''ג דהוריות סוף הלכה א':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source