מַה בֵּין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מִמּוֹצִיא מִּמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. וְקַשְׁיָא נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֶּבֶל עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. פִּיחֵת כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ הוֹסִיף מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיחת כל הטבל עלה בידו. כלומר ותו הא בלאי האי דנמלך נמי קשיא דכשפיחת ולא הפריש בתחלה אלא מקצת אמרת דמוציא ממנו עליו להשלים לשיעור משום דלגביה אמרינן הכל טבל עולה בידו ואם הוסיף שהפריש בתחלה יותר מכשיעור היכי נימא ביה דמזה ומזה עלה בידו ומפני דכשהוסיף במתכוין ודאי לא קשיא מידי דמרבה בתרומה הוא והאי כרי כוליה מיהת מתוקן הוא הלכך מסיק ואזיל להקושיא:
נטל להוציא וכו'. וכן נמי איפכא דאם בתחלה נטל להוציא ממנו על מקום אחר דחיישת ביה למימר דשמא מזה ומזה עלה בידו וכשנמלך אח''כ להפריש זה עליו להשלים לשיעור תרומה היכי אמרת הדר עליה גופיה דכל הטבל עלה בידו:
מזה ומזה עלה בידו. בתמיה דלבתר דקריית ליה טבל לכל מה שהוציא ממנו להפריש עליו היכי שייכא הדר למיחש ולמימר דאית ביה נמי מן המתוקן:
וקשיא. על האי טעמא דמעתה אם נטל בתחילה להוציא ממנו עליו להשלים את התרומה דאמרת דכל הטבל עלה בידו ואם אח''כ נמלך להוציא ממנו על מקום אחר כלומר מה שנטל להוציא עליו חזר בו ונמלך שתהא תרומה על מקום אחר:
מה בין וכו'. ומ''ט אמרינן דעליו הוא דמוציא ממנו תרומה שמשלים ולא למקום אחר וקאמר דה''ט דבשעה שהוא מוציא ממנו עליו אמרינן כל הטבל עליו בידו כלומר דהכל מן הטבל שבכרי שלא הופרש עליו זה הוא שעולה בידו עכשיו להשלים את התרומה ולא חיישינן שמא גם מן המתוקן עלה בידו ולא הוי כלום שאין המתוקן פוטר את הטבל אבל בשעה שהוא מוציא ממנו על מקום אחר חיישינן שמא מזה ומזה עלה בידו ומה שהוא מן המתוקן אינו פוטר את הטבל של מקום אחר:
הלכה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת כו'. מַתְנִיתִין כְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל 18b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מַתְנִיתִין בִּסְתָם. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה וּפַלִּיג. אָמַר לֵיהּ סְתָמוֹ בְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' שמואל בשם ר''ז. קאמר דמתני' בסתם איירי ושאל ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג אם ר' שמואל פליג אהא וס''ל דאפי' בסתם שאינו ידוע אם ישלים אח''כ או לא אפ''ה אותו מקצת הויא תרומה וא''ל לא כדס''ד דהא דקאמרינן ובדעתו להפריש בשידוע הוא וא''כ ר' שמואל פליג עלה דליתא אלא דר' שמואל מפרש לה דלאו דוקא בשידוע מיירי אלא דסתמו כפירושו דכשהפריש המקצת אמרינן מסתמא בדעתו להפריש עוד עד שישלים ולפיכך אותו מקצת תרומה הויא:
גמ' מתני' בשהפריש ובדעתו להפריש. קס''ד השתא דה''ק בידוע בודאי שדעתו להפריש עוד את השאר עד שישלים לשיעור התרומה מאותו הכרי מיירי המתני' דבהא הוא דאמרינן דאותו מקצת התרומה שהפריש הויא תרומה וישלים לכשיעור:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עשו אותה כפועל שאינו מאמין לבעל הבית. כלומר הא דאמרי חכמים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון שידוע לו שעדיין קיים מהן טעמא הוא מפני שעשו אותה כהאי דתנן בפ''ז דדמאי בהל''ג פועל שאינו מאמין לבעה''ב על המעשרות מתקן הוא בתורת דמאי מה שנותן לו הבעה''ב לאכול והכי נמי אין לו לסמוך על הלוי והעני שאומרין שקיימין הן עד שיודע בודאי אם קיימין הן או מקצתן ומפריש לאכול לפי חשבון והמותר יתקן אותו מספק וגריס להא שם בדמאי:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו בִּמְגוֹרָה וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי מַפְרִיש עוֹד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון. שידוע לו בודאי מה שהוא עדיין קיים מהן אם כל השתי סאין קיימין מפריש שמונה סאין לאכול ואם חציין קיימין מפריש ארבעה סאין עליהן וכן כיוצא בזה והלכה כחכמים:
מפריש עוד שמונת סאין ואוכלן. כלומר יכול הוא להוציא עוד שמונה סאין מהמגורה ועשירית סאה ואוכל אותן על סמך אותן שתי סאין שנתן להלוי ולהעני דנמצאו שמונה סאין ומעט יותר מתוקנין הן ואינו חושש שמא כבר אכלו הלוי והעני מה שנתן להם או מקצתן ונמצא בשעה שמפריש לאכול כבר נאכלו או נאבדו אותן שתי סאין ואין מפרישין על האבוד אלא מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין:
וסאה לעני. האי סאה לאו דוקא דכיון שהוציא מהן סאה אחת למעשר אינו צריך להוציא למעשר עני מהתשעה סאין כ''א סאה פחות עשירית סאה:
ונתן סאה לבן לוי. בשביל המעשר לעשר סאין:
מתני' מי שהיו פירותיו במגורה. באוצר כדכתיב נהרסו ממגורות העוד הזרע במגורה:
מַיי כְּדוֹן בְּשֶׁנִּתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. לֹא נִתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי פְּלוּגְתָא דְחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ נִסְתַּייְמָה כָּל חִטָּה וְחִטָּה בִמְקוֹמָהּ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא עָלָיו וְלֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. עַד כְּדוֹן לֹא נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. וְיָבֹא כְהָדָא הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְיִין אֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר וְאֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר מָהוּ שִׁיִּתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא שְׁאָלִין לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָמַר לוֹן הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. רִבִי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָה אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואית דבעי מימר. לאידך גיסא דלא מספקא לן מידי בהאי דינא וכהדא דתני ראב''י ופליג אמתני' וס''ל דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר ושואל הש''ס אם עד כדון לא אמר אלא בלא נתקן רובו של כרי דאז בדין הוא דאינו מוציא ממנו אפי' עליו אבל אם ניתקן רובו של כרי מהו שהוא יכול להוציא ממנו עליו וקאמר ויבא הא כהדא דאמרינן לעיל בפ''ב בה''א היו לפניו שניי כריין וכו' דמסקינן דאין תורמין ומעשרין מזה על זה ומשמע דלעולם אינו יכול לתרום ולעשר מזע''ז אפי' ניתקן רובו של כרי וכרי דהא סתמא קאמר הפריש ממנו מקצת וכו' ואי איתא דמחלקינן ה''ל לפרש וה''ה נמי בדינא דמתני' אליבא דראב''י אפי' ניתקן רובו של כרי אין תורמין ומעשרין ממנו לא עליו ולא למקום אחר:
ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. כלומר אפי' אם ניתקן רובו של כרי פליג דאין מיעוט הטבל בטל ברוב המתוקן דמכיון שנתן דעתו להפריש התרומה נסתיימה כל חטה וחטה במקומה כאלו מצוין במקומו מה שהפריש ומה שניתקן לפי ערך שהפריש נתקן ומה שלא ניתקן לא ניתקן:
לא נותקן רובו של כרי פלוגתא וכו'. כלומר הך מילתא דאמרן תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דלחזקיה כדאמר ר''ל בשמיה דמיעוט הטבל הנשאר בכרי בטל הוא ברוב המתוקן שפיר הוא דמוקמינן המתני' אליבא דר''ל בשניתקן רוב הכרי ממילא שמעינן דאם לא נתקן רוב הכרי אינו יכול להוציא ממנו אפי' לתקן ולהשלים שיעור התרומה אי נמי דאי אמרינן דמוציא ממנו עליו מוציא הוא אף למקום אחר וכסברת ר''ל דלעיל:
בשניתקן רובו של כרי. הכא במאי עסקינן בשניתקן רוב הכרי באותו מקצת שהפריש כגון שהפריש סאה וחצי על מאה סאין וכיוצא בזה דעליו הוא דמוציא ממנו דר''ל לטעמיה כדאמר לקמן בשם חזקיה דטבל בטל ברוב כלומר טבל כה''ג שנשאר אינו מתוקן בהכרי בטל הוא ברוב המתוקן והלכך כיון דבלאו הכי אותו מיעוט הטבל לאו כטבל בעלמא הוא יכול הוא להוציא ממנו אם רוצה להשלים שיעור התרומה וליכא למיחש שמא מן המתוקן הוא מוציא משום דמה שהוא משלים אינו אלא מצד חומרא בעלמא שהרי מיעוט הטבל בטל ברוב הוא אבל למקום אחר אינו יכול להוציא דחיישינן שמא יעלה בידו מן המתוקן מכיון דניתקן רובו של הכרי:
מיי כדון. והשתא מ''ט דהת''ק דמתני' דמוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר:
אַף בְּטוֹעֶה כֵן. הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתֵּי סְאִין וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹתָהּ הַסְּאָה שֶׁהוּא מַפְרִישׁ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה עַל מָקוֹם אַחֵר. וְהָתַנִּינָן אֲבָל לֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. תִּפְתַּר בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. נִיחָא בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. וּבְמַעְשְׂרוֹת לֹא תַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעְשְׂרוֹת. 19a אֶלָּא טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא טעמא דר''ל וכו'. כלומר אלא דבאמת לא ניחא ליה לר''ל להאי טעמא דאמרן לפירושא דמתני' והוא מקשי עלה דמכיון דהוא אמר וכו' כלומר אי דאמרינן דהכל מהטבל עולה בידו א''כ מ''ש לממנו עליו ומ''ש לממנו על מקום אחר והלכך הוא דקאמר דמפריש אותה הסאה יתירה על מקום אחר דלא חייש מידי להאי טעמא דאמרן לעיל:
ובמעשרות. בתמיה וכי לא תני ר''ל מעשרות במתני' הא גם במפריש מקצת מעשרות תנינן הכי והרי אסור להרבות במעשר כדאמרינן לעיל בדמאי בפ''ה הלכה ב' המעדיף במעשרותיו מעשרותיו מקולקלין דלא חל שם מעשר כ''א על השיעור והשאר הוא טבל והרי כאן חצי מעשר וחצי טבל והשתא היכי ליעבד אם הוסיף במעשר בטעות דהא כאן א''א לומר דחל על הכל שם מעשר ומה שאינו צריך לאותו הכרי מפריש על מקום אחר דהא בכוליה דמעשר איכא ספיקא דאית ביה מעשר וטבל וכשמפריש ממנו על מקום אחר ניחוש דשמא מזה ומזה עלה בידו והיאך יכול לפטור את הטבל של מקום אחר במה שיש בו מן המתוקן:
ופריך ניחא הא בתרומה דבה ודאי לק''מ דהא מותר להרבות בתרומה ואין כאן בית מיחוש דלא יהא שמרבה בתרומה הוא אלא דמכיון דבטעות הוא א''כ תהא אחת מהן תרומה על אותו הכרי ואחת על מקום אחר:
תיפתר במרבה בתרומה. כלומר הא לא קשיא דמידי דהוה דכמרבה בתרומה היא וכל אותן שתי סאין תרומה הן אלא שאינו מחויב על אותו הכרי כ''א סאה אחת ומכיון שקרא שם תרומה על שתיהן מפריש סאה אחת מהן על טבל של מקום אחר ונמצאו שתיהן תרומה כמו שאמר עליהן:
ר' אימי בשם רשב''ל. קאמר דהדין הוא בכה''ג דאותה הסאה יתירה שבשתי סאין אלו מפריש ועושה אותה תרומה על מקום אחר ופריך עלה דהיינו קושיין דהא תנינן אבל לא למקום אחר דחיישינן דמזה ומזה עלה בידו וא''כ הכא נמי דהא לא ידעינן איזו היא תרומה ואיזו היא טעות וכשמפריש סאה אחת מהן על מקום אחר ניחוש דשמא יש בה מן המתוקן וא''א לפטור בה את הטבל של מקום אחר:
אף בטועה כן. כלומר והשתא מעיקרא הבעיא היא דהיכי אמרת בטועה ומוסיף אם נמי אמרינן כן וכגון שהיה סבור שהיה חייב להפריש תרומה שתי סאין מן הכרי הזה שטעה שיש בו מאה סאין ואח''כ נמצא שאינו חייב אלא סאה אחת שאין כאן כ''א חמשים סאין והיכי דיינינן להאי דינא שהרי מה שהפריש להסאה יתירה בטעות הוא שהפריש ומכיון שכן אין כאן תרומה גמורה אלא סאה אחת ולא ידעינן איזו היא התרומה מאותן שתי סאין ואיזו היא ההוספה בטעות והיכי ליעבד דהא מיהת קרא שם תרומה על שתיהן ולאותו הכרי לא חלה התרומה כ''א על אחת מהן ואכתי לא אסיק לעיקר הקושיא עד לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source