רִבִי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה בְעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר לֵיהּ אֲנִי לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל אֶלָּא מִפָּרָשַׁת אַשְׁקְלוֹן וּלְחוּץ. וְקַשְׁיָא דְּהוּא שָׁאַל לֵיהּ הָדָא וָמַר לֵיהּ הָדָא. אֶלָּא בְּגִין דְּלֵית רִבִי חֲנִינָה אָמַר מִילָּה דְּלֹא שָׁמַע מִן יוֹמוֹי וּבְגִין דְּלָא מְפִיקְתֵּיהּ רֵיקָן בְּגִין כֵּן שָׁאַל לֵיהּ חָדָא וּמֵגִיב לֵיהּ חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקונה. מארץ עמון ומואב מהו בשביעית:
וקשיא. על התשובה דר' חנינא דהוא שאיל ליה על הדא מעמון ומואב והוא אומר לו הדא מענין אחר:
אלא בגין דדרכו של ר' חנינא דלא אמר דבר שלא שמע מעולם ולא היה רוצה להשיבו ריקם בשביל כך על ששאל לו דבר אחד השיב לו דבר אחר:
רִבִּי יָסָא שָׁמַע דְּאָתִת אִימֵּיהּ לְבָצְרָה. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לָצֵאת. אָמַר לֵיהּ אִם 17a מִפְּנֵי סַכָּנַת דְּרָכִים צֵא. אִם מִשּׁוּם כְּבוֹד אִמָּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עוֹד הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן אַטְרָח עֲלוֹי וְאָמַר גָּמַרְתָּה לָצֵאת תָּבוֹא בְשָׁלוֹם. שָׁמַע רִבִּי לָֽעְזָר וָמַר אֵין רְשׁוּת גְּדוֹלָה מִזּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאל לר' יוחנן מהו לצאת. לח''ל לקבל אותה ור' יוחנן היה מסופק בשאלתו וא''ל אם מפני סכנת דרכים שהיא צריכה לך שתהיה לה לעזר מפני הסכנה צא ואם היא לא צריכה לכך אלא בשביל כבודה בלבד איני יודע אם מותר הוא. וגרסי' להא לעיל בפ''ג דברכות (בהלכה א'):
שמע ר' אלעזר ואמר אין רשות גדולה מזו. מכיון שברכו אין לך נתינת רשות גדולה מזו ולא מפני שהטריח עליו אמר לו זה:
עוד היא צריכה לר' יוחנן וכו'. כלומר אע''פ ששמענו שא''ל ר' יוחנן אח''כ אם גמרת לצאת תבא בשלום עדיין הדבר בספק וספוקי מספקא ליה לר' יוחנן אלא מפני שר' יוסי הטריח עליו בדברים אמר לו כן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֲזַל לְבָצְרָה אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ חָמִי לָן בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן סֹפֵר חַזָּן עֲבִיד כָּל צוּרְכָנִין חָמָא חַד בַּבְלָיי. אָמַר לֵיהּ חָמִית לָךְ חַד אָתָר טָב אָתָא לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ מִן בָּבֶל לְבָבֶל. אָמַר רִבִּי יַעֲֲקֹב בַּר אַבָּא מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִן בָּבֶל לְבָבֶל הָדָא אָֽמְרָה הַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַייֵב. וְכִי צוֹר אֵינוֹ אָסוּר לֵילֵךְ לְשָׁם וְהַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַייֵב. אַשְׁכָּח תַּנֵי סִימָּן לְעַמּוֹן וּמוֹאָב וּלְאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁתֵּי אֲרָצוֹת. אַחַת נַאֱכֶלֶת וְנֶעֱבֶדֶת וְאַחַת נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נֶעֱבֶדֶת. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּצֶר בָּצְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חמי לן בר נש. אנו מבקשים שתראה לנו אדם אחד שיהא בו כל המעלות הללו ושיעשה כל צרכינו וראה בבלי אחד וא''ל אני רואה לך שיש מקום אחד טוב לפניך:
אתא האי בר נש לגביה דר' יוחנן לשאול אותו אם ילך לבוצרה וא''ל מן בבל לבבל הלא אתה מבבל ולמה לא תלך אל מקום אחר שהוא ג''כ ח''ל:
הדא אמרה הקונה שם. בבוצרה אינו מתחייב במעשרות ובשביעית וכי צור אינו אסור לילך מא''י לשם והקונה שם אינו מתחייב כדלעיל וה''ה בוצרה דח''ל חשיבא כדשמעינן מדברי ר' יוחנן:
אשכח תני. אשכחן ברייתא דתני סימן זה הוא לעמון ומואב ולארץ מצרים שדין שתי ארצות להן אחת נאכלת ונעבדת בשביעית ואחת נאכלת ולא נעבדת:
סבר ר' יוחנן מימר את בצר במדבר. כלומר מעיקרא סבר ר' יוחנן לומר דבוצרה היינו בצר מארץ עבר הירדן כדכתיב בשלש ערים שהבדיל משה בעבר הירדן את בצר במדבר בארץ המישור לראובני והדר שאל לרשב''ל וא''ל בצר בוצרה. בצר לחוד ובוצרה לחוד שהיא מח''ל:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר [רִבִּי זְעִירָא] קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חַגַּיי לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּתִיב כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן טֻהֲרָה מִיַּד סִיחוֹן וְעוֹג אוֹ לֹא טֻהֲרָה. אִין תֵּימַר טֻהֲרָה חַייֶבֶת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא טֻהֲרָה פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ עָשִׂיתִי אֶת אַרְצוֹ חוּלִין לְפָנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר בון. הייני דמספקא ליה לרשב''ל דכתיב כי חשבון וגו' ואם טהרה לגמרי מיד סיחון ועוג או לא טהרה לגמרי דאם טהרה על ידם שיהו ישראל מותרין ליכבש א''כ לעולם חייבת היא דקסבר כמ''ד קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע''ל ואם לא טהרה פטורה לעולם היא:
החל רש. ודריש ל' חולין ולעולם היתה פטורה:
ר' יצחק בר נחמן. מתמה על הא דשאל ר''ל מר' חנינא לעיל הקונה מארץ עמון ומואב מהו ואמר קשיתה עלה קומי ר' יסא לית עמון ומואב דמשה בתמיה וכי לא משה כבש ארץ סיחון ועוג שהיא מעמון ומואב וא''כ דין ארץ עבר הירדן להם וכן הקשה ר' מנא קומי ר' חגיי:
לית עמון ומואב דראב''ע. מסקנת הקושיא היא דהא תנינן (בפ''ד דידים) בו ביום שהושיבו את ראב''ע בישיבה נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וא''כ עכשיו התירו להם לזרוע בשביעית מפני שלא קידשום עולי בבל ומאי מספקא ליה לר''ל:
רִבִּי חוּנָא בָּעֵי מִשְׁרֵי הָהֵן יַבְּלוֹנָה אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ הָא לָךְ חֲתוֹם וְלָא קְבִילֵי עִילָּוֵוי מִיחְתּוֹם לְמָחָר קָם עִימֵּיהּ רִבִּי חִייָא בַּר מַדִיָּא. אָמַר לֵיהּ יְאוּת עָֽבְדַת דְּלֹא חָתַמְתּ. דְרִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ הֲוָה אָמַר אַנְטוֹנִינוּס יְהָבָהּ לְרִבִּי תְּרֵין אַלְפִין דַּשָּׁנִין בַּאֲרִיסוּ. לְפִיכָךְ נֶאֱכָל אֲבָל לֹא נֶעֱבָד כְּסוּרִיָא וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִשְׂדוֹת גּוֹיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן יבלונה. שם מקום וביקש להתירה בשביעית:
הא לך חתום. תחתום גם אתה על היתר הזה ולא קביל עליו מיחתום ולמחר קם עם ר' מנא ר' חייה בר מדייה וא''ל שפיר עבדת דלא חתמת דא''ר יונה אבוך אנטונינוס יהבה לרבי תרין אלפין דשנין באריסו' דשנין מקומות שמנים וטובות כמו דשנה של יריחו ושיהו שלו להניח לעובדם באריסות וכלומר שמאחר שנתן לו אלו והמקום יבלונה הוא בכללן ונקרא שם של רבי עליהן לפיכך נאכל אבל לא נעבד בשביעית כסוריא ופטור מן המעשרות משום דמ''מ כשדות עכו''ם היא:
רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר מִגְּזִיב וְעַד אֲמָנָה. תַּנֵּי אֵי זוּ הִיא הָאָרֶץ וְאֵי זוּ הִיא חוּץ לָאָרֶץ. כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִטַּוְרוֹס אֲמָנֹס וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִטַּוְרוֹס אֲמָנֹס וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. הַנֵּיסִין שֶׁבְּיָם אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִטּוּרֵי אֲמָנָה עַד נַחַל מִצְרַיִם. מֵהַחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. רִבִּי יוּדָה אָמַר כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל. שֶׁבַּצְּדָדִין מֵהֶן אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִקֶּפַלָּרִיָּא וְעַד אוֹקִייָנוֹס מֵחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קפלריא. היא עיר היושבת בראש גבהו של הר ההר הגבול הצפוני ועד ים אוקיינוס שהוא סוף העולם במערב וזהו החוט לצפון וכן רואים חוט מחוח מנחל מצרים ועד ים אוקיינוס:
כיני מתני'. דהא דקתני עד הנהר אמנה תרווייהו אכזיב קאי מכזיב וכו' כדפרישית במתני':
תני. בתוספתא דתרומות בפ''ב ופ''ב דחלה:
כל ששופע מטורי אמנה ולפנים א''י. והוא הר ההר הנאמר בגבולין וגבול צפוני לא''י הוא וקמ''ל דראש ההר הוא הגבול וכל ששופע ויורד מן ההר ולפנים לצד דרום א''י הוא. מטורי אמנה ולחוץ לצד צפון ההר ח''ל הוא:
הנסים שבים. איי הים שהוא במערב א''י ונחל מצרים שהוא בדרום של א''י ובמקצוע מערבית דרומית ומחובר לים הגדול שהוא במערב נמצא ארץ ישראל בין נחל מצרים לבין הר ההר זה במקצוע מערבית דרומית וזה במערבית צפונית ויש מקומות שהים נכנס לתוך ארץ ישראל מהלך כמה ימים ובאותם כניסה יש ניסין והן מתפשטין גם לחוץ מא''י לתוך הים לצד מערב לפיכך רואין כאילו חוט מתוח מהר ההר עד נחל מצרים וכל שהוא מהחוט ולפנים א''י והזורע בהניסין במקומות שלפנים חייבות במעשרות ובשביעית ומן החוט ולחוץ ח''ל:
ר' יהודה אומר כל. הים שהוא כנגד א''י הוא א''י עד אוקיינוס שהוא בסוף העולם שנאמר וגבול וגו' וגבול בתרא יתירא הוא אלא למידרש דכל רוחב הים הוא בתוך גבול המערבי:
שבצדדין. כלומר ואם באת לחלק בניסין לא לצד מערב הוא אלא לצד צפון ודרום שיש ניסין שהן מתפשטין לאורך הים ונמשכין חוץ מכנגד א''י מכאן ומכאן ושם ראוי למתוח החוט וממזרח למערב לחלק בין מה שכנגד אויר א''י ובין מה שכנגד אויר ח''ל:
מהן את רואה אותן וכו':
מחוט ולפנים. כלומר בין אלו ב' החוטין הוא א''י שזה הכל כנגד א''י ומהן ולחוץ ח''ל:
אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלִיּוֹת לְטוּרֵי אֲמָנָה הֵן עֲתִידוֹת לוֹמַר שִׁירָה. מַה טַעַם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לכשיגיעו הגליות. איידי דאיירי בטורי אמנה דריש לה להאי קרא וקמ''ל דמיד כשיגיעו לגבול א''י יגילו וישמחו ויאמרו שירה:
משנה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר. דָּשִׁים וְזוֹרִים וְדוֹרְכִים וּמְעַמְּרִין אֲבָל לֹא קוֹצְרִים וְלֹא בוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ מוּתָּר בָּאָרֶץ עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְסוּרִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר. סוריא מפורשת לעיל בדמאי פ''ו (בהלכה י') שהוא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אלו הארצות שכבשן דוד ולפי שכבש אותן קודם שנכבשה כל א''י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא''י ובמקצת היא כח''ל והקונה בה קרקע כקונה בא''י לענין תרומות ומעשרות ושביעית והכל מדברי סופרים הוא והלכך במחובר אסור בה העבודה בשביעית ומפרש טעמא בגמרא דגזרו במחובר שלא יהו הכל הולכין מא''י ומשתקעין שם אבל בתלוש מכיון דריוח מועט היא לא גזרו:
כל שכיוצא בו מותר בא''י. כגון בכל דבר תלוש שמותר בא''י או כהאי דתנן לעיל מדברים המותרים לעשות בשביעית מרביצין בעפר לבן ומשקין בית השלחין ועוד כיוצא בהן זהו שעושין אותו בסוריא ולאפוקי דברים האסורים לעשות בשביעית בא''י והא קמ''ל ר''ע דלכל דיני דשביעית עשו סוריא כא''י מדבריהם:
הלכה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא כו'. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שֶׁלֹּא יְהוּ הוֹלְכִין וּמִשְׁתַּקְעִין שָׁם. בְּתָלוּשׁ לָמָּה הוּא מוּתָּר מִן גַו דוּ חָמֵי רַווְחָא קְרִיב לָא נְפִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' א''ר אבהו. טעמא דגזרו במחובר שלא יהו הכל הולכין ומשתקעין שם:
בתלוש למה הוא מותר. ולמה לא גזרו גם על התלוש שכיוצא בו אסור בא''י כגון האי דאמרינן לעיל (בפ''ד) אין בודקין את הזרעים בעציץ וכן המסקל את האבנים והרבה כיוצא בהן שאסרו מה שהוא נראה שעושה לתקן את הקרקע ואע''פ שהן עצמן בתלוש:
מן גו דהוא חמי רווחא קריב לא נפיק. רווחא קריב הוא ריוח מועט ועל שריוח כזה מצוי וקרוב קרי ליה רווחא קריב כלומר לא חששו לכך שבשביל שהוא רואה שהריוח דבר מועט הוא לא יצא להשתקע שם:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַהוּ לִטְחוֹן עִם הַגּוֹי בָּאָרֶץ. אָמַר לֵיהּ מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר דְּתַנִּינָן עוֹשִׂין בְתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר הָא בָאָרֶץ אֲפִילוּ בְתָלוּשׁ יְהֵא אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו לטחון עם העכו''ם בארץ. מי נימא כיון דאין העכו''ם מצווה על השביעית אין כאן מסייע ידי עוברי עבירה או דילמא מכיון שבארץ הוא הוי כגורם לעשות עבודת הקרקע בשביעית דהואיל ויש לו מסייעין אף הוא עובדה ביותר:
מתני' אמרה. ממתני' איכא למיפשט שהוא אסור דקתני עושין בתלוש בסוריא ומשמע הא בארץ אפי' בתלוש יהא אסור ואי דשרי עם העכו''ם א''כ משכחת לה דגם בארץ מותר בתלוש ואמאי קתני סוריא דוקא:
מָקוֹם שֶׁהוּא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. מַהוּ לְהַשְׂכִּיר בְּהֶמְתּוֹ שָׁם. רִבִּי לֵוִי צִנַּבְּרִיָּא שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק וּלְרִבִּי אִימִּי וְאָֽסְרוּן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה 17b יְהַב לְעַמְמַיָּא פְרִיטִין לֹא מִשּׁוּם דְהוּא אָסוּר אֶלָּא שֶׁלֹּא לְייַחֵד בְּהֶמְתּוֹ עִם הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר להן לא אם אמרתם בשביעית. מה שאמרו אוסרת בכל שהוא לא אמרו אלא לענין ביעור שהכל חייב בביעור וכגון שאין עומדין לאכילה שהן עדיין בארץ והוא של ששית ונכנס לשביעית ונתוסף הגידולין צריך לבער הכל כשיגיע זמן הביעור לפי שגדולי שביעית מבטלין את העיקר:
התיבון. לו חכמים בתוספתא שם שהקשו לו הרי שביעית שאין לה מתירין ולא נחנו לה חכמים שיעור דתנן (בסוף פרק דלקמן) השביעית אוסרת כל שהוא במינה:
נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו מין במינו תרומה ותרומת מעשר וחלה עולין בא' ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים משום דכפל איסורן שאסורין בהנאה כפלו עלייתן ואם נתערבו שלא במינן הכל בנ''ט:
כגון תרומה וחלה. דאע''ג דמצי לאתשולי עלייהו כיון דליכא מצוה למיעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכן תרומת מעשר:
לא נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו במינן אוסרין בכל שהן אבל שלא במינן בנ''ט:
כגון טבל. שמתקנו ומעשר שני והקדש שיש להן היתר ע''י פדייה וחדש שהעומר מתירו:
דתני. בתוספת' דתרומות (סוף פ''ה) ומייתי לה לקמן בנדרים פ''ו (הלכה ד'):
מתני'. הך בריית' דלקמן פליגי על ר' הילא ור' אימי:
רבי לא ורבי אימי. פליגי אדר' זעירא ותרויהו אמרי אסור אם עקרו בשביעית ומתני' בשעקרו בששית מיירי:
אבל לאכילה. אם נתערבו פירות שביעית בשל ששית אף במינן בנותן טעם קתני מיהת דלענין ביעור הגידולין מבטלין את העיקר וא''כ ה''ה נמי בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית גידולי היתר של מוצאי שביעית מעלין את העיקר של שביעית וקשיא לר' הילא ור' אימי ומה עבדין לה:
פתרין לה בעירובין. הא דקתני דלענין ביעור אוסרת בכל שהוא לאו בגידולין מיירי אלא בתערובת שאם נתערבו פירות שביעית במינן הכל חייב בביעור אבל בגידולין חומר הוא בגידולין שאין מעלין את העיקר כדאשכחן דא''ר זירא בשם ר' יונתן לעיל בפ''ה דכלאים (בהלכה ז'):
אפי' הוסיף כמה. אח''כ בהיתר הכל אסור:
שאין גידולי איסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן עצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האסור וקסברי ר' הילא ור' אימי דה''ה בשביעית אין הגידולין מעלין את העיקר:
מתניתא. ומהאי מתני' קשיא על ר' זעירא דתנינן לקמן (בפ''ט דתרומות):
ותני עלה. שם:
בד''א. דגידוליהן חולין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים אפי' גידולי גידולין אסורין וקשיא לר''ז דמתיר בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית הרי בצל דבר שאין זרעו כלה הוא וקחשיב הכא גם לספיחי שביעית דאפי' גידולי גידולין אסורין ומה עבד לה ר' זעירא:
פתר לה. דהתם מיירי לענין קדושת שביעית שהכל חייב בביעור אבל לאכילה באלו שגדלו במוצאי שביעית ועדיין לא הגיע זמן הביעור כגון שלא כלה לחיה מן השדה מותר משירבה החדש במוצאי שביעית ואין בהן איסור אכילה משום ספיחי שביעית דהגידולין מעלין את העיקר לענין זה:
מקום שהוא נאכל ולא נעבד. כהאי דתנינן לעיל מהו להשכיר בהמתו שם מי תלינן דלהביא פירות שוכר הוא זה או דילמא חיישינן דאתי לעבוד בה עבודת הקרקע והרי אסור לעבוד שם בשביעית:
ר' הושעיא יהיב לעממוא פריטין. נתן להם מעות שהן בעצמן יביאו לו הפירות ממקדם ההיתר ולא רצה למסור להם בהמתו:
לא משום דהוא אסור. דהא ליתא ולא ס''ל כהאי דר' יצחק ור' אימי שאסרו דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית אלא מטעמא אחרינא שלא לייחד בהמתו עם העכו''ם דחייש לרביעה כהאי דתנינן (בפ''ב דע''ז) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו''ם:
וּמַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּפֵירוֹת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ בָאָרֶץ מוּתָּר. אִם בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּֽצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר וְלִקְצוֹר אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בַּשְּׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לארבל. שם מקום:
באילין בצלייא. שעקרן בשביעית ושתלן בשמינית והורה להן כר''ז דמשרבה עליו החדש מותר:
חמתון. כשראה אותן אח''כ שסומכין עליו בזה ועושין לכתחילה כן לעקור אותן בשביעית ולחזור ולשתלן בשמינית אמר להן אני לא אמרתי להתיר אלא במרוכנין כלומר שהטה העלין מל' הרכין בראשו כדי שלא יתגדלו ואם עשה כן בשמינית וא''נ בשביעית בזה הוא דגידולי שמינית מעלין את האיסור:
אנא ידע ראשה וסופה. מעיקרא היכי הוה העובדא ולבסוף וכלומר לא משום הכי אמר להם דבמרוכנין דוקא מותר אלא מעיקרא כר''ז הוי ס''ל וכד שמע אח''כ דר' הילא ור' אימי פליגין שרע מיניה הסיר עצמו ונמנע מהיתר זה. מל' או שרוע. ולא מדינא חזר בו אלא משום חומרא בעלמא:
ומה אנן קיימין. לפרש מתני' קאי הא דקתני דשין וזורין וכו' אם בפירות של ששית שנכנסו לשביעית הרי אפי' בארץ מותר לדוש בשביעית בפירות של ששית ומאי אריא סוריא דנקט ואם בפירות של שביעית שיצאו למוצאי שביעית קשיא לחרוש לכתחילה מותר במוצאי שביעית ולקצור אסור בתמיה ואמאי לא יהא קוצר מפירות אלו במוצאי שביעית אלא ודאי כי אנן קיימין במתני' בפירות שביעית בשביעית וכגון ספיחי שביעית דמותרין באכילה בסוריא ואפי' כן לא יקצור כדרך שקוצרין בשאר השנים שכל שהוא במחובר אסרו בסוריא מה שהוא אסור בא''י:
רִבִּי חוּנָא אֲזַל לְצוֹר וְאָסַר לוֹן הָדָא אַשְׁקִייָתָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְיֵאוּת וְהָדָא לֹא בִמְחוּבָּר הִיא. וְהָא תַנִּינָן מַשְׁקִין בֵּית הַשַּׁלְּחִין בְּמוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוּדָן לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי מֵעַתָּה יְהֵא מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ לָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואסר לון הדא אשקייתה. שלא ישקו את השדות בשביעית דצור ג''כ מארצות סוריא היא:
ויאות. עביד דאסר לון וכי הדא לא במחובר הוא שאסור בסוריא:
והא תנינן. (בפ''ק דמו''ק) משקין בית השלחין במועד ובשביעי' ואמאי אסר להן השקייתה סתמא הוה ליה לפרש דלבית השלחין מותר:
א''ר יודן לזרעים שבו. התירו להשקות בית השלחין שלא יפסידו וכי קאמר דאשקייתה אסור היינו לצורך הקרקע עצמה שמשקה אותה כדי שתהא נוחה ליחרש:
ר' מנא בעי. דא''ה דכל שהוא לצורך הזרעים התירו מעתה יהא מותר לחרוש להן כדרך שחורשין סביבות השדה שיתמלאו החפירות מים וישקו אותה ואנן לא תנינן אלא משקין בית השלחין לדברי הכל אבל בעשיית האמה להשקותה ע''י כך פליגי התם ולדידך יהו הכל מודים בה:
משנה: בְּצָלִים שֶׁיָּֽרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְצִימְחוּ אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶן שְׁחוֹרִים אֲסוּרִין. הוֹרִיקוּ הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. רִבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנָס אוֹמֵר אִם אֵינָן יְכוֹלִין לְהִיתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן אֲסוּרִין כְּנֶגֶד כֵּן מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בצלים. של ששית שירדו עליהן גשמים בשביעית וצמחו מאליהן בלא נטיעה:
אם היו העלין שלהן שחורין. כשהבצלים גדילין העלין שלהן משחירין ונתפשטין הלכך אם השחירו הרי הן כנטועין בארץ ואותן העלין אסורין משום ספיחי שביעית:
הוריקו. כלומר כל זמן שהן ירוקין וכמושין הרי אלו מותרין והכי מפרש בגמרא:
אם אינן. האי אינן כמו הינן כלומר אם הן גדלו כל כך שכבר יש להן כח בעלין שכשאוחז אותם יכול לתלוש הבצלים מן הארץ אסורין לפי שהן נחשבין גידולי שביעית:
כנגד כן מוצאי שביעית. כלומר וכך הוא הדין בבצלים של שביעית שנכנסו למוצאי שביעית שגידולי מוצאי שביעית מעלין אותן אם הן יכולין להתלש בהעלין שלהן מותרין ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא שְׁחוֹרִין אֲסוּרִין וִירוֹקִין מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא וכו'. כלומר הא דקתני הוריקו קמפרש דלא כשהתחילו להוריק קאמר אלא ה''ק כל זמן שהן ירוקין מותרין הן ואם התחילו להיות שחורין אסורין כדפרישית במתני':
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצֵל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁחִיר מִתְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. רִבִי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצֵל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מִתְעַַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. וְלֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁעֲקָרוֹ בַשְּׁבִיעִית וּשְׁתָלוֹ לְמוּצָאֵי שְׁבִיעִית בֵּין שֶׁעֲקָרוֹ בַשְּׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא שנייא בין שעקרו בששית ושתלו למוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית. כצ''ל ואמתני' קאי דקתני וכנגד כן במוצאי שביעית מותרין ומפרש דלא תימא דדוקא בבצל שעקרו בששית ושתלו למוצאי שביעית מיירי אבל לא שעקרו בשביעית והלכך קמ''ל דאין חילוק בין שעקרו בששית ובין שעקרו בשביעית ושתלו למוצאי שביעית גידולי מוצאי שביעית מעלין את העיקר ומותרין ודברי ר''ז הן דהוא מפרש הכי להמתניתין וכדמסיק דמכיון שרבה עליו החדש של מוצאי שביעית מותר ואע''פ שעקרו בשביעית:
מכיון שהשריש. ר' חייא היה שונה בשם ר' יוחנן דלאו מכיון שהשחיר בעינן אלא מכיון שהשריש בארץ בטל העיקר ומתעשר לפי כולה:
וחזר ושתלו. מכיון שהשחיר העלין שלו ויש כאן גידולי טבל מתעשר לפי כולה לפי שהגידולין מבטלין את העיקר ונעשה הכל כטבל וצריך לעשר לפי כולה:
בצל שעקרו. ועישרו:
רִבִּי זְעִירָא אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. רִבִּי לָא רִבִּי אִימִּי תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרֵי אָסוּר. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי לָא וְעַל רִבִּי אִימִּי. דְּתַנֵי זֶה הַכְּלָל שְׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ וְחָדָשׁ לֹא נָֽתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ בְּכָל שֶּׁהוּא וּשֶׁאֵינוֹ בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאַיִם נָֽתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ וּשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. הָתִיבוּן הֲרֵי שְׁבִיעִית הֲרֵי אֵין לָהּ מַתִּירִין וְלֹא נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים שִׁיעוּר. אָמַר לָהֶן לֹא אִם אָמַרְתֶּם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא אֶלָּא בְבִיעוּר אֲבָל לַאֲכִילָה בְנוֹתֵן טַעַם. מַה עָֽבְדִין לָהּ. רִבִּי הִילָא וְרִבִּי אִימִּי פָּֽתְרִין לָהּ בְּעֵירוּבִין אֲבָל בְּגִידּוּלִין חוֹמֶר הוּא בְגִידּוּלִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא דְּתַנִּינָן גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידוּלֵי גִידוּלֵיהֶן חוּלִין אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְהַמְּדוּמַע וְהַבִּיכּוּרִין גִידוּלֵיהֶן חוּלִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִידוּלֵי גִידוּלִין אֲסוּרִין. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי זְעִירָא. פָּתַר לָהּ בִּקְדּוּשַׁת שְׁבִיעִית בְּבִיעוּר אֲבָל לָאֲכִילָה כֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר להן לא אם אמרתם בשביעית. מה שאמרו אוסרת בכל שהוא לא אמרו אלא לענין ביעור שהכל חייב בביעור וכגון שאין עומדין לאכילה שהן עדיין בארץ והוא של ששית ונכנס לשביעית ונתוסף הגידולין צריך לבער הכל כשיגיע זמן הביעור לפי שגדולי שביעית מבטלין את העיקר:
התיבון. לו חכמים בתוספתא שם שהקשו לו הרי שביעית שאין לה מתירין ולא נחנו לה חכמים שיעור דתנן (בסוף פרק דלקמן) השביעית אוסרת כל שהוא במינה:
נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו מין במינו תרומה ותרומת מעשר וחלה עולין בא' ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים משום דכפל איסורן שאסורין בהנאה כפלו עלייתן ואם נתערבו שלא במינן הכל בנ''ט:
כגון תרומה וחלה. דאע''ג דמצי לאתשולי עלייהו כיון דליכא מצוה למיעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכן תרומת מעשר:
לא נתנו להן חכמים שיעור. אם נתערבו במינן אוסרין בכל שהן אבל שלא במינן בנ''ט:
כגון טבל. שמתקנו ומעשר שני והקדש שיש להן היתר ע''י פדייה וחדש שהעומר מתירו:
דתני. בתוספת' דתרומות (סוף פ''ה) ומייתי לה לקמן בנדרים פ''ו (הלכה ד'):
מתני'. הך בריית' דלקמן פליגי על ר' הילא ור' אימי:
רבי לא ורבי אימי. פליגי אדר' זעירא ותרויהו אמרי אסור אם עקרו בשביעית ומתני' בשעקרו בששית מיירי:
אבל לאכילה. אם נתערבו פירות שביעית בשל ששית אף במינן בנותן טעם קתני מיהת דלענין ביעור הגידולין מבטלין את העיקר וא''כ ה''ה נמי בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית גידולי היתר של מוצאי שביעית מעלין את העיקר של שביעית וקשיא לר' הילא ור' אימי ומה עבדין לה:
פתרין לה בעירובין. הא דקתני דלענין ביעור אוסרת בכל שהוא לאו בגידולין מיירי אלא בתערובת שאם נתערבו פירות שביעית במינן הכל חייב בביעור אבל בגידולין חומר הוא בגידולין שאין מעלין את העיקר כדאשכחן דא''ר זירא בשם ר' יונתן לעיל בפ''ה דכלאים (בהלכה ז'):
אפי' הוסיף כמה. אח''כ בהיתר הכל אסור:
שאין גידולי איסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן עצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האסור וקסברי ר' הילא ור' אימי דה''ה בשביעית אין הגידולין מעלין את העיקר:
מתניתא. ומהאי מתני' קשיא על ר' זעירא דתנינן לקמן (בפ''ט דתרומות):
ותני עלה. שם:
בד''א. דגידוליהן חולין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים אפי' גידולי גידולין אסורין וקשיא לר''ז דמתיר בבצל של שביעית שעקרו ושתלו במוצאי שביעית הרי בצל דבר שאין זרעו כלה הוא וקחשיב הכא גם לספיחי שביעית דאפי' גידולי גידולין אסורין ומה עבד לה ר' זעירא:
פתר לה. דהתם מיירי לענין קדושת שביעית שהכל חייב בביעור אבל לאכילה באלו שגדלו במוצאי שביעית ועדיין לא הגיע זמן הביעור כגון שלא כלה לחיה מן השדה מותר משירבה החדש במוצאי שביעית ואין בהן איסור אכילה משום ספיחי שביעית דהגידולין מעלין את העיקר לענין זה:
מקום שהוא נאכל ולא נעבד. כהאי דתנינן לעיל מהו להשכיר בהמתו שם מי תלינן דלהביא פירות שוכר הוא זה או דילמא חיישינן דאתי לעבוד בה עבודת הקרקע והרי אסור לעבוד שם בשביעית:
ר' הושעיא יהיב לעממוא פריטין. נתן להם מעות שהן בעצמן יביאו לו הפירות ממקדם ההיתר ולא רצה למסור להם בהמתו:
לא משום דהוא אסור. דהא ליתא ולא ס''ל כהאי דר' יצחק ור' אימי שאסרו דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית אלא מטעמא אחרינא שלא לייחד בהמתו עם העכו''ם דחייש לרביעה כהאי דתנינן (בפ''ב דע''ז) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו''ם:
רִבִּי אַבָּהוּ עָל לְאַרְבֵּל וְאִיתְקַבֵּל גַּבֵּי אַבָּא בַּר בִּנְיָמִין אָתוּן וּשְׁאָלוּן לֵיהּ בְּאִילֵּין בְּצָלַייָא וְהוֹרֵי לוֹן הָדָא דְרִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. חָֽמְתוֹן סְמִיכִין עֲלוֹי. אָמַר לוֹן. אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּמוּרְכָנִין. אָמַר רִבִּי אָמַר יוּדָה בַר פָּזִי אֲנָא יְדַע רֹאשָׁהּ וְסוֹפָהּ כַּד דְּשָׁמַע רִבִּי לָא וְרִבִּי אִימִּי פְלִיגִין שְׁרַע מִינֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לארבל. שם מקום:
באילין בצלייא. שעקרן בשביעית ושתלן בשמינית והורה להן כר''ז דמשרבה עליו החדש מותר:
חמתון. כשראה אותן אח''כ שסומכין עליו בזה ועושין לכתחילה כן לעקור אותן בשביעית ולחזור ולשתלן בשמינית אמר להן אני לא אמרתי להתיר אלא במרוכנין כלומר שהטה העלין מל' הרכין בראשו כדי שלא יתגדלו ואם עשה כן בשמינית וא''נ בשביעית בזה הוא דגידולי שמינית מעלין את האיסור:
אנא ידע ראשה וסופה. מעיקרא היכי הוה העובדא ולבסוף וכלומר לא משום הכי אמר להם דבמרוכנין דוקא מותר אלא מעיקרא כר''ז הוי ס''ל וכד שמע אח''כ דר' הילא ור' אימי פליגין שרע מיניה הסיר עצמו ונמנע מהיתר זה. מל' או שרוע. ולא מדינא חזר בו אלא משום חומרא בעלמא:
ומה אנן קיימין. לפרש מתני' קאי הא דקתני דשין וזורין וכו' אם בפירות של ששית שנכנסו לשביעית הרי אפי' בארץ מותר לדוש בשביעית בפירות של ששית ומאי אריא סוריא דנקט ואם בפירות של שביעית שיצאו למוצאי שביעית קשיא לחרוש לכתחילה מותר במוצאי שביעית ולקצור אסור בתמיה ואמאי לא יהא קוצר מפירות אלו במוצאי שביעית אלא ודאי כי אנן קיימין במתני' בפירות שביעית בשביעית וכגון ספיחי שביעית דמותרין באכילה בסוריא ואפי' כן לא יקצור כדרך שקוצרין בשאר השנים שכל שהוא במחובר אסרו בסוריא מה שהוא אסור בא''י:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source