Vayedaber

תַּנֵּי גּוֹי שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן חַייָב בְּעָרְלָה. עָרְלָה מֵאֵימָתַי הוּא מוֹנֶה לוֹ מִשְׁעַת נְטִיעָתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בִּלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה כְּגוֹן חָרוּבֵי צַלְמוֹנָה וְחָרוּבֵי גִידוֹדָה. אֲבָל עֲרָבָה כִּנְטוּעַ בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה. וְהָתַנִּינָן אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יֵיעָקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ פָתַר לָהּ בָּעֲרָבָה נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה לָמָּה לִי ייֵעָקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהֵן מִתְאָחִין בַּשְּׁבִיעִית. וְהֵיי דָא אָמַר דָּא הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וּמוּתָּר לְקַייְמָהּ בִּשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. תַּנֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָיָא לֵית כָּאן מַרְכִּיב. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אֲפִילוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית כָּאן מַרְכִּיב לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה לֹא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפי' כר''ל לית כאן מרכיב. דלא אמר ר''ל דהרכבת אילן מאכל ע''ג אילן סרק ממש לאו הרכבה היא אלא לשעבר דהיינו בדיעבד הא לכתחילה לא אמר והכא דקתני הנוטע וכו' דמשמע לכתחילה לא שייך לשנויי כדשנינן לעיל אליבא דר''ל והלכך לדידיה נמי סמי מכאן מרכיב:

תני ר' יהושע אוניא. ממקום אוניא דבאמת לית כאן מרכיב וסמי מכאן מרכיב לר' יוחנן:

והיידא אמרה דא. כלומר ומאיזה מקום מצינו לדייק עליה דר' יוחנן מזה היא דדייקינן דתנינן הנוטע והמבריך והמרכיב וכו' וברייתא זו הובאה לעיל בשביעית שם בהל' ו' וכדפרישית שם קתני מיהת במרכיב פחות מל' יום אסור לקיימן בשביעית והשתא לר' יוחנן באיזו הרכבה מוקמית לה דבהרכבה מין במינו שהיא מותרת ואין כאן אלא איסור מראית עין משום שביעית לא מצית לאוקמי וכן נמי בהרכבה ע''ג אילן סרק וע''י נכרי לא מיתוקמא דקשיא כדלעיל אמאי קתני אסור לקיימו כמו בנטיעה ובהברכה דהרי בהרכבה במפריד סגי וליכא לשנויי כדלעיל לפי שהן מתאחין בשביעית דבשלמא התם במתני' שייך שפיר האי תירוצא דקתני יעקר והיינו אחר שנתאחו זה בזה בשביעית יעקור את הכל אבל הכא דקתני אסור לקיימו משמע מיד חל עלי' האיסור קיומו והרי לא שייך האי לישנא בהרכבה ולר''ל שפיר מצינו לשנויי כדלעיל:

שנייא הוא שהן מתאחין בשביעית. כלומר דשאני הוא התם דהא מיהת מתאחין ונדבקין זה עם זה ומשום חשד שביעית כדאמרן גזרו שיעקר את הכל:

והתנינן. לעיל בפ''ב דשביעית אין נוטעין וכו' כדפרישית התם טעמא דיעקר מפני החשד לפי שפחות מל' יום אינו ניכר שנטעו לפני שביעית שלא יאמרו בשביעית הוא נטע או הבריך או הרכיב והשתא מדייק הש''ס מדקתני יעקר אכולהו וקשיא הא בהרכבה למה לי יעקר בהפרדה זה מזה בעלמא סגי ובשלמא על דעתיה דרשב''ל דהוא פתר לה בערבה ניחא כלומר דלדידיה איכא למימר דהך הרכבה דקתני גבי שביעית בהרכבה על אילן ערבה מיירי דמשום איסור הרכבת כלאים ליכא דלאו הרכבה הויא לא לענין ערלה ולא לענין כלאים ומשום חשד שביעית הוא דאיכא הלכך יעקר וניחא נמי לשון יעקר משום דכגון זו הוי כנוטע בקרקע ממש כדאמרן אלא על דעתי' דר' יוחנן דאמר באילן ערבה נמי הרכבה מיקריא ונהי דלענין איסור הרכבת כלאים לא הויא קשיא דמצינו למימר שהרכיב ע''י נכרי וקמ''ל דמשום איסור שביעית אסור לעשות כן בפחות מל' יום לפני ר''ה אלא דהא קשיא דקתני אם נטע וכו' או הרכיב יעקר למה לי יעקר בהרכיב הא בהפרדה בעלמא סגי:

בלבד דברים שהן באין במחשבה. דוקא שהרכיבו ע''ג אילן שלפעמים נחשבין הן כשיש לו מחשבה לאכול מפירותיו כגון חרובי צלמונה וחרובי גרורה דאותן חרובין ממקומות הללו אינן חשובין אא''כ חישב עליהן לאכילה כדאמרי' לעיל בריש מס' מעשרות דאלו מכיון שאינן חשובין פטורין הן מן המעשרות ובכגון הני מיירי נמי האי ברייתא וקמ''ל דבכה''ג נמי הרכבה מיקרייא ואילן סרק דקתני לאו דוקא אלא כלומר דאינו אילן מאכל כמו שאר אילני פירות אבל באילן סרק ממש כמו ערבה לא חשיבא הרכבה דנמנה לענין ערלה כמו בהרכב' דהאי הרכבה כמאן דליתא הוא והרי הוא כעוקר את האילן ממקומו ונוטע אותו בארץ ממש במקום אחר דפשיטא דחייב בערלה דהוי כנוטע מחדש ולא איצטריך לאשמעינן כלל:

ערלה מאימתי הוא מונה לו. להרכבה זו וקאמר משעת נטיעתו כלומר משעת נטיעת הרכבה זו:

תני'. בתוספת' דמכלתין גוי שהרכיב וכו' אע''פ שאין ישראל רשאי לעשות כן. דאסור להרכיב אפי' אילן מאכל ע''ג אילן סרק כדאמרי' בפ''ק דכלאים מיהת חייב בערלה אם הרכיב הגוי:

ר' יוחנן אמר אפי' ערבה. כלומר אילן סרק דקאמר אפי' אילן סרק ממש כמו ערבה וכיוצא בה הרכבה היא ואם הרכיב עליו אילן מאכל חייב בערלה ומונין לפירותיו משעת הרכבה:

רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַייְתֵי נְטִיעוֹת מֵחוּץ לָאָרֶץ בְּגוּשֵׁיהֶן וּנְצִיב לוֹן בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹנָה לְשָׂכְרוֹ שָׁנִים. רִבִּי יוֹסֵי 4a לְשָׂכְרוֹ רְבָעִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יאשיה. היה מביא נטיעות מח''ל בגושיהן ונטע אותן בארץ ופליגי ר' יונה ור' יוסי משום מה עשה כן ר' יונה קאמר לשכרו שנים כלומר שיהא לו השכר שנשכר בשנים של ערלה גופן ע''י כך משום דס''ל לרבי יאשיה דאין ערלה בח''ל ופליג אמתני' דסוף מכלתין דקתני הערלה הלכה בח''ל וכהאי מ''ד בתוספתא דסוף מכלתין דאין ערלה נוהגת בח''ל א''נ דס''ל מהלכות מדינה היא כהאי מ''ד דלקמן שם ובמקום שנהגו נהגו ור' יאשיה לא היה ממקום שנהגו להחמיר ור' יוסי קאמר לשכרו רבעי וכלומר דבערלה לא היה משתכר כלום דערלה נוהגת אף בשל ח''ל אלא להשתכר ברבעי דס''ל דאין דין רבעי נוהג בח''ל ולפיכך הביא אותן עם גושיהן מח''ל:

הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כיני מתני' אם היה יכול לחיות וכו'. כלומר כן צריך לפרש דמשערינן בין ברישא בין במציעתא אם היה יכול לחיות בלא שחזר ותקנו והכל כדפרישית במתני':

משנה: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּידּוֹ זִיעְזְעָתוֹ הַמַּחֲרֵישָׁה אוֹ שֶׁזִּיעְזְעָתוֹ וְעָשָׂאוֹ כְעָפָר אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּייֵר בוֹ שׁוֹרֶשׁ פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵי בְשׁוֹרֶשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתּוֹתָא כְּמַחַט שֶׁלְמִתּוֹן. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרִיכָה וְהוּא חָיֶה מִמֶּנּוּ חָֽזְרָה זְקֵינָה לִהְיוֹת כִּבְרִיכָה. הִבְרִכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְנִפְסְקָה מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִיפּוּק הַגְּפָנִים סִיפּוּק עַל גַּבֵּי סִיפּוּק אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ מוּתָּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ יָפָא מוּתָּר. וּמָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ רַע אָסוּר. בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועשאו בעפר. כלומר שאח''כ נתן סביבותיו עפר כדי שיתרחב ויתחזק מקום האילן אם יכול לחיות פטור כלומר אפי' בכה''ג שלא נעקר האילן עצמו לגמרי מ''מ הדין הוא כמו בהרישא שאם היה יכול לחיות בלא העפר שנתן סביבותיו פטור ואם לאו ה''ז כמי שעקרו ונטעו וחייב בערלה:

אילן שנעקר ונשתייר בו שורש. בהאי בבא קמ''ל דאפי' לא נשתייר בו אלא שורש א' ממנו שלא נעקר והחזיר אח''כ את האילן למקומו ונטעו פטור שהרי יכול הוא לחיות:

וכמה יהא בשורש. הזה שנשתייר:

כמחט של מיתון. ויש גורסין של מיתוח וזהו מחט של האורגין שיש להם קנה אחד ובשתי קצותיו שתי ברזלים כמחטין שמותחין בהן רוחב הבגד כשאורגין אותו וכל מחט מהן נקרא מחט של מיתוח או של מיתון והיינו הך:

מתני' אילן שנעקר ובו בריכה. בתחלה נפרש דין הבריכה ואח''כ נבין דין זה וכולא מתני'. ידוע הוא מנהג הבריכה שלוקח בד והוא ענף מן האילן ותוחבו בארץ עד שיוצא ראשו לצד אחר ונעשה אילן ויש עוד מין הברכה אחרת שטומן את ראש הגפן עצמו בארץ ומוציאו לצד אחר והיא ההברכה המוזכרת לעיל בריש פ''ז דכלאים כדפרישית שם וההברכה דאיירי הכא כגוונא קמייתא הוא ודין ההברכה לענין ערלה כך הוא דכל זמן שאותו ענף שהבריך אותו מחובר הוא להאילן שיוצא ממנו וזהו שנקרא אילן הזקן אין אותה הברכה חייבת בערלה משום דזה הוא כאילן אחד וכבר עברו עליו שני ערלה על אותו האילן הזקן ואם חתך הענף מן האילן והבריך אותו בארץ ונעשה אילן אחר אז הוא חייב בערלה דהויא כנטיעה מחדש וכך הוא הדין בהרכבה לענין ערלה ובכה''ג דוקא הוא דאמרינן דאחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב בערלה והיינו כשחתך ענף אחד מן האילן והבריכו בארץ או שהרכיבו על אילן אחר ולא כשהענף עדיין מחובר הוא לאילן הזקן ובזה נבין כל חילוקי דינים דהמתני':

אילן שנעקר ובו בריכה. כלומר שהבריכה היתה מחוברת באילן הזקן וכל זמן שהאילן קיים אין בהבריכה דין ערלה כדאמרן אלא דזה שנעקר עכשיו והוא חיה ממנו כלומר שמכיון שנעקר אילן הזקן ושרשו יונק הוא וחי מן הבריכה שמחוברת בו הרי האילן הזה עם הבריכה שבו כמי שעתה נטע אותן מחדש וזהו שאמרו חזרה זקינה להיות כבריכה כלומר שמעתה שתיהן חייבין הן בערלה ומונין לשתיהן שני ערלה משעה שנעקר אילן הזקן:

הבריכה שנה אחר שנה. זהו דין אחר הוא ונלמד ממה שזכרנו בדין דהרישא כלומר הרי שהבריך ענף אחד מן האילן וטמנו בארץ ויצא מזה אילן אחר וחזר והבריך ענף מאותו אילן האחר וכן שנה אחר שנה וכל זמן שענף הראשון מחובר באילן שיצא ממנו אין דין ערלה נוהגת לא בו ולא בכל הבריכות השני' והשלישית וכן כולן כדפרישית לעיל ואם נפסקה בריכה הראשונה מן האילן שהיתה מחוברת בו אז דין ערלה נוהגת בה וכן בכל הבריכות כולן ומונה שני ערלה לכולן משעה שנפסקה בריכה הראשונה:

סיפוק הגפנים וסיפוק ע''ג סיפוק. ה''ז כגוונא שהוזכרה בהברכה אלא שבגפנים לשון סיפוק הוא שייך שדרך למתוח זמורה מגפן זו ומספיק ומחבר אותה לגפן אחרת כעין ששנינו לעיל בסוף פ''ו דכלאים המותח זמורה מאילן לאילן וכו' וקמ''ל הכא דכך הוא הדין נמי גבי סיפוק הגפנים ואע''פ שהבריכן לאותן הסיפוקין וטמן מהן בארץ מ''מ כל זמן שהסיפוק בהראשון מחובר בו וכולן זה בזה הכל מותר משום ערלה עד שיהא נפסק מהראשון ואז אם הבריכן בארץ חייבין הן כמו שאמרנו בדין ההרכבה ומשום דר''מ פליג בהא הדר נקט לה גבי גפנים:

ר''מ אומר מקום שכחה יפה. דוקא הוא שמותר ומשום דבגפן אין הענפים חזקים כ''כ כמו בשאר האילנות בהרכבה שלהן הלכך ס''ל דבמקום שכחה יפה וחזקה יונקת היא מן הראשון ומותר ומקום שכחה רע אסור ואין הלכה כר''מ:

בריכה שנפסקה. מן האילן שהיתה מחוברת בו דהדין הוא שנוהגין בה דין ערלה משעה שנפסקה ואם היא מליאה פירות מאותן שגדלו מקודם שנפסקה והן של היתר והניחן שיתגדלו ויוסיפו:

אם הוסיף אחר שנפסקה במאתים. כלומר שיש בהתוספת אחד ממאתים של אותן הפירות של היתר אסור הכל כדין ערלה שאוסרת במאתים כמו ששנינו בריש פרק דלקמן:

נעקר הסלע מצדו. שהעפר שהוא כסלע נעקר הוא מצד האילן או שזעזעתו המחרישה שחרש מצדו וזעזעתו כלי המחרישה להאילן ולא נעקר או שזעזעתו הוא להאילן ולא עקרו:

אם יכול לחיות פטור. בגמ' קאמר דכן צריך לפרש אם היה יכול לחיות פטור כלומר שמשערין אם היה יכול לחיות מאותו עפר אילו לא חזר ונטע הרי הוא כמי שלא נעקר ופטור שהרי כבר עברו שני ערלה עליו ואם לאו ה''ז כנוטע מחדש וחייב בערלה:

מתני'. אילן שנעקר והסלע עמו. העפר שסביבות השרשים דרכו להיות מתעבה ומתקשה כסלע ואם נעקר האילן עם העפר הזה שהוא כסלע וחזרו ונטעו כמה שהוא עם אותו העפר שסביבות שרשיו:

רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבָּיִת חַייָב בְּעָרְלָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת דִּכְתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה. וּבַשְּׁבִיעִית צְרִיכָה דִּכְתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֨י. וּכְתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובשביעית צריכה. ולענין שביעית מספקא לן וצריכה למיבעי משום דכתוב אחד אומר ושבתה הארץ משמע דבכל מקום שהוא בארץ נוהג בו שביעית וכתוב א' אומר שדך לא תזרע וגו' דמשמע דוקא אם הוא בשדך ולא בתוך הבית ומסתברא דמספיקא לחומרא:

אילן שנטעו בתוך הבית. לענין ערלה חייב דלא כתיב שדה בערלה אלא הארץ ונטעתם בכל מקום אשר יהיה נטוע בארץ אבל לענין מעשרות פטור דכתיב ביה היוצא השדה ולא היוצא בתוך הבית:

רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוֹלָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה הַנּוֹטֵעַ בֶּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב חַייָב בְּעָרְלָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין מְפַעְפְּעִין בּוֹ. רִבִּי יוֹנָה מַפִּיק לִשְׁנָה כְּלֵי חֶרֶשׂ עוֹמֵד לִפְנֵי שָׁרָשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נָטַע בּוֹ דְּלַעַת 4b מֵאַחַר שֶׁהוּא כְנָקוּב אֵצֶל הָאִילָן כְּנָקוּב הוּא אֵצֶל זְרָעִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נטע בו דלעת. בעציץ שאינו נקוב מהו. אם חשוב הוא כנטוע בארץ או לא ופשיט לה הש''ס וקאמר ומאי תיבעי ליה וכי מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעין בתמיה הא בהדיא תנינן בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דעציץ שאינו נקוב לא מיחשב כארץ אצל זרעים ואין חילוק בין דלעת לשאר זרעים כ''א דוקא אצל אילן הוא דאמרו דמיחשב כארץ וטעמא ששרשי אילן מפעפעין ויונקין הרבה יותר משאר שרשין וכדאמרי' בעלמא דיניקת האילן עד ט''ז אמה הוא משא''כ בשאר יניקת זרעים:

ר' יונה מפיק לישנא כלי חרס עומד בפני שרשין. כלומר לר' יונה לא מספקא ליה מידי בשאר שרשין של הזרעי' והירקות שזרען בעציץ שאינו נקוב דלא חשיבי כזרועים בארץ וזהו מפיק לישנא שהוציא לזה בהדיא וכלשון הזה אמר שאין כן בכל שאר מיני שרשים לפי שהכלי חרס עומד הוא בפני השרשין כשהוא אינו נקוב ואין השרשין יכולין להיות יונקין מן הארץ וכדקי''ל בכל דוכתי שהזורע בעציץ שאינו נקוב אינו כזורע בארץ ולא אמרו חזקיה ור' יצחק אלא בשרשי אילנות בלבד שהן מפעפעין אותו ולר' ירמיה נסתפק לו הדין הזה בדלעת לפיכך הוא דבעי:

הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. כדמפרש ר' יוסי טעמא מפני שהשרשין מפעפעין אותו כלומר שרשי אילן מפעפעין ונוקבין אותו לענין שהאילן יונק דרך העציץ מן הארץ ואע''פ שהוא אינו נקוב ה''ז כנטוע בארץ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source