מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְהָתַנִּינָן הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָייָן פְּטוּרִין. הֲרֵי גִּזְבָּר כְּאַחֵר הוּא וְאַתְּ אָמַר מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לוֹ תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר גִּזְבָּר כְּבַעֲלִין וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר הוּא גִּזְבָּר הוּא אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. רשב''ל תיפתר כמאן דאמר דגזבר בשל הקדש כבעלים הוא ודלא כר' יוסי דאמר הגיזבר כאחר הוא:
25a הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָא תַנִּינָן וְכֵן נָשִׁים שֶׁנָּֽתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כְּשִׁעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם בְּשֶׁל כּוֹלְהֶן כְּשִׁעוּר. אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ עִיסָּה פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק חַייָב בְּחַלָּה. אָמַר לוֹ לֹא תְתִיבֵינִי נַחְתּוֹם. נַחְתּוֹם לֹא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁמָּא יִמְצָא לְקוּחוֹת וְיִטְבּוֹל מִיָּד. אָמַר לוֹ וְהָא תַנֵּי חוֹרְרֵי נְמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵימָה הַחַייֶבֶת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. הָא בְצַד עֲרֵימָה פְטוּרָה פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן 25b מִשּׁוּם יִאוּשׁ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר וְהֵן שֶׁגִּירְרוּ רָאשֵׁי שִׁיבֳּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתיב ר' יוחנן לרשב''ל. צ''ל כאן. והתנינן לעיל בפ''ד דפאה ולקמן בפרק ג' דחלה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן פטורין מפני שבשעת מירוח הגזבר הקדש היו והרי הגזבר כאחר הוא ואפילו הכי את אמר מה שעשה עשוי אלמא דמירוח בפירות של אחר הוי מירוח והוא הדין לענין שקובע למעשר אם אינו של הקדש:
והן. ודוקא שגיררו ראשי שיבלין מה שחותכין בפיהם וכשימרח זה ויראה ראשי שיבלים קטועין מתייאש מהן:
משום ייאוש. שהבעלים נתייאשו מהן ואין דעתם עליהן כלל ומיהו בצד הערימה חייבת חייבין הן דשמא עדיין לא נתייאשו ולא הוי הפקר:
הא בצד ערימה פטורה. כגון שבדעת בעל הכרי למרח ואז פטורה היא עד שימרח ואם כן מה שבחורין גם כן פטורין ואמאי נימא דמתי שימרח זה הכרי נתחייבו גם אלו מה שבתוך החורין אע''פ שהן של מוצאן דהא את אמרת דהממרח את של חבירו שלא מדעתו נטבל:
והתנינן נחתום וכו'. ואי טעמא בסיפא גבי נשים כדקאמרת שדעתו לחלק אחר כך אם כן קשיא רישא מאי שנא גבי נחתום שעשה משלו השאור דחייב הא דעתו לחלק הוא וא''ל ר' יוחנן לא תשיבני מנחתום דאין הדבר תלוי בדעתו כלומר שהוא אינו עושה בשביל עצמו אלא בשביל הלקוחות שלוקחין ממנו השאור וה''ג בחלה שם. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה. כלומר בתחילה הוא עושה שמא ימצא הלקוחות ליקח ממנו השאור ואם לא ימצא הוא חוזר ועושה אותה עיסה אחת לאפות והלכך חייבת בחלה דאין דעתו בתחלה לחלקה בדוקא אלא כשימצא הלקוחות ואם לאו הרי עושה עיסה ויש בה כשיעור. אי נמי שמא ימצא לקוחות על עיסה שלימה וחוזר מדעתו ועושה עיסה מן הכל למכרה והיינו הך כדגריס כאן:
א''ל. ר' יוחנן שאני הכא שדעתו אחר כך לחלק וליתן לכל אחת ואחת את שלה ושכן אף העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה ובחלה גריס בצק והיינו הך כלומר שבעודה עיסה דעתו לחלק להבצק לכמה חלקים פטורה ולא מהני במה שהיתה בתחלה כשיעור והכי נמי גבי נשים טעמא משום הכי הוא דהויא:
ואין בשל כולהון כשיעור. כך הוא הגי' לקמן בחלה כלומר בתמיה וכי אין בכולהון בכלל כשיעור ואפילו הכי קתני פטורה מן החלה וטעמא דאם לש הוא כולהון כאחת הרי זה שלא מדעתו ולפיכך אינו נטבל לחלה וקשיא לדידך דקאמרת דאפי' שלא מדעת חבירו נטבל:
והא תנינן. שם נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. שיש בו כדי שיעור לחלה אלא שדעתו לחלק אותו ולמכור לכמה בני אדם לעשות ממנו עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור אף על פי כן חייב בחלה כדמפרש טעמא לקמן ונשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה:
מתיב רשב''ל לר' יוחנן. כצ''ל וכך הגירסא בכל הנוסחות הישנות ולקמן הוא דגרסי' מתיב ר' יוחנן לרשב''ל ונתחלף בספרי הדפוס:
גמ' הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכו'. הך פלוגתא הובאה לעיל ריש פרק ד' ולקמן בפרק קמא דחלה גרסינן כל הסוגיא על ההיא מתני' דנחתום דמייתי לקמיה:
אֵי זֶהוּ שׁוּם בַּעַל בֵּיכִּי כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חוֹר אֶחָד מַקִּיף אֶת הֶעָמוּד. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קְלִיפָּה אַחַת. אֵי זֶהוּ בָצָל שֶׁל רִכְפָּא כָּל שֶׁעוּקָצוֹ נִמְעָךְ לְתוֹכוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֵירֶס.
רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעֵי וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּכוּלְּהוֹן כְּשִׁיעוּר יֵעָשֶׂה כְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְיהֵא פָּטוּר דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבַּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בִּדְבַר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעי. על הא דמדייק ר''ל לעיל וכי אין בכולהון כשיעור כשיצטרפו דש''מ דמהאי טעמא בדין הוא שתהא חייבת ואמאי הא אכתי לא עירב אותן ביחד ואם כן יעשה כמות שהוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו ואם כן בלאו האי שינויא דר' יוחנן דלעיל נמי תהא פטורה וכהאי דאמר ר' יוסי לעיל בפרק ד' בהלכה ד' גבי שותין על הגת וכו' דאף מה שבלגין שנטלו מן הגת לא נטבל מפני שהוא עתיד לחזור את המותר להגת והוא לדבר שלא נגמרה מלאכתו ולפיכך אף מה שבלגין לא נטבל למעשר וה''נ כן:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי כַּרְכֻּמִּין מַהוּ שֶׁיְּהוּ מוּתָּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין. הָתִיב רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָּה וְהָתַנִּינָן וְהֶחָשׁוּד עַל הַשְׁבִיעִית אֵין לוֹקְחִין מֵהֶן פִּשְׁתָּן אֲפִילוּ סָרוּק. וּפִשְׁתָּן לָאו קִיסְמִין הוּא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא מִפְּנֵי זַרְעָהּ. רִבִּי מָנָא אָמַר אִם מִפְּנֵי זַרְעָהּ וְהָתַנִּינָן הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְחוּלִין אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַיִם וּמֶלַח. אִית לָךְ מֵימַר מַיִם וּמֶלַח מִפְּנֵי זַרְעָהּ לֹא מִפְּנֵי קְנָס. אַף הָכָא מִפְּנֵי קְנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם מפני זרעה. מאי האי דתנינן שם החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין וכו' וכי אית לך מימר מים ומלח מפני זרעו אלא ודאי דטעמא משום קנס אם כן אף הכא נמי משום קנס:
מפני זרעה. לא אסרו פשתן אלא מפני הזרע שיש בהקסמין:
והתנינן. בפרק רביעי דבכורות החשוד על השביעית וכו' ואפי' הוא סרוק שהוא מתוקן במסרק אין לוקחין ממנו דלא קפיד אהאי טירחא זוטא ואף דאי שמעי רבנן ומפסידי מיניה קתני מיהת פשתן ופשתן לאו קסמין הוא ואפילו הכי אין לוקחין ממנו:
כרכמין. הקיסמין שלהן מהו שיהא מותרין ליקח מכל אדם בשביעית ואין חוששין משום ספיחין:
אֵילוּ הֵן עֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת כָּל שֶׁגַּלְגְּלֵיהֶן חַדִּין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין לָהֶן צְרוֹרוֹת. אֵילוּ הֵן הַקֻּרִיקָם. כָּל שֶׁעוּקָצֵיהֶן מוּעָטִין וְהִלְקֵטֵיהֶן מְרוּבִּין. מַה דָמִי לָהּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּגוֹן אִילֵּין קוֹנִייָתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כגון אילין קוניתה. זהו הקונרס הנזכר בסוף פרק ה' דכלאים והן דומין להקריקס שהוזכר כאן:
כל שעוקציהן מועטין. העוקצין הן קטנים ביותר והלקטיהן מה שנלקט מגוף הכרוב מרובין:
כל שאיך להן צרורות בזה הם ניכרין שאין בהם כל כך צרורות כמו בשארי עדשים ואפילו הכי בחזקת הפקר הן שאינם מצוים לזרוע מהן בגינה:
כל שגלגליהן חדין. שצדי העגול שלהן יותר חדין הן משאר עדשים:
אלו הן עדשים וכו'. הכל בתוספתא שם:
אֵילּוּ הֵן גְּרִיסִין הַקִּילִקִין אֵילּוּ הַמְּרוּבָּעִין. תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין מְרוּבָּע מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. הָתִיב רִבִּי בְּרֶכְיָה וְהָתַנִּינָן גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת כְּגְרִיס הַקִּילִקִי מְרוּבָּע. אָמַר רִבִּי בִּיסִּינָה כָּל גַּרְמָא אָֽמְרָה לֵית לֵיהּ מְרוּבָּע. וְלָמָּה תַנִּינָן. דִּירִבְעֶנָּה הִיא. וְהִיא נִגְעָה מָלֵא קִטְרִין. וְהִיא אָבִיבָה דְּפִילָא עָגוּל הוּא מִלְּמַטָּן. 26a אִית דְּבָעֵי מֵימַר לֹא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא בַּבִּרְיוֹת. וְתַנִּי כֵן מְרוּבָּע בְּאוֹכְלִין אֵין מְרוּבָּע בַּבִּרְיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא אביבא דפילא. והא עניבא צ''ל וכן הוא בשבועות שם ענב של פרי אחד ומרובע הוא ומשני עגול הוא מלמטה ואית דבעי מימר דבלאו הכי לא קשיא מגריס הקילקי ומעינבא דפילא דלא אמר רשב''ג אלא בבריות לא מצינו אבל במיני אוכלין יש מרובע ותני נמי כן:
והא נגעה. ובנדרים גריס והא כנעה והוא שם שרץ ותולעת כדתנן בפרק תשיעי דפרה הדירה והכנה שבתבואה ומרובע הוא ומשני מלא קטרין כלומר שאינו חלק כמו שטח המרובע דמלא קשרים הוא:
כל גרמה אמרה. אדרבה מכל עצמה של משנה זו שמעינן דלית ליה מרובע מברייתו דאם כן למה לי למיתני מרובע אלא דלמא תנינן מרובע שירבע הוא וישער הנגע כמות הגריס במרובע שהוא ארכו כרחבו:
והתנינן. בריש פרק ששי דנגעים:
תני. בתוספתא שם רשב''ג אומר אין מרובע מששת ימי בראשית אין לך בריה בעולם שנברא מרובע ממש ברבוע הישר וגרסינן להא בפרק שלישי דנדרים הלכה ב' ובפרק שלישי דשבועות הלכה ח':
גמ' איזהו שום בעל בכי. תוספתא הוא בסוף פרק ג' וגריס התם כל שאין לו אלא זור אחד ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני דור אחד ומלשון דרי דרי כלומר שאין לו אלא שורה אחת סביב העמוד שהוא האמצעי אשר בתוכו. ודברי רשב''ג גריס התם אחר איזהו בצל של רכפא וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source