Orlah
Daf 4a
רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַייְתֵי נְטִיעוֹת מֵחוּץ לָאָרֶץ בְּגוּשֵׁיהֶן וּנְצִיב לוֹן בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹנָה לְשָׂכְרוֹ שָׁנִים. רִבִּי יוֹסֵי 4a לְשָׂכְרוֹ רְבָעִי.
Traduction
R. Oshia apportait des plants de l’extérieur avec les mottes de terre où ils avaient pris racine, et les replantait en Palestine. Selon R. Yona, il agissait ainsi pour gagner la 2e année d’orla (considérant comme ancien ce plant qui pouvait se suffire à lui-même); selon R. Yossé, il évitait la 4 e année de consécration (laquelle n’est pas applicable au dehors, mais l’orla s’y applique).
Pnei Moshe non traduit
ר' יאשיה. היה מביא נטיעות מח''ל בגושיהן ונטע אותן בארץ ופליגי ר' יונה ור' יוסי משום מה עשה כן ר' יונה קאמר לשכרו שנים כלומר שיהא לו השכר שנשכר בשנים של ערלה גופן ע''י כך משום דס''ל לרבי יאשיה דאין ערלה בח''ל ופליג אמתני' דסוף מכלתין דקתני הערלה הלכה בח''ל וכהאי מ''ד בתוספתא דסוף מכלתין דאין ערלה נוהגת בח''ל א''נ דס''ל מהלכות מדינה היא כהאי מ''ד דלקמן שם ובמקום שנהגו נהגו ור' יאשיה לא היה ממקום שנהגו להחמיר ור' יוסי קאמר לשכרו רבעי וכלומר דבערלה לא היה משתכר כלום דערלה נוהגת אף בשל ח''ל אלא להשתכר ברבעי דס''ל דאין דין רבעי נוהג בח''ל ולפיכך הביא אותן עם גושיהן מח''ל:
תַּנֵּי גּוֹי שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן חַייָב בְּעָרְלָה. עָרְלָה מֵאֵימָתַי הוּא מוֹנֶה לוֹ מִשְׁעַת נְטִיעָתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בִּלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה כְּגוֹן חָרוּבֵי צַלְמוֹנָה וְחָרוּבֵי גִידוֹדָה. אֲבָל עֲרָבָה כִּנְטוּעַ בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה. וְהָתַנִּינָן אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יֵיעָקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ פָתַר לָהּ בָּעֲרָבָה נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה לָמָּה לִי ייֵעָקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהֵן מִתְאָחִין בַּשְּׁבִיעִית. וְהֵיי דָא אָמַר דָּא הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וּמוּתָּר לְקַייְמָהּ בִּשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. תַּנֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָיָא לֵית כָּאן מַרְכִּיב. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אֲפִילוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית כָּאן מַרְכִּיב לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה לֹא.
Traduction
On a enseigné: lorsqu’un païen a greffé un arbre fruitier sur un arbre stérile, quoique ce soit une opération interdite aux Israélites (hétérogènes), le produit sera soumis à l’orla. A partir de quelle époque compte-t-on en ce cas les année d’orla? (Est-ce permis depuis la greffe)? —Non, c’est à partir de l’instant de la plantation. Selon R. Simon b. Lakish, cela s’applique seulement aux arbres stériles dont la destination future dépend du but qu’on leur proposera (de savoir si on en mangera, ou non), p. ex. les caroubes de Calmona, ou celles des haies (16)Ci-dessus, Maasser, 1, 1.; mais une branche de saule (jamais comestible) est considérée comme plantée en terre. Selon R. Yohanan, la dite règle (au sujet de la greffe) s’applique aussi aux branches de saule. Mais n’a-t-on pas enseigné (17)(Sheviit 2, 6).: ''On ne doit ni planter, ni provigner, ni greffer, la veille de la 7e année agraire au moins 30 jours avant le 1er jour de l’an 7e; et au cas où ces faits seraient accomplis il faudrait arracher le plant'' (de crainte que l’on suppose une plantation effectuée en la 7e année). Or, selon R. Simon b. Lakish, qui admet que la saule greffé est considéré comme planté en terre, le devoir d’arracher le plant est justifié par la dite crainte mais, selon R. Yohanan, qui même pour la branche de saule n’admet pas de distinction et fait compter pour les 3 ans d'orla depuis la plantation, non de la greffe, pourquoi faut-il, selon ladite Mishna arracher le plant Là, c'est différent; parce que les diverses branches s’uniraient en la 7e année. Où est-ce dit que pour la greffe, on compte depuis cette opération? En cet enseignement (18)''Babli, Rosh Hashana 9 b; ci-dessus, Sheviit ibid.; ci-après Rosch Schana, 1, 2; Sifra Behar, 1.'': Celui qui plante, ou provigne, ou greffe, 30 jours avant le 1er de l’an se trouve avoir accompli au bout du mois la valeur d’un an, et il sera permis de laisser subsister ce plant en la 7e année; mais à moins de 30 jours avant le premier de l’an, l’année n’est pas considérée comme accomplie, et il est interdit de laisser subsister le plant en la 7e année (ce qui prouve que l’on compte, depuis la greffe; car, pour la plantation on ne distingue pas entre le mois complet ou non). On a ajouté qu’aux fruits provenant de ce plant maintenu, il n’est pas permis de toucher jusqu’au 15 Shevat (époque de floraison, où, pour les arbres, l’année est renouvelée). R. Josué Onia enseigna qu’il n’est pas question ici de greffe (19)''On compte de la plantation; et ladite Mishna l'interdit à cause de la jonction qui s'opère en la 7e année. Voir Sota 43b.''. R. Aba Maré ajouta: même selon R. Simon b. Lakish (qui fait compter le saule depuis la greffe) il n’est pas non plus question de greffe laquelle pour le saule n’est permise qu’au cas accompli; mais, en principe elle est interdite (et comme la dite Mishna parle du principe, elle ne saurait parler de saule).
Pnei Moshe non traduit
תני'. בתוספת' דמכלתין גוי שהרכיב וכו' אע''פ שאין ישראל רשאי לעשות כן. דאסור להרכיב אפי' אילן מאכל ע''ג אילן סרק כדאמרי' בפ''ק דכלאים מיהת חייב בערלה אם הרכיב הגוי:
ערלה מאימתי הוא מונה לו. להרכבה זו וקאמר משעת נטיעתו כלומר משעת נטיעת הרכבה זו:
בלבד דברים שהן באין במחשבה. דוקא שהרכיבו ע''ג אילן שלפעמים נחשבין הן כשיש לו מחשבה לאכול מפירותיו כגון חרובי צלמונה וחרובי גרורה דאותן חרובין ממקומות הללו אינן חשובין אא''כ חישב עליהן לאכילה כדאמרי' לעיל בריש מס' מעשרות דאלו מכיון שאינן חשובין פטורין הן מן המעשרות ובכגון הני מיירי נמי האי ברייתא וקמ''ל דבכה''ג נמי הרכבה מיקרייא ואילן סרק דקתני לאו דוקא אלא כלומר דאינו אילן מאכל כמו שאר אילני פירות אבל באילן סרק ממש כמו ערבה לא חשיבא הרכבה דנמנה לענין ערלה כמו בהרכב' דהאי הרכבה כמאן דליתא הוא והרי הוא כעוקר את האילן ממקומו ונוטע אותו בארץ ממש במקום אחר דפשיטא דחייב בערלה דהוי כנוטע מחדש ולא איצטריך לאשמעינן כלל:
ר' יוחנן אמר אפי' ערבה. כלומר אילן סרק דקאמר אפי' אילן סרק ממש כמו ערבה וכיוצא בה הרכבה היא ואם הרכיב עליו אילן מאכל חייב בערלה ומונין לפירותיו משעת הרכבה:
והתנינן. לעיל בפ''ב דשביעית אין נוטעין וכו' כדפרישית התם טעמא דיעקר מפני החשד לפי שפחות מל' יום אינו ניכר שנטעו לפני שביעית שלא יאמרו בשביעית הוא נטע או הבריך או הרכיב והשתא מדייק הש''ס מדקתני יעקר אכולהו וקשיא הא בהרכבה למה לי יעקר בהפרדה זה מזה בעלמא סגי ובשלמא על דעתיה דרשב''ל דהוא פתר לה בערבה ניחא כלומר דלדידיה איכא למימר דהך הרכבה דקתני גבי שביעית בהרכבה על אילן ערבה מיירי דמשום איסור הרכבת כלאים ליכא דלאו הרכבה הויא לא לענין ערלה ולא לענין כלאים ומשום חשד שביעית הוא דאיכא הלכך יעקר וניחא נמי לשון יעקר משום דכגון זו הוי כנוטע בקרקע ממש כדאמרן אלא על דעתי' דר' יוחנן דאמר באילן ערבה נמי הרכבה מיקריא ונהי דלענין איסור הרכבת כלאים לא הויא קשיא דמצינו למימר שהרכיב ע''י נכרי וקמ''ל דמשום איסור שביעית אסור לעשות כן בפחות מל' יום לפני ר''ה אלא דהא קשיא דקתני אם נטע וכו' או הרכיב יעקר למה לי יעקר בהרכיב הא בהפרדה בעלמא סגי:
שנייא הוא שהן מתאחין בשביעית. כלומר דשאני הוא התם דהא מיהת מתאחין ונדבקין זה עם זה ומשום חשד שביעית כדאמרן גזרו שיעקר את הכל:
והיידא אמרה דא. כלומר ומאיזה מקום מצינו לדייק עליה דר' יוחנן מזה היא דדייקינן דתנינן הנוטע והמבריך והמרכיב וכו' וברייתא זו הובאה לעיל בשביעית שם בהל' ו' וכדפרישית שם קתני מיהת במרכיב פחות מל' יום אסור לקיימן בשביעית והשתא לר' יוחנן באיזו הרכבה מוקמית לה דבהרכבה מין במינו שהיא מותרת ואין כאן אלא איסור מראית עין משום שביעית לא מצית לאוקמי וכן נמי בהרכבה ע''ג אילן סרק וע''י נכרי לא מיתוקמא דקשיא כדלעיל אמאי קתני אסור לקיימו כמו בנטיעה ובהברכה דהרי בהרכבה במפריד סגי וליכא לשנויי כדלעיל לפי שהן מתאחין בשביעית דבשלמא התם במתני' שייך שפיר האי תירוצא דקתני יעקר והיינו אחר שנתאחו זה בזה בשביעית יעקור את הכל אבל הכא דקתני אסור לקיימו משמע מיד חל עלי' האיסור קיומו והרי לא שייך האי לישנא בהרכבה ולר''ל שפיר מצינו לשנויי כדלעיל:
תני ר' יהושע אוניא. ממקום אוניא דבאמת לית כאן מרכיב וסמי מכאן מרכיב לר' יוחנן:
אפי' כר''ל לית כאן מרכיב. דלא אמר ר''ל דהרכבת אילן מאכל ע''ג אילן סרק ממש לאו הרכבה היא אלא לשעבר דהיינו בדיעבד הא לכתחילה לא אמר והכא דקתני הנוטע וכו' דמשמע לכתחילה לא שייך לשנויי כדשנינן לעיל אליבא דר''ל והלכך לדידיה נמי סמי מכאן מרכיב:
Orlah
Daf 4b
משנה: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּידּוֹ זִיעְזְעָתוֹ הַמַּחֲרֵישָׁה אוֹ שֶׁזִּיעְזְעָתוֹ וְעָשָׂאוֹ כְעָפָר אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּייֵר בוֹ שׁוֹרֶשׁ פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵי בְשׁוֹרֶשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתּוֹתָא כְּמַחַט שֶׁלְמִתּוֹן. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרִיכָה וְהוּא חָיֶה מִמֶּנּוּ חָֽזְרָה זְקֵינָה לִהְיוֹת כִּבְרִיכָה. הִבְרִכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְנִפְסְקָה מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִיפּוּק הַגְּפָנִים סִיפּוּק עַל גַּבֵּי סִיפּוּק אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ מוּתָּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ יָפָא מוּתָּר. וּמָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ רַע אָסוּר. בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר.
Traduction
Lorsqu’un arbre (ayant plus de 3 ans) a été déraciné par le vent avec la terre qui l’entoure, ou si une inondation l’a entraîné avec la terre (et qu’on la planté ailleurs), au cas où il peut continuer à vivre ainsi, les fruits son dispensés; au cas contraire, c’est une nouvelle plantation, et les fruits sont interdits. Si la terre à été dénudée d’un côté; ou si la charrue en passant à découvert les racine (sans les arracher), ou si l’arbre même, par sa croissance, a dénudé ses racines de la terre, au cas où il peut continuer à vivre en cet état, les fruits sont dispensés; au cas contraire, les fruits sont interdits. Lorsqu’un arbre a été déraciné et qu’il reste encore une racine en terre, les fruits sont permis (ce n’est pas une nouvelle plantation). Quelle devra être la grandeur de cette racine? Selon R. Simon b. Gamliel au nom de R. Eleazar b. Juda, habitant de Bartotha, fut-elle de la grosseur d’une aiguille de tisserand, elle suffit. Lorsqu’un arbre déraciné était pourvu de provignement et qu’il vit désormais de cette nouvelle souche, l’ancien tronc prend le même titre (au point de vue de l’âge) que le provin (et tous 2 seront jeunes). Si l’on a renouvelé le provin plusieurs années de suite et qu’à un moment l’on a cessé, on compte les 3 années de plantation à partir du moment de la cessation. Quant aux vignes rattachées par la greffe, ou les ceps attachés à ce lieu, si même ils sont provignés, leurs fruits n’étant pas nouveaux sont permis. R. Meir dit: si elles ont une force vive (et tirent leur suc du premier plant), les fruits sont permis; au cas contraire, ils sont interdits. De même, lorsqu’on a coupé un provin plein de fruits, il sont permis de suite; si l’on attend une addition de 200 fruits, ils sont interdits.
Pnei Moshe non traduit
מתני'. אילן שנעקר והסלע עמו. העפר שסביבות השרשים דרכו להיות מתעבה ומתקשה כסלע ואם נעקר האילן עם העפר הזה שהוא כסלע וחזרו ונטעו כמה שהוא עם אותו העפר שסביבות שרשיו:
אם יכול לחיות פטור. בגמ' קאמר דכן צריך לפרש אם היה יכול לחיות פטור כלומר שמשערין אם היה יכול לחיות מאותו עפר אילו לא חזר ונטע הרי הוא כמי שלא נעקר ופטור שהרי כבר עברו שני ערלה עליו ואם לאו ה''ז כנוטע מחדש וחייב בערלה:
נעקר הסלע מצדו. שהעפר שהוא כסלע נעקר הוא מצד האילן או שזעזעתו המחרישה שחרש מצדו וזעזעתו כלי המחרישה להאילן ולא נעקר או שזעזעתו הוא להאילן ולא עקרו:
ועשאו בעפר. כלומר שאח''כ נתן סביבותיו עפר כדי שיתרחב ויתחזק מקום האילן אם יכול לחיות פטור כלומר אפי' בכה''ג שלא נעקר האילן עצמו לגמרי מ''מ הדין הוא כמו בהרישא שאם היה יכול לחיות בלא העפר שנתן סביבותיו פטור ואם לאו ה''ז כמי שעקרו ונטעו וחייב בערלה:
אילן שנעקר ונשתייר בו שורש. בהאי בבא קמ''ל דאפי' לא נשתייר בו אלא שורש א' ממנו שלא נעקר והחזיר אח''כ את האילן למקומו ונטעו פטור שהרי יכול הוא לחיות:
וכמה יהא בשורש. הזה שנשתייר:
כמחט של מיתון. ויש גורסין של מיתוח וזהו מחט של האורגין שיש להם קנה אחד ובשתי קצותיו שתי ברזלים כמחטין שמותחין בהן רוחב הבגד כשאורגין אותו וכל מחט מהן נקרא מחט של מיתוח או של מיתון והיינו הך:
מתני' אילן שנעקר ובו בריכה. בתחלה נפרש דין הבריכה ואח''כ נבין דין זה וכולא מתני'. ידוע הוא מנהג הבריכה שלוקח בד והוא ענף מן האילן ותוחבו בארץ עד שיוצא ראשו לצד אחר ונעשה אילן ויש עוד מין הברכה אחרת שטומן את ראש הגפן עצמו בארץ ומוציאו לצד אחר והיא ההברכה המוזכרת לעיל בריש פ''ז דכלאים כדפרישית שם וההברכה דאיירי הכא כגוונא קמייתא הוא ודין ההברכה לענין ערלה כך הוא דכל זמן שאותו ענף שהבריך אותו מחובר הוא להאילן שיוצא ממנו וזהו שנקרא אילן הזקן אין אותה הברכה חייבת בערלה משום דזה הוא כאילן אחד וכבר עברו עליו שני ערלה על אותו האילן הזקן ואם חתך הענף מן האילן והבריך אותו בארץ ונעשה אילן אחר אז הוא חייב בערלה דהויא כנטיעה מחדש וכך הוא הדין בהרכבה לענין ערלה ובכה''ג דוקא הוא דאמרינן דאחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב בערלה והיינו כשחתך ענף אחד מן האילן והבריכו בארץ או שהרכיבו על אילן אחר ולא כשהענף עדיין מחובר הוא לאילן הזקן ובזה נבין כל חילוקי דינים דהמתני':
אילן שנעקר ובו בריכה. כלומר שהבריכה היתה מחוברת באילן הזקן וכל זמן שהאילן קיים אין בהבריכה דין ערלה כדאמרן אלא דזה שנעקר עכשיו והוא חיה ממנו כלומר שמכיון שנעקר אילן הזקן ושרשו יונק הוא וחי מן הבריכה שמחוברת בו הרי האילן הזה עם הבריכה שבו כמי שעתה נטע אותן מחדש וזהו שאמרו חזרה זקינה להיות כבריכה כלומר שמעתה שתיהן חייבין הן בערלה ומונין לשתיהן שני ערלה משעה שנעקר אילן הזקן:
הבריכה שנה אחר שנה. זהו דין אחר הוא ונלמד ממה שזכרנו בדין דהרישא כלומר הרי שהבריך ענף אחד מן האילן וטמנו בארץ ויצא מזה אילן אחר וחזר והבריך ענף מאותו אילן האחר וכן שנה אחר שנה וכל זמן שענף הראשון מחובר באילן שיצא ממנו אין דין ערלה נוהגת לא בו ולא בכל הבריכות השני' והשלישית וכן כולן כדפרישית לעיל ואם נפסקה בריכה הראשונה מן האילן שהיתה מחוברת בו אז דין ערלה נוהגת בה וכן בכל הבריכות כולן ומונה שני ערלה לכולן משעה שנפסקה בריכה הראשונה:
סיפוק הגפנים וסיפוק ע''ג סיפוק. ה''ז כגוונא שהוזכרה בהברכה אלא שבגפנים לשון סיפוק הוא שייך שדרך למתוח זמורה מגפן זו ומספיק ומחבר אותה לגפן אחרת כעין ששנינו לעיל בסוף פ''ו דכלאים המותח זמורה מאילן לאילן וכו' וקמ''ל הכא דכך הוא הדין נמי גבי סיפוק הגפנים ואע''פ שהבריכן לאותן הסיפוקין וטמן מהן בארץ מ''מ כל זמן שהסיפוק בהראשון מחובר בו וכולן זה בזה הכל מותר משום ערלה עד שיהא נפסק מהראשון ואז אם הבריכן בארץ חייבין הן כמו שאמרנו בדין ההרכבה ומשום דר''מ פליג בהא הדר נקט לה גבי גפנים:
ר''מ אומר מקום שכחה יפה. דוקא הוא שמותר ומשום דבגפן אין הענפים חזקים כ''כ כמו בשאר האילנות בהרכבה שלהן הלכך ס''ל דבמקום שכחה יפה וחזקה יונקת היא מן הראשון ומותר ומקום שכחה רע אסור ואין הלכה כר''מ:
בריכה שנפסקה. מן האילן שהיתה מחוברת בו דהדין הוא שנוהגין בה דין ערלה משעה שנפסקה ואם היא מליאה פירות מאותן שגדלו מקודם שנפסקה והן של היתר והניחן שיתגדלו ויוסיפו:
אם הוסיף אחר שנפסקה במאתים. כלומר שיש בהתוספת אחד ממאתים של אותן הפירות של היתר אסור הכל כדין ערלה שאוסרת במאתים כמו ששנינו בריש פרק דלקמן:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב.
Traduction
Voici comment il faut compléter une assertion de la Mishna: Au cas où l’arbre pouvait continuer à vivre en cet état (c.-à-d. avec la terre), les fruits sont dispensés; au cas contraire,ils sont interdits (sans parler de l’état présent).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני' אם היה יכול לחיות וכו'. כלומר כן צריך לפרש דמשערינן בין ברישא בין במציעתא אם היה יכול לחיות בלא שחזר ותקנו והכל כדפרישית במתני':
רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוֹלָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה הַנּוֹטֵעַ בֶּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב חַייָב בְּעָרְלָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין מְפַעְפְּעִין בּוֹ. רִבִּי יוֹנָה מַפִּיק לִשְׁנָה כְּלֵי חֶרֶשׂ עוֹמֵד לִפְנֵי שָׁרָשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נָטַע בּוֹ דְּלַעַת 4b מֵאַחַר שֶׁהוּא כְנָקוּב אֵצֶל הָאִילָן כְּנָקוּב הוּא אֵצֶל זְרָעִין.
Traduction
R. Isaac b. Haqula dit au nom de Hiskia (20)Babli, Menahot 84b.: même le plant dans un pot non troué (ne touchant pas au suc de la terre) est soumis à l’orla. R. Yossé dit que c’est ainsi, parce que les racines pénètrent à travers le pot. R. Yona change la version et dit: le vase d’argile ne résiste pas à l’extension des branches (et se troue spontanément), mais celui de bois résiste. R. Jérémie observa: lorsqu’on y a planté une courge, ce pot sera aussi considéré comme troué par rapport aux légumes verts, comme il l’est pour les arbres.
Pnei Moshe non traduit
הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. כדמפרש ר' יוסי טעמא מפני שהשרשין מפעפעין אותו כלומר שרשי אילן מפעפעין ונוקבין אותו לענין שהאילן יונק דרך העציץ מן הארץ ואע''פ שהוא אינו נקוב ה''ז כנטוע בארץ:
ר' יונה מפיק לישנא כלי חרס עומד בפני שרשין. כלומר לר' יונה לא מספקא ליה מידי בשאר שרשין של הזרעי' והירקות שזרען בעציץ שאינו נקוב דלא חשיבי כזרועים בארץ וזהו מפיק לישנא שהוציא לזה בהדיא וכלשון הזה אמר שאין כן בכל שאר מיני שרשים לפי שהכלי חרס עומד הוא בפני השרשין כשהוא אינו נקוב ואין השרשין יכולין להיות יונקין מן הארץ וכדקי''ל בכל דוכתי שהזורע בעציץ שאינו נקוב אינו כזורע בארץ ולא אמרו חזקיה ור' יצחק אלא בשרשי אילנות בלבד שהן מפעפעין אותו ולר' ירמיה נסתפק לו הדין הזה בדלעת לפיכך הוא דבעי:
נטע בו דלעת. בעציץ שאינו נקוב מהו. אם חשוב הוא כנטוע בארץ או לא ופשיט לה הש''ס וקאמר ומאי תיבעי ליה וכי מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעין בתמיה הא בהדיא תנינן בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דעציץ שאינו נקוב לא מיחשב כארץ אצל זרעים ואין חילוק בין דלעת לשאר זרעים כ''א דוקא אצל אילן הוא דאמרו דמיחשב כארץ וטעמא ששרשי אילן מפעפעין ויונקין הרבה יותר משאר שרשין וכדאמרי' בעלמא דיניקת האילן עד ט''ז אמה הוא משא''כ בשאר יניקת זרעים:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבָּיִת חַייָב בְּעָרְלָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת דִּכְתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה. וּבַשְּׁבִיעִית צְרִיכָה דִּכְתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֨י. וּכְתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: lorsqu’un arbre a été planté à l’intérieur d’une maison, il est soumis à l’orla, quoique dispensé des dîmes comme il est dit (Dt 14, 22): tu rédimeras tout le produit de ta semence qui pousse au champ (non à la maison); tandis que pour le repos agraire il y a doute, comme il est dit (Lv 25, 2): 1° la terre célébrera son repos devant l’Eternel, et il est dit (ibid. 4): 2° Tu n’ensemenceras pas ton champ et ne vendangeras pas ta vigne (21)Le 1er verset implique la maison, mais le 2e l'exclue. Il y a donc doute..
Pnei Moshe non traduit
אילן שנטעו בתוך הבית. לענין ערלה חייב דלא כתיב שדה בערלה אלא הארץ ונטעתם בכל מקום אשר יהיה נטוע בארץ אבל לענין מעשרות פטור דכתיב ביה היוצא השדה ולא היוצא בתוך הבית:
ובשביעית צריכה. ולענין שביעית מספקא לן וצריכה למיבעי משום דכתוב אחד אומר ושבתה הארץ משמע דבכל מקום שהוא בארץ נוהג בו שביעית וכתוב א' אומר שדך לא תזרע וגו' דמשמע דוקא אם הוא בשדך ולא בתוך הבית ומסתברא דמספיקא לחומרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source