Orlah
Daf 18a
משנה: הַצּוֹבֵעַ מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה וַאֲרָגוֹ בַבֶּגֶד וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשִּׂיעֵר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. וּבְמוּקְדָּשִׁין מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
Traduction
Si l’on teinte un fil long comme l’intervalle de 2 doigts avec de l’écorce d’orla, qu’on l’a tissé dans l’étoffe et que l’on ne reconnaît plus ce fil, il faut, selon R. Meir, brûler toute l’étoffe; selon les autres sages, il disparaît dans une proportion de 201. Lorsque l’on tisse dans une étoffe un fil long comme l’intervalle de 2 doigts (91)Cf. Bali, Temoura 134a. avec de la laine du premier-né d’animaux (dû aux cohanim), il faut brûler l’étoffe. Si l’on emploie la même quantité de cheveux d’un naziréen, ou des poils d’un rejeton de l’âne, dans la confection d’un sac, il faut brûler ce sac. Dans d’autres objets consacrés (qui peuvent être rachetés), le moindre mélange produit la sainteté (et nécessite le rachat).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכו'. הסיט הוא מלא ההרחק שיש בין האמה לאצבע והסיט כפול הוא כמלא ההרחק שיש בין האצבע להגודל:
ר' מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים וכו'. כי היכי דפליגי במתני' דלעיל בגד שצבעו ונתערב באחרים ואשמעינן לעיל רבותא אליבא דחכמים שאפי' בבגד שנצבע כולו בערלה ונתערב יעלה באחד ומאתים והכא אשמעינן רבותא אליבא דר''מ שאפי' חוט אחד מלא הסיט שנתערב באריגת הבגד ידלק כולו והלכה כחכמים:
האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד. בצמר הבכור שנגזז מחיים איירי ואסור הוא בהנאה כדכתיב ולא תגוז בכור צאנך ובין בכור תם ובין בעל מום שאם ארג ממנו מלא הסיט בבגד ידלק הבגד לפי שהבכור אין לו מתירין שאין לו פדיון ולפיכך אינו מקדש בכל שהוא כמו המוקדשין דקתני בסיפא:
משער הנזיר ומפטר חמור. שאלו ג''כ אסורין בהנאה ואם ארג מהן מלא הסיט בשק שכל הארוג מן השער נקרא שק וידלק השק:
ובמוקדשין. אם הצמר או השער של מוקדשין מקדשין הן בכל שהן אפילו בפחות ממלא הסיט לפי שקדשים יש להן מתירין שיש להן פדיון ואפילו באלף לא בטיל:
הלכה: מָאן תַּנָּא סִיט. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרַבָּנִין הוּא סִיט הוּא פָחוֹת מִסִּיט.
Traduction
D’après quel docteur faut-il cette longueur précise, non moins? Ce doit être R. Meir, qui prescrit de la brûler; mais, d’après les autres sages, qui admettent une annulation dans 201, il importe peu qu’il y ait cette longueur, ou moins.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תני סיט ר' מאיר. אצמר בכור ואינך דקתני בסיפא קאי וכהאי אית תני דלקמן הוא דאתיא דתני להך סיפא נמי בשם ר''מ דלדידיה הוא דס''ל ידלק והלכך שיעורא דמלא הסיט מיהת בעי ברם כרבנן דסבירא להו דאף כאן יעלה באחד ומאתים א''כ לדידהו הוא סיט הוא פחות מסיט כלו' דין אחד להם דכמו דפחות מסיט יעלה כך אף הסיט יעלה ואיכא דתני לקמן דהך סיפא כרבנן נמי אתיא:
מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ כַרְעֵי הַמִּיטָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵה קוֹמֵי רִבִּי 18a זְעִירָא. הָהֵן בֶּגֶד דְּתַנִּינָן הָכָא מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ אֶת הַמִּיטָּה. וְאִיקְפִּיד לְקוֹבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר תַּמָּן מוּתָּר. הָכָא אָסוּר. תַּמָּן אֵין אִיסּוּרוֹ נִיכָּר. בְּרַם הָכָא אִיסּוּרוֹ נִיכָּר.
Traduction
Peut-on (d’après R. Meir) profiter de cette argile pour y appuyer les pieds d’un lit? Selon R. Eliézer, c’est interdit (parce qu’on tire parti du vase entier); selon R. Yohanan, c’est permis (il n’y a nul contact avec les mets). R. Yona demanda devant R. Zeira: est-ce que sur l’étoffe teinte dont parle notre Mishna, il est permis d’appuyer un lit? A cette demande, R. Zeira se tourna contre lui irrité et dit: même celui qui permet d’utiliser à cet usage l’argile imbibée de vin défend d’appuyer le lit sur cette étoffe teinte; car, dans ledit vase, le vin interdit n’est pas apparent, tandis que, dans l’étoffe teinte, la couleur provenant de l’orla est visible.
Pnei Moshe non traduit
מהו לסמוך בו כרעי המטה. בחרס הדרייני שהרי זה נראה כרוצה בקיומו:
ההן בגד. דתנינן הכא בערלה בגד שצבעו וכו' מהו לסמוך בו את המטה ואם פליגי ביה כדרך דפליגי בחרס הדרייני ואיקפד ר' זעירא לקבליה על שרצה לדמות בגד דהכא לדין חרס הדרייני אלא דאפי' למ''ד תמן מותר שאין איסורו ניכר שהרי היין נבלע בחרס אבל הכא בבגד שצבעו איסורו ניכר ואסור לדברי הכל והתם בע''ז גריס דר' ירמיה הוא דבעי מיניה דר''ז הכי:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כַּד נַחְתִּית מִן אִילְפָא שְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא יְתִיב מַתְנֵי. בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. וְתַנִּינָן נָטַל הִימֶּנּוּ כֶּרְכִּד אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָייָה. יַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְתַנִּינָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב. הַגַּיי קְשָׁתֵיהּ רִבִּי חַגַּיי קִייְמָהּ. מַיי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח יַיִן מִן הַגּוֹי. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח בֶּגֶד מִן הַגּוֹי.
Traduction
R. Hagaï dit: lorsque je suis descendu du vaisseau, j’ai entendu la voix de R. Jacob b. Aha, rappelant notre Mishna: ''Une étoffe teinte avec des produits d’orla devant être brûlée''. Or, on a enseigné aussi (89)Ibid., (3, 9), même série ibid. 43a.: ''Si dans le bois consacré à l’idole on a taillé une navette, il est interdit d’en profiter; si l’on s’en est servi pour tisser une étoffe, elle ne pourra pas être employée''. De même, si dans un fossé d’eau il est tombé du vin d’oblation des idoles, le tout devient interdit à la consommation. Comment donc se fait-il que R. Simon b. Gamliel autorise seulement, en ce dernier cas (90)Ibid., (5, 10)., de vendre le tout à un païen, en défalquant la valeur de ce vin? Aussi, dit R. Jacob b. Aha, R. Hagaï qui a posé la question l’a aussi résolue. Quelle est cette réponse? La voici: R. Simon a permis la vente du vin aux païens, parce que ce n’est pas l’habitude de leur en acheter (et il n’y a pas la crainte qu’il revienne ainsi aux Juifs), tandis qu’il est d’usage de leur acheter des vêtements ou des outils (aussi, ils restent interdits).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' חגיי וכו'. גרסינן הא בפ''ג דע''ז על מתני' נטל הימנה כרכר והוא עץ של האורגים אסור בהנאה וכו' ואמר ר' חגיי כשירדתי מהספינה מצאתי לר' יעקב ושמעתי קולו שהיה יושב ושונה לאלו המשניות בגד שצבעו וכו' והקשה לו דתנינן נמי נטל הימנה כרכר וכו' והא תנינן שם בפ''ה יי''נ שנפל לבור וכו' דלרשב''ג והלכתא כוותיה ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי יי''נ שבו ואמאי לא אמרינן נמי גבי בגד שנתערב דימכר הכל לנכרי חוץ מדמי אותו האיסור שבבגד ויוליך הנאה זו לים המלח:
חגיי קשיתה וחגיי קיימה. אתה בעצמך שהקשיתה את תקיימה ותפרק לה:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמא דלא דמיא הא לדין יי''נ שנפל לבור דתמן ימכר כולו לנכרי לפי שאין דרך בני אדם ליקח יין מן הנכרי וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
Orlah
Daf 18b
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר לֵיהּ מִשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צֶמֶר בְּכוֹר שֶׁטְּרָפוֹ בָּטֵל בְּרוֹב. אַיְתֵיהּ רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרָאָה קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. לִיטְרָא בִשְׁמוֹנָה וְלֹא הוֹרֵי אִילּוּלֹא דְּאָמַר רִבִּי יָסָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ אִיתְתָּבַת 18b תַּמָן אִית הֲוָות יְאוּת.
Traduction
R Yossé b. R. Aboun, enseigne au nom de R. Yohanan, ou R. Yassa au nom du même (92)V. (Ketubot 6, 7) ( 31a).: lorsque de la laine sacrée d’un premier rejeton se trouve mêlée à de la profane, elle sera annulée dans une plus grande quantité. R. Hiya de Sephoris en présence de R. Imi répliqua (à celui qui demandait dans quelle proportion a lieu l’annulation) que c’est de 1: 8; et cependant on ne l’aurait pas cru si R. Yossé n’avait observé que notre Mishna le confirme, en disant: ''lorsqu’on l’a tissé dans l’étoffe, etc.'', le fil disparaît dans une certaine proportion. A quoi R. Imi répondit: Si tu avais fait cette remarque tirée de notre Mishna lorsque nous nous occupions de la question d’idolâtrie et de son annulation, l’observation eût été juste;
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בר' בון כו'. וכן אמר ר' ייסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו ועירבו בצמר אחר בטל ברוב וגרסינן מקצת מזה שילהי פ''ו דכתובות ועיקרא דהך מילתא בפ''ה דע''ז בסוף הי''ב:
אייתי ר' חייא ציפוראה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורי ליה דאמר ר' יוסי ולאו מתני' היא וכו'. כך היא הגירסא בכתובות שם והיא הנסחא נכונה שהביא שאלה זו לפני ר' אימי שנתערב לו ליטרא אחת של צמר בכור בשמנה ליטרות אחרים ואפ''ה לא רצה להורות לו היתר ומטעמא דר' יוסא הקשה עלה דאמרו בשם ר' יוחנן וכי לא תנינן במתני' בהדיא דאפי' במלא הסיט שנתערב בבגד ידלק הבגד וזהו כהאי תנא דלקמן דתני להך בשם כ''ע דמודו בה:
א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. הך מילתא היא נשנית בע''ז שם דגריס לעיל מיניה דבעי ר' יוסי בר' חנינא איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף כלומר אם עירבן וצירפן באחרים של היתר אם בטלין ברוב והתנינן שור הנסקל כלומר דבעי למיפשט מדתני התם דשור הנסקל מקדש ואוסר בכל שהוא ודחי לה וקאמר תיפתר בחתיכות דמיירי בחתיכה של שור הנסקל שנתערב בחתיכות דחתיכה דבר חשוב הוי ולא בטלה. והתנינן צפורי מצורע תיפתר ציפור בציפורין. שנתערב בדבר חשוב הוא ולא בטל. והתנינן שיער הנזיר אית לך למימר ציפור בציפורין בתמיה. כלומר וכי בשיער נזיר מוקמית לה נמי בדבר חשוב ממנו שנתערב וכגון שעשה ממנו צורת ציפור בשק דחשוב הוא והא שיער נזיר סתמא קתני. כד מטין לערלה התיב ר' יעקב קומי ר' יוסי והתנינן האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' כדאיתא. כלומר כשהגיעו לשנות מסכתא ערלה אז השיב ר' יעקב לר' יוסי דמאי תבעי לך השתא הא תנינן בהדיא גבי צמר בכור דכמלא הסיט ידלק וה''ה בשער נזיר נמי כמלא הסיט וכי איכא מלא הסיט לא בטיל. א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. כלומר אלו השבת אותי ממתני' זו בהיותינו עוסקים במסכת ע''ז ושאלתי להבעיא דלעיל שפיר הוה אבל השתא מאי רבותא היא ממך שהרי אנו עוסקים במסכתא זו ואתה לא נזכרת מהאי מתני' עד שבאנו לשנותה במקומה. ע''כ בע''ז שם ומייתי לה הכא במקומה ובקצרה:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵילּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין. וְתַנִּינָן אֵילּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִין. הָכָא אַתְּ אָמַר יִשָּׂרֵפוּ וְהָכָא אַתְּ אָמַר יִקָּבֵרוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּאן בְּשַׂק כַּאן בְּשִׂיעֵר. מָה בֵין שַׂק וּמָה בֵין שִׂיעֵר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל שַׂק מָצוּי לְחַטְחֵט אֲחָרָיו. שִׂיעֵר אֵין מָצוּי לְחַטְחֵט אֲחָרָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּאן בְּמִקְדָּשׁ כָּאן בִּגְבוּלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר. כָּאן בְּנָזִיר טָהוֹר כָּאן בְּנָזִיר טָמֵא. וְהָתַנִּינָן פֶּטֶר חֲמוֹר. אִית לָךְ מֵימַר כָּאן בְּמִקְדָּשׁ כָּאן בִּגְבוּלִין. כָּאן בְּנָזִיר טָהוֹר כָּאן בְּנָזִיר טָמֵא. אֶלָּא כָּאן בְּשַׂק כַּאן בְּשִׂיעֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֵן דְּתֵימַר יִשָּׂרֵף. שְׂעָרוֹ. הֵן דְּתֵימַר יִיקָּבֵר. גּוּפוֹ.
Traduction
or, ailleurs (93)''Misnâ, Temoura, 7, 4; Babli, id. 134a.'' on cite parmi les objets à enterrer le premier rejeton de l’ânesse, ou le cheveu d’un nazir, tandis qu’ici on dit de les brûler (on ne peut donc rien en conclure). Selon R. Yohanan, lorsqu’il s’agit d’un sac, on dit de le brûler; mais s’il s’agit d’un cheveu, on le brûlera. A quoi tient cette différence? C’est que, dit R. Hanania, fils de R. Hillel, on pourrait creuser la terre pour reprendre le sac enfoui (il faut donc le brûler), tandis que les cheveux qui s’y dissolvent aisément ne seront pas recherchés sous terre (il suffit donc de les enfouir). Selon R. Simon b. Lakish, la distinction consiste en ce qu’il s’agit du Temple (où il faudra brûler les objets interdits), tandis qu’ici où l’on parle de les enterrer, il s’agit du reste de la Palestine. Selon R. Yossé, on parle de les brûler lorsqu’il s’agit du nazir pur; quand à ceux de l’impur, il suffit de les enterrer. Mais la Mishna ne dit-elle pas d’enterrer ceux d’un rejeton d’âne, tandis qu’ici elle dit de les brûler? Or, là on ne saurait établir de distinction entre le Temple et le dehors, ou le nazir pur et l’impur? Il est donc clair qu’il faut brûler ce qui est dans le sac et qu’il suffit d’enterrer les cheveux à nu. R. Yossé bar R. Aboun, dit: lorsqu’il est question de brûler, il s’agit des poils du rejeton d’âne; mais lorsqu’on parle d’enterrer, c’est le corps entier.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בסוף מסכתא תמורה אלו הן הנשרפין חמץ בפסח וכו' ותנינן התם אלו הן הנקברין קדשים שהפילו וכו' ושער נזיר ופטר חמור וכו' וקשיא דהכא במתני' את אמר ישרפו כדקתני ידלק והכא בתמורה את חשיב להו בין הנקברין:
כאן בשק. מתני' דהכא מיירי שארגו בשק והלכך ישרף כדמפרש טעמא דשק מצוי לחטט אחריו דאם יקברו אותו מצוי הוא שיכול לחטט אחריו לפי שאינו כלה מהר ואתי לאיתהנויי ביה אבל כאן בתמורה מיירי בשיער עצמו שלא נארג וזה כלה מהר ולא חיישינן למידי והלכך יקבר:
כאן במקדש כאן בגבולין. הא דתנינן ישרף אם גילח במקדש איירי דמצותו בתחילה בשריפה כדכתיב וכדתנינן בפ''ז דנזיר היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד והלכך בנתערב נמי מחלקינן בין מקדש ובין גבולין ומתני' דתמורה בגבולין איירי:
כאן בנזיר טהור. דביה כתיבא שריפה וכאן בנזיר טמא דלא כתיב בגילוחו שריפה:
והתנינן פטר חמור. כלומר דהא פטר חמור נמי קשיא אהדדי וכי אית לך מימר גביה כאן במקדש וכו' או כאן בטהור וכו' בתמיה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כאן בשק וכאן בשיער:
אמר ר' יוסי בר' בון הן דתימר וכו'. כלומר לעולם כדשנינן וכדקאמר ר' יוסי בר' חנינא כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא ודקשיא לך פטר חמור אפטר חמור נמי לא קשיא דהן דתימר הכא ישרף בשערו קאמר והן דתימר בתמורה יקבר בגופו של פטר חמור איירי וכדתנן בפ''ק דבכורות לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו:
וּבְמוּקְדָּשִׁין מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דְתֵימַר בָּקֳדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בָּקֳדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין צְרִיכִין סִיט. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּבְכוֹר לֹא כָקֳדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין הוּא.
Traduction
– Quant aux autres objets consacrés dont le moindre mélange produit la sainteté (et nécessite le rachat), R. Yossé dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit de saintetés facilement solubles (aussi la plus petite parcelle n’est pas annulée); mais pour les saintetés non solubles, il faut la longueur précisée de l’intervalle de 2 doigts. Mais, objecta R. Yossé, notre Mishna dit: ''Lorsqu’on tisse dans une étoffe un fil long de l’intervalle de 2 doigts avec de la laine du premier-né d’animaux, il faut brûler l’étoffe''; or, ce premier-né ne fait-il pas partie des saintetés pouvant être rachetées? (question non résolue, car il va sans dire qu’il s’agit de poils arrachés de la bête vivante, non rachetables).
Pnei Moshe non traduit
ובמוקדשין וכו' הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין. דוקא כלומר בשער ובצמר שנתלש ונגזז מהן כשהן עדיין חיים שיש להן מתירין ע''י פדיון ודבר שיש לו מתירין אפי' כל שהוא באלף לא בטיל אבל בקדשים שאין להן מתירין כגון שנשחטו ושוב אין להן פדיון ואם נתערב הגיזה שנגזז מהם כשהן חיין דינן ג''כ שצריכין מלא הסיט מהן כמו בבכור ופריך והא מתני' פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' ובכור לא כקדשים שיש להן מתירין הוא בתמיה דהא משכחת לה נמי גביה שיש לו מתירין דאע''ג דפדיון אין לו מ''מ בגיזה שנשר ממנו בחיים ואח''כ שחטו דזה מותר הוא אף להחכמים דפליגי על עקביא בסוף פ''ג מבכורות וכדר' יוסי דהתם דקאמר לא בזה התיר עקביא וכו' כדמפרש התם דלא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרין אלא בנשר ואח''כ שחטו לדברי הכל שרי וכי פליגי בנשר ממנו ואח''כ מת:
אִית דְּתַנֵּי לָהּ בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. אִית דְּלָא תַנֵּי לָהּ בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. מָאן דְּתַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. מָאן דְּלָא תַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר מְנָן אִית לֵיהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. רִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר אַף כִּכָּרוֹת שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
Les uns professent cet interdit au nom de R. Meir; d’autres le rapportent sans son nom. L’auteur de la première version admet qu’en dix cas la sainteté est immuable (94)Savoir: 4 dans ce, et 6 autres au 7.; mais d’après l’autre il manquerait un cas (celui du 1er né) à ce nombre de dix? D’après lui, R. Meir partagerait l’avis de R. aqiba, qui dit plus loin (§ 7) d’y ajouter les miches de pain (soit dix).
Pnei Moshe non traduit
אית דתני לה בשם ר''מ. להך דצמר בכור דמתני' וכדאמר לעיל מאן תנא סיט ר''מ אבל לרבנן אין חילוק ומקדש ואוסר בכל שהוא. ולהך תנא ל''ק נמי הא דהקשה ר' יוסי דלרבנן אין הכי נמי דאפי' בכל שהוא ישרף:
אית דלא תני לה בשם ר''מ. אלא לרבנן נמי בצמר בכור מלא הסיט בעינן ואינו אוסר בכל שהוא ומשום דהך תנא לא ס''ל כהאי דר' יוסי בבכורות דחכמים מודו לעקביא בנשר ואח''כ סחטו אלא כר' יהודה דהתם דאף בשחטו אח''כ פליגי רבנן ואסרי כמו במת וא''כ לא משכחת לה יש לו מתירין בבכור כלל והשתא שפיר דמחלקינן בין בכור למוקדשין:
מאן דתני לה בשם ר''מ וכו'. משום דלקמן בהל''ה איכא למ''ד דלר''מ עשרה דברים מקדשין בכל שהן וא''כ למ''ד דהך דבכור לר''מ הוא דנשנה אבל לחכמים יעלה באחד ומאתים כדלעיל שפיר דהוו עשרה דברים לר''מ ערלה וצמר בכור ושער נזיר ופטר חמור בחדא חשיב להו משום דתרווייהו שייכי לשק וחבילי תלתן של כלאי הכרם דקתני בהדיא לר''מ דמקדשין בכל שהן הרי ארבעה והני ששה דברים דקחשיב להו במתני' דלקמן בהל''ה דלרבנן ג''כ מקדשי בכל שהן אבל למאן דלא תני לה בשם ר''מ להך דצמר בכור א''כ חסר ליה חד לר''מ ומנן אית ליה להאי מ''ד דלקמן עשרה דברים מקדשין לר''מ וקאמר דלהאי תנא אמרינן דר''מ כר''ע דלקמן ס''ל נמי דמוסיף הוא אף לככרות של בעל הבית והוו להו שבעה ועם הנך שלשה הוו להו עשרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source