Troumot
Daf 17b
משנה: הַמִּתְכַּוֵּין לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. שֶׁאֵינִי נִכְנַס לַבַּיִת זֶה וְאָמַר לַזֶּה. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵה לַזֶּה וְאָמַר לַזֶּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
Traduction
Si quelqu’un a l’intention de prélever la terouma et que (par erreur) il déclare prélever la dîme (117)Cf. Babli, Pessahim 63a., ou à l’inverse, ou s’il a l’intention d’offrir un holocauste et qu’il formule le vœu d’apporter un sacrifice pacifique, ou à l’inverse, ou s’il veut s’interdire l’accès de telle maison et qu’il désigne telle autre maison, ou s’il veut s’interdire toute jouissance de tel individu, et qu’il exprime le nom de tel autre, aucun de ces vœux n’est valable, jusqu’à ce que sa pensée et son expression soient les mêmes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המתכוין לומר תרומה וכו' עד שיהא פיו ולבו שוין. שלא יהו מכחישין זה את זה ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה ה''ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא גמרינן הכי הויא מסקנא דמילתא:
משנה: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי תְרוּמָתָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Traduction
Si l’idolâtre ou le samaritain ont prélevé de leurs produits l’oblation sacerdotale (119)Babli, Qidushin 41bÊ; Gitin 23b. ou la dîme, ou s’ils ont déclaré sacrés quelques produits, leurs actes sont valable; Selon R. Juda, l’idolâtre n’a pas à tenir compte du précepte de la plantation de 4e année; mais selon les autres sages, ce précepte subsiste aussi pour lui. Lorsque cette oblation d’idolâtre se mêle à moins de cent parts profanes (120)Ib. Qidushin 41b., le mélange est interdit; et si un étranger en mange par mégarde, il doit un 5e en supplément du capital. R. Simon l’en dispense.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו משלהן דאלו משל ישראל בשליחותו הא אמרינן בריש מכילתין דלא הויא תרומה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:
תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:
וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:
ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּמִתְכַּוֵּין לְהֶקְדֵּשׁ אֲנָו קַייָמִין. אֶלָּא שֶׁטָּעָה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
On a enseigne ailleurs (118)(Nazir 5, 1 ) Cf. mme, sŽrie Jerusal., 53d, o le prŽsent est reproduit entirement.: selon Shammaï, une consécration effectuée par erreur est valable, et R. Jérémie ajoute en explication que si le propriétaire avait l’intention de déclarer profane la première bête sortant de l’étable et que par erreur il la déclare comme holocauste, l’animal sera consacré (comment donc se fait-il qu’ici, au contraire, on déclare l’invalidité de toute déclaration erronée)? C’est que, répondit R. Yossé, ailleurs on a toujours l’intention de consacrer l’animal; seulement, l’on s’est trompé dans la désignation en pensant à une autre chose semblable (tandis qu’ici on n’y avait jamais songé). Quant à l’avis exprimé dans notre Mishna, d’après quel docteur se range-t-il? Selon R. Jérémie, c’est un point en litige entre Shammaï et Hillel de savoir si la consécration est nulle, ou non (conformément à l’enseignement précité); selon R. Yossé, tous deux sont d’accord pour le cas présenté par notre Mishna que la consécration est nulle
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בריש פ''ה דנזיר:
הקדש טעות הקדש. כדמפרש התם כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש:
וא''ר ירמיה. התם דלב''ש אפי' בא לומר חולין כלומר שלא נתכוין כלל בתחילה להקדישו והיה רוצה לומר זה שיצא ראשון יהא נשאר חולין וטעה ואמר עולה קדשה והוה עולה:
ר' יוסי. פליג ואמר דדוקא במתכוין להקדש אנן קיימין לב''ש אלא שטעה מחמת דבר אחר כמו דאמרי שם שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שכסבור היה שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין להקדיש כלל שחשב בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפי' לב''ש לא הוי הקדש:
והדא מתניתא מה היא. האי מתני' דידן כמאן אתיא וקאמר דעל דעתיה דר' ירמיה במחלוקת היא שנויה דלא אתיא אלא כב''ה דקאמרי הקדש טעות אינו הקדש דאלו לב''ש השתא בנתכוין לחוצין וטעה ואמר עולה קדשה בנתכוין לעולה ואמר שלמים לכ''ש דדבריו קיימין:
על דעתיה דר' יוסי דברי הכל. היא המתני' דלדידיה לא קאמרי ב''ש התם אלא בשטועה בדבר אחר שכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא אחר ומיהת נתכוין הוא להקדיש להיוצא ראשון ולא מיקריא הכחשה בדיבורו אבל הכא שנתכוין לעולה ואמר שלמים הוי הכחשה ממש בדיבורו למאי שחשב בלבו אף ב''ש מודו דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:
תַּנֵּי בִּשְׂפָתַיִם וְלֹא בַּלֵּב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הֵגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.
Traduction
. On a enseigné: il faut avoir prononcé la déclaration des lèvres, et non pas seulement l’avoir méditée en son cœur; et ce qui prouve qu’il n’y a pas d’exclusion pour celui qui achève la consécration mentalement, c’est qu’il est dit (Lv 5, 4) de prononcer. Samuel dit: l’achèvement mental de la consécration n’est effectif que lorsqu’on s’est exprimé aussi en toutes lettres; et quoiqu’il soit dit (Ex 25, 2): tout vœu du cœur (ce qui semble impliquer une déclaration mentale), on entend par là celui qui achève mentalement une déclaration faite à haute voix. Tu dis qu’il s’agit de l’achèvement mental (et qu’il suffit parfois). ou bien faut-il que tout ait été émis verbalement? Puisqu’il est écrit (Dt 23, 24): Tu observeras l’énoncé de tes lèvres, ce qui a été exprimé verbalement se trouve déjà justifié; donc l’expression biblique ''tout vœu du cœur'' s’appliquera à celui qui achève mentalement une déclaration commencée à haute voix. Quant à ce qu’a dit Samuel, de la nécessité de l’achever aussi à haute voix, cela s’applique au sacrifice dû pour serment prononcé entièrement à haute voix (mais, pour les vœux, Samuel n’exige pas l’achèvement à haute voix).
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא דת''כ פ' ויקרא לבטא בשפתים כתיב ודריש ולא בלב והיינו שהיה מהרהר בלבו להוציא השבועה מפיו ונתכוין להוציא בשפתוו ולא הוציא אינה כלום:
יכול שאני מוציא את הגומר בלב. כלומר שגמר בלבו שתהא שבועה אפי' אם לא יוציא בשפתיו:
ת''ל לבטא. מסיפיה דקרא קא דריש דכתיב לכל אשר יבטא לכל לרבות הוא:
ושמואל אמר הגומר בלבו. לאו כלום הוא ואינו חייב עד שיוציא בשפתיו ממש:
והתני. בברייתא דדריש כל נדיב לב דכתיב גבי תרומה זה הגומר בלב דהויא תרומה:
או אינו אלא המוציא בשפתיו. דוקא הוא דמהני בתרומה ובהקדש והא דכתיב כל נדיב לב פרט למכחיש בשפתיו למה שהוא בלבו דבעינן שיהו פיו ולבו שוין ולעולם עד שיוציא בשפתיו:
הרי מוציא בשפתיו אמור. דהכל הולך אחר זה שהוציא בשפתיו ועכשיו מה אני מקיים כל נדיב לב לרבות זה הגומר בלב אע''פ שלא הוציא בשפתיו וקשיא לשמואל:
מה דאמר שמואל לקרבן. שאינו מתחייב בקרבן שבועת ביטוי עד שיוציא בשפתיו השבועה אבל לענין תרומה ונדבת הקדש מודה שמואל דמשגמר בלבו הוי תרומה והקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב ולא גמרינן לבעלמא מידי דחולין מקדשים לא גמרינן:
17b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ שִׁבֳּלִין עוֹבֵר אוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל סֵדֶר.
Traduction
R. Samuel b. Aba demanda: lorsqu’on a remis la dîme aux lévites en épis, anticipant sur l’oblation (avant qu’il y ait aucune obligation), est-ce une transgression, ou n’a-t-elle lieu que lorsque l’ordre des divers droits entre en vigueur? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דקיי''ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא איפשיטא:
תַּנִּייָן קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ תְּרוּמָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַבִּיכּוּרִין. אָמַר לוֹן דְּאַבָּא פַּנַימוֹן הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵייְדָא דְּאַבָּא פַּנַּימוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי בִּיכּוּרִים בִּימִינוֹ וּתְרוּמָה בִשְׂמֹאלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עוֹבֵר אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֵינוֹ עוֹבֵר. מָאן דָּמַר עוֹבֵר רַבָּנִין. מָאן דָּמַר אֵינוֹ עוֹבֵר אַבָּא פַּנַימוֹן.
Traduction
On a enseigné en présence de R. Abahou: si par erreur on a donné l’oblation sacerdotale avant les prémices, cela n’empêche pas de remettre ultérieurement ces dernières, et ainsi de suite pour les autres droits. Cet avis, lui dit-on, est celui d’Aba Penimon qui autorise la remise ultérieure. Mais, demanda R. Yossé, où ce docteur a-t-il enseigné cela? J’ai entendu dire, répondit R. Mena, qu’Aba Penimon permettait même de prendre par la main droite les prémices, par la gauche l’oblation, pour les donner simultanément. L’un déclare dans notre Mishna, que le prélèvement de l’oblation avant la prémice est une transgression; l’autre l’autorise. Or, celui qui déclare que c’est une défense (mettant obstacle aux prélèvements ultérieurs) suit l’avis des rabbins en général; celui qui déclare que ce n’est pas une défense représente l’avis d’Aba Penimon.
Pnei Moshe non traduit
תניין. תני תנא קומי דר' אבהו תרומה אינה מעכבת את הבכורין כדמפרש ואזיל:
אמר לון. דיחידאה היא דאבא פנימון הוא דאמרה:
היידא דאבא פנימון. כלומר והי קתני לה ומאי קאמר:
א''ר מנא. הכי שמעית מאבא והוא ר' יונה דתני ביכורים מימינו ותרומה בשמאלו כלומר שלא הקדים להתרומה אלא הפרישן כאחת התרומה בידו זה והבכורים בידו זה:
אית תניי תני וכו' מ''ד עובר רבנין. דאעפ''כ צריך שיקדים לביכורים וכאן לא הקדים ועובר ומ''ד אינו עובר אבא פנימון הוא וזהו דקא''ר אבהו דאבא פנימון היא על כה''ג הוא דקאמר:
Troumot
Daf 18a
משנה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְרוּמָה עָלָיו אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Après avoir prélevé une partie de l’oblation (p. ex. 1/100e) ou de la dîme, on peut continuer à libérer par la même quantité ce qui reste dû (de quoi compléter 1/50), mais on ne pourra pas s’en servir pour libérer une autre quantité égale (123)On craint d'employer ˆ ce but une partie dŽjˆ libŽrŽeÊ; l'on doit prendre de l'inaffranchi.. Selon R. Meir, c’est permis même pour libérer une autre quantité.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המפריש מקצת תרומה ומעשרות. במשנה זו נאמרו בה פירושים שונים והנני מבאר בתחלה לפי פירושה הנראה מסוגיית הש''ס דכך היו שונים אותה אלא דמקשי עלה ואח''כ אבאר לדינא מה דנקטינן מתוך המתני' ומתוך התוספתא ומהעולה ממסקנת הסוגיא:
המפריש מקצת תרומה. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין את השאר חוזר ומוציא ממנו מאותו הכרי עצמו עד שישלים שתי סאין כשיעור תרומה דטבל הוא שעולה בידו ולא מתוקן:
אבל לא ממקום אחר. אם יש לו עוד מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מהן מקצת תרומתן דלגבי אחריני חוששין דילמא מן המתוקן מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו ור''מ שרי אף למקום אחר והלכה כת''ק:
הלכה: 18a הוֹצִיא לָהֶן תְּרוּמָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבִתְרוּמָה גְדוֹלָה דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה וַודַּאי. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּלְבַד. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִפְרִישׁ מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִקְדִּים.
Traduction
Si l’idolâtre a pris l’oblation de chez lui, est-il dit, et l’a offerte au sacerdote, celui-ci (dans le doute) devra la considérer à la fois sous les rapports les plus graves, comme produits inaffranchis et comme oblation (121)C.-ˆ-d., elle devra tre traitŽe comme sacrŽeÊ; et pourtant vu le doute, le cohen mme n'en manger que lorsqu'on aura opŽrŽ un 2e prŽlvement, d'ailleurs, en rgle. Voir Tossefta sur ce traitŽ, 4.. Tel est l’avis de Rabbi; selon R. Simon b. Gamliel, c’est de l’oblation certaine. S’il fournit aux lévites la première dîme, ceux-ci, selon Rabbi, devront la considérer à la fois comme inaffranchie et comme dîme; selon R. Simon b. Gamliel, ce n’est considéré que comme dîme. S’il fournit enfin de la 2e dîme (pour être mangée à Jérusalem), celle-ci, selon Rabbi, devra comporter à la fois le double caractère de fruit inaffranchi et de 2e dîme; selon R. Simon b. Gamliel, ce n’est que de la seconde dîme. Selon R. Yossé bar R. Aboun, Rabbi imposait le double caractère d’interdit, parce qu’il craignait que l’idolâtre n’eût employé une espèce différente pour libérer celle qu’il avait (opération complètement nulle); selon R. Simon b. Gamliel, il y avait seulement à craindre qu’il n’eût pas observé l’ordre des prélèvements (auquel cas le fait accompli est valable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוציא להן תרומה מתוך ביתו. תוספתא היא בפ''ד ואנכרי קאי דלעיל מינה גריס התם נכרי שתרם תרומתו תרומה בד''א על הגורן הפריש תרומה ונותנה לכהן מעשר ראשון ונותנה ללוי וכו' ופירותיו מתוקנים הכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הוציא להן תרומה מתוך ביתו נוהגין בהן בטבל ובתרומה גדולה דברי רבי. כלומר דכשמכניס הפירות לתוך ביתו פירותיו מקולקלין דשמא לא הפריש כלום מהן וכמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרה מתרומות ומעשרות ואסור ליקח ממנו בלא תיקון הוציא להן תרומה מתוך ביתו ואמר זו היא התרומה שהפרשתי מפירותי נוהגין בה שתיהן דחוששין משום טבל דשמא לא הפריש כתיקונה כדמפרש טעמיה דרבי לקמן דשמא הפריש ממין על שאינו מינו וכן נוהגין בה כתרומה גדולה דהרי ספק הוא ומתקנה ממקום אחר ונותנה לכהן א''נ דהכהן צריך לתקנה ממקום אחר דיש בה חשש טבל:
רשב''ג אומר הרי זה תרומה ודאי. ואין חוששין בה לטבל כדמפרש טעמיה לקמן דחושש שמא הקדים כלומר דלית לן למיחש ביה אלא שמא הקדים המעשר לתרומה ולא הפרישן כסדר וזה לא כלום הוא דהא בדיעבד מה שעשה עשוי כדתנן לעיל בהלכה ה' אבל אין חוששין לשמא הפריש ממין על שאינו מינו כדרבי דבהא אפי' בדיעבד לא הויא תרומה:
הוציא להן מעשר ראשון וכו'. כדפליגי בתרומה וגרסי' בדברי רשב''ג אינו נוהג בו אלא מעשר ראשון בלבד וכן לקמן במעשר שני והכין הוא בתוספתא:
רבי חושש וכו'. כדפרישית:
תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמָּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגֵי בִּתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ. אֲבָל גּוֹי שֶׁלָּקַח מִפֵּירוֹת יִשְׂרָאֵל אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי אָמַר לִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִיא מַחְלוֹקֶת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. וְכִי קֳדָשִׁים אֵינָן תּוֹרָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וְתַנִּינָן תַּמָּן קָדְשֵׁי גוֹיִם אֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא הַשּׁוֹחְטָן בַּחוּץ פָּטוּר דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ הָא בְדִימוּעַ לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
Lorsque cette oblation d’idolâtre se mêle à moins de cent parts profanes, le mélange est interdit, etc.'' R. Zeira a dit en présence de R. Abahou au nom de R. Yohanan que la discussion dans notre Mishna entre R. Simon et son interlocuteur porte seulement sur le cas où le païen a pris de l’oblation sur les fruits de sa propre grange; mais, si le païen ayant acheté des fruits d’un Israélite en prélève l’oblation et qu’elle se mêle à d’autres produits, R. Simon reconnaît aussi qu’un 5e supplémentaire est dû par l’étranger qui l’aura mangée par mégarde. A quoi R. Abahou répliqua au nom de R. Yohanan que la discussion roule précisément sur le cas d’achat par la païen des fruits provenant d’un israélite. Mais, fut-il objecté contre l’avis de R. Simon, se peut-il que, par suite du prélèvement opéré par le païen, des fruits soumis aux divers droits en soient dispensés? Comment peut-on dire ici que si cette oblation légalement due a été consommée par erreur, le 5e de supplément ne soit pas dû? Toutefois, répliqua-t-on, est-ce que la consécration faite par le païen n’est pas légale? Et cependant R. Simon les dispense de maintes lois; or, on a bien enseigné là (122)Cf. Mishna (Zevahim 4, 5) qu’à l’égard du sacrifice offert par des païens (valable comme tel), on n’est pas condamnable pour la faute de l’avoir accompli irrégulièrement de façon qu’il est rejeté, ni s’il en reste après 3 jours, ni s’il devient impur; et, enfin si on l’égorge hors de Jérusalem, on n’est pas punissable, selon R. Simon; mais, selon R. Yossé, toutes ces fautes commises sont aussi répréhensibles que pour le sacrifice de l’Israélite (de même donc que R. Simon est peu sévère pour ce sacrifice du païen, de même pour son oblation mangée par erreur, il n’exige pas l’addition d’un 5e). Les compagnons d’étude avaient cru devoir ajouter que R. Simon dispense, il est vrai, de donner un 5e de supplément en cas de consommation par erreur; mais il reconnaîtrait aussi qu’en cas de mélange avec d’autres produits, le tout est interdit. Mais on trouve, au contraire, un enseignement formel, où il conteste l’avis du préopinant, même pour le mélange, et il ne l’interdit pas.
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. במה הוא דפליגי וס''ל דאין חייבין עליה חומש דוקא בתרומת גרנו של הנכרי אבל נכרי שלקח מפירות ישראל שכבר נגמרה מלאכתן למעשר ביד ישראל ותרמן הנכרי אף ר''ש מודה דהויא כתרומת ישראל וחייבין עליה חומש:
א''ל ר' אבהו. דלא כך אמר ר' יוחנן אלא דקאמר היא מחלוקת דאף בשלקח הנכרי פירות ישראל ותרמן הוא פליג נמי ר''ש:
וקשיא על דר''ש פוטר טבלו ד''ת. כלומר הרי הנכרי פוטר את טבלו שהוא מד''ת ותרומתו תרומה לתקן את הטבל ואת אמר הכין בתמיה דאין חייבין עליה חומש ואמאי הא נמי תרומה היא מד''ת:
וכי וכו'. כלומר דמהדר הש''ס ומאי קשיא היא וכי קדשים של הנכרים אינן מד''ת דהא דרשינן איש איש לרבות את הנכרים שנודרים ונודבים כישראל ואפ''ה ר''ש פוטר מן החומרות שנוהגות בקדשי ישראל כדתנינן תמן בפ''ג דזבחים קדשי נכרים וכו' פטור דברי ר''ש ר' יוסי מחייב כצ''ל כמו דגרסי' שם אלמא דאפי' קדשים שלהן דמן התורה הן אפ''ה אינן נוהגות בהן חומרי קדשי בני ושראל וה''ה בתרומה נמי כן:
הוון. בני ישיבה בעי מימר מה פליגין ת''ק ור''ש בחומש הא בדימוע לא פליג ר''ש דתרומת נכרי מדמעת הדר אשכחן חדא ברייתא דתני היא הדא היא הדא דגם בדימוע פליג ר''ש כמו דפליג בחומש:
הדרן עלך התורם קישות
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source