הלכה: חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דֵּינַר וַהֲוָה רִבִּי יְלֵיף זְכִי עִימֵּיהּ חָדָא לִתְלַת שְׁנֵי מַעֲשֵׂר מִסְכֵּנִין. עַבְדּוּן בֵּיהּ תַּלְמִידוֹי עֵינָא בִישָׁא וּמָלוּן לֵיהּ. אֲתַא בְּעֵי מַזְכֵּי עִימֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אִית לִי שֵׁיעוּרָא. אָמַר זֶה מַכַּת פְּרוּשִׁים נָֽגְעוּ בוֹ. רְמַז לְתַלְמִידוֹי וְאַעֲלוּנֵיהּ לְקַפֵּילִין וְחַסְרוּנֵיהּ חַד קִרַט וּזְכָה עִימֵּיהּ הֵיךְ מַה דַהֲוָה יְלִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא אמרה וכו' מן מאתים דלא עבדון. האי מן לאו מן יותר הוא מתפרש אלא מעין הוא וכמו המאתים כדפרישית במתני':
אמר. רבי זה מכת פרושין נגעו בו. מן העושים עצמן כפרושים ונותנין צדקה ומתכוונין להרע ורמז לתלמידיו והכניסוהו לקפילין והוא חנות שמוכרין שם מיני מאכל וחסרו ממנו ע''י הוצאה חד קרט הוא רובע דינר וחזר ונתן לו מעשר עני כמו שהיה רגיל עמו:
א''ל רבי אית לי שיעורא. ומעתה אין לי לקבל:
גמ' חד תלמיד וכו'. גרסי' להא בפ''ג דסוטה בהלכה ד': והוה רבי רגיל לזכות עמו וליתן לו בשנה השלישית מעשר עני והכניסו בו התלמידים עין הרע ומלאו לו עד מאתים דינר שיהא אסור לקבל וכשבא רבי לזכות אותו:
משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז לֹא יִטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֶר דֵּינָר אֲפִילוּ אֶלֶף נוֹתְנִים לוֹ כְּאַחַת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין בִּכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ 37a לִמְכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַשְׁמִישָׁיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שיש לו חמשים זוז וכו'. כדקאמר בגמרא חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין. מן מאתים כלומר מעין מאתים שהחמשים שעושין פירות הם כמו המאתים שאין עושין פירות:
וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל. כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער ומגיס דעתו ואינו נוטל על זה אמרו בגמ' כל הצריך ליטול ואינו נוטל ה''ז שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על אחרים לא כש''כ ועל מי שיכול להסתפק במעשה ידיו אף שהיא בדוחק אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:
מתני' מי שיש לו מאתים זוז. קים להו לרבנן שאלו מספיקין לשנה אחת למזונות ולכסות:
ואת כלי תשמישו. כלים של אכילה ושתיה אפי' הן של כסף ושל זהב והני מילי כשבא ליטול שכחה ופאה ומעשר עני ואינו נוטל מקופה של צדקה אבל אם בא ליד גבאי שכבר הוא נוטל מקופה של צדקה אז לא יטול אפי' לקט שכחה ופאה ומעשר עני עד שימכור כליו היפים ויקח אחרים פחותין מהן ואז יטול:
היו ממושכנין בכתובת אשתו. שכתב לה להיות לה למשכון עליהם או לב''ח:
מִשְפַּחַת אנטבילא הָֽיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וְהָֽיְתָה מִתְייַחֶסֶת שֶׁל אָרְנָן הַיְּבוּסִי. פַּעַם אַחַת פָּֽסְקוּ לָהֶן חֲכָמִים שֵׁשׁ מֵאוֹת כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָן חוּץ לִירוּשְׁלִַם דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין בִּשְׁעָרֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ לְרַבּוֹת יְרוּשָׁלִַם.
Pnei Moshe (non traduit)
המסמא את עינו וכו'. תוספתא היא בפ''ד. ועושה כן לרמאות את בנ''א שיתנו לו יותר:
שמואל ערק מן אבוי. פעם אחת כשברח מאביו מחמת איזה כעס שכעס עליו והלך ועמד לו בין שני צריפין של עניים ושמע שהיו אומרים באיזה אגרנטורין אנו אוכלין היום בשל זהב או בשל כסף. אגרנטורין מלה ארמית היא גארניטירו בלע''ז על סידור הכלים של השלחן א''נ על המופת שאוכלין עליהן והלבנים מכונים בשל כסף והצבועים במיני רקמה מכונים בשל זהב וכשנכנס וסיפר לאביו:
דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם. שהיו החכמים דורשין לתרי בשעריך דכתיבי אצל הגר ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' והלוי אשר בשעריך והגר ולמטה כתוב ושמחת בחגך וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ולרבות ירושלם שאותן היושבין בתוכה שלא להוציאם לחוץ ושם יתנו להם פרנסתם שישמחו בה בזמן שמחה:
משפחת אנטבילא היתה בירושלם וכו'. בתוספתא שם והתם גריס ג' מאות שקלי זהב והגי' דהכא כך היא בספרי פ' כי תבא:
וְהָתַנִּי מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן טוֹבִים סוּס אֶחָד לְהִתְעַמֵּל בּוֹ וְעֶבֶד לְשַׁמְּשׁוֹ. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי הַגָּלִיל שֶׁהָיוּ מַעֲלִין לְזָקֵן אֶחָד לִיטְרָא בָּשָׂר פִּי צִפּוֹרִין בְּכָל יוֹם. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא דְלֹא הֲוָה אֲכַל אִם חוֹרָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא דלא הוה אכיל עם חורנין. כלומר מפני שהיה רגיל שלא לאכול שום תבשיל הנעשה עם מאכלים אחרים. א''נ שהיה רגיל לאכול בלבדו תמיד ומתנהג בחשיבות הרבה ובמעדנים כאלו וכפי שהיא רגיל כך היו מעלין לו:
א''ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין כדאמר לקמן שאלמלא הן היה נענש האדם מיד כשתובעין ממנו צדקה ואינו נותן ועל ידיהן יש להתנצל ולומר המצויין הרמאין כמו אלו וכיוצא בהן:
מעשה וכו' לפי שהיה רגיל כך וכמו שפסקו להמשפחה כל כך הרבה שיהיו יכולין להתפרנס כפי שהיו רגילין:
ואפשר כן. בתמיה וכי מצווין הן ליתן כמו מעדנים אלו.
והתני. בניחותא כלומר וכן תני נמי שם.
תַּנִּי מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זָהָב נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי כֶסֶף. כְּלֵי כֶסֶף נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי נְחוֹשֶׁת כְּלֵי נְחוֹשֶׁת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי זְכוּכִית. אָמַר רִבִּי מָנָא כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זְכוּכִית בְּגוּפֵיהֶן. וְהָתַנִּי הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי מִילַת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי מִילַת. כַּאן בְּגוּפוֹ וְכַאן בִּשְׁאֶינוֹ גוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא שם:
א''ר מנא כלי כסף. שנותנין לו תחת שהיה רגיל בכלי זהב וכן כלי זכוכית שנותנין תחת של נחושת:
בגופיהן. כלומר אפילו בגופיהן שהן כלים שמשתמשין בגופן כגון כלי מאכל ומשתה מוכרין את של זהב ונותנין לו תחתיהן של כסף וכן כולם:
והתני. שם לעיל היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת וא''כ קשיין אהדדי דהכא תני שאין נותנין לו הכלים כפי שהיה רגיל:
כאן בגופו וכאן בשאינו גופו. סיומא דקושיא היא כלומר מאי לאו דהא דקתני נותנין לו כמו שהיה רגיל היינו בכלים שהשתמש בהן בגופו כמו כלי מילת למלבושיו וכיוצא בזה והא דקתני מוכרין את המשובח ונותנין לו אחרים הפחותין מהן בשאינן כלים של גופו כגון כלי מלאכה וכיוצא בהן וקשיא לר' מנא דאמר דאפי' בדבר שבגופו נותנין אחרים תחתיהן:
חַד מִן אִילֵּין דִּנְשִׂייוּתָא אִיתְנְחָת מִן נִכְסוֹי וַהֲווֹן זָכִין לֵיהּ בְּמָאן דִּחְסָף וְהוּא אֲכַל וּמוֹתִיב. אָמַר לֵיהּ אַסְיָא עִיקָּר תַּבְשִׁילָא לָא מִן גַּוְא לָפַּסָּא הוּא אֲכִיל מִן לָפַצָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מן אלין דנשיותה. מבית הנשייא שירד מנכסיו ומכר כליו החשובים והיו לוקחים לו מאכלים בכלי חרס:
והוא אכל ומותיב. וכשהיה אוכל מהן היה משיב ממנו האכילה ומקיא אותה לחוץ לפי שהיה אסתניס ולא היה רגיל לאכול בכלים כאלו ואמר לו הרופא וכי עיקר התבשיל לא נתבשל בתוך הקדירה של חרס יהי' בעיניך כאילו אתה אוכל מתוך הקדירה בעצמה ואז לא תקוץ ולא תמאס לכלי חרס ומייתי הך עובדא ללמד מה הרגילות עושה.
עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק אֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין בִּכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ. וְדָא אִשָּׁה לֹא כְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק הוּא אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מחייבין אותו למכור וכו' ואת כלי תשמישו. ומפרש ר' חנינא הן החשובים של שבת כדאמר צריך אדם שיהו לו שני עטופין להתעטף ולהתלבש בהן אחד לחול וא' לשבת:
עד כדון בב''ח שהוא דוחק. הא דקתני במתני' היו ממושכנין לבעל חובו ה''ז יטול מפני שאינם שלו עד כאן בבע''ת שהיה דוחק אותו לשלם:
אפי' בב''ח שאינו דוחק. אי נימא דאפי' אינו דוחק אותו לשלם או דילמא כיון שאינו דוחק אותו כדידי' דמיא:
נשמעינה מן הדא. דקתני נמי לכתובת אשתו בהדיא ודא אשה לאו כבעל חוב שאינו דוחק הוא שהרי אין כתובה נגבית מחיים ואפ''ה קתני ה''ז יטול וש''מ דגם בב''ח שאינו דוחק לאו כדידיה דמי ונוטל.
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּהוּ לוֹ שְׁנֵי עֲטִיפִין אֶחָד לְחוֹל וְאֶחָד לְשַׁבָּת. מַה טַעְמָא וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ וְכִי עֲרוּמָּה הָֽיְתָה אֶלָּא אֵלּוּ בִגְדֵּי שַׁבָּתָהּ. כַּד דְּרָשָׁהּ רִבִּי שִׂמְלַאי בְּצִיבּוּרָא בָּכוּן חֲבֵרָייָא לְקוֹבְלֵיהּ אָֽמְרוּ לֵיהּ רִבִּי כַּעֲטִיפוֹתֵינוּ בְּחוֹל כֵּן עֲטִיפוֹתֵינוּ בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹן אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אַתֶּם לְשַׁנּוֹת מִן הָדָא וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיוֹרַדְתְּ הַגּוֹרֶן. ויורדתּי כְּתִיב אָמַר לָהּ זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ. וְעַרְטִילָא הֲווָת אֶלָּא אָֽמְרָה לָהּ לְבוֹשׁ מָאנֵךְ דְּשׁוּבְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי ערומה היתה. מה הי' צריכא לומר לה ושמת שמלותיך וכי ערומה תלך אלא אלו בגדי שבת שלה ושמלותיך המיוחדים לך קאמרה:
בכון חברייא לקבליה. שלא היה לאל ידם לקיים זה וא''ל רבי מה נעשה כעטיפתנו בחול כן עטיפתנו בשבת שאין לנו אחרים.
צריכין אתם לשנות. באיזה ענין ולשלשלן למטה ולא כמו שאתם רגילים לילך בחול:
מן הדא. שהרי למדנו זה מן המקרא ורחצת וכו' כדלעיל ואגב דורש יוד יתירה בכתיב וירדתי שאמרה לה זכותי תרד עמך ותצליח דרכך:
משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶצָּרִיךְ לַבִּרְיוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיְּפָֽרְנֵס לַאֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּי֨י וְהָיָה י֨י מִבְטָחוֹ. וְכֵן דַּייָן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִיגֵּר וְלֹא סוֹמָא וְלֹא פִיסֵּחַ וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאֶחָד מֵהֶם שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף וְכָל דַּייָן שֶׁלּוֹקֵחַ שׁוֹחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּהוּ עֵינֵיו כֵּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשּׁוֹחַד יְעַוֵּר עֵינֵי פִּקְחִים וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שיש לו חמשים זוז וכו'. כדקאמר בגמרא חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין. מן מאתים כלומר מעין מאתים שהחמשים שעושין פירות הם כמו המאתים שאין עושין פירות:
וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל. כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער ומגיס דעתו ואינו נוטל על זה אמרו בגמ' כל הצריך ליטול ואינו נוטל ה''ז שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על אחרים לא כש''כ ועל מי שיכול להסתפק במעשה ידיו אף שהיא בדוחק אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:
מתני' מי שיש לו מאתים זוז. קים להו לרבנן שאלו מספיקין לשנה אחת למזונות ולכסות:
ואת כלי תשמישו. כלים של אכילה ושתיה אפי' הן של כסף ושל זהב והני מילי כשבא ליטול שכחה ופאה ומעשר עני ואינו נוטל מקופה של צדקה אבל אם בא ליד גבאי שכבר הוא נוטל מקופה של צדקה אז לא יטול אפי' לקט שכחה ופאה ומעשר עני עד שימכור כליו היפים ויקח אחרים פחותין מהן ואז יטול:
היו ממושכנין בכתובת אשתו. שכתב לה להיות לה למשכון עליהם או לב''ח:
הלכה: הָדָא אָֽמְרָה חַמְשִׁין עָֽבְדִּין טָבִין מִן מָאתַיִם דְּלָא עָֽבְדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא אמרה וכו' מן מאתים דלא עבדון. האי מן לאו מן יותר הוא מתפרש אלא מעין הוא וכמו המאתים כדפרישית במתני':
אמר. רבי זה מכת פרושין נגעו בו. מן העושים עצמן כפרושים ונותנין צדקה ומתכוונין להרע ורמז לתלמידיו והכניסוהו לקפילין והוא חנות שמוכרין שם מיני מאכל וחסרו ממנו ע''י הוצאה חד קרט הוא רובע דינר וחזר ונתן לו מעשר עני כמו שהיה רגיל עמו:
א''ל רבי אית לי שיעורא. ומעתה אין לי לקבל:
גמ' חד תלמיד וכו'. גרסי' להא בפ''ג דסוטה בהלכה ד': והוה רבי רגיל לזכות עמו וליתן לו בשנה השלישית מעשר עני והכניסו בו התלמידים עין הרע ומלאו לו עד מאתים דינר שיהא אסור לקבל וכשבא רבי לזכות אותו:
הַמְּסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וְהַמְּנַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו וְהַמְּצַבֵּא אֶת כְּרֵיסוֹ אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
המסמא את עינו וכו'. תוספתא היא בפ''ד. ועושה כן לרמאות את בנ''א שיתנו לו יותר:
שמואל ערק מן אבוי. פעם אחת כשברח מאביו מחמת איזה כעס שכעס עליו והלך ועמד לו בין שני צריפין של עניים ושמע שהיו אומרים באיזה אגרנטורין אנו אוכלין היום בשל זהב או בשל כסף. אגרנטורין מלה ארמית היא גארניטירו בלע''ז על סידור הכלים של השלחן א''נ על המופת שאוכלין עליהן והלבנים מכונים בשל כסף והצבועים במיני רקמה מכונים בשל זהב וכשנכנס וסיפר לאביו:
דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם. שהיו החכמים דורשין לתרי בשעריך דכתיבי אצל הגר ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' והלוי אשר בשעריך והגר ולמטה כתוב ושמחת בחגך וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ולרבות ירושלם שאותן היושבין בתוכה שלא להוציאם לחוץ ושם יתנו להם פרנסתם שישמחו בה בזמן שמחה:
משפחת אנטבילא היתה בירושלם וכו'. בתוספתא שם והתם גריס ג' מאות שקלי זהב והגי' דהכא כך היא בספרי פ' כי תבא:
שְׁמוּאֵל עֲרַק מִן אָבוֹי אֲזַל וְקָם לֵיהּ בֵּין תְּרֵין צְרִיפִין דְּמִסְיכֵּנִין שְׁמַע קָֽלְהוֹן אָֽמְרִין בְּהָדֵין אַרְגֶּנְטִין אֲנָן אָֽכְלִין יוֹמָא דֵין בְּאַרְגֶּנְטוֹרִין דֲּהָבָא בְּאַרְגֶּנְטוֹרִין כַּסְפָּא. עֲאַל וַאֲמַר קוֹמֵי אָבוֹי. אֲמַר לֵיהּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא דלא הוה אכיל עם חורנין. כלומר מפני שהיה רגיל שלא לאכול שום תבשיל הנעשה עם מאכלים אחרים. א''נ שהיה רגיל לאכול בלבדו תמיד ומתנהג בחשיבות הרבה ובמעדנים כאלו וכפי שהיא רגיל כך היו מעלין לו:
א''ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין כדאמר לקמן שאלמלא הן היה נענש האדם מיד כשתובעין ממנו צדקה ואינו נותן ועל ידיהן יש להתנצל ולומר המצויין הרמאין כמו אלו וכיוצא בהן:
מעשה וכו' לפי שהיה רגיל כך וכמו שפסקו להמשפחה כל כך הרבה שיהיו יכולין להתפרנס כפי שהיו רגילין:
ואפשר כן. בתמיה וכי מצווין הן ליתן כמו מעדנים אלו.
והתני. בניחותא כלומר וכן תני נמי שם.
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִנֶּנָּא כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וְאָסוּר לְהִתְרָחֵם עָלָיו. עַל נַפְשֵׁיהּ לֹא חַייֵס עַל חוֹרָנִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיְּפָֽרְנֵס לַאֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ וְעַל זֶה נֶאֱמַר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּי֨י וְהָיָה י֨י מִבְטָחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי זה שופך דמים. ואסור לרחם עליו שעל עצמו לא חייס כו' וכל מי שאינו מרחם על אחרים אין מרחמים עליו והיינו שאינו יכול לפרנס עצמו אפי' בדוחק מיירי משא''כ מתני' דיכול לפרנס עצמו בדוחק לפיכך לא יטול מן הצדקה הר''ש:
ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולא שם מבטחו בבני אדם לסוף והיה ה' מבטחו:
סליק פירקא וכולא מסכת ברחמי ובסייעתא דשמיא
דֵּלֹּמָא רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָלוּן מִיסְחֵי בְּהָדֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּא פְּגַע בּוֹן חַד מִסְכֵּן אֲמַר לוֹן זָכִין בִּי אָֽמְרוּ לֵיהּ מִי חָֽזְרוּן 37b מִי חָֽזְרוּן. אַשְׁכְּחוּנֵיהּ מִית. אָֽמְרוּ הוֹאִיל וְלָא זְכִינָן בֵּיהּ בְּחַיָּיו נִיטְפַּל בֵּיהּ בְּמִיתוּתֵיהּ. כִּי מִיטְפְּלוּן בֵּיהּ אַשְׁכְּחוּן כִּיס דֵּינַרָיָא תְּלוּ בֵיהּ. אָֽמְרוּ הָדָא דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן שֶׁאִילּוּלֵי הָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן הָיָה אֶחָד תּוֹבֵעַ צְדָקָה מִן הָאָדָם וְלֹא נוֹתֵן לֹו מִיַּד נֶעֱנַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמא. מעשה בר''י ור''ל שהלכו לרחוץ במרחץ חמי טבריא ופגע בהן עני אחד ובקש שיזכו עמו ואמרו לו לאחר שנחזור מן המרחץ נזכר עמך וכשחזרו מצאוהו מת ואמרו נטפל בו עכשיו לקוברו וכשהיו מטפלין עמו מצאו כיס של דינרין תלוי עליו תחת בגדיו ואמרו היינו דר' אבהו וכו':
אַבָּא בַּר אַבָּא יְהַב לִשְמוּאָל בְּרֵיהּ פְּרִיטִין דִּפְלַג לְמִיסְכֵּינָיָא נְפַק וְאַשְׁכַּח חַד מִסִכֵּן אֲכַל קוּפָּד וּשְׁתֵי חֲמָר. עֲאַל וַאֲמַר קוֹמוֹי אָבוֹי. אֲמַר לֵיהּ הַב יְתִיר דְּנַפְשֵׁיהּ מְרָתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
פריטין. נתן לו פרוטות לחלק לעניים יצא ומצא עני אחד שאוכל. בשר ושותה יין ונכנס ואמר לאביו לזה איני רוצה ליתן וא''ל תן יותר לזה דנפשיה מדתיה שנפשו היא מדתו ורגילות שלו כך הוא וצריך ליתן לכ''א כפי המדה והמנהג שלו:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הֲווֹן פַּרְנָסִין וַהֲווֹן יְהָבִין לְרִבִּי חָמָא אָבוֹי דְּרִבִּי אוֹשַׁעְיָא חַד דֵּינַר וְהוּא יְהַב לֵיהּ לְחוֹרָנִין. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי הָיוּ הַכֹּל מְלִיזִין עָלָיו אָֽמְרוּ דְּלֹא צָרִיךְ וְהוּא נְסַב. כַּד דְּמַךְ בָּֽדְקוּן וְאַשְכְּחוּן דַּהֲוָה מִפְלִיג לֵיהּ לְחוֹרָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יעקב וכו' גרסי' להא לקמן בסוף פ''ה דשקלים:
והוון יהבין וכו'. היו רגילין ליתן לו דינר א' מן הצדקה ואח''כ נודע להם שהיה מחלקן לעניים אחרים.
וכהאי עובדא דר' זכריה וכו'. שהיו מרננים עליו על שהוא מקבל צדקה ואינו צריך לזה ולאחר שנפטר מצאו בחשבונות שלו שהיה מחלקן תמיד:
(בכאן חסר מהכתב יד עד סוף המסכת והצגנו הפי' מהר''א פולדא) כד דמך. כשמת:
מפליג. מחלק:
רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפַּא הָיָה מַפְלִיג מִינֵיהּ בַּלַּיְלִיָּא. חַד זְמָן פְּגַע בּוֹ רַבְּהוֹן דְּרוּחָיָא. אָמַר לֵיהּ לָא כָּךְ אוּלְפָּן רִבִּי לֹא תַשִּׂיג גְּבוּל רֵעֲךָ. אָמַר לֵיהּ וְלֹא כֵן כְּתִיב מַתָּן בְּסֵתֶר יִכְפֶּה אָף וַהֲוָה מִסְתַּפֵּיהּ מִינֵיהּ וַעֲרַק מִן קוֹמוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתכפי. מכפי ממנו וברח השד מפניו:
אל תסיג וגו'. ולילה הוא גבול רוחות ושדים ולא של בני אדם:
מפליג מצוה. מחלק צדקה בלילה:
רבהון דרוחיי'. שר של הרוחות:
לא כך אולפן. לא כך למדתנו:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַשְׁרֵי נוֹתֵן לְדָל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל. וְהוּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּמִּצְוָה הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ. כֵּיצַד הָיָה רִבִּי יוֹנָה עוֹשֶׂה כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בֶּן טוֹבִים שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו הָיָה אוֹמֵר לוֹ בְּנִי בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁנָּֽפְלָה לָךְ יְרוּשָׁה מִמָּקוֹם אַחֵר טוּל וְאַתְּ פּוֹרֵעַ. מִן דַּהֲוָה נְסַב לֵיהּ אָמַר לֵיהּ מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
טול ואתה פורע. ובכך לא יתבייש ליטול והיינו השכלה היאך ליתן לו שלא יתבייש:
מן דהוה נסב. לאחר שלקח העני א''ל ר' יונה הרי הן לך במתנה:
אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא אִית הֲווֹ סַבִּין בְּיוֹמֵינוּ מָן דַּהֲוָה יְהָבִין לוֹן מִבֵּין רֵישׁ שַׁתָּא לְצוֹמָא רַבָּא הֲווֹן נָֽסְבִּין. מִן בָּתָר כֵּן לַא הֲווֹן נָֽסְבִּין אָֽמְרֵי רְשׁוּתָא גַּבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
איתהוו. זקנים היו בימינו מי שהיה נותן להם צדקה בין ר''ה ליה''כ היו נוטלין אמרו מנהג הוא עמנו הכי:
נְחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין פְּגַע בֵּיהּ יְרוּשַׁלְמִי אֶחָד אֲמַר לֵיהּ זְכִי עִימִּי הָדָא תַּרְנְגוֹלְתָא. אֲמַר לֵיהּ הֵי לָךְ טִימִיתֵיהּ וְזִיל זְבִין קוּפָּד וְאָכַל וָמֵת. וְאָמַר בּוֹאוּ וְסִפְדּוּ לַהֲרוּגוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
טומיתי'. הא לך מעות שווי' ליקח בהן בשר ולא תרנגול':
נָחוּם אִישׁ גַּם זוּ הָיָה מוֹלִיךְ דּוֹרוֹן לְבֵית חָמוֹי פָּגַע בֵּיהּ מוּכֶּה שְחִין אֶחָד אָמַר לוֹ זְכֵה עִמִּי מִמָּה דְּאִית גַּבָּךְ. אָמַר לֵיהּ מִיחְזָר חָזַר וְאַשְׁכְּחֵיהּ מֵית. וַהֲוָה אֲמַר לְקַבְּלֵיהּ עֵינֵיהּ דְּחָמוּנָךְ וְלָא יְהָבוּן לָךְ יִסְתַּמְּיָן. יָדֵיהּ דְּלָא פָֽשְׁטָן מִיתֵּן לָךְ יִתְקַטְּעוּן. רַגְלָיָא דְּלָא רְהָטִין מִיתֵּן לָךְ יִתְבְּרָן. וּמָטָתֵיהּ כֵּן. סְלִיק לְגַבֵּיהּ רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר לֵיהּ אֵי לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ אוֹי לִי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ מְקַלְלָנִי. אָמַר לֵיהּ וּמַה אַתְּ מְבָעֵט בְּיִיסּוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
עייני. עינים שראו אותך ולא נתנו לך יהיו סומין.
ומטיתי' כן. ונעשה לו כן כמי שקילל עצמו:
אי. אוי:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה הֲוָה רַבֵּיהּ דִּבְרֵיהּ חַד דְּסַגְיָא נְהוֹרָא וַהֲוָה יְלִיף אֲכַל עִימֵּיהּ בְּכָל יוֹם. חַד זְמָן הֲוָה אָֽרְחִין וְלָא מְטָא מֵיכוּל עִימֵּיהּ. בְּרוּמְשָׁא סְלִיק לְגַבֵּיהּ לֹא יִכְעוֹס מָרִי עָלָי בְּגִין דַּהֲוָה לִי אָֽרְחִין וְלַא בְּעִי מִיבְזֵיָּא אִיקָּרֵיהּ דְּמָרִי. בְּגִין כֵּן לָא אָֽכְלִית עִמָךְ יוֹמָא דֵין. אָמַר לֵיהּ אַתָּה פִּייַסְתָּ לְמָאן דְּמִיתְחָמִי וְלָא חָמִי דֵּין דְּחָמִי וְלַא מִיתְחָמִי יְקַבֵּל פִּייוּסָךְ. אָמַר לֵיהּ הָדָא מְנָא לָךְ אָמַר לֵיהּ מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל חַד דְּסַגְיָא נְהוֹרָא לְקַרְתֵּיהּ יְתַב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵיהּ דִּי אָֽמְרִין דְּאִילּוּלֵי דְּהוּא בַּר נַשָּׁה רַבָּא לָא יְתִיב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵיהּ. עָֽבְדּוּן לֵיהּ פַּרְנָסָה דְּאִיקָר. אָמַר לָהוּ מַהוּ הָכֵין. אָֽמְרוּ לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב יְתִיב לְרַע מִינָּךְ. וּצְלִי עֲלוֹי הָדָא צְלוּתָא אַתָּה גָמַלְתָּ חֶסֶד לְמָאן דְּמִיתְחָמִי וְלָא חָמִי. דֵּין דְּחָמִי וְלַא מִיתְחָמִי יְקַבֵּל פִּיוּסָךְ וְיִגְמוֹל יָתָךְ חֶסֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי הושעיא רבה. אדם גדול:
הוות רבי' מלמד. שהיה לומד לברי' דר' הושעיא היה סגיא נהור והיה רגיל שאכל המלמד בכל יום עם רבי הושעיא פ''א היה לרבי הושעיא אורחים ולא אכל המלמד עמי' שלא קראו אותו לערב עלה לגבי' א''ל לא יכעוס מורי עלי על שלא קראו לך היום לאכול עמי כי היו לי אורחים ואמרתי שלא לבזו' כבודך להושיבך בין האורחים א''ל המלמד אתה פייס' מי שנראה ואינו רואה והוא סומא זה שרואה ואינו נראה והוא הקב''ה יקבל פיוסך ויגמלך על כך:
הדא מנלך. מנין לך זה שהוא כ''כ דבר גדול הפיוס לסגיא נהור שאתה נותן לי כנגדה ברכה גדולה כ''כ:
יתב. ישב:
לרע מיני'. למטה הימנו:
פרנסה דאיקר. פרנסת כבוד.
אילולי דהוא בר נש רבא. אילו לא היה זה אדם גדול לא היה ראב''י מושיבו למעלה ממנו:
מהו הכין. למה נעשה לי כל הכבוד הזה:
דֵּלֹמָא רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲווֹן מְטַייְלִין בְּאִילֵּין כְּנִישְׁתָּא דְּלוֹד. אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה כַּמָּה מָמוֹן שִׁיקְעוּ אֲבוֹתַי כָּאן. אָמַר לֵיהּ כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁיקְּעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָּאן. לַא הֲוָה אִית בַּר נַשׁ דְּלָעִייִן בְּאוֹרָֽיְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
שיקעו אבותי כאן. עד שבנו בית הכנסת הזה:
כמה נפשות שקעו בזה. דטוב היה להם ליתן איתן המעות ללומדי התורה וכי אין בני אדם שיתעסקו בתורה אלא שאין להם פרנס' ואין להם פנאי לעסוק בתורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source