הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַקִּידּוּשִׁין. אָמַר לֵיהּ הִיא גִּיטִּין הִיא קִידּוּשִׁין. וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַחוֹב. אָמַר לֵיהּ שֶׁכֵּן אִם אָמַר לֵיהּ זֹרְקֵהוּ לַיָּם וִיהֵא מָחוּל לָךְ מָחוּל לוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ קָרוֹב לְלוֶֹה זָכָה הַלֹּוֶה. וְתַנֵּינָן קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַייָב שֶׁכֵּן אִם אָמַר לַיהּ זֹרְקֵהוּ עַד שֶׁיִּכָּנֵס לִרְשׁוּתִי וַעֲדַיִן לֹא נִכְנַס בִּרְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל אִילֵּין תֲתוּבָתָה דַּהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מָתִיב קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מְקַבֵּל מִינֵיהּ פָּתַר לֵיהּ בְּאִילֵּין פִּיתְרָיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג''כ מקשה ר''ל לר''י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד''א קונין וקיבל ר''ל מן ר''י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא:
כל אלין תתובתה. כל אלו הקושיות ממתני'.
שכן אם אמר וכו'. כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח''כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.
מעתה אפי' קרוב ללוה. ואי דמיירי דא''ל זרוק קרוב לים ותיפטר א''כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב:
א''ל שאני חוב שכן אם א''ל זרקהו לים. כלומר דס''ד דבהכי מיירי התם שא''ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד''א שלו פטור הלוה:
וכן לענין החוב. ומ''ש מתנה מן החוב:
היא גיטין היא קידושין. דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:
וכן לענין הקידושין דד''א קונין וקס''ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן:
והא תנינן. שם בפ' הזורק.
והתנינן. שם.
אָמַר רִבִי יָסָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוֹ בְגִיטִּין מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַתָּנָה. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מַה אִם מְצִיאָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַתָּנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ מִדַּעַת אַחֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה אִם מַתָּנָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ בְּתוךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר. מְצִיאָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא 22a כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
זו בגיטין. התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה''ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד''א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד''א קונין לה משא''כ במתנה אין ד''א קונין לו:
רובה דר' יוחנן ורובה דרשב''ל. כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם:
מה אם מציאה. שאין דעת אחרת זוכה לו ד''א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ''ש דד''א יהו קונין לו:
רובה דר''י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא''כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר''ל וס''ל דאין ד''א קונין במציאה בכ''מ עד שתפול לתוך ידו וע''כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר''י דר' יסא משמיה ס''ל דלא פליג ר' יוחנן אר''ל במציאה כ''א במתנה ס''ל דאין ד''א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק''ו הוא:
מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד''א. דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד''א קונין לו כדאמר ר''ל לעיל לא כ''ש יזכה לו חבירו:
רובה דר''ש בן לקיש. וכן קשיא על דר''ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס''ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק''ו הוא:
משנה: פֵּיאָה אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדּוּמוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רְעֵהוּ. שָׁלוֹשׁ אוֹבָּעְיוֹת בַּיּוֹם בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוֹמָן וְאוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: מַהוּ אֹבָּעְיוֹת אָמַר רִבִּי בּוֹן דְּתֵימַר אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂיו נִבְּעוּ מַצְפּוּנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. בְּשַׁחַר מִפְּנֵי הַמֵּנִיקוֹת. וּבְחַצּוֹת מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת. וּבְמִנְחָה מִפְּנֵי הַנְּמוּשׁוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
בשחר מפני המניקות. שצריכות לאכול בתחילת היום:
מפני התינוקות. קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום:
מפני הנמושות. הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה:
ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
במחלוקת. לאו ד''ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו''ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו''ם ממחא אבל אין העכו''ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו''ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח''כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו''ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. הָא אִם רָצָה לִפְחוֹת אֵינוֹ פּוֹחֵת.
שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין אוֹתָהּ עִם הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן. תַּנִּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אֶחָד מִמֵּאָה. וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח שֶׁהָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ''ק:
ומזכירין אותן לשבח וכו'. על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה:
תַּנִּי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה דְּבָרִים לֹא יִתֵּן אָדָם פֵּיאָה אֶלָּא בְסוֹף שָׂדֵהוּ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִין. וּמִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם הַשָּׁעָה פְּנוּיָה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי בֹּא וְטוּל לָךְ אֶת הַפֵּיאָה. מִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִייִם יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין כָּל הַיּוֹם וְאוֹמְרִים עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה אֶלָּא יֵלְכוּ וִילַקְּטוּ בְשָׂדֶה אֲחֶרֶת וְיָבוֹאוּ בִשְׁעַת הַכִּילּוּי. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין כֵּיצַד שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּבָר נָתַתִּי וִיהֵא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה וּמוֹצִיא אֶת הָרָע. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ קָצַר אִישׁ פְּלוֹנִי שָׂדֵהוּ וְלֹא הִנִּיחַ פֵּיאָה לָעֲנִייִם. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
את השעה קנוייה. כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן:
תני וכו'. בתוספתא פ''ק ושם גריס מפני ד' דברים:
משנה: נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּייֵר פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בְּשִׁכְחָה שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֵלָּא בִשְׁעַת הָעִימּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַה טַעֲמָא דְרַבָּנָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב רִבִּי חִזְקִיָּה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ קָמָה אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁכְחַת קָמָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין. וְאֶת שֶׁאֵין לוֹ שִׁכְחַת קָמָה אֵין לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין בְּקָמָה חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַייָב וְחֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה בִּמְחוּלֶּקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
בשחר מפני המניקות. שצריכות לאכול בתחילת היום:
מפני התינוקות. קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום:
מפני הנמושות. הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה:
ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
במחלוקת. לאו ד''ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו''ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו''ם ממחא אבל אין העכו''ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו''ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח''כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו''ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:
משנה: הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה חַייָב. עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין חַייָב. קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָֽיְתָה פְטוּרָה. וּכְיוֹצֵא בוֹ הַמַּקְדִּישׁ פֵּירוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין וּמִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין . הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן פְּטוּרִין שֶׁבִּשְעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: וְלָמָּה תַּנִּיתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי בָּא וַחֲבֵרָיָא. חֲבֵרָיָא אָֽמְרֵי אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי בָּא מְפָרֵשׁ בְּחַלָּה לְמֵירוּחַ. וּבְפֵיאָה בִשְׁלִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
רִבִּי רְדִיפָה אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. וְחַד אָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן זָכָה. מָן דָּמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל כָּל שֶׁכֵּן לִיתֵּן. מָן דָּמַר הָרָאוּי לִיתֵּן הָא לִיטּוֹל לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'. האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע''י אחר והכי פירושא:
חד אמר הראוי ליטול זכה. כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו:
וחרנה. ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו:
מ''ד הראוי ליטול כ''ש ליתן. כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ''ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ''ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ''ד קמא ואע''ג דפשיטותא היא:
מ''ד הראוי ליתן הא ליטול לא. כלומר אבל להאי מ''ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע''פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ''ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו:
תַּנִּי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּכָל מְלָאכָה מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי רָצָה לַחְזוֹר חוֹזֵר בּוֹ. וְאַתְּ אָמַר מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי יָסָא מַקְשֵׁי מַה צוּרְכָה לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא נָן שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' שמעון בן לקיש בעי. על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי''ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה''ב בתמיה הא כאחר דמי וס''ל לר''ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:
ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי. על זה דמייתי להא דבעי ר''ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס''ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר''ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר''י ור''ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי':
אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִי לָֽעְזָר לַחֲבֵירוֹ וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי לָֽעְזָר דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אָדָם זָכָה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. רִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגִּירְשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ כְּתוּבָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁאֵינָן טְפוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ טְפוּלִין לַאֲבִיהֶן מְצִיאָתָן שֶׁלּוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' לעזר לחבירו. כלומר מה דס''ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.
דתנינן תמן. בפ''ק דב''מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא''ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע''פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו:
ר' יהושע בן לוי. כדאמרן:
או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד''ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח''כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ''ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ''ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא:
מאי כדון. מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה''ג כמו שגורס בפ''ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר''ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר''ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא''כ מוקי לרישא דמתני' ג''כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר''ע:
ר''ע אומר פטור. אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל:
שדה שהביאה שליש לפני עכו''ם. כשהיתה ביד העכו''ם הביאה שליש ואח''כ לקחה ממנו ישראל:
דאתפלגון. דאשכחן דפליגי בהא ר''ע ורבנן:
ומתני' דר''ע. וכן הוא בפ''ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר''ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו''ם וה''ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן:
הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני':
מאחר שהוא ראוי ליטול. לעצמו זכה נמי לחבריה:
משנה: מִי שֶׁלִּיקֵּט פֵּיאָה וְאָמַר הֲרֵי זוּ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִתְּנֶנָּהּ לְעָנִי הַנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה שֶׁל נָכְרִי חַייָב בְּמַעֲשֵׂר אֶלָּא אִם כֵּן הִבְקִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
אא''כ הפקיר. לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר:
הלקט והשכחה והפאה של נכרי. שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא''י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה:
מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו. פלוגתא דר''א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר''א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד''ה זכה לו והלכה כחכמים:
22b מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר אַחַר שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן אַתְּ מְהַלֵּךְ. וְאִיתְפַּלְּגוּן שָׂדֶה שֶׁהֱבִיאָה שְׁלִישׁ לִפְנֵי גּוֹי וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פָּטוּר וַחֲכָמִים אוֹמְרִין בְּתוֹסֶפֶת חַייָב. מַיי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי עֲקִיבָה (בְּמֵירוּחַ) [בְּמַחְלוֹקֶת] . וּכְדִיבְרֵי הַכֹּל בְּקוֹצֵר מִיַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' לעזר לחבירו. כלומר מה דס''ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.
דתנינן תמן. בפ''ק דב''מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא''ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע''פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו:
ר' יהושע בן לוי. כדאמרן:
או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד''ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח''כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ''ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ''ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא:
מאי כדון. מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה''ג כמו שגורס בפ''ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר''ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר''ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא''כ מוקי לרישא דמתני' ג''כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר''ע:
ר''ע אומר פטור. אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל:
שדה שהביאה שליש לפני עכו''ם. כשהיתה ביד העכו''ם הביאה שליש ואח''כ לקחה ממנו ישראל:
דאתפלגון. דאשכחן דפליגי בהא ר''ע ורבנן:
ומתני' דר''ע. וכן הוא בפ''ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר''ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו''ם וה''ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source