Orlah
Daf 5b
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרֵיכָה וּבוֹ בְרָכָה. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבוֹ בְּרִיכָה. 5b אָמַר רִבִּי מָנָא אִית בְּנֵי נָשׁ שְׁמוֹן בְּרִיכָה כְּמָאן דְּאָמַר בּוֹא בְּרוּךְ י֨י.
Traduction
Lorsqu’un arbre a été déraciné et qu’il reste encore une racine en terre, dit la Mishna, etc.''. Par cette dernière expression, il faut entendre, non la racine, mais qu’il y a bénédiction en lui (le mot BERAKHA ayant les deux sens). C’est aussi l’avis de R. Houna au nom de R. Yohanan. R. Mena dit que certains hommes se nomment ainsi, se conformant au verset de la Genèse (Gn 24, 31): Viens, toi qui es béni (23)L'équivalent chaldéen de ce mot est aussi berakha de Dieu
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובו ברכה. לישנא דבריכה מפרש דלשון ברכה הוא שנעשה אילן חדש מאותו אילן עצמו שבא ממנו:
ר' הונא בשם ר' יוחנן ובו בריכה. כלומר בריכה כמשמעה ולשון ילדה הוא וכהאי דתנינן בפ' הספינה גבי בריכי יונים הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה הראשונה:
אית בני נש שמון בריכה כמאן דאמר וכו'. כלומר ר' מנא מפרש כדאמר מעיקרא שיש בני אדם שמבינים ופותרין כך דבו בריכה שבא ברכה ממנו וכהאי דאמר בוא ברוך ה':
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַסִּי רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶן גַּמְלִיאֵל יַלְדָּה שֶׁסֻּפְּקָה לִזְקֵינָה טֻהֲרָה הַיַּלְדָּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן סִיפּוּק גְּפָנִים סִיפּוּק עַל סִיפּוּק אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן לָאָרֶץ מוּתָּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הִשְׁרִישָׁה הַיַּלְדָּה עַד שֶׁלֹּא הִתְאָחָה מִן הַזְּקֵינָה. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר מִתְאָחָה הִיא עַד שֶׁלֹּא תַשְׁרִישׁ.
Traduction
R. Zeira, R. Yossé, R. Eléazar au nom de R. Hanina, R. Aba, R. Hiya, R. Hanania au nom de R. Hanina b. Gamliel disent: lorsque de deux arbres, l’un jeune et l’autre vieux, la jeune racine s’est greffée sur le vieux, elle est dispensée des droits d’orla, car elle se nourrit du suc du vieil arbre. En effet, dit R. Eléazar ou R. Hiya b. Aba c’est ce que dit notre Mishna: ''Quant aux vignes rattachées par la greffe, ou les ceps attachés à ce lieu, si même ils sont provignés en terre, leurs fruits n’étant pas nouveaux sont permis (24)''On ne craint pas que le provignement en terre adhère avant que l'attache du jeune plant soit effectuée; car, même en ce dernier cas, la jeune branche serait dispensée par la jonction.''''. Mais n’est-il pas à craindre que la jeune plante ait jeté des racines avant de s’unir à l’ancienne? Elle est conforme, dit R. Hanania, fils de R. Hillel, à l’avis de R. Juda, qui dit: la jonction (avec l’arbre) précède le développement de la racine en terre.
Pnei Moshe non traduit
ילדה שסיפקה. שסבכה לזקינה טהרה הילדה כלומר שטהרה מאיסור ערלה מפני שיונקת היא מן הזקינה שכבר עברו עליה שני ערלה:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן לזה דקתני סיפוק גפנים וכו' מותר ואע''פ שהבריכן בארץ הואיל ויונקות מגפן הזקינה:
וחש לומר שמא השרישה וכו'. ואמאי לא ניחוש לומר שמא השרישה הילדה בארץ עד שלא תתחבר בחיבור ובדיבוק גמור בהזקינה בכדי שתוכל לינק ממנה ושוב לא תהני לה הזקינה שהרי כבר השרישה וכאילן בפ''ע הוא:
דר' יהודה היא דאמר מתאחה הוא עד שלא תשריש. הך דר' יהודה שמעינן ליה מהא דתני בתוספתא דמכלתין אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב ר' יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור וטעמיה מפני שהוא מתאחה עם אילן הזקן עד שלא ישריש הוא בארץ:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שָׁרָשִׁים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יוֹסֵי בְּפֵירוּשׁ שְׁמַעְתָּנָהּ מִן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹ מִן שִׁיטָּתֵיהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי כֵן הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע פָּטוּר מִן הֶעָרְלָה. נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ חַייָב בְּעָרְלָה. וְאַתּוּן סָֽבְרִין מֵימַר הֶקְדֵּשׁ פָּטוּר וּזְקֵינָה פָטוּר. וְלָא דָמְיָא הֶקְדֵּשׁ רָאוּי הוּא לִפְדּוֹתוֹ וּלְחַייְבוֹ הוֹאִיל וְרָאוּי לַחֲשׁוֹב וּלְחַייְבוֹ אִית לָךְ גַּבֵּי זְקֵינָה רָאוּי לַחֲשׁוֹב עָלֶיהָ וּלְחַייְבָהּ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: les racines n’ont pas de consistance (et elles n’entraînent pas de dispense, la plantation étant réelle). R. Zeira dit à R. Yossé: l’a-t-on entendu dire ainsi par R. Yohanan explicitement, ou n’est-ce qu’une déduction tirée d’un de ses avis? Voici ce qu’on a enseigné (25)Tossefta sur ce traité, 1.: lorsqu’on a consacré un arbre que l’on a planté ensuite, il est dispensé de l’orla (à titre sacré); s’il l’a planté et consacré plus tard, l’orla subsiste. Or, l’on avait cru que l’arbre consacré ainsi que le vieux sont dispensés de l’orla à titres égaux. Il n’en est rien; car il peut arriver que l’on rachète ce qui est consacré et qu’il devienne ainsi soumis aux droits par suite d’un changement de destination, tandis que pour le vieil arbre, nulle modification de ce genre n’est admissible.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש. אין הולכין אחר שרשים והלכך אפי' השרישה מקודם שתתאחה לאו כלום הוא לפי שאין בשרשים ממש:
א''ר זעירא וכו' או מן שיטתיה דר' יוחנן. כדאמר ליה הכי לעיל בסוף הלכה א' דאפשר הואיל ואתם קיימין הכא בערלה נזכרתם בהא דקאמר ר' יוחנן בבכורים וילפת לה מן שיטתיה דר' יוחנן דהתם דכך ס''ל נמי בדין ערלה אבל לאו מילתא הוא דמהתם לא ילפינן מידי:
ותני כן. כלומר דשמעינן נמי מהא דתני בתוספתא כן דשרשים יש בהן ממש לענין דין ערלה דתני שם הקדיש לאילן אחד ואחר כך נטע אותו בארץ פטור הוא מן הערלה דחל ההקדש עליו מקודם שנטעו נטעו ואחר כך הקדישו חייב בערלה ואע''פ שיונק עכשיו מדבר שהוא הקדש כיון שנטעו והשריש בארץ חייב אלמא דשרשים יש בהן ממש:
ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. בתמיה ותשובת ר' יוסי לר' זעירא הוא וכי סבורין אתם לומר דהואיל והקדש פטור דלכם כתיב וזקינה פטור נילף דין סיפקה לזקינה מהאי דהקדש לענין שרשים הא לאו מילתא הוא דלא דמיא דבהקדש היינו טעמא דמכיון דהאילן עצמו יכול הוא להביאו לחיוב ערלה שהרי ראוי הוא לפדותו מן ההקדש ולחייבו בערלה:
הואיל וראוי לחשוב וכו'. וכלומר שההקדש שוה הוא להא דאמרינן לעיל בהלכה א' שאם סיפקה לצד העליון שנטעו לסייג חייב הואיל וראוי הוא לחשוב עליו שיהא למאכל ולחייבו וה''נ בהקדש כן:
אית לך גבי זקינה וכו'. בתמיה וכי יש לך לומר גבי זקינה שראוי לחשוב עלי' ולהביאה לחיוב ערלה הרי כבר עברו עליה שני ערלה הלכך לא דמיא ולא ילפינן דין דסיפקה לזקינה מדין ההקדש:
Orlah
Daf 6a
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. 6a הָא יַלְדָּה שֶׁסִּיפְּקָהּ טְהוֹרָה הַיַּלְדָּה. אִין תֵּימַר לֹא טֻהֲרָה אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַבָּנִין אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’un cédrat a fleuri pendant la période d’orla et a terminé la maturité dans l’année où il est permis, qu’ensuite on a rattaché à un autre, il reste interdit, quelle que soit l’augmentation survenue; car les produits de l’interdiction n’annulent pas l’interdit. Pourtant si une jeune branche a été rattachée à un vieil arbre, est-elle dispensée? —Oui, car s’il n’en était pas ainsi et qu’elle soit interdite, à quoi bon parler de l’augmentation interdite? Il y a donc aussi des augmentations permises. R. Zeira s’exprime au nom des rabbins à l’instar de R. Abahou, et ajoute qu’en mangeant de ce cédrat, on est passible de la peine des coups de lanière, si l’on mange la valeur d’une olive (y compris la partie additionnelle).
Pnei Moshe non traduit
אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר. לפי שהאתרוג עומד כמה שנים על האילן עד שיוגמר להכי נקט להאי גוונא באתרוג דמשכחת לה גביה שחנט בתוך שני ערלה ויצא בשנת היתר שעברו שני ערלה ועדיין הוא על האילן וסיפקו להאילן לחבירו שכבר נגמר כולו בהיתר והרי אילן זה שסיפקו לו יש בו איסור ויש בו גידולי היתר מה שמוסיף ונתגדל אחר שסיפקו לחבירו שהוא של היתר:
אפי' מוסיף כמה. אחר שסיפקו אסור הוא לפי שאין גידולי איסור מעלין את האיסור כלומר שאין גידולין הבאין מכח האיסור ואע''פ שהגידולין בעצמן היתר הן אפ''ה אין מעלין את האיסור כדאמרי' לעיל בהלכה א' ובכמה מקומות דקי''ל בערלה וכיוצא בה שאין איסורה בא ע''י קרקע אלא ע''י האדם הנוטעה אין גידולי היתר מעלין את האיסור:
הא ילדה וכו'. כלומר הא ש''מ מהך דר' יוחנן דס''ל כהני תנאי דלעיל דילדה שסיפקה לזקינה טהורה הילדה מיד ולעולם מחיוב ערלה ולא חיישינן שמא השרישה מקודם שתתאחה מן הזקינה משום דאפי' השרישה מקודם שרשים אין בהן ממש וכדמסיק ואזיל דאם תאמר לא טהרה אם כן השרישה אחר שתתאחה להזקינה אם כן אפילו מוסיף כמה אחר כך אסור דהרי יש בה איסור דהא אנן לא ידעינן ולעולם איכא למיחש שמא השרישה מקודם ונשארה באיסור שאין גידולי היתר של אח''כ מעלין את האיסור וקמ''ל בזה דהא דאמר ר' יוסי לעיל בשם ר' יוחנן דשרשים אין בהן ממש מילתא הוא דהכי שמעינן נמי מהאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן וכדאמרן:
אתרוג שחנט וכו'. ר''ז בשם רבנן מוסיף בהא דקאמר דלוקין עליו משום איסור ערלה בכזית:
אָמַר רִבִּי מַייְשָׁא לְרִבִּי זְעִירָא תַּרְתֵּין מִילִּין אַתּוּן אָֽמְרִין וְאִינּוּן פְּלִיגִין חָדָא עַל חָדָא. הָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְהָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת. וְיִלְקֶה לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן מַחְמַת עַצְמוֹ הוּא חַי. וְכָאן מַחְמַת הַסִּיפּוּק הוּא חַי. מֵעַתָּה אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ וְכֵן חֲבֵירוֹ סִיפְּקוּ זֶה לָזֶה טִהֲרוּ זֶה אֶת זֶה.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Mesha à R. Zeira, les deux assertions que vous émettez se contredisent mutuellement: puisque vous dites ici que les produits de l’interdit ne peuvent pas annuler ce qui est interdit lui-même, on semble sous-entendre que la partie ajoutée est permis; comment donc se fait-il qu’il soit dit aussitôt après qu’en mangeant l’équivalent d’une olive d’un cédrat interdit, on est punissable? Comment joint-on au principal le supplément permis, de façon à constituer la valeur interdite? La peine ne doit-elle pas être applicable à la part proportionnelle, défalcation faite de ce qui était permis? Il y a ici défense, répond R. Yona, lorsque cette branche se nourrit d’elle-même, tandis qu’il y a une partie autorisée lorsqu’elle se nourrit du suc d’un vieil arbre auquel la branche est attachée. De cette réponse on déduit que lorsqu’un cédrat fleurit pendant les 3 ans d’orla et qu’il mûrit dans l’année où l’usage est libre, puis s’attache à un autre (déjà ancien), qu’ensuite ces diverses greffes s’attachent successivement l’une à l’autre, le tout est pur (permis, profitant du suc d’un ancien cédrat).
Pnei Moshe non traduit
א''ר מיישא לר' זעירא תרתין מילין אתון אמרין וכו'. משום דקס''ד דר' מיישא דהאי אתרוג של ערלה שסיפקו לחבירו והוסיף אחר כך בגידוליו יש בו איסור ויש בו היתר ואין גידולי היתר מעלין את האיסור דקאמר היינו שאין מבטלין את האיסור אלא מה שאסור נשאר אסור ומה שיש בו גידולי היתר שלאחר כן היתר הוא והרי כאן איסור והיתר שנתערבו ולפיכך מקשה הוא לר''ז תרתין מילין אתון אמרין והן כסותרין זה את זה דהכא אתון אמרין שאין גידולין הבאין מחמת האיסור מעלין את האיסור ונשאר האסור באיסור והכא אתון אמרין שלוקין עליו בכזית ואמאי הא יש בו גם כן מההיתר ואם לא אכל אלא בכזית הרי אין בו כשיעור מן האיסור:
וילקה לפי חשבון שיש בו. כלומר הכי מבעי לך למימר שאינו לוקה אלא לפי חשבון האיסור שיש בו. ואם כן עד שיאכל יותר מבכזית כדי שנוכל לומר שאכל בכזית מן האיסור שיש בו:
אמר רבי יונה. דלא קשיא כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא כלו' דלא כדקסלקא אדעתך שיש כאן איסור והיתר מעורבין בו דלא היא דכאן לענין אם אכל ממנו ודאי כולו איסור הוא שהרי עכ''פ מחמת עצמו שהוא ערלה הוא חי ומתגדל ומהיכי תיתי לומר שיש בו היתר:
וכאן מחמת הסיפוק הוא. כלומר והא דאמרינן שאין גידולי איסור וכו' לאו דההיתר נשאר בהיתר אלא דלא תימא מכיון שניתוסף בו אחר הסיפוק לחבירו שהוא היתר יהא מבטל אף האיסור שבתחילה קמ''ל דלא ולעולם כולו אסור דהא מיהת עיקר גידוליו מחמת איסור הוא שהרי ערלה הוא וא''כ בדין הוא שלוקין עליו בכזית:
מעתה וכו' טהרו זא''ז. בתמיה סיומא דמילתיה דר' יונה הוא דאי לא תימא הכי א''כ מעתה נאמר אתרוג של ערלה שיצא לשנת היתר וסיפקו לחבירו וחבירו לחבירו שהן של היתר יטהרו זא''ז ויהא הראשון שהוא של ערלה נמי היתר הואיל ועכשיו סיפקו לאלו שהן של היתר אתמהא הא ודאי לא דאיסור ערלה שבו להיכן הלך וכי אמרינן שהסיפוק משל היתר מטהר מן הערלה היינו דוקא בילדה שסיפקה לזקינה דהתם הך ילדה לא חל עליה עדיין איסור ערלה אלא מיד שסיפקה לזקינה טהרה הזקינה אותה שלא תבא להילדה איסור ערלה אבל הכא שכבר בא האתרוג הזה לאיסור ערלה ודאי לא אמרינן הכי דהיכי מפקת ליה להאתרוג מהאיסור ערלה שבו והלכך כולו הוא אסור:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין בִּסְתָם חֲלוּקִין. מַה נָן קַייָמִין אִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. רִבִּי בִּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה וְאִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַזְּקֵינָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר חָנִין סֵימָנָא דְּאָכִיל מִן חַבְרֵיהּ בְּהִית מִסְתַּכְּלָא בֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְייָה תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽשְׁרוּ הֶעָלִין.
Traduction
R. Abahou au nom de R. Yohanan et R. Hisda disent tous deux que la discussion de la Mishna (entre R. Meir et les autres sages) s’applique à un cas indéterminé; car, sans cela, de quoi serait-il question? S’il est certain que la branche se nourrit du suc de l’ancien tronc, tous proclament l’usage permis; si, au contraire, il est notoire que le suc provient d'une branche neuve (encore soumise à l’orla), tous l’interdisent; il n’y a donc de discussion possible qu’en cas de doute. A quoi reconnaît-on la provenance du suc (s’il est jeune ou vieux)? R. Bivi dit au nom de R. Hanina: si les feuilles sont tournées vers la jeune branche, il est notoire que le suc provient de l’ancienne branche; au cas contraire, il provient de la jeune. R. Juda b. Hanin cite un indice à ce sujet: lorsqu’on mange d’autrui, on a honte de le regarder (de même ici, les feuilles se détournent). Aussi, R. Judan père de R. Matnia dit-il: la discussion de la Mishna, applicable à un cas indéterminé, a lieu lorsque les feuilles sont tombées (et il ne reste plus le moyen de déterminer la direction du suc).
Pnei Moshe non traduit
בסתם חלוקין. אפלוגתא דר''מ ורבנן במתני' קאי דבסתם מיירי שאין אנו יודעין אם הילדה חי הוא מכח גפן הזקינה או לא כדמסיים ואזיל דבמה אנן קיימין לפרושי פלוגתי' אם בדבר בריא שהילדה חי מכח גפן הזקינה בהא לא הוי פליג ר''מ ולד''ה מותר הוא ואם בהיפך שדבר בריא הוא שהוא חי מכח הילדה כלומר זה שסיפקו לא חי הוא מכח הזקינה אלא מכח עצמו בהא לא הוו פליגי רבנן אלא ד''ה אסור אלא ע''כ כדאמרן דכי אנן קיימין בפלוגתיהו בסתם הוא דפליגי וקסבר ר''מ דמקום שכחה יפה הוא דמותר כדפרישית במתני':
כיצד הוא יודע. כלומר דאמרת אם דבר בריא הוא וכו' ומשמע דאיכא למיקם על האי מילתא וכיצד הוא יודע לזה וקאמר ר' ביבי בשם ר''ח דזהו הסימן אם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הילדה כלומר כלפי עצמו לצד אחר ואינן כלפי הזקינה דבר בריא הוא שהילדה חי הוא מכח הזקינה ולפיכך הוא הופך פניו ממנה כדלקמן ואם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הזקינה ולא לצד האחר בידוע הוא שהוא חי מכח הילדה והיינו מכח עצמה וכדקאמר רבי יודן דסימנא על כך הוא דמאן דאכיל מן דחבריה בהית מסתכלא ביה בוש הוא מלהסתכל בפניו והופך פניו לצד אחר:
א''ר יודן וכו'. משום דקשיא דאי הכי נבדוק בהעלין ואמאי קאמרת דפלוגתייהו בסתם הא איכא למיקם עלה דמילתא ולפיכך קאמר דתיפתר פלוגתייהו דמתני' שנשרו העלין של הילדה ואי אפשר למיבדק בהאי סימנא:
בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן לֹא סוֹף דָּבָר בְּרִיכָה אֶלָּא אֲפִילוּ אִילָן דְּאָמַר רִבִּי יָסִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר אוֹף הָכָא כֵן.
Traduction
Lorsqu’on a coupé un provin plein de fruits, dit la Mishna, etc.'' R. Judan dit qu’en réalité la règle ne s’applique pas seulement au provin; mais pour tout arbre déraciné et plein de fruits, replanté ailleurs, les fruits sont permis si les anciens annulent les nouveaux en nombre. De même, R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a arraché un oignon de la terre et qu’on l’a replanté, dès qu’il a repris racine, il faut rédimer le tout, même la souche déjà libérée une premier fois (de même l’arbre replanté, dont les fruits nouveaux sont plus nombreux que les anciens, est interdit). R. Hiya dit, au contraire, au nom de R. Yohanan: pour l’oignon arraché puis replanté, dès qu’il a repris racine, il faut rédimer le tout, précisément parce qu’il est aussi considéré comme semé (à l’instar du provin), afin de ne pas laisser supposer qu’il en est de même pour l’arbre déraciné (26)Tout le texte qui suit jusqu'à la fin du se retrouve même série (Nazir 6, 10) ( 55c).:
Pnei Moshe non traduit
בריכה שנפסקה. קתני במתני' אם הוסיפה במאתים אסור הא לאו הכי מותר ואע''פ שיש כאן תוספת איסור מפני שבטל בשל היתר ואמר ר' יודן עלה דלא סוף דבר בבריכה הדין הזה אלא אפי' באילן זקן שיש בו פירות ונעקר ונטעו דחייב בערלה במה שיתגדל בו אח''כ אבל אלו הפירות של היתר שעודן בו וניתוספו אחר שנטעו אם הוסיפו במאתים אסורין ואם לאו מותרין:
דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו' וכן אמר נמי ר' חייה בשם ר' יוחנן. דבצל שעקרו ותיקנו מן המעשרות וחזרו ושתלו כיון שהשריש אחר ששתלו מעשר אותו לפי כולו שכולו נעשה טבל וצריך לתקן הכל והלכך קמ''ל ר' יודן דלא תיסבור מימר אוף הכא לענין ערלה כן דאותן פירות של היתר נאסרו כולן מחמת תוספת איסור שניתוסף בהן ואפי' אין בתוספת מאתים כמו התם גבי טבל לפיכך אשמעינן דלא היא משום דשאני גבי טבל דאוסר בכל שהוא במין במינו אבל ערלה בטילה באחד ומאתים ואין איסור אא''כ ניתוסף במאתים והאי גופיה קמ''ל במתני' בבריכה ור' יודן מפרש דלאו דוקא גבי בריכה אמרו כן אלא ה''ה נמי באילן והא דנקט במתני' בריכה בדין זה איידי דאיירי במילי דבריכה תני להא נמי בבריכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source