Vayedaber

Orlah

Daf 19a

משנה: וְאֵילּוּ הֵן אֱיגוֹזֵי פֶרֶךְ וְרִימּוֹנֵי בָדָן. וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת. וְחוּלְפוֹת תְּרָדִין. וְקוּלְסֵי כְרוּב וּדְלַעַת יְוָנִית. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אַף כִּכָּרוֹת שֶׁלְבַּעַל הַבַּיִת. הָרָאוּי לְעָרְלָה עָרְלָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.

Traduction

Les 6 produits sont: des noix tendres de Ferekh (96)''Cf. Betsa, 3b; Yebamot 31a; Zevahim 72a.'', des grenades de Badan (97)Noms de localités., des tonneaux de vin fermés, des feuilles de bette, des tiges (caules) de chou, de la courge grecque. R. aqiba y ajoute un 7e, les grosses miches de pain du ménage. Ce qui parmi ces produits tombe sous le coup de l’orla rend tout sacré comme telle ainsi que les provenances des mélanges hétérogènes de la vigne (98)Cf. Avoda Zara 74a..

Pnei Moshe non traduit

ואלו הן. הששה דברים אגוזי פרך ורמוני בדן פרך ובדן מקומות הן ואלו הבאים משם חשיבי ולא בטלי:

חביות סתומות. שנתערבה חבית סתומה של איסור בחביות סתומות של היתר:

וחילפות תרדין. מה שמחליפין אחר שמניחין השרשים שלהן בקרקע וחוזרות וצומחות והני חשיבי:

וקלחי כרוב. הקלחין חשיבי ולא העלין:

ודלעת יונית. שעליה גדולין ורחבין וחשובה:

ר''ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. שהן גדולים וחשיבי והלכה כר''ע:

הראוי לערלה ערלה. מאלו שנמנו ושייכין הן לערלה כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות שערלה נוהגת בהן הן נמנין מאיסורי ערלה והשאר שייכין הן לאיסור כלאי הכרם דאין ערלה אלא באילן:

משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם יִדָּלֵקוּ. נִתְעָֽרְבוּ בַאֲחֵרִים כּוּלָּם יִדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלוּ בְאֶחָד וּמָאתַיִם. שֶּׁהָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּנוֹת מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְבָרִים בִּלְבַד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שִׁבְעָה.

Traduction

Si l’on a des bottes de fenugrec provenant de mélanges hétérogènes de la vigne, il faut les brûler; s’ils se mêlent à d’autres, il faut brûler le tout selon R. Meir: mais, selon les autres sages, elles s’annulent dans une proportion de 201. Or, R. Meir dit: ce que l’on a l’habitude de céder en le comptant (en raison de sa valeur) sanctifie le reste; selon les autres sages, il n’y a que 6 produits en ce cas; selon R. aqiba ce sont sept.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מי שהיו לו חבילי תלתן. תלתן פינגרי''גו בלע''ז ודרכן לאגדן חבילות ואגודות:

וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. דאע''ג שדרכן למנות עולין הן בשיעורן והלכה כחכמים:

מתני' שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. את שדרך למכור אותן במנין כגון חבילה דלעיל וכיוצא בה מקדש ואוסר בכל שהוא בתערובתן:

משנה: תַּבְשִׁיל שֶּׁבִּישְּׁלוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים 19a יַעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת תִּידָּלֵק הַפַּת. נִתְעָֽרְבָה בַּאֲחֵרוֹת תַּעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם.

Traduction

Si l’on a cuit un mets en y joignant de l’écorce d’orla, il faut le brûler; s’il est mêlé à d’autres, il s’annule dans une proportion de 201. Lorsqu’un four a été chauffé avec de l’écorce d’orla (95)Cf. Babli, Pessahim 27a. et qu’ensuite on y a cuit du pain, il faut brûler ce pain; s’il est mêlé à d’autres, il s’annule dans une proportion de 201.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. מפני שהנאת האיסור ניכרת בו ואם נתערב התבשיל באחרים יעלה בא' ומאתים וכן הדין בפת שאפאה על האסור בהנאה:

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. קודם שיוצן התנור תדלק הפת שאסור בהנאה ואם נתערבה וכו' אבל אם הצין את התנור אין חילוק בין אם הוא חדש או ישן והסיק אח''כ בעצי היתר אע''פ שהיה התנור חדש בשעה שהסיקו בעצי איסור אפ''ה מותר הפת דהוי זה וזה גורם ומותר:

הלכה: אַבָּא בַר יִרְמְיָה כַּהֲנָא בַּר יִרְמְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גִּידּוּלֵי עָרְלָה שֶׁעִימְמוּ הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן. רִבִּי חֲנַנְיָא אָמַר לֵית כָּאן. רִבִּי מָנָא אָמַר אִית כָּאן. בְּשֶׁהֵבִיא עֵצִים לַחִים וְנִיגְבוּ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה.

Traduction

Aba b. Jérémie et Cahana b. Jérémie au nom de Samuel, ou R. Aba et R. Hiya au nom de R. Yohanan, disent que des charbons d’orla éteints sont d’un usage permis (comme de la cendre). Mais n’y a-t-il pas un enseignement disant que si l’on a chauffé un four neuf avec de l’orla (ce qui profite à la construction), il faut le renverser, et s’il est vieux, il faut le laisser se refroidir (afin de n’en tirer nulle jouissance)? Et il est dit à la fin: ''la cuisson faite avec des charbons interdits est permise selon tous''; donc, à quoi bon en parler ici? Selon R. Hanania, ledit enseignement ne contient pas cette fin (il a donc fallu en parler); selon R. Mena,, il en est bien question là (mais de charbons à chaleur latente), en ces termes: lorsqu’on a apporté des bois verts que l’on a séchés avec de l’écorce d’orla,

Pnei Moshe non traduit

גמ' גחלי ערלה שעיממו. שנכבו ואינן בוערות הרי אלו מותרות שכבר כלה האיסור:

ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל דהא תנינן הכי בפ''ג דע''ז גבי עצי ע''ז נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ דהאי תנא ס''ל כמ''ד זה וזה גורם אסור והלכך לא מהני יוצן אצל חדש ושיסיקו אח''כ בעצי היתר ויאפה בו לפי שהתנור נתקן הוא באיסור הנאה ואם ישן יוצן ויסיקו בעצי היתר ויאפה שמעינן מיהת דהיכא דכלה האיסור שוב אינו אוסר הפת:

ר' חנניה אומר לית כאן. כלומר אין כאן מקום לתרץ להא דאקשינן ומשנה שאינה צריכה היא ור' מנא אמר אית כאן וצריכה היא והכא במאי עסקינן שהביא עצים לחים שאינן ראוין להסקה ונגב אותם בקליפי ערלה ובכה''ג הוא קאמר דאותן גחלים מאלו העצים שעיממו מותרות דמהו דתימא הואיל ואלו העצים נתקנו מחמת קליפי ערלה הוו כמו התנור חדש שנתקן בעצי איסור ויותץ וה''נ כן קמ''ל דהואיל שנכבו הגחלים ואין האיסור ניכר בעין הרי אלו מותרות:

הלכה: וְכַמָּה הִיא חֲבִילָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה זֵירִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַרְבַּע מִינְהֵן מִיטָּה.

Traduction

De combien se compose une corde? de 25 tiges (99)V. (Terumot 10, 6)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין. קנים:

ארבע מינהון מיטה. כלומר שלכל הפחות שיהו ראוין ארבעה מהן לארוכות המיטה וה''נ אמר בהאי תלמודא לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ו' ועוד בכמה מקומות:

אֲבָנִים מְנוּגָּעוֹת שֶׁעֲשָׂאָן סִיד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלוּ מִטּוּמְאָתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. מָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. דִּכְתִיב צָרַעַת מַמְאֶרֶת. תֵּן בָּהּ מְאֵירָה וְאַל תֵיהֱנֶה מִמֶּנּוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַנִּשְׂרָפִין אֲפָרָן מוּתָּר חוּץ מֵאֵפֶר הַבָּא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. הָתִיב רִבִּי חִייָה בַר יוֹסֵף קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי אֵפֶר הַבַּיִת הֲרֵי אֵינוֹ בָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַתְּ אָמַר אָסוּר. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב נְתִיצָּה נְתִיצָּה.

Traduction

ou des pierre calcaires que l’on a réduites en chaux par la combustion, ils perdent leur impureté selon les uns; selon d’autres, ils la conservent. Or, d’après les premiers, leur usage est autorisé; d’après les autres, il est interdit, comme il est dit (Lv 13, 51): C’est une lèpre corrosive, dernier terme que l’on peut interpréter dans le sens d’objet maudit, dont il ne faut tirer nul profit. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: de tout objet condamné à la combustion on peut utiliser les cendres, excepté celle qui provient d’un objet consacré à l’idolâtrie. Mais, objecta R. Hiya b. Joseph en présence de R. Yohanan comme se fait-il alors que la cendre d’une maison frappée d’une plaie incurable soit interdite, bien qu’il ne s’agisse pas d’idolâtrie? C’est que, répondit-on, pour ce cas et celui de l’idolâtrie, il y a analogie de la prescription de détruire (Lv 14, 45) et (Dt 12, 3).

Pnei Moshe non traduit

אבנים מנוגעות. שהן טמאות ואסורין בהנאה שעשאן סיד שכתשן לסיד פליגי בה אם עלו מטומאתן או לא ובעי הש''ס למימר מעיקרא דה''ה לענין איסור הנאה תליא בפלוגתייהו ולמאן דאמר עלו מטומאתן מותרות נמי בהנאה ולמ''ד לא עלו אסורות ודחי לה דלאו מילתא היא אלא אפילו כמ''ד דמטומאתן עלו שאין ניכר בהן מאחר שכתשן אבל לענין הנאה אעפ''כ אסורו' דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו לעולם:

כל הנשרפין אפרן מותר. כדקי''ל דאפר של איסורי הנאה הנשרפין מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע''ז כגון אפר אשירה שנשרפת היא:

הרי אפר הבית המנוגע הרי זה אינו בא מחמת ע''ז ואת אמרת אסור. אפי' כתשן לסיד ולאפר:

א''ל שנייא הוא. באבנים מבית המנוגע דילפינן נתיצה נתיצה דכתיב כאן ונתץ את הבית וגו' וכתיב בע''ז ונתצתם את מצבותם וא''כ בכלל ע''ז ודינם כמו ע''ז הן:

רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר עֲשָׂרָה דְבָרִים מְקַדְּשִׁין. וְחָרָנָה אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר כָּל הַדְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר שְׁמוּעָתָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר עֲשָׂרָה דְבָרִים מְקַדְּשִׁין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוּדָה לֹא הוּזְכְּרוּ רִימּוֹנֵי בָדָן וַחֲצִירֵי גֶבַע אֶלָּא שֶׁיְּהוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם.

Traduction

Selon R. Yohanan, 4 d’entre elles constituent la corde pour un lit. R Yohanan et R. Simon b. Lakish expriment à ce sujet des avis différents (100)Babli, Betsa, 3b.: l’un dit que, selon R. Meir, dix objets (susceptibles d’être nombrés) rendent sacré tout produit auquel ils sont mêlés; l’autre dit que, selon R. Meir, l’annulation de la sainteté n’a pas lieu pour tout ce qui est parfois venu au nombre (sans l’être toujours). R. Jacob b. Aha rapporte ce qu’il a entendu dire, savoir que ce dernier avis est contesté par l’enseignement suivant: où il est dit (101)Mishna, (Kelim 16, 5).: Selon R. Juda, on n’a mentionné les grenades de Badan et les porreaux de Guebâ (monticule) que pour spécifier à leur égard la certitude de l’obligation de la dîme; pour toutes les autres espèces de grenades, on ne les vend pas d’ordinaire au nombre et cela a seulement lieu pour celles de Badan en raison de leur valeur (102)''Ci-dessus, (Terumot 4, 10); Midrash Schmoth rabba, I; Hazith, sur (Ct 6, 7).'',

וּשְׁאָר כָּל הָרִימּוֹנִין אֵין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא רִימּוֹנֵי בָדָן עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבִין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת. וּשְׁאָר כָּל הָרִימּוֹנִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין חֲבִיבִין אֵין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת.

Traduction

tandis que les autres sortes n’ont pas cette valeur et ne se vendent pas au nombre.

Orlah

Daf 19b

משנה: נִתְפַּצְּעוּ הָאֱגוֹזִים נִתְפָּֽרְדוּ הָרִימּוֹנִים נִתְפַּתְּחוּ הֶחָבִיּוֹת נֶחְתְּכוּ הַדִּלּוּעִים נִתְפָּֽרְשׂוּ הַכִּכָּרוֹת יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.

Traduction

En quel cas (au lieu de sanctifier tout), s’annulent-ils? Lorsque les noix se sont fendues, ou que les grenades ont été dépecées, ou les tonneaux ouverts, ou les courges coupées, ou les miches de pain divisées (avant le mélange), ils s’annulent dans une proportion de 201.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נתפצעו האגוזים וכו'. כלומר הא דאמרנו במתני' דלעיל דאלו מקדשין בכל שהן דווקא כשהן שלימין אבל אם נתפצעו האגוזים וכו' הלך מהן החשיבות וכן אם נתפרסו הככרות לר''ע ויעלו בא' ומאתים:

הלכה: נָֽפְלוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּצְּעוּ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לֹא יַעֲלוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אָמַר בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲלוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שׁוֹגֵג יַעֲלוּ מֵזִיד לֹא יַעֲלוּ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. קָֽנְסוּ בְּשׁוֹגֵג מִפְּנֵי מֵזִיד. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. כְּבָר קְנָסוֹ בְיָדוֹ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. כַּיי דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁרִיבָה עֲלֵיהֶן שׁוֹגֵג מוּתָּר. מֵזִיד אָסוּר.

Traduction

Lorsqu’après le mélange les noix se sont fendues, etc., que ce fait soit de gré ou non, l’annulation n’a pas lieu, selon R. Meir; selon R. Juda, l’annulation a lieu en tous cas; selon R. Yossé, l’annulation a lieu en cas de fait involontaire, mais non si c’est volontaire. Pourquoi R. Meir est-il le plus sévère? Il inflige une amende, même au cas involontaire, à cause du cas volontaire. Quel est le motif de l’avis de R. Juda, d’annuler en tous cas? Le propriétaire est assez puni, dit-il, de ce que ses fruits sont fendus et peuvent se détériorer. Enfin l’avis de R. Yossé est conforme à ce qu’a dit R. Abahou au nom de R. Yohanan: chaque fois qu’un objet interdit se trouve dépassé en nombre par la partie permise (de façon à être annulé), il devient permis (nul) en cas de fait involontaire et reste défendu si l’augmentation a été volontaire.

Pnei Moshe non traduit

גמ' נפלו ואח''כ נתפצעו וכו'. תוספתא היא בפ''ה דתרומות שאם כבר נפלו ונתערבו בהיתר ואח''כ נתפצעו לר''מ בין בשוגג ובין במזיד לא יעלו כדמפרש טעמיה דס''ל קנסו שוגג אטו מזיד:

מ''ט דר' יודה. במזיד וקאמר משום שכבר קנסו בידו כלומר שכבר קילקל הוא אותן בעצמו ולא קנסו במזיד אלא במקום שהוא רוצה לבטל האיסור כמות שהוא:

מה טעמא דר' יוסי. דלא קניס שוגג אטו מזיד וכר' יהודה לא ס''ל דהא במזיד מיהא קניס וקאמר דטעמיה דס''ל כהאי דתנינן לעיל בסוף פ''ה דתרומות גבי תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וכו'. וקאמר התם עלה ר' אבהו בשם ר' יוחנן דה''ה כל איסורין שריבה עליהן לבטלן בשוגג מותר במזיד אסור:

הלכה: 19b רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. הָא שְׁקֵידֵי פֶרֶךְ לֹא.

Traduction

A propos des noix de Ferekh, R. Yona demanda: est-ce à dire que les amendes de ce lieu n’ont pas la même valeur?

Pnei Moshe non traduit

גמ' חד אמר דברי ר''מ עשרה דברים מקדשין. כדפרישית לעיל בהלכה ב' וזהו כהאי מ''ד דאמר התם דלא תני למתני' דצמר בכור אלא אליבא דרבי מאיר ומאן דתני לה ככ''ע מתרץ לה דלדידיה ר''מ כר''ע וחרנה אמר ואידך מינייהו הוא דאמר דברי ר''מ כל הדברים מקדשין כלומר מה דנשנה בפרקין מהדברי' המקדשין בכל שהן כולהו אליבא דר''מ א''נ דכל הדברים הנשנו בפרקין לדברי ר''מ מקדשין הן וא''כ אף ממתני' דתבשיל ותנור שהסיקוהו וכו' דתנינן בהו יעלה באחד ומאתים היינו לרבנן אבל לר''מ מקדשין הן בכל שהוא:

אמר שמועתא. כלומר שאמר זה מפי השמועה סתם דמתני' דכלים פליגא על האי מ''ד דלר''מ עשרה דברים בדוקא הן דתנינן תמן בכלים פ' י''ז הרימון שאמרו לא קטון ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני בדן שיהו מקדשין כל שהן דברי ר''מ וגריס שם דר' יהודה אמר לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי צבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום מפני שאלו המקומות של כותים הן והן חשידי דלא מעשרי מאי דמזבני דלא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול ואלו הפירות ניכרין הן שהם מאלו המקומות וצריך לעשרן ודאי בכל מקום שהן נמכרים ומדקאמר רבי יהודא לא הוזכרו רימוני בדן וכו' ש''מ דאפילו לר''מ הוא דקאמר דלא כהת''ק דגריס משמיה דהן מקדשין בכל שהן אלא דלא הוזכרו בבית המדרש לענין זה כלל אלא לענין שיהו מתעשרין ודאי ושמעינן מיהת דלר''מ לאו דוקא עשרה דברים נשנו כאן שהן מקדשין בכל שהן דהא להאי תנא חסר רימוני בדן דמתני' וזה פליגא על האי מ''ד דנקט חושבנא דעשרה דברים אליבא דר''מ:

ושאר כל הרימונין וכו'. אמתני' פריך ומאי שנא רימוני בדן דנקט וכי שאר כל הרימונין אין דרכן להמכר במנין ומשני אין דדוקא רמוני בדן על ידי שהן חביבין וחשובין דרכן להימנות אבל שאר כל הרמונים אינם חביבין כל כך ולפעמים אין דרכן להימנות:

ר' יונה בעי. על הא דחשיב במתני' אגוזי פרך ומשמע הא שקידי פרך לא ומאי שנא ולא משני מידי:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה וַחֲמִשִּׁים חָבִיּוֹת. נִתְפַּתְּחוּ מֵאָה מוּתָּרוֹת. חֲמִשִּׁים אֲסוּרוֹת. וְהַשְּׁאָר לִכְשֶׁיִּפָּתֵחוּ יִהְיוּ מוּתָּרוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לִכְשֶׁיִּפָּתֵחוּ הָא לְפַתֵּחַ לְכַתְּחִילָּה אָסוּר.

Traduction

R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Oshia (103)Cf. ci-dessus, (Terumot 4, 2).: Si en ayant devant soi 150 tonneaux fermés (qui, en raison de leur valeur, ne peuvent jamais être annulés) et que cent d’entr’eux ont été ouverts, puis un tonneau d’oblation a été mêlé avec eux par erreur, on prélève l’équivalent de l’oblation, et les cent peuvent redevenir profanes, non les 50 fermés qui restent interdits (en raison de leur valeur distincte); le reste redeviendra libre lorsque les tonneaux seront ouverts. Cette annulation partielle, dit R. Zeira, n’est effective que si les tonneaux se trouvent ouverts par mégarde; mais il n’est p as permis de les ouvrir sciemment (dans le but d’obtenir l’annulation).

Pnei Moshe non traduit

ר' שמעון בן לקיש בשם ר' הושעיה היו לפניו וכו'. זה כתוב לעיל בפ''ד דתרומות בהל''ח עד הא לפתוח לכתחילה אסור ושם תמצא מפורש:

מַתְנִיתָא בִּסְתוּמָה בֵּין הַסְּתוּמוֹת. אֲבָל בִּסְתוּמָה בֵּין הַפְּתוּחוֹת וְנִפְתְּחָה אוֹ פְתוּחָה בֵּין הַסְּתוּמוֹת וְנִסְתְּמָה צְרִיכוֹת שִׁיעוּר אֶחָד. הֵיךְ אֶיפְשָׁר לִפְתוּחָה אֶצֶל הַסְּתוּמוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. תִּיפְתָּר בִּפְתוּחָה אֶצֶל הַחֶנְוָונִי שֶׁהִיא כִסְתוּמָה אֶצֶל בַּעַל הַבַּיִת. וְהָתַנִּי וְנִסְתְּמָה. תִּיפְתָּר שֶׁחָזַר בַּעַל הַבַּיִת וּנְטָלָהּ.

Traduction

La Mishna parle seulement de produits fermés mêlés à d’autre semblables; mais lorsqu’il s’en trouve un fermé au milieu d’autres ouverts et qu’ensuite il s’est ouvert aussi, ou à l’inverse s’il y en avait un ouvert au milieu d’autres fermés et qu’il s’est fermé aussi, il faudra une autre mesure (et l’annulation aura lieu dans un rapport de 201). Comment admettre le mélange d’un fruit ouvert au milieu d’autres fermés? (n’est-ce pas distinct)? On peut expliquer, dit R. Zeira, que ce qui paraît ouvert pour le boutiquier semble fermé pour le particulier (celui-ci ne bouche pas aussi hermétiquement). Mais n’est-il pas dit ''s’il a été fermé etc.''? (bien entendu chez le boutiquier)? c’est qu’il s’agit du cas où le propriétaire, après l’avoir déposé à l’état fermé (imparfaitement) le reprend (le mélange ayant eu lieu chez le boutiquier, pour qui c’est ouvert, on le considère de même et c’est autorisé).

Pnei Moshe non traduit

מתניתא בסתומה בין הסתומות. הא דקתני חביות סתומות שנתערבה חבית סתומה של איסור בין חביות סתומות של היתר והן נשארו כולן סתומות ולאפוקי להא דמסיים ואזיל:

אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה הסתומה או איפכא פתוחה וכו' צריכות שיעור אחר. כלומר דלאחר שנפתחה השיעור בה לפי מה שהיא אם היא של תרומה נוטל מאחד ומאה ממנה ושותה ואם של ערלה או כלאי הכרם אחד ומאתים וכן בפתוחה בין הסתומות וכו' דהעיקר אחר שעת התערובות הוא ולקמי' פריך על גוונא דהסיפא:

היך אפשר לפתוחה אצל הסתומות. לומר שנתערבו הרי ניכרת היא ביניהן דבשלמא ברישא סתומה בין הפתוחות ונפתח' איכא למימר דהכי קאמר שלאחר שנתערבה נפתחה מאיליה ושוב אינה ניכרת איזו היא של איסור וקמ''ל דאע''פ שבשעה שנתערבה סתומה היתה מ''מ כשנפתחה הלך חשיבותה והדין בזה שנוטל כדי דימועה ושותה השאר וכן כל חבית וחבית שהן בספק אלא דפתוחה בין הסתומות היך אפשר שנתערבה דאם סתמה אח''כ הרי ידע איזו היא:

תיפתר בפתוחה אצל החנוני שהיא כסתומה אצל הבעל הבית. לפי שדרך הבעל הבית כשממלא הרבה חביות סותם אותן דרך עראי בסתימה כל שהוא למסור להחנווני למכרן והחנווני הוא סותמן בסתימה יפה לפי שדרכו למכור מעט מעט וסותמן היטיב שלא יתקלקל היין בחביות והכא מיירי שאותה חבית של איסור אצל החנווני היא שנתערבה והיינו לאחר שסתם לשארי חביות שהיו לו בחנות בסתימה יפה כדרכו הניח לחבית אחת בסתימת בעל הבית ולא סתמה כמו שארי חביות וזהו כפתוחה שנתערבה בין הסתומות אלא שאינה ניכרת איזו היא של איסור משום שאח''כ סתם החנווני את כולן והשתא הא קמ''ל דאע''ג שעכשיו כולן סתומות הן מ''מ כיון שבשעה שנתערבה היתה פתוחה דהסתימה של בעל הבית לאו סתימה היא אצל החנווני ולא נקראת אצלו אלא כפתוחה ולפיכך אין לה דין חבית סתומה שנתערבה בין הסתומות:

והתני ונסתמה. מאי האי ונסתמה דקאמר דהא אמרת שאע''פ שנסתמה אח''כ אצל החנווני לאו כלום היא הואיל ובשעה שנתערבה לא היתה נקראת סתומה אלא פתוחה ומכיון דלא מצית לפרושי להא אלא בהאי גוונא דאמרן א''כ מאי האי דהדר תני ונסתמה הרי זה בכלל שאמרנו ומשני תפתר שחזר בעלה ונטלה כלומר מילתא אחריתא אשמעינן בהא שאע''פ שאח''כ חזר בעל הבית ונטל אותן מהחנוני ונטלה לחבית של איסור ג''כ עמהן לא אמרינן דהשתא כסתומה בין הסתומות היא שהרי אצל בעל הבית נחשבו כולן כסתומות וטעמא משום דהואיל ואצל החנוני נתערבה ואצלו כפתוחה בין הסתומות היא שוב אינה אוסרת בכל שהוא:

רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אִילֵּין קִירָייָא וְקִרְוָותָא דַאֲנָן אָֽכְלִין דְּלַעַת יְוָונִית אִינּוּן.

Traduction

R. Krispa dit au nom de R. Yohanan: chaque fois que nous mangeons des courges mâles et femelles, ce sont des grecques (et il est à craindre une immixtion de parcelle interdite).

Pnei Moshe non traduit

כל אילין קרייא וכו'. גרסינן להא בפ''ז דנדרים בהלכה א' לענין הנודר מן הירק דפליגי התם במתני' אם מותר בדלועים או לאו קאמר התם בגמראדלא פליגי אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כ''ע מודים שהוא כירק ועלה קאמר שם ר' קריספא בשם ר' יוחנן דכל הני קרי וכרובייתא דאנן אכלין להון בכלל דלעת יונית אינון ולד''ה הנודר מן הירק אסור בהן ואיידי דאיירי במתני' בדלעת יונית מייתי לה הכא:

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין הָרָאוּי לִתְרוּמָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי תְּרוּמָה נוֹהֶגֶת בַּכֹּל. עָרְלָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בַּכֹּל.

Traduction

Mais, demanda R. Yossé, pourquoi ne pas dire aussi: ce qui tombe parmi ces produits sous le coup de l’oblation rend le tout sacré au même titre (comme c’est dit de l’orla)? C’est que, répond R. Yossé, l’oblation s’appliquant à tous les produits, même de peu de valeur, l’annulation a parfois lieu; tandis qu’il n’en est pas de même de l’orla (applicable seulement aux fruits).

Pnei Moshe non traduit

ולמה לית אנן אמרין. במתני' נמי להראוי לתרומה תרומה שהרי נוהגות הן ג''כ בתרומה ואם נתערבה מהן אינה עולה בא' ומאה ואמאי לא תני אלא הראוי לערלה וכו' והוה ליה למיתני ג''כ הראוי לתרומה תרומה:

א''ל ר' יוסי. דמהאי טעמא גופה לא שייך הכא למיתני הראוי לתרומה תרומה שהרי תרומה נוהגת בכל אלו המינין דקחשיב במתני' ובין בירקות ובין בפירות אילן והאיך ליתני הראוי לתרומה הלא כולן ראוין הן:

ערלה אינה נוהגת בכל. דלא שייכא אלא באילן והלכך תני לה הראוי לערלה ממה דמצינו כאן לערלה הוא והשאר לכלאי הכרם ודוקא השאר לפי שהאגוזים והרימונים אינם שייכים כלל לכלאי הכרם כ''א לערלה אבל בתרומה לא מצי למיתני הראוי וכו' כלל אלא דהכל נוהגות בה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source