אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרָע וּמַצְמִחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִזְרֶָע וּמַצְמִחַ. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ אַף הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן. לְהַכְשִׁיר אֵין מַכְשִׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' זעירא כתיב וכו'. כלומר דהיינו טעמא נמי מה דאמרו בתבואה וזיתים משיכניסו שליש:
אף המשקין היוצאין מהן להכשיר וכו'. כלומר אף לנונין הכשר טומאה לא חשיבי משקה ואינן מכשירין:
פּיסקא ב. הַתִּלְתָּן מִשֶּׁתִּצְמַח. כֵּינִי מַתְנִיתָא כְּדֵי שֶׁתִּזָּרַע וְתִצְמַח. כֵּיצַד הוּא 3b בוֹדֵק. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן נוֹטֵל מְלֹא קוּמְצוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסֶּפֶל שֶׁל מַיִם אִם שָׁקַע רוּבָּהּ חַייֶבֶת. וְאִם לָאו פְּטוּרָה. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מֵעַתָּה מַה שֶׁשִּׁיקַּע יְהֵא חַייָב. וּמַה שֶׁלֹּא שִׁיקַּע יְהֵא פָטוּר. אֶלָּא בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִיתְאֲמָרַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וְכֵינִי בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִיתְאֲמָרַת.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתני'. כן צריך לפרש המתני' כדי שתזרע ותצמח וכו' כדפרישית במתני':
מעתה מה ששיקע יהא חייב. דקס''ד רובו של קומצו קאמר ומשני ברוב כל פרידה ופרידה איתמר וכן אמר ר' יוסי בר בון:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה זֵיתִים מֵאֵימָתַי חַייָבוֹת בְּמַעְשְׂרוֹת מִשֶּׁיְבַכֵּר צַמְייָא קַייְטָא. לֹא בִיכֵּר צַמְייָא קַייְטָא. מִשֶׁבִּיכִּירוּ בְּנוֹת שֶׁבַע. לֹא בִיכִּירוּ בְּנוֹת שֶׁבַע. מִשֶּׁיּוּרוּ מֻרְוִיּוֹת שְׁנִייָה שֶׁבְּמוּקְצֶה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה מִשֶׁיְּבַכְּרוּ בְּנוֹת שֶׁבַע לְבָנוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וּבִלְבַד בְּנוֹת שֶׁבַע שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד בנות שבע שבאותו מקום. כלומר הכל הולך אחר אותו המקום שביכרו שם הוא דהוי סימן להזיתים:
בנות שבע. מין תאנים הטובות:
משיורו מרויות שנייה שבמוקצה. מרויות כמו מורביות של תאנה בפ''ב דתמיד כלומר משיראו אותן המורביות שנקצצו בשנייה במוקצה של התאנים:
זיתים מאימתי חייבות במעשרות. כלומר מאימתי ניכרין הן שהביאו שליש:
משיבכר צמייא קייטא. צמייא ל' עשייה וגידול. ועשתה את צפרניה תרגום ירושלמי ותצמית ית טופרנהא כלומר משיבכרו התאנים בזמן הקיץ שלהן אז בידוע הוא שהביאו הזיתים שליש:
משנה: וּבְיָרָק הַקִּשׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמֵּלַפֶּפּוֹנוֹת הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִים חַייָבִין גְּדוֹלִים וּקְטָנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִין בְּקוֹטְנָן. הַחַייָב בִּשְׁקֵדִים הַמָּרִים פָּטוּר מִן הַמְּתוּקִים הַחַייָב בַּמְּתוּקִין פָּטוּר מִן הַמָּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
פטור מן המתוקים. דמתוקים דרכן לאכול כשהן גדולים. והחייב במתוקים והיינו כשנגמר פריים ונתגדלו פטור מן המרים דמרים גדולים אינן ראוים לאכילה ובגמרא מסיק דלית הילכתא הכי במרים אלא דלעולם פטורין בין קטנים בין גדולים:
החייב בשקדים המרים. והיינו בעודם קטנים שדרכן ליאכל קודם שיהו מרים:
ר''ש פוטר את האתרוגים בקטנן. טעמי' דר''ש קאמר בגמרא דסוכה פ' לולב הגזול משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים אם נוטען אינן מצמיתין ובתפוחים קטנים מפרש הכא בגמרא דעתי' דר''ש ואין הלכה כר''ש דמתני':
התפוחים והאתרוגים. כלומר וכן בפירות האילן התפוחים והאתרוגים חייבין הן בין גדולים ובין קטנים מפני שהן ראוין לאכילה כשהן קטנים:
מתני' ובירק. הדין כך הוא דאלו שהן ראוין לאכילה בקטנן כגון הקישואין והדילועין והאבטיחים והמלפפונות חייבין הן אף בקטנן:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרִיָּא עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת חַייָב. מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת פָּטוּר וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְלוֹקֵחַ. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. חִזְקִיָּה אָמַר בְּשָׂדֶה שֶׁל קִשׁוּאִין וְשִׁל דִּילוּעִין הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ תֵימַר בִּשְׂדֵה יָרָק עַצְמוֹ עוֹד הוּא יֵשׁ לוֹ גְבוּל מִשֶּׁיָּבִיא שָׁלֹשׁ פְּתִילוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ז אמר אפ''ת בשדה ירק עצמו וכו'. כלומר דאפילו נימא דמתני' דהכא לאו דוקא אלו המינין קתני וה''ה בשאר שדה ירק אפ''ה יש לו ג''כ גבול דלאו קטנים ממש קאמר דחייבין אלא משיביא שלש פתילות שיהא בו אורך כשיעור ג' פתילות ובכה''ג אמרינן דחייבין ולאפוקי דלא בעינן שנתגדלו כל צרכן והשתא שייך שפיר עונת המעשרות בכולהו:
חזקי' אמר. דלא קשיא דבשדה של קישואין ודילועין היא מתניתא דידן דהן וכיוצא בהן דחשיב במתני' ראוין לאכילה אף בעודם קטנים ואין עונת המעשרות אמור בהן ומתני' דלקמן בשאר שדה ירק איירי:
גמ' תמן תנינן. לקמן בפ''ה הלוקח שדה ירק בסוריא וכו' סוריא הוא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד ובמקצת דינה כא''י ובמקצת כח''ל ולפיכך הדבר תלוי אם הגיעו לעונת המעשרות ביד העכו''ם פטור ואם לא הגיעו עד שבאו לרשות ישראל חייב שמעינן מיהת דיש עונת המעשרות גבי ירק והכא את אמר הכין בתמי' דבירק חייב אף בקטנן:
נְהוֹרַאי בַּר שִׁינְיָא אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן תַּפּוּחִים קְטָנִים פְּטוּרִין. תַּפּוּחִין גְּדוֹלִים חַייָבִין. תַּפּוּחֵי מֶלִּימֵילָה בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטָנִים חַייָבִין. וְדָא מַתְנִיתָא מָהִיא מָאן דְּאָמַר קְטָנִים בְּמַחְלוֹקֶת. מָאן דְּאָמַר תַּפּוּחֵי מֶלִּימֵילָה דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן דאמר קטנים במחלוקת. כלומר מאן דמפרש להמתני' דתפוחין קטנים ממש קאמר א''כ במחלוקת מתוקמא דהא ר''ש דתוספתא פליג בתפוחין קטנים ממש אבל מאן דמפרש דמתני' ג''כ בתפוחי מילה מילה מיירי ולא קטנים ממש קאמר אלא שכבר נתעגלו ונראין כמילה זו א''כ כדברי הכל הוא בתפוחין:
ודא מתניתא מה הוא. ומתני' דידן דקתני תפוחין קטנים חייבין כמאן הוא אי פליג ר''ש עליו או לא וקאמר דתליא בפירושא דמילתא:
נהוראי בר שוניא אמר משום ר''ש וכו'. תוספתא היא בפ''ק דמכלתין וגריס שם תפוחי נמילה חייבין בין גדולים בין קטנים. והיינו הך דתפוחי מילי מילה דקאמר הכא היינו שכבר נתעגלו ונראין כמו מילה מילה והוא מלשון המשנה דמס' מדות וחמש אמלתראות של מילה היה על גביו כלומר שנראין עגולים כעפצים הללו שקורין מילה ולאפוקי קטני קטנים דבהו פליג ר''ש ופוטר:
אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פֶּרִי. רִבִּי אִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטָּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמַה דְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי כֵּן רִבִּי 4a שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ פֶרִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כָּל שֶׁהוּא כָשֵר לְלוּלָב חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָשֵר לְלוּלָב אֵינוֹ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. הָתִיבוֹן. הֲרֵי מְנוּמָּר. הֲרֵי גָדַל בְּטֻפּוֹס. הֲרֵי עָשׂוּי כְּכַדּוּר. הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְלוּלָב וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי עֲקִיבָה לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה דִּכְתִיב פְּרִי וְאֵינוֹ פֶּרִי. רִבִּי עֲקִיבָה לֹא יוֹדֶה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲרֵי מְנוּמָּר. הֲרֵי גָדַל בְּטֻפּוֹס הֲרֵי עָשׂוּי כְּכַדּוּר הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְלוּלָב וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אתרוג הבוסר. שלא נתגדל כל צרכו ר''ע אומר אינו פרי ופסול הוא לצאת בו:
וחכמים אומרים פרי. וכשר הוא וגרסי' להא לקמן פ' לולב הגזול:
אתיא דר''ש. דפוטר באתרוגים קטנים ממעשרות כר''ע רבו דאינו חשוב פרי וכדאמר ר' יוסי כל שהוא כשר ללולב הוא דחייב במעשרות וקס''ד דהיינו נמי טעמי' דר''ע דקסבר דאין לו דין פרי לכל מילי:
התיבון. לר' יוסי והרי אתרוג המנומר או שגדלו בדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת או שהוא עגול ככדור הרי הוא פסול ללולב ואפ''ה חייב במעשרות לד''ה:
מסתברא. הש''ס קאמר לה כלומר אלא דלא כר' יוסי והכי הוא דמצינן למימר דמסתברא הוא דר''ש יודה לר''ע דפסול הוא משום דכתיב פרי עץ והאי לאו פרי הוא אבל ר''ע לא יודה לר''ש לענין מעשרות משום האי קושיא דלעיל הרי מנומר וכו' ואיכא למימר דטעמיה דר''ע התם משום דבעינן הדר וליכא:
הַחַייָב בִּשְׁקֵדִים הַמָּרִים פָּטוּר בִּמְתוּקִים קְטָנִים. הַחַייָב בַּמְּתוּקִין פָּטוּר בְּמָרִים גְּדוֹלִים. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו שְׁקֵידִים הַמָּרִים הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. וּמְתוּקִין אֵינָן חַייָבִין עַד שֶׁתִּפְרוֹשׁ קְלִיפָּתָן הַחִיצוֹנָה. הוֹרֵי רִבִּי חֲנִינָה בְצִיפּוֹרִי כְּהָדָא דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. בְּמַה הוֹרֵי. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרֵי בְּמָרִים. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בִּמְתוּקִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָֽרְדוּ לְכָאן נִתְחַייְבוּ. עָלוּ כְּבָר נִפְטְרוּ. הוֹרֵי רִבִּי פִינְחָס כֵּיוָן שֶׁרָאָה שְלֹשָׁה שֶׁפִּירְשָׁה קְלִיפָתָן הַחִיצוֹנָה שֶׁהוּא תוֹרֵם אֶת כָּל הַקּוּפָּה. אָמַר רִבִּי מָנָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְרוֹם מִקּוּפָּה עַל חֲבֵירָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שתפרוש קליפתן החיצונה. ויהיה האוכל כבמגורה:
החייב בשקדים המרים וכו'. ומפרש לה כגון בקטנים:
החייב במתוקים פטור במרים גדולים. כצ''ל וקטנים הכתוב כאן בדפוס טעות הוא. כלומר בגדולים איפכא הוא וכדפרישית במתני':
שקדים המרים הרי אלו פטורין. לעולם ואף הקטנים:
במה הורי. כוותי' אם במרים או בדין דמתוקים דבעינן עד שתתפשט קליפתן החיצונה ומכאן ואילך כבר נתחייבו ופליגי צפוראי עם ר' זעירא בהא:
ירדו לכאן נתחייבו. כלומר אם ירדו לכך לשיעור הזה דאמרן שנתפרשו קליפתן החיצונה ותלש מהן נתחייבו במעשרות:
עלו כבר נפטרו. כלומר ואם לא תלש מהן בעת שנתפרשו וחזרו ועלו ונדבקו בקליפתן החיצונה כבר נפטרו ואע''פ שבתחילה נתפרשו דבתר השתא אזלינן:
כיון שראה שלשה וכו'. אם תלשן והניחן בקופה וראה שלשה מהן שנתפרש קליפתן החיצונה תורם ומעשר הוא את כל הקופה ואינו חושש שמא יש בהן שלא נתפרשו ופטורין הן:
ובלבד שלא יתרום מקופה. זו על חבירתה דמקופה לקופה חיישינן שמא אין בקופה האחרת מאותן שנתפרשו קליפתן והוי לי' כתורם ומעשר מן החיוב על הפטור:
משנה: וְאֵי זֶהוּ גוֹרְנָן לְמַעְשְׂרוֹת הַקִּישּׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין מִשֶּׁיְּפַקֵּיסוּ וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּם מִשֶּׁיַעֲמִיד עֲרֵימָה. אֲבַטִּיחַ מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק. וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק מִשֶׁיַּעֲשֶׂה מוּקְצֶה. יָרָק הַנֶּאֱגַד מִשֶּׁיּוּגָד. וְאִם אֵינוֹ אוֹגֵד מִשֶּׁיְּמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי מִשֶּׁיִּלְקוֹט כָּל צוֹרְכוֹ. כַּלְכָּלָה מִשֶּׁיְחַפֶּה וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה מִשֶּׁיְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכֶּלִי מִשֶּׁיִּלְקוֹט כָּל צוֹרְכוֹ. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. הַפֶּרֶד וְהַצִּימּוּקִין וְהֶחָרוּבִין מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַבְּצָלִים מִשֶּׁיְּפַקֵּילוּ. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַתְּבוּאָה מִשֶּׁיְמָרֵחַ וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵיחַ מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵימָה. הַקִּטְנִיּוֹת מִשֶּׁיִּכְבּוֹר וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר עַד שֶּׁיְמָרֵחַ. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּירֵחַ נוֹטֵל מִן הַקּוּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן וְאוֹכֵל. הַיַיִן מִשֶּׁיְּקַפֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקִּיפָּה קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּינּוֹר וְשׁוֹתֶה. הַשֶׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד נוֹטֵל מִן הֶעֵקֶל וּמִן הַמַּמָּל וּמִבֵּין הַפַּצִּים וְנוֹתֵן לַחֲמִיטָה וּלְתוֹךְ הַתַּמְחוּי אֲבָל לֹא יִתֵּן לְלָפַּס וְלִקְדֵירָה כְּשֶׁהֵן מְרוּתָחִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וְצִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ירק הנאגד. שדרכו להעשות אגודות:
משימלא את הכלי. שלוקט בו ואם אינו ממלא את הכלי אוכל ממנו אכילת עראי עד שילקט כל צרכו:
כלכלה. ואם לוקט הוא בכלכלה וזהו סל משיחפה שדרך הלוקט בכלכלה מחפה אותו בעלין ודומיהן:
במה דברים אמורים. שזהו גרנן למעשרות ואסור לאכול מהן אכילת עראי דווקא במוליך לשוק למכרן וכדמפרש טעמא בגמרא לפי שהמוליך לשוק אין הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות ושמא ימצא לקוחות לקנות ממנו ויטבלו הפירות מיד שהמקח קובע למעשר אבל במוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו שאין הטבל נקבע למעשרות מן התורה עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית ועד שיכניסנו דרך השער שנאמר ואכלו בשעריך:
מתני' הפרד. הוא גרגר הרימון. ומפני שמפרדים אותם לייבשן נקראו פרדים:
והצמוקין. הן הענבים היבשים:
משיעמיד ערימה. ובגמרא קאמר אפי' משיעמיד ערימה בראש גגו:
הבצלים משיפקילו. כמו משיקליפו משיסיר העלים והקליפות שדרך להשליכן מעליהם:
משימרח. ממרח הוא המיפה פני הכרי ומחליק אותו ברחת:
והקטניות משיכבור. לפי שדרך לעקור הקטניות עם העפר וכוברין אותם בכברה:
אע''פ שמירח. הכרי נוטל הוא מן השבלים הקטועים שלא נדושו ומן צדדי הכרי וממה שבתוך התבן שלא נזרה ברוח ואוכל:
היין משיקפה. משישלה החרצנים והזגין שעלו מחמת רתיחת היין:
קולט מן הגת העליונה. קודם שירד לתוך הבור ומן הצינור שבפי הגת ושותה דאותו לא נגמרה מלאכתו:
השמן משירד לעוקה. היא הגומא שלפני בית הבד שיורד השמן לתוכה:
נוטל מן העקל. הוא כלי עשוי מחבלים וצוברין הזיתים לתוכו כשסוחטין אותם בקורה:
ומן הממל. הרכב העליונה שטוחנין בו הזיתים:
ומבין הפצים. מה שהוא בין הנסרים:
ונותן לחמיטה. היא קערה קטנה ומשימין בה העוגה חמה:
ולתוך התמחוי. היא קערה גדולה שמשימין בה התבשיל כשהוא חם וקמ''ל דאע''פ שהאש קובעת למעשר האי לא חשיב בישול לפי שכלי שני הוא ואינו מבשל:
אבל לא יתן וכו'. בגמרא מפרש עד כדי שיהא נתון ידו לתוכו והיא נכוית דאם היא חם כל כך שיכוה היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל:
ללפס ולקדירה. כשהן מרותחין שאלו הכלים הן כלי ראשון שמבשלין בהן וקמ''ל דאעפ''י שהעבירן מן האור מבשלין הן כשהן מרותחין ובשול קובע למעשר:
ר' יהודה אומר לכל הוא נותן. אפי' ללפס ולקדירה לאחר שהעבירן מן האור חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שחריפותן מסייע הוא לבשל ואין הל' כר' יהודה. תני משיעמיד ערימה בראש גגו. וקס''ד דווקא בראש גגו קאמר ולפיכך הקשה עלה ר' יונה הא בשדה לא בתמיה ומשני ר' חנינא דרובה אתא מימר לך רבותא קמ''ל דאפילו בראש גגו קובעת דמהו דתימא הואיל ואין דרך לעשות ערימה אלא בשדה אינה קובעת הלכך אשמעינן דאף בראש גגו מהני לקבוע למעשר:
משיעשה מוקצה. לפי שאין עושין כרי מן האבטיחים שהם משתברים זה עם זה אלא שוטחין אותם זה אצל זה והמקום ששוטחין אותם נקרא מוקצה:
מתני' ואיזהו גורנן למעשרות. אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן שאסור לאכול ממנה אכילת עראי שכבר נגמרה מלאכתן והוקבעו למעשר אבל קודם גרנן למעשרות אע''פ שהגיעו לעונת המעשר מותר לאכול מהן אכילת עראי כדלעיל במשנה ב':
משיפקסו. משיטול הפיקס שלהן והוא שיער דק הצומת עליהן וכשנגמר בישולן יכול הוא להסירן כשישפשף בידו:
ואם אינו מפקס. שאינו משפשף ומסיר את השיער:
משיעמיד ערימה. משיעשה מהן כרי:
משישלק. שער של אבטיחים הוא נקרא שלק כמו פיקס לקישואין ודלועין ומשנגמרו מסיר את השלק שלהן בשפשוף ידיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source