Vayedaber

הלכה: עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין כו'. כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבּוֹת. וּכְתִיב בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. מַה אֲנָן קַייָמִין אִם לְעִנְיַן שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְאִם לְעִנְייַן שַׁבְּתוֹת שָׁנִים וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית וְלֹא לְעִנְייַן שַׁבְּתוֹת שָׁנִים תְּנֵיהוּ עִנְייָן בְּאִיסּוּר שְׁנֵי הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וּבַקָּצִיר שֶׁחָרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה. זֶה קָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות כצ''ל. דלהאי קרא דפ' כי תשא דריש דשם נאמר ג''כ בחריש ובקציר תשבות:

מה אנן קיימין. להאי בחריש ובקציר תשבות ואהיכא קאי:

והלא כבר נאמר ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבות. וכל העבודות בכלל וכן לגי' הספר דמייתא קרא שנא' בהדברות וכתיב ויום השביעי שבת וגו' וג''כ הכל בכלל ולמה פרט הכתוב כאן בחריש ובקציר:

ואם לענין שבתות שנים. של שמיטה ולעבור בעשה והלא כבר נאמר שש שנים וגו' ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ:

תנהו ענין באיסור שני פרקים הראשונים. שנשנו כאן בשדה האילן ובשדה לבן בפ' דלקמן וכלומר דהתורה צותה להוסיף על השביעית ודרשינן בחריש ובקציר תשבות. בחריש שקצירו אסור ואיזה וכו' שלא תתרוש ערב שביעית ויהא נכנס הקציר לשביעית ואז קצירו אסור:

ובקציר שחרישו אסור ואיזה וכו'. כלומר שלא תחרוש בסוף שביעית בשביל צורך הקציר שיצא למוצאי שביעית וזהו קציר שחרושו אסור. וא''כ למה נאמר חורשין עד ר''ה. לקמן (בהלכה ה') ג' אילנות של ג' אנשים וכו' ותני בברייתא עלה דחורשין עד ר''ה כדמייתי שם וקאמר דר''ג ובית דינו התירו באיסור התוספת שנשנו בשני פרקים הראשונים וברייתא דלקמן לאחר שהתירו נשנית:

משנה: 1a עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִלָן עֶרֶב שְׁבִיעִית בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּל זְמָן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵֹית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד הָעַצֶּרֶת. וּקְרוֹבִים דִּבֽרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני'. לבית סאה. שהוא חמשים על חמשים:

אם ראויין לעשות. כל אחד מהן יהיה ראוי לעשות ובין כולן יהו עושין ככר של דבילה והן תאנים יבשים עשוין בדפוס כעיגול כעין ככר לחם וקרוי ככר דבילה:

של ששים מנה באיטלקי. כמשקל מנה של איטליא של יון ולפי שהיה כך בימי משה משערין בו והמנה היא מאה דינרים שהן כ''ה שקלים והשקל ד' דינרים והדינר שש מעה כסף ומשקל המעה ט''ז שעורות בינוניות:

פחות מכאן. שלא היו ג' אילנות בבית סאה או שלא היו כל הג' ראוין לעשות שיהיה בין הכל מהן ככר של ס' מנה אין חורשין בשבילם כל הבית סאה אלא תחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה מל' וארוה כל עוברי דרך ומקום הסל שהוא נוחן בו מה שהוא לוקט ושאר השדה כשדה לבן חשבינן לה שאין חורשין אותה אלא עד הפסח כדתנן לקמן (בפ''ב):

מתני' עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית. משום שצריך להוסיף משנה ששית על שביעית באיסור עבודת הארץ כדיליף ר''ע לקמן בפרקין מקראי ועד אימתי יהא מותר בערב שביעית שלא יאסר עדיין בשביל תוספת שביעית:

עד העצרת. דעד העצרת הוא יפה לפרי של ששית אבל מעצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית ואסור ובגמרא אמרינן דר''ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והן בשדה אילן עד עצרת ובשדה לבן עד הפסח כדר''ש לקמן (בפ''ב) והן התירו דס''ל דרשא דקרא כר' ישמעאל דלא קאי אתוספת שביעית ואיסור תוספת שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי בזמן שבית המקדש (קיים) אבל בזמן הזה לא ולפיכך התירו:

כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שעדיין החרישה היא יפה לפרי של ששית דהוי כמתקן לצורך שנה ששית ולא לצורך שביעית:

וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר חוֹרְשִׁין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בְאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי לֹא כֵן תַּנִּינָן אֵין בֵית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵירוֹ עַד שֶׁיְּהֵא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְייָן. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁוּ. וְיַעַקְרוּ אוֹתָן מִן הַמִּשְׁנָה. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲזוֹר יַחֲזוֹרוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ויעקרו אותן. שני פרקים מן המשנה ולמה נשנו כלל עכשיו לאחר שהתירו:

שאם בקשו לחזור יחזורו. והשתא מסיק למילתיה וכדאמרן דלא ביטלו לגמרי אלא מה שהתירו לפי צורך השעה התירו ולא עקרו אותן מן המשנה לפי שאם יבא ב''ד אחר ויבקש לחזור ולאסור כמו שנשנה בפרקים אלו יחזורו:

לא כן תנינן. (בפ''ק דעדיות) אין ב''ד יכול לבטל וכו' והאיך בטלו ר''ג ובית דינו מה שאסרו הראשונים:

ר' קרוספי בשם ר' יוחנן שאם בקשו לחרוש יחרושו. כלומר דבתר דבעי ר' יוחנן להאי קושיא הדר קאמר שכך תיקנו שכל המבקש לחרוש יחרוש עד ר''ה וכל הרוצה להחמיר על עצמו יחמיר וזה לא הוי ביטול דברי הראשונים לגמרי אלא שלצורך שעה התירו להמבקש לחרוש:

הָתִיב רִבִּי יוֹנָה הֲרֵי פָּֽרְשַׁת מִילּוּאִין הֲרֵי פָּֽרְשַׁת דּוֹר הַמַּבּוּל הֲרֵי אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר מֵעַתָּה יַעַקְרוּ אוֹתָן מִן הַמִּשְׁנָה. אֶלָּא כְדֵי לְהוֹדִיעָךְ. וְכָא כְדֵי לְהוֹדִיעָךְ. אָמַר רִבִּי מָנָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם כָּךְ אֲנִי מְקוּבָּל יֹאמְרוּ לוֹ כְדִבְרֵי רִבִּי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ. וְכֵן שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָסוּר לַחֲרוֹשׁ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה יֹאמַר לוֹ בְּאִיסּוּר שְׁנֵי הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שָׁמַעְתָּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

התיב ר' יונה. על הא דדייק מעיקרא ויעקרו אותן מן המשנה והוצרך לשנויי שאם בקשו לחזור יחזירו והרי פרשת מלואים שאינה אלא לפי שעה והרי פרשת דור המבול וכיוצא בה ומצינו שנשנה במשנה על הפרשיות הללו א''כ תיקשי מעתה הרי אינן עתידין לחזור ויעקרו אותן מן המשנה:

אלא כדי להודיעך מה שהיה בימים הראשונים. ואע''פ שאין עתידין לחזור ואין בהן צורך לדורות האחרונים והכא נמי בא להודיעך מה שאסרו הראשונים ואע''פ שלאחר שהתירו אין צורך בהן לא עקרו אותן מן המשנה:

א''ר מנא. טעמא אחרינא איכא נמי הכא שלא עקרו אותן וכהאי דתנינן תמן בעדיות ולמה נשנו דברי היחיד שאם יאמר אדם כך אני מקובל בדין הזה יאמרו כדברי ר' פלוני שמעת ואין הלכה כדבריו וכן ה''נ שאם יאמר אדם וכו' באיסור שני פרקים הראשונים שמעת שכך וכך נשנה ואח''כ התירו:

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בְּשָׁעָה שֶׁאָֽסְרוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ וּבְשָׁעָה שֶׁהִתִּירוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ. בְּשָׁעָה שֶׁאָֽסְרוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וּבַקָּצִיר שֶׁחָרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה זֶה קְצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּבְשָׁעָה שֶׁהִתִּירוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ מַה עֶרֶב שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁתִּשְקַע הַחַמָּה אַף עֶרֶב שַׁבְּתוֹת שָׁנִים אַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁתִּשְקַע הַחַמָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשעה שאסרו. הראשונים למקרא מן התורה סמכו כדמפרש בחריש ובקציר תשבות וכו' כדלעיל ובשעה שהתירו למקרא הזה סמכו דכתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות סמכו במקרא אחד להקיש שביעית לשבת בראשית:

עד שתשקע החמה. דאין תוספות לשבת מן התורה אף ערב שביעית את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה של ער''ה שביעית:

וְלָמָּה עַד הָעֲצֶרֶת עַד כָּאן הוּא יָפֶה לַפֶּרִי מִכָּן וָאֵילַךְ הוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתֵיו. וְהָא תַנִּינָן אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל עַד כָּאן הוּא מְעַבֶּה אֶת הָכּוֹרֶת מִיכָּן וְהֵילַךְ הוּא מַתִּישׁ אֶת כּוֹחוֹ. וְיַחֲרוֹשׁ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַתִּישׁ כּוֹחוֹ שֶׁל אִילָן אַף הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והא תנינן. לקמן:

ולמה. אמרו במתני' עד העצרת. מפני שעד כאן יפה החרישה לפרי של ששית ומתקנו מכאן ואילך האילן מנבל מל' עלה נבל שמתחיל להשיר פירותיו ומיחזי דלעבודת הארץ לצורך שביעית הוא חורש:

אחד אילן סרק. ואין בו פירות וקאמר הש''ס דגם באילן שייך זמן הזה דעד כאן הוא מעבה את הכורת. כמו קורות. כלומר שעד העצרת יש בו כח להתגדל ולהתעבות מכאן ואילך הוא מתיש את כחו אם חורש אצלו ולפיכך אמרו שעד העצרת מותר לחרוש כל בית סאה בשבילן אם הם ג' אילנות ופחות מג' לבית סאה אין חורשין אפילו קודם העצרת אלא לצורכן:

ופריך ויחרוש צרכו אף מעצרת ואילך ואין בכך כלום. ומשני שמתוך שהוא יודע שהוא מתיש כחו של אילן אף הוא אינו מתכוין אלא לעבודת הארץ. כצ''ל כלומר בשביל שביעית ולא לתקנת האילן שהרי אינו מתקנו מכאן ואילך וכן יש לפרש לפי מה שכתוב בספרים ובל' תמיה וכלומר וכי אף הוא אינו מתכוין לעבודת הארץ ובשביל שביעית שהרי מכאן ואילך שוב אינו מועיל להאילן ומתיש את כחו:

וְלָמָּה לֹא תַנִּיתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. פְּעָמִים שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים מְצוּייִן וְאֵין הַלֵּיחָה מְצוּיָה וְהוּא עָתִיד לַחֲרוֹשׁ קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד הָעַצֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמה לא תניתה. למתני' בעדיות גבי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה דהא ב''ה מחמירין וקאמרי עד העצרת ותו לא:

ומשני לפי שלפעמים שאין הגשמים מצוין ואין הלחלוחית מצויה והוא עתיד לחרוש קודם לעצרת כדברי ב''ש. כלומר שאז אם הוא חורש קודם לעצרת דוקא הוא חורש לב''ש משום שכשאין הלחלוחית מצויה אין הזמן שהוא יפה לפרי אלא קודם העצרת שעדיין יש מקצת לחלוחית מימות הגשמים ולב''ה יכול הוא לחרוש עד העצרת וא''כ הוו להו ב''ש לחומרא וב''ה לקולא ולפיכך לא נשנה בעדיות. איזהו שדה אילן. שחורשין עד העצרת להשדה בשביל האילנות אשר בתוכה:

משנה: אֵי זֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה אִם רְאוּיִין לַעֲשוֹת כִּכַּר דְּבֵילָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֵה בְּאִיטַלְּקִי חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכֵּן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני'. לבית סאה. שהוא חמשים על חמשים:

כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שעדיין החרישה היא יפה לפרי של ששית דהוי כמתקן לצורך שנה ששית ולא לצורך שביעית:

רִבִּי לִיעֶזֶר שָׁאַל מִזּוֹ לְזוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וּלְצַד עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי הָיוּ נְתוּנִין בְּצַד הַגֶּדֶר חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִין בְּעִי נִיתֵּן לָהֶם בֵּית אַרְבַּעְתָּם סְאָה. סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי הָֽיְתָה גֶפֶן אַחַת מוּדְלָה עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי סְאִין אַתְּ חוֹרֵשׁ קַרְקַע שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְקַרְקַע שֶׁחוּצָה לוֹ מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היתה גפן אחת מודלה על שתי סאין. לפי שדרך הגפן המודלה ע''ג קנים להתפשט ולהתרחב לפיכך נקט הבעיא בגפן ואם נתפשטו הזמורות והעלין עד מקום שתי בית סאה אם אמרינן דאת מותר לחרוש כל הקרקע שתחתיהן ואף שהן שתי סאין ועוד גם לקרקע שחוצה להן כמלא אורה וכמלא סלו חוצה לו והבעיא היא בשאין עושין כל אחד מהן כדי ככר של ס' מנה דתנינן דאין נותנין להן אלא צרכן ובכה''ג אם מותר לחרוש כל שתחתיהן ואפילו הן ב' סאין מלבד שיעור חוצה להן ולא איפשטא:

אין בעי ניתן להן ארבעה סאה. כצ''ל סאה מכאן וסאה מכאן סאה מכאן וסאה מכאן. כלומר לדידך להבעיא דמספקא לך אם נותנין בית סאה מצד השני להגדר ש''מ דסבירא לך לפרש דחורשין בית סאה בשבילן מכאן ובית סאה מכאן הלכך מספקא לך אם הגדר הוי הפסק לענין זה א''כ טפי הוה לך למיבעי אם נותנין להן ארבעה בית סאה והיינו בית סאה לכל רוח ורוח סאה מכאן למזרח אורך סדר האילנות וסאה למערב וסאה לדרום מצדי האילנות וסאה לצפון מצידי האילנות אלא דלא היא דאנן לא תנינן אלא חורשין כל בית סאה בשבילן דמשמע בית סאה אחת ותו לא דהא לא קתני בית סאה לכל רוח:

היו נתונין בצד הגדר חורשין כל בית סאה בשבילן. הך בעיא כך היא פירושה אם חורשין כל בית סאה בשבילן גם מצד השני להגדר דתופסין בית סאה מכאן ובית סאה מכאן דמי נימא הואיל ונתונין בצד הגדר לא חשבינן הבית סאה אלא מצד האילנות ולא מצד השני להגדר דהגדר מפסיק הוא או לא והיינו דמקשה ר' יוסי עלה:

ר' ליעזר שאל. אמתני' קאי הא דתנן ג' אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן אם צריך שיהא מזה לזה ט''ז ולצד עשרין וחמש. כלומר לפי שבית סאה היא חמשים אמה אורך על חמשים אמה רוחב והשאלה היא אם דוקא כשהג' אילנות מסודרין הן באמצע הבית סאה שנמצא מן אילן לאילן ט''ז אמה שהן שני מרחקין של ט''ז אמה לג' אילנות והן ל''ב אמה דהכי אמרינן נמי בפ' הספינה לענין קניית קרקע בג' אילנות דבעינן שלא יהא ביניהן פחות מד''א ולא יותר מט''ז אמה נשאר עוד י''ח אמה תן ט''ז אמה לשני הצדדין של האילנות ח' אמות מכאן וח' אמות. מכאן לפי שכל אילן תופס יניקתו ח' מכאן וח' מכאן ונמצאו ב' המרחקין שבין האילנות צריך ט''ז אמה ולצדדין ח' מכאן וח' מכאן והן בין הכל מ''ח אמות ושתי אמות העודפין למקום האילנות וזהו לאורך חמשים לפי סדר האילנות בשורה באמצע הבית סאה ומן הצדדין של האילנות לרוחב הסאה שהוא ג''כ חמשים והן כ''ה מכאן וכ''ה מכאן:

הלכה: רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ 1b בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֵׁל חֲבֵירוֹ רְחוֹקִים מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה קְרוֹבִין כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. קָנָה קַרְקַע שֶׁתַּחְתֵּיהֶן קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁחוּצָה לָהֶן מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ. רַב אָמַר בַּעֲשׂוּיִין צוֹבֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיָה שׁוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אִיתְאַמָּרַת וְכָא לָא אִיתְאַמָּרַת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ הָכָא אִיתְאַמָּרַת בִּקְרוֹבִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְאִם בִּקְרוֹבִין וְהָא תַנִּינָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. אִיתָא חֲמִי בְּשָׁעָה שֶׁהַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו אֵין הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

איתא חמי. ר' יונה הוא דמהדר ליה בל' תמיה בא וראה דמאי קשיא לך מ''ש עשוין כמצובה או עשוין כשורה מהאי דצריך שיהא בקר עובר בכליו התם טעמא הויא דבשעה שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו השרשים מהלכות מן הצד כלומר שאינם נוגעין זה בזה אלא מן הצד הן מהלכין למיקם קיומו ובשעה שאין ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו א''כ השרשים אין מהלכין מן הצד אלא הן נוגעין זה בזה ולמיעקר קיימו והשתא איכא למימר דבדאיכא ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו פליגי רב ושמואל דרב ס''ל אע''ג דיש ביניהן כשיעור הזה אפ''ה צריך שיהו עשוין כמצובה ולא כשורה מפני שהן נראין כבמקום אחד ושמואל ס''ל אפי' הן עשוין כשורה הואיל ויש ביניהן כמלא הבקר עובר בכליו לאו למיעקר קיימי:

א''ל ר' מנא. לר' יונה ואם בקרובין מיירי והתנינן שיעור הקרובין שלא יהא ביניהן פחות מכדי שיהא הבקר עובר בכליו והשתא הוה קשיא דבמאי פליגי אם עשוי כך או כך הא מיהת בעינן שיהא הבקר עובר בכליו ומ''ש אם הן כמצובה או כשורה:

א''ר יונה. דלא היא אלא אפילו הכא בדין קניית קרקע איתמר נמי מילתיה דרב ושמואל וכגון בקרובין זה לזה דלרב צריך שיהו עשוין כמצובה ולשמואל אפי' עשוין כשורה זה אצל זה:

תמן איתאמרת. לקמן בפרקין על מתני' שלשה אילנות של שלשה אנשים מצטרפין וחורשיו כל בית סאה בשבילן ואהא איתמר מילתייהו דרב קאמר בעשוין כמין מצובה מצטרפין הן אבל אם הן כשורה זה אצל זה במקום א' אין מצטרפין שיהא מותר לחרוש כל בית סאה בשבילן וטעמא דמכיון שהן קרובין כל כך למיעקר קיימי דכל שרשי האילנות הן נוגעין זה בזה ומזיקין זה לזה ולשמואל אפילו עשוין כשורה מצטרפין אבל בדין קניית קרקע ס''ל לר' יוסי דלא שייכא מילתיה דרב ושמואל דלעולם קנה קרקע כ''ז שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו:

רב אמר בעשוין צובה. כמו מצובה ודוגמתו בפרק אלו מציאות (בהלכה ג') גבי ג' מטבעות כגון אהן מצובה. מל' חציבה כג' רגלי הקנקן וכלומר דרב ס''ל אם הן נטועין אחד כנגד האויר של השנים מיירי ושמואל אמר בעשויה שורה אפילו הן במקום אחד ועשוין כחומה ופליגי ר' יוסי ור' מנא אהיכא קאי מילתייהו דרב ושמואל:

קרובין. ושיעור הקירוב ביניהן צריך שיהא כדי שיהא הבקר עובר בכליו ולא פחות מזה ואם הוא כך אז קנה קרקע שתחתיהן ושביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו:

רחוקים מטע עשר לבית סאה. כלומר שיעור הריחוק ביניהן הוא כפי הערך אם היו כאן מטע עשרה אילנות לבית סאה ולפי שיעור הזה צריך שיהא ההרחק בין אלו ג' האילנות שקנה ולא יותר:

גמ' הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו. דקי''ל דקנה קרקע כדתנן בפרק המוכר את הספינה וקמ''ל הכא כמה צריך שיהא בין זה לזה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source