Vayedaber

כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים בֵּין לִפְגָּם בֵּין לִשְׁבָח אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם. הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִין שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָדָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסי ב''ר בון וכו'. כלו' וכן פי' רבי יוסי בר' בון לשמועתא זו דאמוראי דלר' יוחנן בכל מקום הוא דפליג ר''מ ומתני' דתרומות מוקי לה במחלוקת ורשב''ל מוקי לה כדברי הכל. עד כאן מה דגרסינן לעיל בתרומות שם:

ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלומר דהדר פשיט לה דודאי הכי הוא דלר' יוחנן אליבא דר''מ אפי' בפוגם מתחלה ועד סוף ס''ל לאיסור ולדידיה הך מתני' דתרומות במחלוקת היא דלא אתיא כר''מ אלא כר''ש אבל לר''ש בן לקיש מתני' דתרומו' דברי הכל היא שהרי אפי' בפוגם מתחלה והשביח לבסוף ס''ל לר''ל אליבא דר' מאיר דמותר ומכ''ש בפוגם מתחלה ועד סוף:

והדא מתני' מה היא. כלומר דמספקא ליה להש''ס להאי דר' יוחנן אליבא דר''מ היכי קאמר אי נימא דלא פליג אדר''ל אליבא דר''מ אלא בפוגם בתחלה ולבסוף השביח דר''ל ס''ל אליבא דר''מ דמודה דמותר ור' יוחנן ס''ל דאף בהא פליג ר''מ דמכיון דיש כאן השביח מחמת האיסור לא איכפת ליה בין אם הוא בתחלה או בסוף ואסור אבל היכא דאין כאן שבח כלל וכמו הדא מתני' דתרומות שהשעורים פוגמין את המים מתחלה ועד סוף אפשר דאף ר' יוחנן ס''ל אליבא דר''מ דמותר או דילמא דלר' יוחנן פליג ר''מ בכל מקום ואפילו בפוגם מתחלה ועד סוף ס''ל דאסור והיינו דבעי האי מתני' דתרומות אליבא דמאן היא:

תמן תנינן. בתרומות שם:

ר' יוחנן אמר לא שניא וכו'. כלומר בין שהשבח בתחלה בין בסוף אלא שאפי' יש כאן ג''כ פגם בהא נמי המחלוקת ולר''מ אסור ולקמן מסיק אליבא דר''מ דאפי' פוגם מתחלתו עד סופו פליג ר''מ דס''ל דנותן טעם לפגם אסור:

רשב''ל אמר מה פליגין וכו'. כלומר ריש לקיש ס''ל דלא פליג ר''מ בפוגם בתחלה אלא דוקא אם יש כאן השביח בתחלה מחמת האיסור ואע''פ שאח''כ הוא פוגם בהא הוא דפליגי וס''ל לר''מ דאסור אבל אם פגם בתחלה ואף שהשביח אח''כ אף ר''מ מודה שמותר שהכל הולך אחר בתחלה:

כל נותני טעמים בין לפגם בין לשבח וכו'. תוספתא היא בפ''ח דתרומות והובא' לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ב':

שעורים. של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו המים מחמת השעורים מותרין הם דנותן טעם לפגם הוא:

הלכה: תַּנֵּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַף הָרִאשׁוֹנָה בְמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲוִינָן 13b סָֽבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה. לתוכה כבר נתחמצה בשל התרומה וה''ה בשל כלאי הכרם ואע''ג שאח''כ נפל לתוכה שאור של היתר אסור לכ''ע דאף ר''ש מודה בכה''ג שהרי יש כאן השביח מחמת האיסור לבדו וכן ברישא לא פליג ר''ש שהרי אין כאן חימץ זה וזה כל כחו:

א''ר יונה הוינן סברינן מימר. שבני הישיבה היו רוצין לפרש דבמה פליגין בגוונא דהסיפא הוא דפליגי בשחימץ זה כל כחו וכן זה כלומר שנשתהה השאור של ההיתר וכן של האיסור שנפל אח''כ עד שיחמיץ כל כחו ושנפלו השאור של חולין תחלה דבהא הוא דפליג ר''ש וס''ל דמותר שהרי כבר נתחמצה לגמרי מחמת השאור של היתר וכשבא אח''כ השאור של איסור לתוכה אינו אלא פוגם להעיסה:

גמ' אף הראשונה במחלוקת. דלא תימא הואיל וברישא אכתי לא נתחמצה מחמת שאור של היתר וא''כ מהני בה השאור של האיסור למהר להחמיץ מודה בה ר''ש שאסור קמ''ל דחולק היה ר''ש אף ברישא ומשום דבלאו שאור של האיסור יש כאן כדי לחמץ את העיס' מחמת שאור של היתר ואין שאור של האיסור אלא לפגם:

אָמַר רִבִּי יוֹנָה צוֹרְכָה לְהָדָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר מָה פְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה. וַאֲפִילוּ נָפַל שְׂאוֹר חוּלִין תְּחִילָּה נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ מֵעִיקָּרוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. חָזַר רִבִּי יוֹנָה וָמַר הָאִשָּׁה הַזֹֹּאת אֵינָהּ מְחַמֶּצֶת כָּל צוֹרְכָהּ מְשַׁייֶרֶת הִיא כָּל שֶׁהוּא. אוֹתוֹ כָּל שֶׁהוּא יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ וְלִבְסוֹף פָּגַם. וְקַשְׁיָא אִילּוּ הִשְׁבִּיחַ וְלֹא פָּגַם שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלו השביח ולא פגם שמא כלום הוא. בתמיה כלומר דהאיך מצית לאוקמי המתני' בכה''ג דבשעה שנפל השאור חולין בתחלה שיירה כל שהוא ולא נתחמצה כל צורכה ובנפילת השאור של האיסור אח''כ הוא שנתחמץ אותו כל שהוא דא''כ הרי כאן כמו שהשביח אותו כל שהוא ולא פגם כלל וכלל דהא מעיקרא לא נתחמץ והשתא מחמת האיסור נתחמץ הוא ושמא כלום הוא האי אוקימתא דהא מכיון שאין כאן פגם לאותו כל שהוא אלא שבח בלבד מכח האיסור כלום איצטריך למיתני דאסור ועוד וכי היאך פליג ר''ש במתני' וס''ל דמותר הא מיהת באותו כל שהוא אין כאן נותן טעם לפגם כלל ואמאי מתיר אלא ודאי לא מיתוקמא מתני' בכה''ג כלל וקשיא לריש לקיש:

וקשיא. חוזר הש''ס ואומר דמ''מ קשיא לריש לקיש:

חזר ר' יונה ואמר. דהא לא קשיא לריש לקיש דאיכא למימר דהיינו טעמא דר''מ דהוא הת''ק דמתני' לפי שהאשה הזאת אין דרכה להיות מחמצת כל צרכה בתחלה אלא שמשיירת היא כל שהוא שלא תתחמץ דחוששת היא שמא תתחמץ יותר מדאי והלכך כשנפל השאור של חולין בתחלה אמרינן דמסתמא לא הניחה האשה להחמיץ את כל העיסה ושיירה כל שהוא והשתא אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פוגם וכלומר דכשנפל אח''כ שאור של האיסור לתוך העיסה משביח האיסור לאותו כל שהוא שלא נתחמץ מעיקרו ועכשיו הוא שמתחמץ מחמת האיסור והוי כמו שהשביח ולבסוף פוגם ולפיכך אוסר ר''מ:

ואפי' נפל שאור של חולין תחלה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח''כ פגם. בתמיה דהיאך נעשה כאן כמי שהשביח האיסור מעיקרו ואח''כ הוא דפגם הרי כשנפל השאור חולין תחלה ונתחמצה העיסה א''כ בשנפל האיסור אח''כ הוה ליה פוגם מעיקרו שאחר שהעיסה נתחמצה כל שאתה מוסיף אח''כ בשאור אתה פוגמה ואפ''ה פליג הת''ק דר''ש דהוא ר''מ וס''ל דאסור והא לר''ל מודה הוא ר''מ בפוגם ואח''כ השביח ומכ''ש כאן דאין האיסור משביח אלא פוגם:

א''ר יונה צורכה להדא דרשב''ל. כלומר צריך לדקדק אחריו דקשיא לן על הדא דקאמר דבשהשביח האוסר בתחלה ואח''כ הוא דפגם בהא הוא דפליג ר''מ וא''כ לא זה כדסברוה בני הישיבה לפרש הפלוגתא דמתני' דידן דהא לא כן סברינן מימר מה פליגין וכו' כדלעיל דמוקי לפלוגתייהו במתני' הכא בשנפל שאור של חולין תחלה בדוקא והשתא קשיא לריש לקיש כדמסיק ואזיל:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה נוֹתְנֵי טְעָמִים הֵן. כָּל שֶׁהַהֶדְיוֹט טוֹעֲמוֹ וְאוֹמֵר קְדֵירָה זוֹ אֵינָהּ חֲסֵירָה וְנָפַל זוֹ הִיא נוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח מוּתָּר. וַאֲפִילוּ אָמַר תַּבְלִין פְּלוֹנִי יֵשׁ בִּקְדֵירָה זוֹ. זוֹ הִיא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. וְכָל שֶׁהָאוּמָן טֹעֲמוֹ וְאוֹמֵר תַּבְלִין פְּלוֹנִי יֵשׁ בִּקְדֵירָה. זֶה הוּא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שלשה נותני טעמים הם. כלומר שלשה דינין חלוקין הן בנותני טעמים שיש שאפי' נותן טעם הוא לשבח אעפ''כ מותר ויש שאע''פ שנותן הוא טעם לפגם אסור הוא ויש שאם נותן טעם לפגם מותר הוא כדמפרש ואזיל:

כל שהדיוט טועמו. שאינו אומן ובקי בנתינת טעמים לידע טעם פלוני ופלוני ראוי הוא לקדירה זו וזה ראוי לזה ואם הוא טועמו לאותה קדירה ואומר קדירה זו אינה חסירה כלום ואינה צריכה תבלין:

ונפל. תבלין אחד של איסור לתוך הקדירה זו הוא נותן טעם לשבח מותר כלומר כגון זה אע''פ שנותן טעם לשבח הוא אפ''ה מותר דמכיון שאף הדיוט כשטועם את הקדירה אומר שאינה צריכה תבלין א''כ הטעם שנותן התבלין הזה בה אינו כלום שאינה צריכה ואנן דאסרינן נותן טעם לשבח היינו אם משביח הוא את הקדירה מכח זה ובלא התבלין לא היה בה טעם ראוי לאכילה דזהו נותן טעם לשבח שאסור:

ואפי' אמר תבלין פלוני יש בקדירה זו וכו'. האי ואפי' אמר אהדיוט קאי וחלוקה שניה היא וכלומר שגם בחלוקה זו והיא החלוקה של נותן טעם לפגם המותר סמכינן אהדיוט שאם אומר אני מרגיש בטעם תבלין פלוני שכבר ניתן בקדירה זו ותבלין זה פוגם הוא את הקדירה סמכינן עליה וזו היא שאמרו נותן טעם לפגם מותר שמכיון שנודע לכל הוא שתבלין זה פוגם ואפי' ההדיוט מרגיש בו אף אם התבלין של איסור מותר לפי שנותן טעם לפגם הוא:

וכל שהאומן טועמו וכו'. כלומר ויש שאע''פ שהוא נותן טעם לפגם אסור הוא וזהו כגון שצריך אומן להרגיש בטעם התבלין הזה ואם דווקא האומן שטועמו ואומר תבלין זה הוא בקדירה זו ופוגמה זהו שאמרו שאע''פ שהוא נותן טעם לפגם אפ''ה אסור מכיון שאינו מרגיש בהפגם אלא האומן וחיישינן דלמא אתי למיטעי בפעם אחרת שלא ימצא האומן לטועמו ויאמר על שאינו פגום שהוא פגום ולפיכך אמרו שכל שההדיוט מרגיש בה שהוא לפגם זהו הנותן טעם לפגם שמותר:

הלכה: נִיחָא שְׁנֵי שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד שְׁנֵי מִינִים מִשֵּׁם אֶחָד. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ניחא שני שמות ממין אחד. מסתברא שהן מצטרפין לאסור הואיל ומין אחד הן אלא משני מינין משם אחד בתמיה אמאי מצטרפין הא מסתמא שני מינין יש להן טעם משונה זה מזה והיאך יהיו מצטרפין כדי לתבל וליתן טעם:

במיני מתיקה שנו. כלומר היינו טעמא דמצטרפין הן דהכא במאי עסקינן שהן כולן מיני מתיקה ואע''פ שטעם זה אינו כטעם זה מכל מקום כולן ראוין הן למתק את הקדירה ולפיכך מצטרפין הן:

משנה: תַּבְלִין שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה אָסוּר וּמִצְטָֽרְפִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד אוֹ שְׁנֵי מִינִין מִשֵּׁם אֶחָד אִין מִצְטָֽרְפִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אסור ומצטרפין. כלומר אם הן איסור אוסרין ומצטרפין הן לאסור את שנתבל מהן:

ר''ש אומר וכו'. ואין הלכה כר' שמעון:

או משלשה. כלומר או איפכא שהן משלשה מינין וכולן משם אחד כגון הכרפס שיש בו מינין הרבה וכולן על שם כרפס נקראין או כל כיוצא בו:

מתני' תבלין שנים שלשה שמות ממין אחד. כגון פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן שיש בהן שלשה שמות וכולן מין אחד וכן כיוצא בזה משאר תבלין כגון השומין או הבצלים וכיוצא בהן שכל העשוי לתבל את הקדרה וליתן טעם בכלל תבלין היא ויש שהן ממין אחד ושמות הרבה להן:

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַּה בֵין שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה. וּמַה בֵין פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה. שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אָסוּר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה מוּתָּר. 14a אָמַר רִבִּי מָנָא שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אֵין בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

את רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור אין בו כדי לאסור. כלומר דאין מקום לומר גם כאן דאת רואה את ההיתר כמי שאינו ונשער בהאיסור לבדו דהא לאו מילתא היא שהרי כבר נתחמצה מכח ההיתר ואם כן אפי' את רואה עכשיו את ההיתר כמי שאינו מ''מ שוב אין באותו האיסור כדי לאסור לפי שההיתר כבר עשה הפעולה שלו ואין האיסור בא אלא לפגם והיינו טעמא דר''ש:

פגם מזה ומזה אתה רואה וכו'. כלומר אבל בסיפא דכבר נתחמצה העיסה מההיתר לבדו וכשנפל אח''כ האיסור לתוכה אע''ג דהפגם בא גם מההיתר שבתחלה מ''מ מותר לר''ש:

אמר רבי מנא שאני ושאני היא. דברישא שהשבח מזה ומזה היינו טעמא דאף ר' שמעון מודה בה לאיסור לפי שאת רואה כמי שאינו ואותו האיסור אם יש בו כדי לאסור כלומר דאמרי' את רואה לההיתר כמי שאינו שהרי עדיין לא חימץ כלום אלא שיש בו כדי לחמץ ואזלינן לחומרא ורואין את ההיתר כמי שאינו ומשערין באותו השאור האיסור שאם יש בו כדי לחמץ ולאסור אסור:

ר' יונה בעי מה בין שבח מזה ומזה כו'. השתא מהדר לפרושי טעמא להא דקאמר לעיל הוינן סברין מימר דמה פליגין ת''ק ור''ש בגוונא דסיפא הוא דפליגי ובשחימץ זה וזה כל כחו וכו' כדפרישית לעיל דלר''ש הויא הך סיפא כמו שפוגם מזה ומזה שהרי נתחמצה יותר מדאי מחמת שאור ההיתר והאיסור אבל ברישא דאכתי לא חימץ ההיתר אלא שיש בההיתר כדי לחמץ ובהאיסור כדי לחמץ והיינו שבח מזה ומזה ולפיכך בעי ר' יונה מה בין גוונא דרישא לגוונא דסיפא דסברוה למימר דר''ש בהסיפא דוקא הוא דפליג ולא בהרישא ומאי שנא אם הפגם בא גם מהאיסור כמו מן ההיתר לבין השבח בא גם מההיתר כמו מן האיסור הרי בין כך ובין כך לא נגמר הדבר אלא מכח שניהן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source