תַּנִּייָן קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ תְּרוּמָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַבִּיכּוּרִין. אָמַר לוֹן דְּאַבָּא פַּנַימוֹן הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵייְדָא דְּאַבָּא פַּנַּימוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי בִּיכּוּרִים בִּימִינוֹ וּתְרוּמָה בִשְׂמֹאלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עוֹבֵר אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֵינוֹ עוֹבֵר. מָאן דָּמַר עוֹבֵר רַבָּנִין. מָאן דָּמַר אֵינוֹ עוֹבֵר אַבָּא פַּנַימוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
תניין. תני תנא קומי דר' אבהו תרומה אינה מעכבת את הבכורין כדמפרש ואזיל:
אמר לון. דיחידאה היא דאבא פנימון הוא דאמרה:
היידא דאבא פנימון. כלומר והי קתני לה ומאי קאמר:
א''ר מנא. הכי שמעית מאבא והוא ר' יונה דתני ביכורים מימינו ותרומה בשמאלו כלומר שלא הקדים להתרומה אלא הפרישן כאחת התרומה בידו זה והבכורים בידו זה:
אית תניי תני וכו' מ''ד עובר רבנין. דאעפ''כ צריך שיקדים לביכורים וכאן לא הקדים ועובר ומ''ד אינו עובר אבא פנימון הוא וזהו דקא''ר אבהו דאבא פנימון היא על כה''ג הוא דקאמר:
17b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ שִׁבֳּלִין עוֹבֵר אוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל סֵדֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דקיי''ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא איפשיטא:
משנה: הַמִּתְכַּוֵּין לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. שֶׁאֵינִי נִכְנַס לַבַּיִת זֶה וְאָמַר לַזֶּה. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵה לַזֶּה וְאָמַר לַזֶּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:
וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:
תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:
וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:
מתני' הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו משלהן דאלו משל ישראל בשליחותו הא אמרינן בריש מכילתין דלא הויא תרומה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
מתני' המתכוין לומר תרומה וכו' עד שיהא פיו ולבו שוין. שלא יהו מכחישין זה את זה ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה ה''ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא גמרינן הכי הויא מסקנא דמילתא:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּמִתְכַּוֵּין לְהֶקְדֵּשׁ אֲנָו קַייָמִין. אֶלָּא שֶׁטָּעָה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יוסי דברי הכל. היא המתני' דלדידיה לא קאמרי ב''ש התם אלא בשטועה בדבר אחר שכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא אחר ומיהת נתכוין הוא להקדיש להיוצא ראשון ולא מיקריא הכחשה בדיבורו אבל הכא שנתכוין לעולה ואמר שלמים הוי הכחשה ממש בדיבורו למאי שחשב בלבו אף ב''ש מודו דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:
והדא מתניתא מה היא. האי מתני' דידן כמאן אתיא וקאמר דעל דעתיה דר' ירמיה במחלוקת היא שנויה דלא אתיא אלא כב''ה דקאמרי הקדש טעות אינו הקדש דאלו לב''ש השתא בנתכוין לחוצין וטעה ואמר עולה קדשה בנתכוין לעולה ואמר שלמים לכ''ש דדבריו קיימין:
וא''ר ירמיה. התם דלב''ש אפי' בא לומר חולין כלומר שלא נתכוין כלל בתחילה להקדישו והיה רוצה לומר זה שיצא ראשון יהא נשאר חולין וטעה ואמר עולה קדשה והוה עולה:
ר' יוסי. פליג ואמר דדוקא במתכוין להקדש אנן קיימין לב''ש אלא שטעה מחמת דבר אחר כמו דאמרי שם שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שכסבור היה שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין להקדיש כלל שחשב בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפי' לב''ש לא הוי הקדש:
גמ' תמן תנינן. בריש פ''ה דנזיר:
הקדש טעות הקדש. כדמפרש התם כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש:
תַּנֵּי בִּשְׂפָתַיִם וְלֹא בַּלֵּב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הֵגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה דאמר שמואל לקרבן. שאינו מתחייב בקרבן שבועת ביטוי עד שיוציא בשפתיו השבועה אבל לענין תרומה ונדבת הקדש מודה שמואל דמשגמר בלבו הוי תרומה והקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב ולא גמרינן לבעלמא מידי דחולין מקדשים לא גמרינן:
הרי מוציא בשפתיו אמור. דהכל הולך אחר זה שהוציא בשפתיו ועכשיו מה אני מקיים כל נדיב לב לרבות זה הגומר בלב אע''פ שלא הוציא בשפתיו וקשיא לשמואל:
או אינו אלא המוציא בשפתיו. דוקא הוא דמהני בתרומה ובהקדש והא דכתיב כל נדיב לב פרט למכחיש בשפתיו למה שהוא בלבו דבעינן שיהו פיו ולבו שוין ולעולם עד שיוציא בשפתיו:
והתני. בברייתא דדריש כל נדיב לב דכתיב גבי תרומה זה הגומר בלב דהויא תרומה:
ושמואל אמר הגומר בלבו. לאו כלום הוא ואינו חייב עד שיוציא בשפתיו ממש:
ת''ל לבטא. מסיפיה דקרא קא דריש דכתיב לכל אשר יבטא לכל לרבות הוא:
יכול שאני מוציא את הגומר בלב. כלומר שגמר בלבו שתהא שבועה אפי' אם לא יוציא בשפתיו:
תני. בברייתא דת''כ פ' ויקרא לבטא בשפתים כתיב ודריש ולא בלב והיינו שהיה מהרהר בלבו להוציא השבועה מפיו ונתכוין להוציא בשפתוו ולא הוציא אינה כלום:
משנה: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי תְרוּמָתָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:
וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:
תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:
וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:
מתני' הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו משלהן דאלו משל ישראל בשליחותו הא אמרינן בריש מכילתין דלא הויא תרומה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
מתני' המתכוין לומר תרומה וכו' עד שיהא פיו ולבו שוין. שלא יהו מכחישין זה את זה ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה ה''ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא גמרינן הכי הויא מסקנא דמילתא:
משנה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְרוּמָה עָלָיו אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל לא ממקום אחר. אם יש לו עוד מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מהן מקצת תרומתן דלגבי אחריני חוששין דילמא מן המתוקן מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו ור''מ שרי אף למקום אחר והלכה כת''ק:
המפריש מקצת תרומה. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין את השאר חוזר ומוציא ממנו מאותו הכרי עצמו עד שישלים שתי סאין כשיעור תרומה דטבל הוא שעולה בידו ולא מתוקן:
מתני' המפריש מקצת תרומה ומעשרות. במשנה זו נאמרו בה פירושים שונים והנני מבאר בתחלה לפי פירושה הנראה מסוגיית הש''ס דכך היו שונים אותה אלא דמקשי עלה ואח''כ אבאר לדינא מה דנקטינן מתוך המתני' ומתוך התוספתא ומהעולה ממסקנת הסוגיא:
תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמָּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגֵי בִּתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ. אֲבָל גּוֹי שֶׁלָּקַח מִפֵּירוֹת יִשְׂרָאֵל אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי אָמַר לִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִיא מַחְלוֹקֶת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. וְכִי קֳדָשִׁים אֵינָן תּוֹרָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וְתַנִּינָן תַּמָּן קָדְשֵׁי גוֹיִם אֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא הַשּׁוֹחְטָן בַּחוּץ פָּטוּר דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ הָא בְדִימוּעַ לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך התורם קישות
הוון. בני ישיבה בעי מימר מה פליגין ת''ק ור''ש בחומש הא בדימוע לא פליג ר''ש דתרומת נכרי מדמעת הדר אשכחן חדא ברייתא דתני היא הדא היא הדא דגם בדימוע פליג ר''ש כמו דפליג בחומש:
וכי וכו'. כלומר דמהדר הש''ס ומאי קשיא היא וכי קדשים של הנכרים אינן מד''ת דהא דרשינן איש איש לרבות את הנכרים שנודרים ונודבים כישראל ואפ''ה ר''ש פוטר מן החומרות שנוהגות בקדשי ישראל כדתנינן תמן בפ''ג דזבחים קדשי נכרים וכו' פטור דברי ר''ש ר' יוסי מחייב כצ''ל כמו דגרסי' שם אלמא דאפי' קדשים שלהן דמן התורה הן אפ''ה אינן נוהגות בהן חומרי קדשי בני ושראל וה''ה בתרומה נמי כן:
וקשיא על דר''ש פוטר טבלו ד''ת. כלומר הרי הנכרי פוטר את טבלו שהוא מד''ת ותרומתו תרומה לתקן את הטבל ואת אמר הכין בתמיה דאין חייבין עליה חומש ואמאי הא נמי תרומה היא מד''ת:
א''ל ר' אבהו. דלא כך אמר ר' יוחנן אלא דקאמר היא מחלוקת דאף בשלקח הנכרי פירות ישראל ותרמן הוא פליג נמי ר''ש:
מה פליגין. במה הוא דפליגי וס''ל דאין חייבין עליה חומש דוקא בתרומת גרנו של הנכרי אבל נכרי שלקח מפירות ישראל שכבר נגמרה מלאכתן למעשר ביד ישראל ותרמן הנכרי אף ר''ש מודה דהויא כתרומת ישראל וחייבין עליה חומש:
הלכה: 18a הוֹצִיא לָהֶן תְּרוּמָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבִתְרוּמָה גְדוֹלָה דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה וַודַּאי. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּלְבַד. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִפְרִישׁ מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִקְדִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי חושש וכו'. כדפרישית:
הוציא להן מעשר ראשון וכו'. כדפליגי בתרומה וגרסי' בדברי רשב''ג אינו נוהג בו אלא מעשר ראשון בלבד וכן לקמן במעשר שני והכין הוא בתוספתא:
רשב''ג אומר הרי זה תרומה ודאי. ואין חוששין בה לטבל כדמפרש טעמיה לקמן דחושש שמא הקדים כלומר דלית לן למיחש ביה אלא שמא הקדים המעשר לתרומה ולא הפרישן כסדר וזה לא כלום הוא דהא בדיעבד מה שעשה עשוי כדתנן לעיל בהלכה ה' אבל אין חוששין לשמא הפריש ממין על שאינו מינו כדרבי דבהא אפי' בדיעבד לא הויא תרומה:
גמ' הוציא להן תרומה מתוך ביתו. תוספתא היא בפ''ד ואנכרי קאי דלעיל מינה גריס התם נכרי שתרם תרומתו תרומה בד''א על הגורן הפריש תרומה ונותנה לכהן מעשר ראשון ונותנה ללוי וכו' ופירותיו מתוקנים הכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הוציא להן תרומה מתוך ביתו נוהגין בהן בטבל ובתרומה גדולה דברי רבי. כלומר דכשמכניס הפירות לתוך ביתו פירותיו מקולקלין דשמא לא הפריש כלום מהן וכמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרה מתרומות ומעשרות ואסור ליקח ממנו בלא תיקון הוציא להן תרומה מתוך ביתו ואמר זו היא התרומה שהפרשתי מפירותי נוהגין בה שתיהן דחוששין משום טבל דשמא לא הפריש כתיקונה כדמפרש טעמיה דרבי לקמן דשמא הפריש ממין על שאינו מינו וכן נוהגין בה כתרומה גדולה דהרי ספק הוא ומתקנה ממקום אחר ונותנה לכהן א''נ דהכהן צריך לתקנה ממקום אחר דיש בה חשש טבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source