וכד הוא תרים חד מן שתין. אבל כשתורם זה בשיעור א' מששים מאלו החמשים סאין נמצא מתגר ליה לבעה''ב ארבעה רובעין של הקב שהוא קב אחד שהרי הבעה''ב היה תורם מהן סאה אחת שהוא ששה קבין והוא אינו תורם עכשיו כ''א חמשה קבין שכך הוא החשבון חמשים סאין הן ג' מאות קבין והן חמשה פעמים ששים הרי הוא מרויח להבעה''ב קב אחד שהוא ד' רובעי הקב ולפיכך תרומה היא אבל לא לעשות הטבל חולין לפי שצריך להשלים עוד ד' רובעי הקב לשיעור תרומת בעל הבית ולפי דנקט ברישא שיתא רובעין ולא בעי למינקט קב ומחצה או רובע סאה שכך הוא לשון חכמים במשנה הכל על רובע הקב כדאשכחן בפ''ב דכלאים ובכמה מקומות נקט נמי בסיפא ארבעה רובעין ולא נקט בלישניה קב:

היך עבידא. כגון דהוה יליף תרים הבעה''ב חד מן חמשין ויש כאן חמשים סאין לפניו לתקנם ולפי שיעור תרומת הבעה''ב לא היה צריך לתרום מהן כ''א סאה אחת שהיא ששה קבין וכד הוא תרים השליח חד מן ארבעין מפסיד לו להבעה''ב שיתא רובעין של הקב שהרי כשתורם עכשיו סאה אחת מארבעים סאין ונשארו עוד עשרה סאין מהחמשים לתקנם והוא תורם מהן ג''כ אחד מארבעים שהוא רובע סאה מארבעים רבעי סאה שיש בעשרה ורובע סאה יש בו ששה רובעין של הקב וזה מפסיד הוא לבעה''ב אלא דמיהת מוסיף בתרומה הוא ואין כאן חשש טבל לפיכך תרומה גמורה היא:

שאין הפחת והתוספת שוין. וזהו כדאמרן דכשהוא פוחת בשיעור הטבל לתרוס מהן מוסיף בתרומה הוא אבל כשמוסיף בשיעור הטבל פוחת הוא משיעור תרומה וצריך להשלימה וכדמפרש ואזיל טפי:

תרומה אבל לא לחולין. כלומר מה שתרם הויא תרומה אבל לא לתקן את הטבל לגמרי שיהו חולין לפי שצריך להשלים אותה כפי מה שרגיל הבעה''ב לתרום:

והמוסיף אחד מעשרה. ואם זה השליח מוסיף פעם א' של עשרה משיעור הבעה''ב שהיה רגיל לתרום א' מחמשים והוא תרם א' מששים נמצא מוסיף הוא בעשרה לתקנם בשיעור שתורם טבל עכשיו ופוחת הוא בתרומה:

תרומה. תרומה זו של השליח תרומה גמורה היא שמוסיף ומתקן את הטבל להיות חולין מתוקנין:

הפוחת א' מעשרה. בעה''ב שהיה רגיל לתרום כבינונית ועכשיו השליח הזה הוא פוחת א' מעשרה כלומר פעם א' מן עשרה של טבל לפי מה שהבעה''ב רגיל לתרום מהן פוחת הוא כדקאמר לקמן דהוה יליף תרים חד מן חמשין והוא תרים חד מן ארבעין נמצא פוחת הוא מלתקן פעם א' של עשרה לפי שיעור תרומת בעל הבית ומוסיף בתרומה הוא שהרי מתקן הוא עוד אלו העשרה מלבד שיעור תרומת בעה''ב:

מה נפק מביניהון. כלומר ומאי נפקא לן מהחילוק שביניהן ולומר דלפעמים גם בתרומה שייך זה כמו במעילה דהאי ליהוי תרומה והאי לא ליהוי תרומה וקאמר דבכה''ג משכחת לה היו לפניו שני כריין שא''ל הבעה''ב לתורמן ובאחד ניתקן לדעתו של בעה''ב ואחד ניתקן שלא לדעתו של בעה''ב אלא הוסיף עליו דתרומת הראשון תרומה שהוא ניכר בפני עצמו ותרומת השני אינה תרומה:

א''ל. שאני תמן דמחתיכה הראשונה נסתיימה דעתו של הבעה''ב כלומר שניכרת ונסתיימה בפ''ע ובה נעשה דעתו ושליחותו של בעה''ב ולפיכך היא נמי מעל ברם הכא וכי שייך לומר על כל חטה וחטה שתרם בתחילה נסתיימה שליחותו של בעה''ב בתמיה הרי הכל מעורבב הוא מה שהוסיף ומה שתרם בתחילה ולפיכך אין תרומתו תרומה כלל:

השליח שעשה שליחותו. של בעה''ב להוציא מעות הקדש לחולין בעה''ב [מעל] דקי''ל במעילה יש שליח לדבר עבירה ואם לא עשה שליחותו השליח מעל כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר טלו שתים שתים שהוסיף להם מדעתו והם הוסיפו עוד מדעתם ונטלו שלש שלש כולם מעלו שהבעל הבית נעשה שליחותו בהחתיכה שנטלו והשליח בשביל שהוסיף להם מדעתו והם בשביל שנטלו עוד מדעתם קתני מיהת דבחתיכה הראשונה שנטלו נעשה שליחותו של בעל הבית והכא את אמר הכין בתמיה דכשהוסיף אחד מדעתו אין תרומתו תרומה כלל ואמאי לא נימא נמי הכא דמה שתרם קודם שהוסיף כדעתו של הבעה''ב הוא תרם וההיא מיהת ליהוי תרומה:

הכא את אמר וכו'. על המתני' קאי דקס''ד דהא דקתני או הוסיף עשרה במתכוין הוא ולפיכך פריך הכא את אמר תרומתו תרומה בהוסיף והכא בסיפא את אמר ואם נתכוין להוסיף אפי' א' אין תרומתו תרומה ומשני ר' חנינא לא כדס''ד אלא כאן במתכוין לפחות כלומר שלא היה בדעתו להוסיף במתכוין אלא שהיה רוצה לתרום כבינונית ועלתה בידו כך ולפיכך בין פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה וכאן בסיפא דמיירי במתכוין להוסיף ולפיכך אין תרומתו תרומה. הדין הוא פירושא דהאי מילתא. תנינן תמן. בריש פ''ו דמעילה:

והמונה משובח. בגמ' בעי מעיקרא לפרש דמשובח מן התורם מאומד וכהאי מ''ד דס''ל דתרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה כמו התרומה גדולה ודחי לה אלא דה''ק המונה משובח הוא והמודד משובח ממנו והשוקל הוא המשובח שבשלשתן. ממי הוא משובח. המונה וקא''ר חונה דמשובח הוא מן התורם מן האומד וכאבא אלעזר בן גומל דס''ל לעיל בפ''ק דתרומת מעשר ניטלת באומד ומחשבה:

ובסיפות. הוא סוף הקיץ שכבר התחילו להצטמק ומחזיק הרבה מהן ובאמצע הקיץ שאינם מלאים וקשים כל כך ולא צנומות כל כך והסל מחזיק מהן שיעור הבינוני ומפני שלפעמים הוא מתחיל להיות מעשר ותורם במנין ואח''כ אינו רוצה להטריח ומעשר ותורם וגומר במדה ולפעמים הוא בהיפך לפיכך משערים בזמנים הללו כדי לידע כמה ראוי להיות המנין מהן בכל זמן מאלו ג' הזמנים:

בבכורות. בתחלת הקיץ בזמן שביכרו הפירות והן קשות ומלאין ואין הסל מחזיק הרבה מהן:

מתני' בשלשה פרקים משערין את הכלכלה. הסל שמודדין בו המעשרות ותרומת מעשר שמפרישין במדה במשקל ובמנין אבל תרומה גדולה אין מפרישין אותה אלא מאומד כדתנן בפ''ק בהלכה ז':

ת''ל מראשית ולא כל ראשית. הכי דריש לה בספרי פ' שלח לך דכתיב גבי חלה מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה ומדקרייה רחמנא תרומה כדכתיב תרימו תרומה ילפינן נמי לתרומה כן:

מנין שלא עשה כלום עד שישייר מקצת. כדקאמרי ר''ט ור''ע דעד שישייר שם חולין מיהת בעינן:

מה טעמא דר' ישמעאל וכו'. כדפרישית במתני':

סבר חזקיה. כלומר דאי משום הא לא קשיא דבאמת חזקיה לא שנה במתני' אלא כדתני רבי חייא יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר בדוקא ולא על השאר שבכרי עצמו:

והשאר א' מעשרה תרומה. בתמיה הא והשאר טבל טבול לכל הוא וזהו כדאמרן דלסברת חזקיה לא מצית אמרת דהשאר מהכרי כאו''א מעשרה שבכרי הויא תרומה דהא לדידיה לא חלה שם תרומה כ''א על א' מעשרה הראשונים שהפריש וממילא השאר טבל גמור הוא וטבול לכל ואף לתרומה גדולה צריך הוא לתקן את כל השאר והשתא קשיא ותנינן בהא דיעשנה תרומת מעשר על אותו הכרי עצמו בתמיה הא יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר מיבעי ליה שהרי על אותו השאר שבכרי עצמו אי אפשר לעשותה לתרומת מעשר מפני שטבול הוא לכל וגם לתרומה גדולה והאיך יפריש המעשר ויקרא שם לתרומת מעשר קודם שמתקן כל הכרי מתרומה גדולה דהא לכתחילה צריך להפריש כסדרן תרומה גדולה ומעשר ותרומת מעשר ועל מקום אחר מה שכבר ניתקן מתרומה גדולה הוא דיכול לעשותה לתרומת מעשר ולא על אותו השאר שבכרי עצמו:

א' מעשרה שבו קידשה לשם תרומה. כלומר הא אין כאן שקדשה לשם תרומה אלא א' מעשרה שכבר הפריש:

על דעתיה דחזקיה. אלא לדעתיה דחזקיה דלעיל דלא ס''ל כר' יוחנן מכיון שנתן דעתו להפריש כאילו נסתיימה כולה במקומה דהא מהאי טעמא פליג אדר' יוחנן וס''ל התם דהטבל בטל ברוב וא''כ כאן דלא שייך ביטול ברוב ממילא לחומרא הוא לדידיה דאין כל הכרי נתקן מתרומה גדולה אלא אותו אחד מעשרה שהפריש בראשונה בלבד הוא דהויא תרומה וזהו דקאמר דלדידיה קשיא הכא:

לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אבל לא למקום אחר. כצ''ל שכך היא נסחת המתני' דהכא וכדמוכרח מענין הקושיא ומדקאמר בהדיא כן אליבא דחזקי' ולבתר הוא דמשני דתני כר' חייא כדלקמן כלומר והשתא לר' יוחנן ניחא הוא דקאמר דיעשה היותר מה שריבה על א' מעשרה לתרומת מעשר על מה שבאותו הכרי שהרי השאר הוא טבול למעשר בלבד ולפי שקרא שם תרומה להיותר שבכרי עצמו ונמצא מדומע הוא עם הטבול למעשר לפיכך יעשנה לתרומת מעשר עליו עצמו ולא על מקום אחר דשם תרומה שקרא על היותר שבאותו כרי צריך שיהיה לתרומת מעשר עליו עצמו ושפיר מצי נמי לעשותה לתרומת מעשר עליו שהרי כבר ניתקן כולו מתרומה גדולה לסברת ר' יוחנן ואין כאן אלא להפריש המעשר והתרומת מעשר:

א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה תרומה וכו'. כלומר דהניחא לר' יוחנן דס''ל מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה התרומה במקומה א''כ כאן לסברתו קולא הויא דהרי מכיון שנתן דעתו להפריש ולקרות שם תרומה לא' מעשרה חלה שם תרומה מכל או''א מעשרה שיש בהכרי ואף אם יש בו מאה סאין ויותר ניתקן הכל ממילא מתרומה ואע''פ שלא הפריש כולן דכיון שנתן דעתו להפריש כך כאילו נסתיימה כאו''א במקומה וזהו דקאמר אחד מעשרה קדשה לשם תרומה מה שהפריש בראשונה והשאר אף שעדיין לא הפריש מ''מ א' מעשרה תרומה ולכל עשרה ועשרה שיש בהכרי וממילא השאר והוא מה שניתקן מתרומה טבל טבול למעשרות בלבד הוא דהרי מתרומה גדולה כבר נתקן כל הכרי ונסתיימה כל תרומה ותרומה מכל א' מעשרה שיש בו כדאמרן:

על דעתיה דר' יוחנן ניחא. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן לעיל בפרקין בהל''א גבי ניתקן רובו של כרי דקאמר חזקיה טבל בטל ברוב וכדפרישית שם דטבל כה''ג שנשאר בכרי בטל ברוב המתוקן ור' יוחנן ס''ל דאף טבל הנשאר בכרי אינו בטל ברוב וכדקאמר הטעם דמכיון שנתן דעתו להפריש התרומה נסתיימה כל חטה וחטה במקומה כלומר כאילו הוא מצוין במקומו לפי מה שהפריש ומה שנתקן נתקן ומה שלא נתקן נשאר טבל ואינו מתבטל והשתא מפלוגתייהו דהתם שמעינן הכא דאיפכא הויא לענין דינא דר''א במתני' דלסברא דחזקיה הוי הכא לחומרא ולסברא דר' יוחנן קולא הויא דהא הכא לא שייך ביטול ברוב לכ''ע דאין כאן ניתקן רובו של כרי אלא דלענין מאי הוא הטבל שנשאר כאן הוא דאיכא בינייהו והיינו דקאמר על דעתיה דר' יוחנן ניחא וכדלקמן:

גמ' אתייא דר' ליעזר כב''ש. האי דב''ש הוא בפ''ק בה''ד והובא גם לעיל בפ''ג בהל''ה דקסברי ב''ש דתרומה קדשה מדומע אע''פ שאינה ניכרת בפ''ע כדאמרי התם גבי התורם זיתים על השמן תרומת עצמן בהן וכדמפרשי שם חברייא בשם ר' יוחנן ואפי' על אתר שאמר מיד ובבת אחת תרומה זו על הזיתים ועל השמן דתרומת זיתים מדומע היא עם השאר שאינה תרומה ואפ''ה תרומה הויא לדידהו וה''נ לר''א דהכא דס''ל דאם מרבה יותר מא' מעשרה דהשאר לא הוי תרומה וצריך לעשותו לתרומת מעשר ואע''פ שהתרומה מדומע היא עם השאר אפ''ה קדשה ועד שיעור א' מעשרה הויא תרומה: