Vayedaber

עַד כַּמָּה אָדָם פּוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. הוֹרָה רִבִּי יוֹנָתָן אֶחָד לְמֵאָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִִן מָאן שְׁמָעִיתָהּ. אָמַר לֵיהּ מִפִּילְפּוּל חֲבֵרַייָא שְׁמָעִית הָא. דְּרִבִי יַנַּאי אָמַר אֲפִילוּ אֶחָד מֵאֶלֶף. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן שִׁעוּרָא דִּכְתִיב רֵאשִׁית דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ וַאֲפִילוּ כָּל שֶּׁהוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר מנא. דלית הלכתא ככל הני אלא דלית כאן שיעורא כלל לתרומה מן התורה דכתיב ראשית דגנך וגו' ואפי' כל שהוא נקרא ראשית ואפי' חטה א' פוטרת את הכרי מד''ת:

אחד למאה. כדאשכחן בתרומת מעשר דמפורש בתורה מעשר מן המעשר:

א''ל ר' יוחנן. לחד מרבנן דא''ל הא דלקמן ושאל לו ממאן שמעיתא להא והשיב לו מן פלפול חברייא שמעית הא דא''ר ינאי דאפי' א' מאלף פוטר מן התורה:

עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה. לפי שכל השיעורין הללו שנשנו במתני' מדבריהם הוא ואסמכינהו אקרא דיחזקאל:

רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה מַה הִיא. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם 20b יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ. מַה לְחִיּוּב. מִזֶּה לִפְטוֹר. אִין תֵּימַר לְחִיּוּב נִיחָא. אִין תֵּימַר לִפְטוֹר וּמַה אִין רִבִּי יוּדָה דְּאִית לֵיהּ שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף פָּטוּר. רַבָּנִין דְּלֵית לְהוֹן שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף לא כָּל שֶּׁכֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תּוֹסֶפֶת תְּרוּמָה חַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַמִּשְׁנָה אָֽמְרָה כֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָה לְרִבִּי אִיסִּי הַיידָא מַתְנִיתָא וְלָא אֲגִיבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ דְּדִילְמָא הָדָא דְתַנִּינָן תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד תְּרוּמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. וְלֹא תַנֵּי עֲלֵיהּ חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תוספת תרומה מה היא. אותה תוספת שהוא מוסיף בעלה בידו מששים ואחד דקתני יחזור ויתרום מה היא אם חייבת במעשרות או לא:

א''ל משום יחיד אני שונה אותה. אליבא דיחידאה אני שונה בדינה ומפרש ואזיל לענין מאי:

מה. לאיזה צד הוא דקאמר דכיחידאה הוא שונה אותה אם לחיוב מזה או לפטור:

אין. תימר לחיוב ניחא. וקאמר הש''ס דפשיטא דלחיוב קאמר דבשלמא אם לחיוב הוא ניחא הא דקאמר משום יחיד אני שונה אותה וזהו אליבא דר' יהודה דס''ל דאותה תוספת נתרמת אף שלא מן המוקף ואין לה דין תרומה ממש והלכך חייבת במעשרות אלא אין תימר לפטור קשיא ומה אם ר' יהודה דאית ליה שנתרמת אף שלא מן המוקף ואפ''ה פטור ממעשרות כשאר תרומה רבנן דלית להון דנתרמת שלא מן המוקף דלא התירו אלא במדה ומשקל ומנין לכ''ש דס''ל דפטור ממעשרות כדין שאר תרומה ומאי האי דקאמר משום יחיד אני שונה אותה אלא ודאי לחיוב ואליבא דר' יהודה קאמר:

אתא ר' יוסי. וקאמר דר' איסי בשם ר''ל קאמר דפשוט ליה דאותה תוספת חייבת במעשרות ור' יוסי גופיה הקשה על זה ואמר המשנה אמרה כן בתמיה וכי לא איפכא שמעינן מהמתני':

א''ר זעירא לר' איסי היידא מתני'. איזו מתני' דאיפכא שמעינן מינה:

ולא אגיביה. לא השיב לו כלום דהו''ל למיפשט מנפשיה:

א''ל. הדר קאמר ליה ר''ז דדילמא הדא דתנינן במתני' דידן דמינה גופא שמעינן דפטורה ממעשרות דקתני עלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כצ''ל ולא תני עליה חזר והוסיף חייב במעשרות כדקתני בעלה בידו א' מששים ש''מ דהתם דוקא הוא שהתוספת חייבת במעשרות משום שהראשונה כשיעור תרומה מאחת מן השיעורין נתרמה ומה שחזר והוסיף אין לו דין תרומה וחייב במעשרות אבל הכא מכיון שעלה בידו מששים ואחד שהוא לאו כשיעור תרומה כלל מה שחזר ותרם להשלים התרומה הוא ויש לה דין תרומה ופטורה מן המעשרות:

משנה: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרוֹם תּוֹרֵם כְדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פָּחַת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ אֶחָד אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יוֹתֵר מִכֵּן יַעֲשֶׂנָּהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּשַׁייֵר שָׁם חוּלִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד שישייר שם חולין. יכול הוא לעשות הכל תרומה ובלבד שישייר מקצת שישאר חולין ויהיו שיריה ניכרין והלכה כר''ט ור''ע:

ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה. מפרש טעמיה בגמ' דדריש ראשית דגנך דיו לראשית שהיא תרומה שיהא כדגן והוא השיריים כלומר דיו בכך שנקרא ראשית ואף שהוא מחצה כמו הדגן:

אבל לא למקום אחר. וכן הנוסחא במשנה הדפוס אצל הגמרא ובנוסחת המשניות יעשנה תרומת מעשר למקום אחר וזהו כדתני ר' חייא כדמפרשינן בגמרא:

יותר מכאן. אין שם תרומה תלה על אותו היותר והוי כטבל הטבול למעשר ומדומע בתרומה ומה תקנתו יעשנה תרומת מעשר על שאר הטבל שלו הטבול למעשר:

רא''א. עד א' מעשרה וכול הוא להרבות הואיל ואשכחן שם תרומה בא' מעשרה שהיא תרומת ממעשר:

מתני' המרבה בתרומה. יותר מכשיעור שאמרו חכמים:

ואם נתכוין להוסיף. על הבינונית ואפי' אחת כגון שתרם אחד מארבעים ותשעה אין תרומתו תרומה:

פיחת עשרה. על הבינונית ותרם אחד מארבעים או הוסיף עשרה ותרם א' מששים תרומתו תרומה דזה נתכוין לבינונית אלא שעלתה בידו כך או כך:

תורם כבינונית אחד מחמשים. דמסתמא דעתו בבינונית:

מתני' האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה''ב. לפי מה שהוא יודע שהבעה''ב הוא בעל עין יפה או בעל עין רעה:

הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. הָיָה יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא אָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָא יוֹדֵעַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא כשהיה יודע וכו'. כלומר זה היה ידוע לו אבל לא א''ל הבעה''ב בפירוש צא ותרום לדעתי מי נימא דבכה''ג נמי תורם כדעתו שהרי ידוע לו דעתו או דילמא מכיון שלא אמר לו לדעתי תורם הוא כבינונית דמסתמא יסכים הבעה''ב לזה וקאמר נשמעינה מן הדא דקתני בסיפא אם אינו יודע דעתו של בעה''ב תורם כבינונית הרי דלא אמרו אלא מפני שאינו יודע דעתו הא יודע אע''פ שלא אמר לו צא ותרום לדעתי כמי שא''ל דאי לאו הכי לישמעינן רבותא טפי דאפי' יודע הוא דעתו כל זמן שלא אמר לו תרום לדעתי תורם כבינונית:

גמ' עד כדון וכו'. בעיא היא אם עד כאן לא תנינן במתני' דתורם כדעתו של בעה''ב כשאמר לו בפירוש צא ותרום לדעתי:

רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן תַּמָּן אָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה וְהוּא אָמַר טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. וְהֵם נָֽטְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ כּוּלָּן מָעֲלוּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מֵחֲתִיכָה רִאשׁוֹנָה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. בְּרַם הָכָא עַל כָּל חַטָּה וְחִטָּה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְייָה אֶחָד נִתְקַן לְדַעְתּוֹ וְאֶחָד נִתְקַן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה נפק מביניהון. כלומר ומאי נפקא לן מהחילוק שביניהן ולומר דלפעמים גם בתרומה שייך זה כמו במעילה דהאי ליהוי תרומה והאי לא ליהוי תרומה וקאמר דבכה''ג משכחת לה היו לפניו שני כריין שא''ל הבעה''ב לתורמן ובאחד ניתקן לדעתו של בעה''ב ואחד ניתקן שלא לדעתו של בעה''ב אלא הוסיף עליו דתרומת הראשון תרומה שהוא ניכר בפני עצמו ותרומת השני אינה תרומה:

א''ל. שאני תמן דמחתיכה הראשונה נסתיימה דעתו של הבעה''ב כלומר שניכרת ונסתיימה בפ''ע ובה נעשה דעתו ושליחותו של בעה''ב ולפיכך היא נמי מעל ברם הכא וכי שייך לומר על כל חטה וחטה שתרם בתחילה נסתיימה שליחותו של בעה''ב בתמיה הרי הכל מעורבב הוא מה שהוסיף ומה שתרם בתחילה ולפיכך אין תרומתו תרומה כלל:

השליח שעשה שליחותו. של בעה''ב להוציא מעות הקדש לחולין בעה''ב [מעל] דקי''ל במעילה יש שליח לדבר עבירה ואם לא עשה שליחותו השליח מעל כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר טלו שתים שתים שהוסיף להם מדעתו והם הוסיפו עוד מדעתם ונטלו שלש שלש כולם מעלו שהבעל הבית נעשה שליחותו בהחתיכה שנטלו והשליח בשביל שהוסיף להם מדעתו והם בשביל שנטלו עוד מדעתם קתני מיהת דבחתיכה הראשונה שנטלו נעשה שליחותו של בעל הבית והכא את אמר הכין בתמיה דכשהוסיף אחד מדעתו אין תרומתו תרומה כלל ואמאי לא נימא נמי הכא דמה שתרם קודם שהוסיף כדעתו של הבעה''ב הוא תרם וההיא מיהת ליהוי תרומה:

הכא את אמר וכו'. על המתני' קאי דקס''ד דהא דקתני או הוסיף עשרה במתכוין הוא ולפיכך פריך הכא את אמר תרומתו תרומה בהוסיף והכא בסיפא את אמר ואם נתכוין להוסיף אפי' א' אין תרומתו תרומה ומשני ר' חנינא לא כדס''ד אלא כאן במתכוין לפחות כלומר שלא היה בדעתו להוסיף במתכוין אלא שהיה רוצה לתרום כבינונית ועלתה בידו כך ולפיכך בין פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה וכאן בסיפא דמיירי במתכוין להוסיף ולפיכך אין תרומתו תרומה. הדין הוא פירושא דהאי מילתא. תנינן תמן. בריש פ''ו דמעילה:

הָכָא אַתְּ אָמַר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וָכָא אַתְּ אָמַר אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִי הִלֵּל כָּאן בְּמִתְכַּוֵוין לִפְחוֹת כָּאן בְּמִתְכַּוֵוין לְהוֹסִיף.

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא הַפּוֹחֵת אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה 21a וְהַמּוֹסִיף אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה. אֲבָל לֹא לְחוּלִין שֶׁאֵין הַפְּחָת וְהַתּוֹסֶפֶת שָׁוִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲוָה יְלִיף תְּרִים חַד מִן חַמְשִׁין כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן אַרְבָּעִין מַפְסִיד לֵיהּ שִׁיתָא רוֹבְעִין. כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן שִׁיתִין מִתְגַּר לֵיהּ אַרְבָּעָה רוֹבְעִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכד הוא תרים חד מן שתין. אבל כשתורם זה בשיעור א' מששים מאלו החמשים סאין נמצא מתגר ליה לבעה''ב ארבעה רובעין של הקב שהוא קב אחד שהרי הבעה''ב היה תורם מהן סאה אחת שהוא ששה קבין והוא אינו תורם עכשיו כ''א חמשה קבין שכך הוא החשבון חמשים סאין הן ג' מאות קבין והן חמשה פעמים ששים הרי הוא מרויח להבעה''ב קב אחד שהוא ד' רובעי הקב ולפיכך תרומה היא אבל לא לעשות הטבל חולין לפי שצריך להשלים עוד ד' רובעי הקב לשיעור תרומת בעל הבית ולפי דנקט ברישא שיתא רובעין ולא בעי למינקט קב ומחצה או רובע סאה שכך הוא לשון חכמים במשנה הכל על רובע הקב כדאשכחן בפ''ב דכלאים ובכמה מקומות נקט נמי בסיפא ארבעה רובעין ולא נקט בלישניה קב:

היך עבידא. כגון דהוה יליף תרים הבעה''ב חד מן חמשין ויש כאן חמשים סאין לפניו לתקנם ולפי שיעור תרומת הבעה''ב לא היה צריך לתרום מהן כ''א סאה אחת שהיא ששה קבין וכד הוא תרים השליח חד מן ארבעין מפסיד לו להבעה''ב שיתא רובעין של הקב שהרי כשתורם עכשיו סאה אחת מארבעים סאין ונשארו עוד עשרה סאין מהחמשים לתקנם והוא תורם מהן ג''כ אחד מארבעים שהוא רובע סאה מארבעים רבעי סאה שיש בעשרה ורובע סאה יש בו ששה רובעין של הקב וזה מפסיד הוא לבעה''ב אלא דמיהת מוסיף בתרומה הוא ואין כאן חשש טבל לפיכך תרומה גמורה היא:

שאין הפחת והתוספת שוין. וזהו כדאמרן דכשהוא פוחת בשיעור הטבל לתרוס מהן מוסיף בתרומה הוא אבל כשמוסיף בשיעור הטבל פוחת הוא משיעור תרומה וצריך להשלימה וכדמפרש ואזיל טפי:

תרומה אבל לא לחולין. כלומר מה שתרם הויא תרומה אבל לא לתקן את הטבל לגמרי שיהו חולין לפי שצריך להשלים אותה כפי מה שרגיל הבעה''ב לתרום:

והמוסיף אחד מעשרה. ואם זה השליח מוסיף פעם א' של עשרה משיעור הבעה''ב שהיה רגיל לתרום א' מחמשים והוא תרם א' מששים נמצא מוסיף הוא בעשרה לתקנם בשיעור שתורם טבל עכשיו ופוחת הוא בתרומה:

תרומה. תרומה זו של השליח תרומה גמורה היא שמוסיף ומתקן את הטבל להיות חולין מתוקנין:

הפוחת א' מעשרה. בעה''ב שהיה רגיל לתרום כבינונית ועכשיו השליח הזה הוא פוחת א' מעשרה כלומר פעם א' מן עשרה של טבל לפי מה שהבעה''ב רגיל לתרום מהן פוחת הוא כדקאמר לקמן דהוה יליף תרים חד מן חמשין והוא תרים חד מן ארבעין נמצא פוחת הוא מלתקן פעם א' של עשרה לפי שיעור תרומת בעל הבית ומוסיף בתרומה הוא שהרי מתקן הוא עוד אלו העשרה מלבד שיעור תרומת בעה''ב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source