Vayedaber

משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל מִין שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בִּלבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶן. מִמָּקוֹם שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵיקֵל מִשָּׁם רִבִּי עֲקִיבָה מַחְמִיר שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לֵעָשׂוֹת קוֹדֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ שֶׁאָכַל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ממקום. מהכתוב שר''א מיקל דדריש ונתן וגו' כל שהוא ראוי להיות קודש ואפי' אינו מינו מן הכתוב הזה בעצמו למד ר''ע להחמיר דדריש האי ונתן אדלעיל אשר יאכל שצריך ליתן לו ממין הקדש שאכל והלכה כר''ע:

ר''ע אומר וכו' לפיכך. הואיל דאין משלמין אלא ממין על מינו אם אכל קישואין של תרומה של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית לשלם מהן דשל ערב שביעית כבר הוקשו ולא חזו מידי ואם הן של ספיחי שביעית אסורין הן מדבריהן ואפילו בפירות של היתר כגון פירות אילנות וכיוצא בהן אינו יכול לשלם מהן שאין פורעין חוב מדמי שביעית:

מתני' ר''א אומר משלמין אפי' ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע. כדקאמר בגמ' אכל ירק ושלם גרוגרות או גרוגרות ושלם תמרים תבא עליו ברכה ואף למאי דקיי''ל כהאי מ''ד דתשלומי תרומה לפי דמים הוא משלם מ''מ הואיל ואכל מידי דלא קפיץ עליה זבינא ומשלם מידי דקפיץ עליה זבינא תע''ב:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לָהֶן עַל תַּרְתֵּין אֲחַרִייָתָא לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. וְלֶקֶט וְשִׁכְחָה אֵין בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. אֶלָּא בִּנְשִׁיאַת פֵּיאָה וּבְקָמַת פֵּיאָה אֲנָן קַייָמִין. 34a לֵית הָדָא פָּֽשְׁטָה שִׁאִילְתֵּיהּ דְּחִילְפַיי דְּחִילפַיי שְׁאַל לֶקֶט בִּנְשִׁירָה מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן לֶקֶט. אִית לָךְ מִימַר פֵּיאָה בְּלֶקֶט. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ עַל כּוּלְּהוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוחנן אמר ליה. אדר''ל דלעיל קאי דדחיק לאוקמי בשכחת קמה ובקמת פאה והקשה לו והא תנינן לקט וכי אית לך מימר פאה בלקט כלומר ומה תאמר בלקט וכי יש לך לומר שמהקמת פאה הוא הלקט בתמיה דהא לא שייך לקט באותה קמה שהפריש לפאה וא''כ הדרא קושיא לדוכתה והא תנינן לקט ולדידך היה מקודם ראוי לזיקת תרומה ומעשרות אלא דליתא לטעמא דידך לחלק בין שתים האחרונות לבין הראשונות וכן אמר לה ר' יוחנן בהדיא על כולהון דקחשיב במתניתין קאי דחכמים מתירין לשלם מהן:

לית הדא פשטה שאילתא דחילפיי. הך מילתא דשאל חילפי והוא אילפא גרסי' לה לעיל בפ''ז דפאה בהל' ג' דשאל לקט בנשירה מהו שיקדש אם מיד כשהוא נושר מתוך היד או מתוך המגל חל עליו הקדש לעניים קודם שיפול לארץ ונפקא מינה דאם נפל על איזה דבר ואם לא חל עליו שם לקט עד שיגיע לארץ אם כן היה ראוי לזיקת תרומה ומעשרות ומשכחת לה דישלם ממנו אפי' אם אחר כך הגיע לארץ ונעשה לקט והשתא קאמר הש''ס וכי לא נוכל לפשוט הבעיא דחילפי דמדמדייק לאוקמי בשכחת קמה ובפיאת קמה ומלקט לא קאמר מידי ש''מ דבלקט לא משכחת לה שיהא בו זיקת תרומה ומעשרות דאין לקט אלא בשעת קצירה וקודם שיקצור עדיין אין כאן זיקת מעשרות ומשיקצור ונושר הלקט מתוך ידו חל עליו שם לקט ופטור ממעשרות:

אלא בשכחת קמה. כצ''ל ובקמת פאה אנן קיימין. כלומר דמיירי שהיה השכחה בקמה וכן הפאה הפרישה בעודה קמה דמעולם לא היה בהן זיקת תרומות ומעשרות ולקמן פריך עלה מלקט:

ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות. בתמיה כלומר אי הכי דקרית להו יש בהן זיקת תרומה ומעשרות הואיל ומקודם לכן היו ראוין לקרות להן שם לתרומה ומעשרות א''כ נימא נמי בלקט ושכחה כן דמקודם שנעשו לקט ושכחה היו ראויין לזיקת תרומה ומעשרות:

ולמה. באלו דוקא. מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות. כלומר אף על פי דבמעשר שני והקדש לא שייך תרומה ומעשרות מ''מ מקודם שקרא שם למעשר שני ומקודם שהקדיש היה שייך בהו תרומה ומעשרות והיינו זיקת תרומה ומעשרות:

גמ' רשב''ל אמר על תרתי אחרייתא. הא דתנינן וחכמים מתירין באלו על שתים אחרונות קאי מעשר שני והקדש שנפדו:

הלכה: הָא כֵּיצַד אָכַל יָרָק וְשִׁלֵּם גְּרוֹגֶרֶת. גְּרוֹגֶרֶת וְשִׁלֵּם תְּמָרִים תָּבוֹא לוֹ בְּרָכָה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ מְשַׁלֵּם. אָכַל עֲנָבִים מְשַׁלֵם יַיִן זֵיתִים מְשַׁלֵם שֶׁמֶן. אָכַל חַלָּה מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם מִפֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ שֶׁכֵּן פֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ חַייָבִין בְּחַלָּה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע שֶׁכֵּן הַבִּיכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו שישלם במחובר לקרקע. מאותו המין שכן מצינו שהבכורים נקנין במחובר לקרקע כדתנן בפ''ב דבכורים:

אכל חלה. והיא נקראת תרומה מהו שישלם. מפירות שלא הביאו שליש שכן מצינו שהחלהנוהגת בהן כדתנן בפ''ק דחלה ואע''פ שאותה החלה שאכל היתה מפירות שנגמרו מ''מ הואיל מאותו המין הוא איכא למימר דמשלם מהן ובעיא זו אליבא דר' עקיבא הוא דעל מין ממינו הוא דקפיד אם יכול לשלם מאותו המין אף על גב שלא הביאו שליש:

אכל ביכורים. מהו משלם. משום דביכורים אקרו תרומה דאמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים ולר''א דקפיד שישלם מן היפה על הרע ומהו משלם הרי החולין שהוא משלם אינם יפים כמו הביכורים דלעולם הפירות שנתבכרו בתחלה הם היפים וקאמר דאפי' כן משכחת לה מן היפה על הרע שאם אכל ענבים משלם יין זיתים משלם שמן שהיין והשמן יפה הוא מן הענבים וזיתים:

גמ' הא כיצד. מן היפה על הרע אכל ירק וכו' כדפרישית במתני':

הלכה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵלּוּ הַלּוֹקִין וְהָתַנִּינָן אֵלּוּ נְעָרוֹת. הָכָא אַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתִין אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. אִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר בִּמְקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. רִשְׁעָתוֹ. רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ. וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלְקֶה. בִּמְחַייְבֵי שְׁתֵּי רְשָׁעוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בַּמִּסְפָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וישלם ולא ילקה. ומשני במחייבי שתי רשעיות הכתוב מדבר מדכתיב רשעתו למיעוטא ש''מ שיש כאן עוד חיוב אחד וזהו ממון ואמר רחמנא והפילו השופט והכהו גלי לן דהיכא דאיכא תרוייהו נעביד ביה הכאה:

כדי רשעתו. כתיב גבי מלקות ודרשינן רשעה אחת אתה מחייבו עונש אחד אבל לא שתי רשעיות:

וילקה וישלם. ואמאי לא מחייבינן לי' בתרוייהו:

סבר ר' יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין. כגון שהתרו בו ואיכא מלקות וממון לוקה ואינו משלם. כצ''ל והלכך מוקי למתני' דאלו הן הלוקין בשהתרו בו:

אם לא התרו בו משלם. ובהכי מיירי מתני' דכתובות ודהכא דקסבר ר' יוחנן חייבי כריתות וכן חיובי מיתה בידי שמים אם לא התרו בהן אינן פטורין מתשלומין:

לצדדין היא מתניתא. דאם התרו בו הוא דלוקה ובהכי מיירי מתני' דמכות:

גמ' תמן תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות. גרסי' להאי סוגיא בריש פ' אלו נערות דרמי הני מתני' אהדדי דבפ''ג דמכות קחשיב לחייבי כריתות באלו הן הלוקין ובריש אלו נערות קתני דמשלמין קנס ואיידי דשקיל וטרי לקמן בדינא דמתני' מייתי לה לכולא סוגיא הכא:

משנה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִין. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל מוֹחֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

התשלומין חולין. דונתן לכהן את הקדש גבי אוכל בשוגג הוא דכתיב ולפיכך אינו יכול הכהן למחול דאסור להישראל לעכב אצלו להקדש אבל תשלומי מזיד חולין נינהו ולפיכך אם רצה הכהן למחול מוחל והא דמשלם את הקרן דוקא באוכל תרומה טהורה אבל באוכל במזיד תרומה טמאה אינו משלם אלא דמי עצים לפי שאינה ראויה אלא להסקה ואם לא היתה ראויה להסקה כגון תרומת תותים ורימונים וכיוצא בהן פטור מן התשלומין:

ואינו משלם את החומש. דחומש באוכל שגגה הוא דכתיב:

מתני' האוכל תרומה מזיד. ולא התרו בו דאילו התרו בו קיימא לן דלוקה ואינו משלם כדקאמר בגמרא ובלא התראה אע''פ שחייב מיתה בידי שמים אינה פוטרת מתשלומין:

רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין מִפֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילוּ תֵימַר מְשַׁלְּמִין מַתְנִיתִן עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יָרָק מֵחוֹצָה לָאָרֶץ. 34b לֹא אָמַר אֶלָּא קִישּׁוּאִין שֶׁהֵן פֵּירוֹת אִיסּוּר. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא פֵּירוֹת הֵיתֵר לֹא שֶׁאִם אָמַר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא לוֹקֵחַ לוֹ קוֹרְדּוֹם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך האוכל תרומה שוגג

לא. וקאמר דלא שאף מפירות היתר אינו יכול לשלם משל שביעית שאם אומר את כן שישלם מהן לא נמצא לוקח לו קרדום מדמי שביעית דהוי כמי שעושה סחורה בפירות שביעית וכקונה לו קרדום וכלים הצריכין לו והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:

לא אמר אלא קישואין. כלומר דמדייק מדלא נקט התנא אלא קישואין שהן מדבר שהוא פירות איסור בשביעית לפי שכל המינין שדרך רוב בנ''א לזורען כמו מיני תבואות וקטניות והירקות גזרו עליהן איסור בספיחי שביעית אבל דבר שהוא פירות היתר כגון פירות אילנות ודברים שאין דרך רוב בנ''א לזורען שלא גזרו עליהם משום ספיחי שביעית מאי אם יכול לשלם מאותן פירות היתר על המין שאכל מהן:

זאת אומרת. מדקתני אכל קישואין של ערב שביעית ימתין למוצאי שביעית והרי יכול לשלם מקישואין של חו''ל שאין שביעית נוהגת בהן אלא ש''מ שאין משלמין מפירות חו''ל ודחי לה הש''ס דאפי' תימר דמשלמין ל''ק דאיכא למימר דמתני' מיירי עד שלא התיר רבי להביא ירק מח''ל לארץ כדאמרינן לעיל בפ''ו דשביעית בהלכה ד':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source