Troumot
Daf 16a
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה סְאָה שֶׁל רִאשׁוֹן חֶצְייָהּ טֵבֵל וְחֶצְייָהּ תְּרוּמָה טְבוּלָה לְמַעְשְׂרוֹת. סְאָה שֶׁל שֵׁנִי חֶצְייָהּ תְּרוּמָה וְחֶצְייָהּ טֵבֵל טְבוּלָה לַכֹּל לֹא צוּרְכָא דְלֹא. חֲצִי סְאָה שֶׁל שֵׁנִי מַהוּ שֶׁתִּפְטוֹר חֲצִי סְאָה שֶׁל רִאשׁוֹן. 16a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אֲרִיסְטוֹן אַייְתֵי פֵּירִין וְשִׁייֵר גַּו סַקָּא וְתָרַם. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר חֲזָקָה עַל הַכֹּל תָּרַם.
Traduction
– Selon l’opinion de R. aqiba, lorsque le premier a prélevé un saa (soit sur une quantité de 50 saas), la moitié seule sert d’oblation; et l’autre moitié, n’étant pas libérée de cette sorte, reste soumise à tous les droits (c.-à-d. à l’oblation et aux dîmes); le second, au contraire, en opérant le prélèvement d’un saa, a évidemment porté sa pensée sur tout le reste, la moitié du saa sera l’oblation et l’autre moitié restera soumise à la dîme non encore donnée. Tout cela va de soi, l’on a seulement voulu dire ceci:est-ce que le demi-saa devenu sacré par le prélèvement du second associé libère du droit d’oblation le demi-saa resté inaffranchi par la première opération? (le second acte s’applique-t-il à tout ce qui reste, ou non)? On peut déduire la réponse sur cette question de ce qui suit: il arriva à Ariston de prendre une partie de ses fruits, de laisser par mégarde le reste dans son sac et de prélever l’oblation; on exposa le fait à R. Yossé pour savoir son avis à cet égard, et il répondit qu’en principe l’oblation se rapporte à tout ce que l’on a, sous la main, ou non (et il en sera de même pour le demi-saa inaffranchi du premier associé; le second acte de prélèvement l’y englobera).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' עקיבה. השתא שואל הש''ס במאי הוא דקאמר ר''ע תרומת שניהן תרומה ואם כל אחת ואחת כולה תרומה הויא או דחציה של זה וחציה של זה מצטרפין לשיעור תרומה וכתרי בעיות הן וחדא מגו חדא קמיבעיא ליה כדמוכח מהפשיטות דלקמן:
סאה של ראשון חצייה טבל וחצייה תרומה טבולה למעשרות. כלומר דאי נימא דה''ק תרומה משניהן תרומה היא דחצייה של זה תרומה וחצייה של זה תרומה ומצטרפין לכשיעור וכגון שהיה בכרי חמשים סאין וסאה אחת שיעור תרומה היא והשתא אי נימא הכי דלא הויא כל סאה שהפריש זה ושהפריש זה כולה תרומה כ''א החצייה מכל אחד ואחד א''כ מסתברא הוא דבהא מיהת מחלקים בין תרומת הראשון שקדמה ובין תרומת השני שאחריה דתרומת הראשון החצייה של סאה נשארת טבל דלא קדשה לתרומה כ''א חצייה וחצייה השני הוא דהויא תרומה ואין כאן תרומה לגמרי דלפטור הסאה משאר מעשרות כדין תרומה ממש שהרי אינה תרומה כולה עד שתצטרף לחצייה של תרומת השני והלכך כיון דבכל הסאה יש כאן חצייה טבל וחצייה תרומה אינה נפטרת אותה חצייה של הסאה משאר מעשרות כ''א מתרומה גדולה מיהת נפטרת היא שא''צ להפריש עליה תרומה ממקום אחר דהא היא קדמה לתרומה שניה ודי בזה שנחמיר לענין שאר מעשרות שצריך להפריש מאותה חצייה של הסאה כולה אבל תרומה גדולה ודאי א''צ להפריש עליה כלל והיינו דקאמר טבולה למעשרות כלומר החצייה טבל שאמרנו טבל למעשרות היא ולא לתרומה גדולה כדאמרן:
סאה של שני חצייה תרומה וחצייה טבל טבולה לכל. כלומר ואותה הסאה תרומה של השני בדין הוא דנימא בה דהחצייה תרומה וחצייה השני טבל ממש הוא וטבולה לכל אפי' לתרומה גדולה וטעמא דמכיון דתרומת השני מצד חומרא היא ר''ע דס''ל דתלינן מסתמא שהראשון יתרצה להשני כדלעיל א''כ החצייה של הטבל שבה נאמר כטבל לגמרי הויא דלא דמיא לסאה תרומה של הראשון דהתם מן הדין הוא דהואיל וקדמה ליהוי תרומה לגמרי אלא דמחמרינן על החצייה ולפיכך די שנחמיר לעשות החצייה טבל למעשר ולא לתרומה אבל סאה תרומה של השני איפכא הויא דהחצייה תרומה דאמרינן בה מצד החומרא היא וחצייה טבל נשארת כמו שהיתה והלכך טבולה לכל היא:
לא צורכה דלא חצי סאה של שני וכו'. זו בעיא אחריתא היא ובדרך את''ל מיתפרש כלומר דאת''ל הכי אליבא דר''ע א''כ הא מסתברא היא לחלק בין חצי סאה של ראשון לבין חצי סאה של שני וכדאמרן ולא צריכא דקמיבעיא לן השתא אלא אי נימא דלפ''ז חצי סאה של שני מהו שתפטור חצי סאה של ראשון וכלומר אם יכול להפריש המעשר ממנה על חצי סאה של הראשון מי נימא דהואיל ושתיהן טבל הן מפריש ממנה על של ראשון או דילמא כיון דאחת מהן טבל לכל היא ואחת אינה טבל כ''א למעשר אינו יכול להפריש מזו שטבולה ממש על זו שפטורה מתרומה גדולה ואינה טבולה כ''א למעשר:
כשמעינה מן הדא. דלקמיה ועיקר הבעיא נפשטה דלא אמרינן חצייה טבל וחצייה תרומה לא בזו ולא בזו אלא שתיהן תרומה הן כהדא עובדא דאריסטון שם האיש כנזכר בסוף מס' חלה הביא פירות ושייר מהן בתוך השק שלא הוציא כולן ותרם מאלו הפירות שהוציא ושאלו לר' יוסי אי נימא דלא תרם כ''א על אותן פירות שהוציא וצריך שיתרום שניה על אותן פירות שנשארו בהשק והשיב חזקה על הכל תרם וכן הכא נמי אמרינן אף אליבא דר''ע דחזקה על הכל תרם כל אחד ואחד ותרומת שניהן תרומה דקאמר כל סאה של כל אחד שתרם תרומה היא:
מַה כְשִׁיעוּר תּוֹרָה אוֹ כְשִׁיעוּר חֲבֵירָיו. אִין תַּעַבְדִּינֵיהּ בְּשִׁיעוּר תּוֹרָה לֵית רִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין. אִין תַּעַבְדִּינֵיהּ כְּשִׁיעוּר חֲבֵירָיו רִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין.
Traduction
– ''R. Yossé dit: si le premier a prélevé l’oblation selon la mesure prescrite etc.'' Entend-on par cette mesure celle que prescrit la loi (une parcelle quelconque), ou la mesure des rabbins (1/50)? Voici la différence: s’il est admis que la mesure biblique (indéterminée) suffit, R. Yossé émettrait un avis contraire à celui des autres sages; s’il prescrit au contraire la mesure adoptée par ses collègues (1/50), il indique par là qu’il partage leur avis.
Pnei Moshe non traduit
מה כשיעור. אדברי ר' יוסי דמתני' קאי ומאי אם תרם הראשון כשיעור דקאמר אם כשיעור תורה שהוא א' מחמשים ושיעור תורה דקאמר שיעור המפורש בתורה במקום אחר הוא דאין שיעור תרומה גדולה מפורשת בתורה ואפי' חטה אחת פוטרת את הכרי מד''ת אלא שחכמים נתנו שיעור לבינונית א' מחמשים וסמכו על א' מחמשים המפורש בתורה גבי תרומת מדין או דילמא כשיעור דקאמר היינו כשיעור חביריו כלומר לפי מה שרגיל חבירו זה ושאר חביריו לתרום תרומותיהן אם בפחות או ביותר:
אין תעבדינה וכו'. וקאמר הש''ס דהנ''מ מזה דאם אנחנו מפרשין לדברי ר' יוסי שהוא על שיעור תורה א''כ לית ר' יוסי כרבנן כלומר דלא שייך דבריו כלל לסברת רבנן אלא דתלי במידי אחרינא דהואיל והראשון תרם כשיעור תורה שוב אין תרומה אחר תרומה אבל אם תפרש כשיעור חביריו א''כ אזלא טעמא דר' יוסי כסברת רבנן דהואיל והראשון תרם כשיעור שרגיל גם השני לתרום אמרינן דמסתמא יכול הוא למחות ביד השני על תרומתו דלמה לו שיתרום עוד והרי גם הוא תרם כפי השיעור שרגיל הוא זה כדפרישית במתני':
וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִדְבָרִים. תִּיפְתָּר כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ לֵךְ וּקְבַע בַּצָּפוֹן וְהָלַךְ וְקָבַע בְּדָרוֹם.
Traduction
N’est-ce pas en contradiction avec ce que R. Simon b. Lakish dit ailleurs (106)Cf. mme sŽrie, (Gitin 4, 1) ( 45c)., que l’on ne peut pas annuler verbalement un ordre donné? (comment donc notre Mishna le permet-elle)? Il est possible, répondit-on, que l’on ait dit à l’un des fondés de pouvoir de prélever l’oblation au nord du monceau et qu’on l’a prise au sud (en ce cas, elle est nulle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולית הדא פליגא על דר''ל. דאמר ברפ''ד דגיטין דאין אדם מבטל שליחותו בדברים דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני ביטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה. וקשיא לר''ל:
תיפתר. למתני' בששינה שליחותו כגון שאמר לו הבעה''ב לך וקבע לי התרומה בצפון של הכרי והלך וקבע בדרום והלכך כשזה ביטל שליחותו מקודם אין תרומתו תרומה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַדְּרוֹכוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהִלְּכוּ בָּהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב מְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד. וְהָתַנֵּי הַפּוֹעֲלִין שֶׁתָּֽרְמוּ אֶת הַבּוֹר אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיָה הַבּוֹר קָטָן אוֹ שֶׁהָיוּ הַבַּעֲלִין אֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁאֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן. הָא אִם אֵין אֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. מַה כְדוֹ כָּאן בְּיַיִן וְכָאן בְּשֶׁמֶן. וְלֹא הוּא יַיִן הוּא שֶׁמֵן. יַיִן טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. שֶׁמֶן אֵין טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה.
Traduction
R. Yohanan dit: dès que les ouvriers compagnons du pressoir l’ont parcouru en long et en large, ils ont rendu la cuve impure (par leur contact probablement impur). Mais n’a-t-on pas enseigné (107)Tossefta sur ce traitŽ, 1.: lorsque les ouvriers ont prélevé l’oblation sur la cuve, elle est nulle; mais, si la cuve est petite, ou si d’autres propriétaires viennent y fouiller (desquels on craint un contact impur) l’oblation est valable; Or elle l’est, bien que d’autres viennent y fouiller (et l’exposent à l’impureté); sans cette considération, l’oblation serait nulle (comment donc se fait-il qu’ici on le permette lorsque les ouvriers du pressoir y passent)? Qu’y a-t-il à répondre à cela? Voici la différence: ici, pour le vin (susceptible de suite d’impureté), on autorise l’oblation; tandis que pour l’huile, moins exposée, l’oblation ne serait pas valable; Mais n’est-ce pas la même règle pour le vin et pour l’huile? -Non, le contact du vin est plus fréquent (chacun voulant le goûter) que celui de l’huile.
Pnei Moshe non traduit
הדרוכות וכו'. טעמא דסיפא דמתני' קאמר דהפועלין יש להן רשות לתרום בענבים דרוכות לפי שמכיון שהילכו בהן שתי וערב כבר הן מקבלין טומאה ומטמאין את הבורמיד וכדפרישית במתני':
והתני. בתוספתא פ''ק הפועלין וכו' והכי גריס שם ואם היה הבור קטן ואחרים משתמשין בו תרומתו תרומה. וכאן יש ט''ס בהעתקה:
מפני שאחרים משכשכין. בו ידיהם ומשתמשין בו הוא דאמרינן תרומתן תרומה דחיישינן שמא אח''כ יטמאו את הבור הא אם אין אחרים משתמשין ומשכשכין בו לא חיישינן ואין תרומתן תרומה וקשיא על דר' יוחנן דקאמר מכיון שהילכו בדרוכות שתי וערב מטמאין את הבור מיד:
מהו כדון. והשתא מ''ט דמתני' דיש להם רשות לתרום בדרוכות מפני חשש טומאה:
כאן ביין. מתני' בבור של יין וכאן בתוספתא בבור של שמן מיירי:
ולא הוא יין הוא שמן. הלא הכל אחד הוא לענין חששא זו ומ''ש יין משמן. ומשני לפי שהיין יותר טומאתו מצויה שיד הכל ממשמשין בו שרוצין לטעום אותו אבל שמן אין טומאתו מצויה כל כך והלכך לא חששו אלא אם כן רואין שאחרים משתמשין ומשכשכין בו:
תַּנֵּיי מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הָעֲנָבִים מִשֶׁהִילְּכוּ בָהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב. מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין אוֹתָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשֶׁיּוֹצִיא אֶת הַשֵּׁנִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִשֶׁיּוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּאי וְהָרַבִּים נָהֲגוּ כְבֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן נִרְאִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי בִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ. וְדִבְרֵי בֵית הִלִּל בַּזְּמַן הַזֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד·
Traduction
On a enseigné: à partir de quel moment prélève-t-on l’oblation des raisins? Après qu’on les a parcourus en long et en large. A partir de quand propagent-ils l’impureté? Selon Shammaï, après la remise de la seconde dîme; selon Hillel, dès la remise de la première dîme (celle-ci comprenant l’oblation de la dîme, ou 100e sacré).R. Yossé dit: l’avis de Shammaï sert de règle. Pourtant, beaucoup de personnes ont adopté l’opinion de Hillel. R. Simon dit: l’avis de Shammaï semble s’appliquer à l’époque où le Temple de Jérusalem existait encore (où l’on y apportait la seconde dîme, qu’il faut manger à l’état pur); tandis que l’avis de Hillel s’applique au temps actuel (où le Temple n’est plus, et l’on n’a pas à se préoccuper de la pureté de la 2e dîme). Les autres sages ne partagent ni l’avis de Shammaï, ni celui de Hillel; selon eux, dès que l’on a prélevé l’oblation et l’oblation de la dîme, ils rendent la cuve impure par leur contact.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג מאימתי תורמין את הענבים משהילכו בהן שתי וערב משום דחיישינן שלא יטמאו כדלעיל:
מאימתי מטמאין אותן. כלומר ומאימתי מותר לטמא אותן ואין צריכין ליזהר עוד בהן. וה''ג בתוספתא בית שמאי אומרים משנטל מעשר ראשון ובית הלל אומרים משינטל מעשר שני וכאן היא הגי' נכונה כדמוכח מלקמן ושם נהפכה בטעות:
נראין דברי ב''ש. לפי הגי' דהכא דאמרי משיוציא מעשר שני נראין דבריהם בזמן המקדש שהיה צריך להעלות מעשר שני לירושלים ולאכלו בטהרה והלכך היו צריכין להזהר משום טומאה עד שיוציאו אותו ונראין דברי ב''ה בזה''ז שא''צ להזהר מטומאתו:
אלא מוציאין תרומה ותרומת מעשר. ובתוספתא גריס תרומה ומעשרות. כלומר כל המעשרות ובין אם שנת מעשר ראשון ושני או מעשר ראשון ועני ואח''כ מותר לטמאות את הבור מיד:
Troumot
Daf 16b
משנה: הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁאוֹמֵר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו קוֹרֵא שֵׁם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הָאוֹמֵר עִישּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו קָרָא שֵׁם. הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּיכּוּרִים. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. וּמְנַיִין שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים לַתְּרוּמָה. זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית. אֶלָּא יִקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁהֵן בִּיכּוּרִים לַכֹּל וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.
Traduction
Si quelqu’un déclare que l’oblation due sur ce monceau de blé y soit contenue (108)Babli, Eruvin 37b., ainsi que la dîme et le centième de dîme, cette désignation nominale suffit, selon R. Simon; au contraire, selon les autres sages, il faut désigner l’emplacement en indiquant le nord ou le sud. Selon R. Eliezer Hasma, la désignation nominale est valable en disant seulement que l’on réserve dans le monceau de blé la part sacerdotale. Selon R. Eliezer b. Jacob, la désignation est valable lorsque l’on dit (109)Lorsqu'un lŽvite veut fixer ce qu'il doit au cohen. que la dîme de cette dîme doivent former l’oblation de la dîme, ou 100e. Si par une anticipation erronée on a prélevé l’oblation (113)Babli, Temoura 5a. avant les prémices, ou la 1re dîme avant l’oblation, ou la 2e dîme avant la première, ce qui est fait est valable, quoique l’on transgresse une interdiction, parce qu’il est dit (Ex 22, 28): Tu ne tarderas pas à offrir de ton abondance (blé) et de les liqueurs (114)L'ordre rigoureux est indispensable.. Comment sait-on que la remise des prémices doit précéder l’oblation sacerdotale? C’est qu’il est dit de l’une et de l’autre: oblation et principe (Dt 12, 27 ); (Ex 23, 19 ); (Nb 18, 4); mais les prémices doivent précéder, parce que ce sont les premiers fruits mûrs (115)Ou encore, il faut tenir compte de ce que ce prŽcepte est exprimŽ dans la Bible ((Ex 23, 27)) avant les autres.. De même, l’oblation doit précéder la première dîme, parce qu’elle est qualifiée de ''principe''; et cette dîme, ou celle des Lévites précède la seconde (que l’on consomme à Jérusalem), parce qu’elle contient une parcelle de ce principe (ou 100e d’oblation dû au sacerdote).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר תרומת הכרי הזה בתוכו. ולא קבע מקום וכן במעשר ובתרומת מעשר:
רש''א קרא שם. דס''ל דזה מיקרי שיריה ניכרין דכיון דאמר בתוכו באמצע קאמר והאיכא סביביו ניכרין:
עד שאומר בצפונו או בדרומו. דצריך לקבוע מקום מסוים ואם לא ציין המקום לא אמר כלום:
ר''א תסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו. מוסיף אדר''ש דאפי' לא אמר בתוכו אלא ממנו עליו קרא שם:
עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו. ראב''י ס''ל דבתרומת מעשר לא מהני קריאת שם עד שיפריש המעשר בתחילה ואם אח''כ אמר עישור מעשר זה סתם יהא עשוי תרומת מעשר עליו קרא שם והלכה כחכמים:
מתני' המקדים תרומה. להפרישה קודם לביכורים וכן מעשר ראשון וכו' אע''פ שהוא עובר בלא תעשה וכו' כדמפרש דהל''ת הוא דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דאמר רחמנא לא תאחר דבר שראוי להקדימו אפ''ה אם עשה מה שעשה עשוי:
ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה. ומנין שבדין הוא שיקדמו הבכורים הלא זה קרוי תרומה וראשית וזה וכו' דבכורים קרוין תרומה כדכתיב ותרומת ידך ואמר מר אלו בכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב בהו ראשית ותרומה כתיב בה ראשית דגנך ומה הטעם שהבכורים קודמים:
אלא. דהיינו טעמא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל דלהכי קרינהו רחמנא בכורים שהחיוב חל על הפירות כשביכרו בעודן במחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ''ג דביכורים:
ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית. התרומת מעשר שבו ותרומה קרויה ראשית לפיכך יקדים המעשר ראשון להשני:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אָֽמְרִין קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Traduction
R. Yossé bar Aboun dit au nom de Yohanan: l’opinion exprimée ici par R. Simon est conforme à celle de Shammaï, qui fit (I, 4) qu’en cas de prélèvement d’olives pour libérer l’huile, l’oblation est bonne; parce que la partie sacrée est mêlée au reste; de même, ici, R. Simon dit que le sacré peut se trouver mêlé au reste, sans autre désignation plus spéciale, et que l’oblation est valable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אתייא דר''ש כב''ש. דלעיל בפ''ק בהלכה ד' גבי התורם זיתים על השמן דקאמרי ב''ש תרומת עצמן בהן וכדמפרשי חברייא התם בשם ר' יוחנן ואפי' על אתר כלומר אפי' אמר בבת אחת ומיד הרי כאן תרומה על הזיתים ועל השמן חיילא התרומה על הזיתים ואע''ג דכאן הוי כמדומע שהרי לא סיים מקום שזו היא תרומת הזיתים וזו היא תרומת השמן דהא בבת אחת על הזיתים ועל השמן קאמר ואפ''ה קסברי ב''ש דמיהת תרומת הזיתים תרומה היא דקדשה אף במדומע וכן סברת ר''ש הכא דקדשו מדומעין ואע''פ שלא סיים המקום:
עַד כְּדוֹן בְּאוֹמֵר בְּתוֹכוֹ אָמַר בּוֹ מָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּחֵפֶץ זֶה מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ וְלֹא קָרָא לוֹ שֵׁם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא לוֹ שֵׁם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. הָדָא אָֽמְרָה הִיא תוֹכוֹ הִיא בוֹ.
Traduction
Jusqu’à présent, on sait que l’oblation est valable si l’on a dit qu’elle soit au milieu du monceau (c’est presque lui désigner une place); mais si l’on a seulement dit qu’elle y soit, quelle sera sa valeur? On peut le savoir par ce qui suit (110)Tossefta sMaassersser Sheni, 3: si l’on dit que la seconde dîme contenue dans cet objet soit rachetée par cet argent, sans autre désignation nominale, celle-ci est valable, selon R. Simon; mais, selon les autres sages, elle est nulle, jusqu’à la désignation précise, en indiquant l’angle nord ou sud. Donc, cela revient au même de dire au milieu, ou au dedans.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. עד כאן לא שמענו לר''ש אלא באומר בתוכו ואם אמר בו מהו דמי נימא דוקא בשאומר בתוכו הוי כאומר באמצע הכרי או דלמא דלא קפיד ר''ש כלל ואפי' באומר בו מהני:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמעשר שני בסוף פ''ג האומר מעשר שני שבחפץ זה שהיה מונח באיזה חפץ מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שלא חילל אלא המקצת שבהחפץ בלא קביעת מקום ר''ש אומר קרא שם ומחולל כנגד אותן מקצת המעות:
וחכ''א לא עשה כלום. עד שיקבע מקום לצפונו או לדרומו שבחפץ שיהא זה מחולל כנגד אותו האיסר:
הדא אמרה היא תוכו היא בו. לר''ש דלא שנא דהרי כאן לא אמר שבתוך החפץ זה ואפ''ה מהני לדידיה:
דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶבוּדַמָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם. וַהֲרֵמוֹתֶם. מַה מַחֲשָׁבָה בִמְסוּייָם. אַף הַתּוֹרֵם בִּמְסוּייָם.
Traduction
Quant à l’avis des sages (d’exiger une détermination de place précise), en voici la raison, selon R. Zeira au nom de R. Abdima de Hipa, au nom de R. Simon b. Lakish: Le texte biblique (Nb 18, 27): Votre oblation vous sera comptée, etc., suivi du terme vous prélèverez, implique une analogie entre la pensée et le prélèvement, tous deux devant avoir en vue une place déterminée.
Pnei Moshe non traduit
דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים דקאמרי עד שיקבע מקום מהיכא ילפא להו:
ר' זעירא וכו'. מהכא דכתיב ונחשב לכם וגו'. וילפינן מכאן דתרומה גדולה ניטלת במחשבה כדאמרי' לעיל בפ''ק ומדכתיב לעיל מניה והרמותם ממנו וגו' מקשינן קריאת שם התרומה להמחשבה שמחשב בתחילה כמה יתרום:
מה מחשבה במסוים. כלומר כשהוא מחשב לתרום ודאי מסיים הוא במחשבתו כך וכך ראוי לתרום מן הכרי הזה ובמקום פלוני דאי לאו הכי לא כלום הוא דהרי כשגילתה לנו התורה דתרומה ניטלת במחשבה היינו לומר שיחשב ששם או שם תהיה התרומה ובזה הוי כקורא לה שם דאי במחשב בעלמא לתרום מה מחשבה היא זו ומאי ניטלת במחשבה דקאמר אלא ע''כ דמשמע דהמחשבה שלו חלה במקום שחישב שתהיה תרומה וניטלת משם במחשבה זו אף כשהוא תורם אח''כ וקורא שם יהא במסוים שיהא ניכר המקום שקורא שם להתרומה כפי אשר חישב במחשבתו לתרום דכל זמן שלא סיים המקום לאו כלום הוא:
מֵאֵימָתַי תוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי 16b מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. נִיחָא לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַדְּרוֹכוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהִלְּכוּ בָּהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב מְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד. אֶלָּא כָאן בְּיַיִן כָאן בְּשֶׁמֶן. וְלֹא הוּא יַיִן הוּא שֶׁמֵן מַה בֵּין יַיִן מַה בֵּין שֶׁמֶן. יַיִן טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. שֶׁמֶן אֵין טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא כָּאן וְכָאן הַטּוּמְאָה מְצוּיָה אֶלָּא שֶׁהַטּוּמְאָה מְצוּיָה בַּיַּיִן יוֹתֵר מִבַּשֶּׁמֶן.
Traduction
A quel moment prélève-t-on l’oblation des olives? Selon les uns, lorsqu’on les a fait passer sous la meule pour les comprimer une seconde fois; selon les autres, dès qu’elles ont passé au pressoir, chargées de la poutre. On comprend ce dernier avis; mais, comment expliquer le précédent? R. Yohanan n’a-t-il pas dit que quand les ouvriers de la cuve l’ont parcourue en long et en large, ils rendent la cuve impure? (pourquoi n’est-elle pas impure dès la 1ère compression)? C’est que cet avis de R. Yohanan est exprimé au sujet du vin, tandis qu’ici il s’agit de l’huile. Mais ne sont-ce pas tous deux des liquides et quelle différence y a-t-il entre eux? C’est que le vin est plus souvent sujet à un contact impur (chacun voulant le goûter) que l’huile. Selon R. Hiya b. Ada, l’impureté survient aussi bien dans un cas que dans l’autre; seulement, elle est plus fréquente pour le vin que pour l’huile.
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני. דפלוגתא היא בתוספתא שם לת''ק משיטענו. משינתנו במעטן דאז מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ''ט דטהרות א''נ משיטענו הקורה עליהן רש''א משיטחנו בריחיים ופריך ניחא וכו'. אלא למ''ד משיטחנו והא לא כן א''ר יוחנן וכו' וכדלעיל וכדמפרש ר' חייא בר אדא כאן וכאן מצויה אלא שביין יותר היא מצויה וחששו משהילכו בדרוכות שתי וערב שצריך לתרום בטהרה:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה מֵבִיא זֵיתִים וְנוֹתְנָן תַּחַת הַמָּמָל וְהוֹלֵךְ וּבָא עֲלֵיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא דוֹמִין זֵיתִים לָעֲנָבִים. עֲנָבִים דִּיהוֹת וְנוֹתְקוֹת אֶת הַיַּיִן זֵיתִין קָשִׁין וְאֵינָן נוֹתְקִין אֶת הַשֶּׁמֶן.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé bar R. Juda dit: si l’on veut, on place les olives sous la pierre meulière; et, après avoir passé auprès d’elles, on en prélève l’oblation (dès lors, elles sont sujettes à devenir impures, selon l’avis de R. Yohanan). Les olives, lui répliqua-t-on, ne ressemblent pas aux raisins: ceux-ci étant mous (peau mince) laissent aisément échapper le vin; tandis que les olives plus fermes, ne perdent pas l’huile facilement (qu’après avoir été foulées).
Pnei Moshe non traduit
תני. שם דר' יוסי בר' יהודה אומר מביא זיתים בקופה ונותן לתוך הממל והיא הרכב העליונה שמפרכין בה הזיתים ומהלך בהן שתי וערב וכלומר דס''ל דדין זיתים כמו דין ענבים ומשהילך בהן שתי וערב צריך לתרום אמרו לו אינו דומה זיתים לענבים ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשין וכו' למאי דגריס הכא ענבים דיהות היינו הך שהן מנתקין את היין משהילכו בהן שתי וערב ולפיכך חששו בהן לתרום מיד קודם שיטמאו אבל לא חששו כל כך בשמן שהזיתים קשים ועד שיטענו הקורה עליהו או לר''ש עד שיטחנו אין נותקין את השמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source