Peah
Daf 8a
תַּנִּי זוֹרְעִין זְרָעִים וְזַרְעֵי אִילָן כְּאַחַת וְהַזּוֹרֵעַ מִן הַחַרְצַנִּים לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם. עִיקָּר כַּרְמְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם. רִבִּי יוּדָן קַפֵּידֹקִיָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן אָֽמְרִין אֵין זַרְעֵי אִילָן קְרוּייִן זְרָעִים וְכֹה אַתְּ אֲמַר זַרְעֵי אִילָן קְרוּייִן זְרָעִים. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מִיעֵט הַכָּתוּב שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת קוֹרִין אוֹתָן זְרָעִים 8a בְּרַם הָכָא רִיבָּה הַכָּתוּב עַל כָּל זֶרַע זְרוּעָה אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ.
Traduction
On a enseigné (100)Tossefta sur Kilayim 1, comp. Même traité, 1 et 8.: on peut semer avec des graines diverses celles des arbres (101)Ce n'est pas un mélange hétérogène, qui soit interdit.; mais si l’on y joint des pépins de raisin, on est passible de 40 coups de lanière (c’est interdit, car c’est hétérogène). R. Zeira en donne la raison: il est écrit, dit-il (Dt 22, 9): Tu n’ensemenceras pas de plantes hétérogènes dans ta vigne; c’est-à-dire, à ce qui constitue la vigne (grains de raisin), il ne faut pas joindre d’autres semences. R. Judan de Kappadoce demanda en présence de R. Yossé: comment se fait-il que tantôt (pour la pureté) on considère comme semence les graines d’arbres fruitiers (n’étant susceptibles d’impureté qu’après avoir été mouillées), tandis qu’ici on ne les considère pas comme telle (pour l’hétérogène)? C’est que, sous ce dernier rapport, dit-il, on exclut de la série des semences ce que l’on n’a pas l’habitude de considérer ainsi; au contraire, pour la pureté, il est arrivé de les comprendre dans cette classe, en vertu de ce verset (Lv 11, 37): sur toute semence destinée à être semée (où la répétition du mot zera s’applique aux pépins).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דכלאים פ''א וה''ג שם זורעין זרע וזרעוני אילן כאחד הזורע חרצנים עם החטים ה''ז לוקה את הארבעים. וחסר כאן עם החטים:
א''ר זעירא. מילתי' דר' זעירא לפרושי טעמא דסיפא דהתוספתא היא והכי איתא נמי לקמן בריש פ''ח דכלאים דפליגי התם ר יונתן ור' יאשיה דר' יאשיה סבר אינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע שני מינים בכרם חטה ושעורה וחרצן דדריש לא תזרע כרמך כלאים משמע דשני מינין בלא החרצן קאמר קרא דאי לאו הכי לא מקרי כרמך ור' יונתן ס''ל אפי' מין אחד וקאמר התם על דעתיה דר' יונתן כתיב לא תזרע שדך כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים כלומר כיון דאפי' במין א' מתחייב א''כ הרי הוא בכלל לא תזרע שדך כלאים דכרם נמי אקרי שדה והרי הוא חייב משום חטה וחרצן כמו בשאר כלאי זרעים ומתרץ ר' זעירא שם דלא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך כלאים לא תזרע כלומר דקרא בא ללמדנו דאפי' יש כאן עיקר הכרם שכבר נטוע הוא לא תזרע כלאים ואי לאו קרא יתירא ה''א עד שיזרע במפולת היד להכלאים דהכי משמע לא תזרע בשעת זריעה לא יהיה כלאים קמ''ל דאפי' מין אחד כבר יש לו עיקר ונטוע הוא לא תזרע מין השני שהוא כלאים עמו:
הכי אמרינן שם לתרץ דברי ר' יונתן ודברי ר' יאשיה מתרץ לה התם ומייתי לה הכא לדר' זעירא על האי תוספתא משום דסיפא כר' יונתן היא דאתיא דאפילו במין אחד מתחייב וכדמפרש ר' זעירא לטעמיה דר' יונתן והשתא פשיטא דמתחייב הוא אם זרע החטה והחרצן כדמיירי התוספתא דבשעת זריעה הוי כלאים. והא דמייתי לה להתוספתא הכא משום האי בעיא דר' יודן דבעי עלה כדלקמן:
תמן אמרין זרעי אילן אין קרויין זרעים וכה את אמר זרעי אילן קרויין זרעים. כצ''ל וכן הוא בפ''ח דכלאים אחר דברי ר זעירא כלומר דבעי על התוספתא מדין הכשר זרעים דאמרינן בעלמא ועל הא דקתני דזורעין זרע א' מן המינין עם זרע אילן ולא חיישינן משום כלאים ואע''ג דאמרינן לעיל דאילן חייב בפאה מדכתיב שדך לרבות לאילנות אלמא אילן קרוי שדה ואמאי לא מחייב משום לא תזרע שדך כלאים אלא ע''כ דטעמא דזרע אילן לאו בכלל זרע הוא וקרא כתיב לא תזרע דלא קפיד אלא על שני מינין הקרויין זרע שמעינן דזרעי אילן אין קרויין זרעים והכא את אמר גבי הכשר זרעים דזרעי אילן ג''כ קרויין זרעים כדתנן פ''ק דמכשירין ובכמה מקומות שם דפירות אילן נמי הן בכי יותן ואמאי והא כתיב וכי יותן מים על זרע וזרע אילן הא קאמרת דלאו בכלל זרעים הוא:
תמן. גבי כלאים מיעט הכתוב לזרע האילן דלא דברה התורה אלא בסתם זרע שדרך בני אדם להיות קורין זרעים אבל זרע אילן שכן אין דרך בנ''א להיות קורין אותן זרעים אלא נטיעות קורין אותן דלא מצינו בשום מקום דקאמר הזורע אילן אלא הנוטע:
ברם הכא. גבי הכשר משקה מרבויא דקרא הוא דילפינן גם לזרע אילן דכתיב לעיל מניה וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יתן מים על זרע וגו' דהאי קרא בתרא על קרא דלעיל קאי דריבה הכתוב על כל זרע וגו' דכי יותן מים על אותו זרע מוכשר הוא ואפי' על זרע האילן:
וְאִית דִּבְעִי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תְדַקְדֵּק כְּמַה דְּתֵימַר וְעוֹלֵל לָמוֹ. כִּי תַחְבֹּט זֵיתֶךָ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם. זַיִת מַה זַיִת וְכֶרֶם מְיוּחָדִין שֶׁלְּקִיטָתָן כְּאַחַת וּמַכְנִסָן לְקִיּוּם חַייָבִין בְּפֵיאָה. אַף כָּל דָּבָר שֶׁלְּקִיטָתוֹ כְּאַחַת וּמַכְנִסוֹ לְקִיּוּם חַייָבִין. אִי מַה זַיִת וְכֶרֶם מְיוּחָדִין שֶׁהֵן חַייָבִין בְּבִיכּוּרִין וְחַייָבִין בְּפֵיאָה אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּבִיכּוּרִין חַייָב בְּפֵיאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר קְצִירְךָ. אֲפִילוּ קְצִיר אוֹרֶז אֲפִילוּ קְצִיר דוֹחָן.
Traduction
Selon d’autres, on déduit le devoir de la pea pour tout produit d’après le verset suivant (Dt 24, 21): lorsque tu vendangeras ta vigne tu ne grappilleras pas. Comment déduire de là le devoir de la pea sur la vigne? R. Yona dit qu’il faut entendre par là l’interdiction de strictement compter chaque grappe; dans ce sens il est dit (Qo 1, 22): Examine-les sévèrement (102)''Jeu de mots sur le double sens de ôlél: 1° grappe; 2° examen sévère.''. De même, on déduit le devoir de la pea pour l’olive, de ce qu’il est dit (ib. 20): lorsque tu secoueras ton olivier, tu n’y retourneras pas chercher les fruits restants. On en tire cette déduction dit R. Yona, parce que cette expression (pea) se retrouve aussi dans le verset: vous ne raserez pas les coins (103)''Le mot péa (coin) est applicable à la fois à la tête humaine et aux champs; le coin dit dans ces 2 cas, être réservé.'' de votre chevelure (Lv 19, 27). Quant à l’obligation pour tous les autres arbres, on l’apprend par ce raisonnement: De même que l’olivier et la vigne, qui offrent cette particularité qu’on en recueille les produit d’un coup et qu’on les réunit pour les conserver, sont soumis à l’obligation de la pea; de même tout ce qui présente ces particularités est soumis au droit de la pea. Mais ne peut-on pas observer que l’olivier et la vigne offrent en outre la particularité d’être soumis à l’obligation des prémices et que, par cette raison, ils sont soumis à la pea, tandis que tout ce qui est soumis à l’obligation des prémices (104)Les sept espèces de produits de la Palestine sont seuls soumis à ce devoir. l’est aussi pour la pea? C’est pourquoi le verset contient plusieurs fois la mention du mot moisson, pour dire qu’elle implique même la récolte du riz ou du millet (et que la pea s’exercera pour celles-ci, bien que l’on n’en offre pas la prémice).
Pnei Moshe non traduit
ואית דבעי נישמעינה מן הדא. אדלעיל מהדר נילף אילנות לחיוב פאה מרבויא דשדך ואית דבעי למילף לאילנות מן הדא דלקמן.
כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך מכאן לחיוב פאה בכרם. כדמפרש לה:
מה את שמע מינה. מכאן לפאה:
א''ר יונה דלא תעולל. לא תדקדק לבצור הכל הוא ולכלות המעשה בו:
כד''א אשר עולל למו ולשון מעשה הוא:
כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך מה את שמע מינה. לחיוב פאה א''ר יונה לא תפאר. לא תקח הפאר והפאה ממנו. כד''א לא תקיפו פאת ראשיכם:
זית. אין לי אלא זית וכרם שאר אילנות מנין וקאמר דילפינן במה מצינו מה זית וכרם שהן מיוחדין וכו' אף כל דבר שהוא חייב בביכורים כגון תאנה ורמון ותמרים שאר אילנות מנין:
ת''ל קצירך. כל מה שאתה קוצר בכלל ואפי' קציר אורז ודוחן שהן כמיני קטנית ויש בהן דרכים השנויים במשנתינו חייבין הן בפאה:
יֹאמַר זַיִת וְלֹא יֹאמַר כֶּרֶם. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר זַיִת וְלֹא נֶאֱמַר כֶּרֶם הָיִיתִי אוֹמֵר זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט חַייָבִין בְּפֵיאָה כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט לֹא יְהֵא חַייָב בְּפֵיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיְהֵא אוֹמֵר כֶּרֶם. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר כֶּרֶם וְלֹא נֶאֱמַר זַיִת הָיִיתִי אוֹמֵר כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט יְהֵא חַייָב בְּפֵיאָה זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט יְהֵא פָּטוּר מִן הַפֵּיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיְהֵא אוֹמֵר זַיִת וְצוֹרֵךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֶּרֶם.
Traduction
Mais pourquoi alors ne se contente-t-on pas (dans la Mishna) de mentionner l’olivier, sans parler de la vigne (105)Le devoir de la péa sur la vigne serait déduit de l'olivier, qui lui ressemble sous tous les rapports légaux.? C’est que si l’on avait seulement mentionné l’olivier, non la vigne, on eût dit que l’olivier est soumis au droit de la pea parce qu’il est affranchi de celui du grappillage, tandis que la vigne, qui est soumise à ce dernier droit, est peut-être dispensée de la pea; il a donc fallu mentionner la vigne. Et, à l’inverse, si l’on eût seulement mentionné la vigne, non l’olivier, on eût dit que la vigne soumise à l’obligation du grappillage est aussi soumise à la pea, tandis que l’olivier, étant déjà dispensé de l’un, l’est aussi de l’autre; il a donc fallu mentionner l’un et l’autre.
Pnei Moshe non traduit
יאמר זית ואל יאמר כרם. ונילף כרם מזית בבנין אב:
זית שהוא פטור מן הפרט. דאין פרט אלא בכרם שהוא תחת לקט בתבואה כדכתיב ופרט כרמך לא תלקט אבל זית וכן שאר אילנות אין בהן פרט וא''כ בדין הוא שיתחייב בפאה אבל כרם שהוא חייב בפרט שוב לא יהא בו חיוב פאה הלכך צריך שיאמר חיוב פאה בכרם:
או אלו נאמר כרם. וכ''ת יאמר כרם ואל יאמר זית ונילף זית מכרם הדר קאמר דהא נמי לא מצית אמרת דאילו כן הייתי אומר דאיפכא מסתברא כרם שמצינו בו חיובא חדא והוא פרט שדי ביה נמי חיובא דפאה אבל זית שהוא פטור מן הפרט יהא פטור נמי מן הפאה הוי אומר דתרוייהו איצטריכו לפי שאין למדין זה מזה:
יָצָא זַיִת וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. יָצָא כֶּרֶם וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. וּכְשֵׁם שֶׁיָּצָא זַיִת וְלִמֵּד עַל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. כָּךְ יָצָא כֶּרֶם וְלִמֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. אָמַר רִבִּי אָבִין דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה לִשְׁנֵיהֶן מְלַמֵּד. וְדָבָר (שֶׁהוּא) [שְׁאֵינוֹ] שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן אֵינוֹ מְלַמֵּד.
Traduction
Mais, demanda-t-on, puisqu’en adoptant comme base l’olivier, on étend l’obligation de la pea à tous les arbres, est-ce qu’en adoptant pour base la vigne, on étend à tous les arbres l’obligation du grappillage? R. Abin répondit par la règle suivante: Lorsqu’il y a un point (la pea) commun à deux objets (l’olivier et la vigne), il sert de comparaison pour l’application à tous les arbres; mais s’il ne leur est pas commun (comme le Peret), il n’y a pas lieu à déduction ultérieure.
Pnei Moshe non traduit
יצא זית וכו' קושיא הוא כדמסיק דנימא השתא דכשם שיצא זית ולימד על כל האילנות לחיוב פאה כך יצא כרם ללמד על כל האילנות לחיוב פרט:
Peah
Daf 8b
עַל דַּעְתֵּיהּ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל נִיחָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּכְלָל וְיָצָא לִידוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ נֶעֱקַר מִן הַכְּלָל 8b וַהֲרֵי הוּא בְּחִידוּשׁוֹ צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֵּאָמֵר פֵּיאָה בְכֶּרֶם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן אָֽמְרִין הֲרֵי הוּא בִכְלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר פֵּיאָה בְכֶּרֶם. אָמַר רִבִּי אָבִין אִלָּא לֹא יָצָא אֶלָּא כֶּרֶם יְאוּת הֲוֵית מַקְשֵׁי. עַכְשָׁיו שֶׁיָּצָא כֶּרֶם וְזַיִת. אִילּוּ נֶאֱמַר זַיִת וְלֹא נֶאֱמַר כֶּרֶם הָיִיתִי אוֹמֵר זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט חַייָב בְּפֵיאָה כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט יִפָּטֵר מִן הַפֵּיאָה.
Traduction
L’opinion émise plus haut, au sujet de la pea sur la vigne, est justifiable d’après R. Ismael; car dans l’une de ses règles d’interprétation (la 11ème), il dit: tout ce qui est compris dans une règle générale et qui en sort pour enseigner un point nouveau est enlevé de la règle générale (ne peut y être ramené); or, comme il y a là un point nouveau (peret) qui l’exclut de la règle des arbres, il a fallu mentionner pour la vigne l’obligation de la pea. Mais, comme d’après les autres rabbins, qui n’admettent pas la règle de R. Ismael, ce qui est compris dans une règle générale, tout en enseignant du nouveau, n’en est pas exclu, à quoi bon dire l’obligation de la pea pour la vigne? (N’est-elle pas due sur la vigne comme sur tout autre arbre)? Ton objection serait juste, répondit R. Abin, si l’exception était pour la vigne seule, (outre son devoir particulier de peret) et la pea pour tous, mais on ne l’a dite que pour la vigne et l’olivier. Or, si l’on n’eût parlé que de l’olivier, non de la vigne, on eût dit que l’olivier étant dispensé du grappillage, est soumis au droit de la pea, tandis que la vigne soumise au droit du grappillage, est dispensée de la pea (il a fallu pour l’olivier démontrer l’obligation du glanage et, pour la vigne, celle de la pea).
Pnei Moshe non traduit
א''ר אבין. דלא היא שהרי אין אנו למדין חיובא דפאה לשאר אילנות אלא בבנין אב משניהן כדאמרינן לעיל מה זית וכרם מיוחדין וכו' וא''כ דבר שהוא שוה לשניהן והיינו פאה שנוהגת בשניהן זהו שהוא מלמד הבנין אב לשאר אילנות משא''כ בפרט שאינו נוהג אלא בכרם לבדו אינו מלמד לשאר אילנות:
על דעתיה של ר' ישמעאל ניחא. שנינו בברייתא דר' ישמעאל בי''ג מדות שהתורה נדרשת בהן כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר החדש כגון אשם מצורע שהוא בכלל כל האשמות ויצא לידון בדבר החדש במתן דמים על בוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש הלכך כתיב בו כי כחטאת האשם הוא לפי שיכול לא יהא טעון מתן דמים ואמורין לגבי מזבח הואיל ויצא מכללו וצריך שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש שיהא טעון מתן דמים ואמורים לגבי מזבח כחטאת ופליגי בה במדה זו בפ' עגלה ערופה בהלכה ה' והכי שקיל וטרי נמי בפ' איזהו מקומן (דף מ''ט) אי אמרינן דכשיצא לידון בדבר החדש נעקר לגמרי מן הכלל דלא כללא גמיר מניה ולא הוא גמיר מכללא או לא:
על דעתיה של ר' ישמעאל. והשתא פריך הניחא לר' ישמעאל דשמעינן ליה דסבר שנעקר לגמרי מן הכלל והרי הוא בחידושו שאין לך בו אלא חידושו שפיר הוא דאיצטריך שיאמר פאה בכרם דאי לאו הכי ה''א הואיל ויצא כרם לידון בדבר החדש לחיובא דפרט אין לך בו אלא חידושו ולא יתחייב בפאה קמ''ל:
על דעתיה. אלא על דעתייהו דרבנין דאינון אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו דסברי שלא נעקר לגמרי מכלל אלא כללא הוא דלא גמיר מניה אבל איהו גמיר מכללא והרי הוא בכללו וגם בחידושו וא''כ קשיא לאיזה דבר נאמר פאה בכרם הא גמרינן לכרם בחיובא דפאה מן הכלל והרי הוא בכללו ובחידושו:
א''ר אבין. שאני הכא. דאילו לא יצא מן הכלל אלא כרם בלחוד ולא היה כתוב בפירוש שום אילן אחר:
יאות הוית מקשי. דלמה לי לכתוב פאה בכרם ילמדנו מן הכלל שלא נעקר לגמרי מניה אבל עכשיו שיצא כרם וזית מן הכלל ובשניהן פרט הכתוב בפירוש לחיובא דפאה תו לא קשיא דלמה לי חיובא דפאה בכרם הרי הוא למד מן הכלל דהא ליתא דאי ס''ד דרצה בו הכתוב שנלמדנו מן הכלל אף שיצא לידון בדבר החדש א''כ למה לי פרטא דזית הא זית לא יצא לידון בשום דבר חדש דאין בו אלא חיובא דשאר אילנות פאה וכן שכחה ופשיטא דהיינו למדין לזית מכלל דשאר אילנות אלא ודאי ה''א דמדכתב רחמנא בפירוש לזית. לחיובא דפאה לגלות על כרם הוא דאיצטריך ולומר זית שהוא פטור מן הפרט הוא שחייב בפאה אבל כרם שהוא חייב בפרט צ''ל יפטור מן הפאה כך הייתי אומר ולפיכך איצטריך למכתב חיובא דפאה גם בכרם:
כְּמָה דְּתֵימַר גַּבֵּי קָצִיר דָּבָר שֶׁלְּקִיטָתוֹ כְּאַחַת וְחַייָב בְּפֵיאָה וְאָמַר אַף בְּפוֹעֵל כָּךְ אָמַר רִבִּי יוֹנָה שַׁנְייָה הוּא דִּכְתִיב וְקָטַפְתָּ מְלִילוֹת בְּיָֽדְךָ אֲפִילוּ מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְקִיּוּם.
Traduction
Comme l’on fixe la pea de la récolte (dans la Mishna) sur ce que l’on cueille d’un coup, en est-il de même pour l’ouvrier? (Peut-il n’en manger qu’en ce cas?) Cela ne lui ressemble pas, dit R. Yona, puisqu’il est écrit (ibid.): Si tu prends des épis à la main. Or, là il ne s’agit certes pas de les conserver, il peut en manger (donc, son droit ne ressemble pas à la pea). On a enseigné que R. Yossé, fils de R. Juda, dit: pour les dattes qui mûrissent successivement, il n’est pas besoins de donner la pea, parce qu’on n’attend pas pour cueillir la première que la dernière soit mûre (on les recueille séparément).
Pnei Moshe non traduit
כמה דתימר גבי קציר דבר שלקיטתו כאחת. דוקא הוא דחייב בפאה וכן צריך שיהא מכניסו לקיום כדתנן במתני' ואומר אף בפועל כך בהא דקי''ל דפועל אוכל בדבר שהוא עוסק בו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה וכו' והשתא פריך דנילף פועל במה מצינו מפאה דאינו אוכל אלא בדבר שלקיטתו כאחת ובמכניסו לקיום ואנן תנן התם היה עושה בתאנים וכו' אוכל פועל קישות וכו' אלמא דאוכל אפי' בתאנה שאין לקיטתו כאחת וכן בירק שאין מכניסו לקיום:
שנייא היא. בפועל דכתיב ביה וקטפת מלילות בידך כדדרשינן התם דהני קראי כי תבא בכרם רעך וגו' כי תבא בקמת רעך וגו' בפועל הכתוב מדבר וכתיב וקטפת מלילות משמע אפי' אינו לוקטן כולן כאחת אלא כדרך שקוטפין מלילות מעט מעט ומכניסן לבית ומדכתיב בידך משמע אפי' מדבר שאינו מכניסו לקיום כ''א בידך הוא לוקט ואיכל:
תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רוּטְבֵי תְּמָרִים פְּטוּרִין מִן הַפֵּיאָה לְפִי שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן מַמְתִּין לָאַחֲרוֹן. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעְמָא דְּרַבָּנָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׂאוֹר בַּת אַחַת.
Traduction
L’avis de R. Yossé ben Juda est bien justifié. Quelle est la raison des rabbins qui contestent son avis? C’est que, répond R. Zeira, il faut attendre pourtant qu’elles mûrissent toutes (et soient étalées) pour les recueillir (106)Comp. (Maaserot 1, 2).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ק:
רוטבי תמרים. תמרים שהן רטובין ולחין הרבה מחמת רוב דבש שזב מהן ואלו נלקטין מיד שלא יתקלקלו לפיכך פטורין הן מן הפאה לפי שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שאין ממתינין להן ללקטן כאחת כדאמרן:
ופריך יאית א''ר יוסי בי ר' יהודה. והשתא מאי טעמא דרבנן במתני' דקתני סתמא שהתמרים חייבין בפאה ולא מחלק בין רוטבי תמרה לשארי תמרים:
מפני שכולן צריכין שאור בת אחת. כלומר דאעפ''כ נגמרין הן ומתבשלין בבת אחת ושאור הוא הסימן של גמר התמרים כדתנן בפ''ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור משיפתחו כשאור. שיש בו סדקים הוי גמר חיובן למעשרות אבל תאנה יש שמתבשל היום ויש שמתבשל למחר ואינן ראויין ללקוט כאחת:
רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוֹלָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרַוֵיהוֹן אָֽמְרִין קוּלְקָס כְּיֶרֶק לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִעִית וּלְפֵיאָה וּלְבִיכּוּרִים וְלִנְדָרִים צְרִיכָה.
Traduction
R. Isaac ben Hakoula et Josué ben Levi disent tous deux (107)Même série, (Nedarim 7, 1). qu’il faut placer dans la catégorie des légumineux la plante nommée colocasia et la dispenser des dîmes, du repos de la 7ème année agraire, de la pea et des prémices; mais pour les vœux (ou interdiction que l’on se serait faite de ne''pas en manger), il y a doute sur le point de savoir ce qu’elle est.
Pnei Moshe non traduit
קילקס. פי' הערוך מין שרש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותו:
לירק למעשרות וכו'. שוה לירק לענין מעשרות ולשביעית וכן לענין פאה שפטור כירק וכן לבכורים שאין מביאין בכורים. אלא מז' המינין.
ולנדרים צריכה. הנודר מן הירק צריכה ומבעיא לן אם בכלל ירק הוא או לא וגרסינן להא בפ''ז דנדרים בהנ''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source