הִשְׁרִישׁוּ בַּקּוּפָּה הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית וְאִם הָיוּ טְמֵאִין לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הִשְׁרִישׁוּ בַּעֲלִיָּה הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית וְאִם הָיוּ טְמֵאִין עָלוּ מִטּוּמְאָתָן. בְּחֶזְקָתָן וְאַתְּ אָמַר עָלוּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא הַתּוֹרָה רִיבָת בְּטָהֳרָת זְרָעִין מַה טַעֲמָא כִּי יִפּוֹל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השרישו בעליה. בזה יש חילוק דלענין מעשרות ושביעית הרי הן בחזקתן ולענין טומאה עלו הן מטומאתן ופריך בחזקתן ואת אמר עלו בתמיה כלומר מאי שנא דלענין מעשרות ושביעית בחזקתן הן ולא מחשבת להו כהשרישו בקרקע ולענין טומאה את אמר עלו דכהשרישו בקרקע הן ומשני ר' יוסי בשם ר' אילא דשאני לענין טומאה דמצינו דהתורה רבתה טהרה בזרעים ומ''ט כדכתיב כי יפול וגו' ומדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא למדין אנו דהתורה רבתה לטהר בזרעים ואפי' בכל דהו דאיכא למיתלי תלינן לטהרן:
השרישו בקופה. תוספתא הוא בפ''ג ולדינא דמתני' מהדר דאם השרישו בקופה הרי הן בחזקתן לחיוב מעשרות ולשביעית ואם היו טמאין לא עלו מטומאתן דאין זו השרשה בקרקע:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי עֲרֵימָה שֶׁל בְּצָלִים שֶׁהִשְׁרִישָׁה הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן בַּשַּׁבָּת פָּטוּר וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַאי אִיכְפְּלָה שַׁבָּת גַּבֵּי מַעְשְׂרוֹת. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא אֵינוֹ חוֹשֶׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְנִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. 22b אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אַבָּהוּ חֲמִי מָה אָמַר. לֹא אָמַר אֶלָּא מַאי אִיכְפְּלָה שַׁבָּת גַּבֵּי מַעְשְׂרוֹת. הָא שְׁבִיעִית אִיכְפְּלָה שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין. וְאִם לָאו מוּתָּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין. אָמַר רִבִּי מַיישָׁא לְרִבִּי זְעִירָא וְדָא הִיא דְרוֹבָא אִילּוּ תַּנָּא בָּצֵל יָד יְחִידִי יְאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודא הוא דרובה בתמיה. כלומר וכי זה רבותא היא ומאי איצטריך לך להשמיענו דבערימה אין חשש משום ספיחין דאלו תנא בצל יד יחידי יאות היה לך להשמיענו דבבצל מלא יד בלבד אפשר דניחא ליה ושפיר הוה איצטריך למימר דאפ''ה כל זמן שאין אנו יודעין בודאי דהוא רוצה בהשרשתן אין בהן משום ספיחין אבל מכיון דקאמר ערימה פשיטא דלא ניחא ליה בהשרשת כל הערימה ואין כאן משום ספיחין:
חמי מה אמר. ראה לדקדק בדברי רשב''ל במאי דאמר שלא אמר אלא מאי איכפלה שבת גבי מעשרות דאין לנו ללמוד שבת דחמירא דאית בה חיוב מיתה ממעשרות ולהקל גם בשבת אם אינו רוצה בהשרשתן כמו דמקילינין גבי מעשרות וא''כ דוק מדבריו הא שביעית איכפלה כלומר לענין שביעית דתנינן נמי התם איכפלה היא לגבי דין דמעשרות דאיירינן כאן ושפיר למדין אנו שביעית ממעשרות ואע''ג דשביעית חמירא היא ממעשרות דהיא נוהגת גם במאכל בהמה משא''כ במעשרות מ''מ לענין זה למדין אנו דגם בשביעית אם השרישו ורוצה הוא בהשרשתן אז מה שהוסיפו אסורין משום ספיחי שביעית אבל אם אינו רוצה בהשרשתן מותרין הן משום ספיחין דלא ניחא ליה בכך:
לא תנינן אלא אינו חושש וכו'. כלומר דאע''ג דמצינו בהאי מתני' דסוף פ''ק דכלאים גבי הטומן לפת וצנונות תחת הגפן וכו' דמשוה דין שבת לדין דמעשרות לא תני אלא הכי אינו חושש בטומן אותם לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות אם הוסיפו וכן ניטלין הן בשבת אבל אם השרישו לא מיירי התם במתני' כלל וא''כ איכא למימר דאע''ג דלענין מעשרות פטורין אפי' בשהשרישו משום שאינו רוצה בהשרשתן לגבי שבת (הוא) מיהת הוא חייב התולש מהן דהא השרישו בארץ ומאי איכפת לן לענין חיובא דשבת אם ניחא ליה בהשרשתן או לא:
מאי איכפלה שבת גבי מעשרות. וכי אתה למד חיוב שבת מענין חיוב מעשרות דנתלי ברוצה בהשרשתן או לא לענין שבת כמו דתלינן לענין מעשרות:
ערימה. כרי או אגודה של בצלים שטמנה בארץ והשרישה התולש מהן בשבת פטור כדמפרש טעמא שאינו רוצה בהשרשתן והואיל דלא ניחא ליה אין השרשה זו עושה אותה כמחובר בארץ וזהו נלמד מהמתני' דקתני בצלים שהשרישו בעלייה וכו' ומדקתני בסיפא הרי אלו כנטועים בשדה אלמא דגבי השרישו בעליה לאו כנטועים בשדה נינהו ופטורין מן המעשרות אלא דלענין טומאה הוא דטהרו דבהשרשה בעלמא כמחובר הוא לענין טומאה אבל לענין מעשרות פטורין וטעמא מפני שאינו רוצה בהשרשתן ולפיכך מחמת מה שהוסיפו בהשרשה זו פטורין וה''ה לענין שבת דהתולש מהן פטור והיינו דאקשי ליה ר''ל לר' יוחנן:
וְתַנֵּי לֹא יִתְלוֹשׁ. עָבַר וְתָלַשׁ. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר אָסוּר מַתִּיר. מָאן דְּאָמַר חַייָב פָּטוּר. נִיחָא דְּלָא צוֹרְכָה דְּלָא מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' שמעון בן לקיש אמר חייב. לטעמיה הוא דאזיל כדפריך לעיל לר' יוחנן מאי איכפלה שבת גבי מעשרות וס''ל דאם השרישו התולש מהן בשבת חייב:
דלא צורכה דלא מותר. מסקנת הקושיא הוא כלומר דאלא כך היה צריך למיתני. אלא מותר וכלומר למי שסובר. דמותר לא הי' צריך לשנות אלא למילתא באנפי נפשיה מותר לתלוש מהן ואפי' לכתחילה כדקתני במתני' דכלאים וניטלין בשבת אבל השתא דתני על עבר ותלש לא שייך לישנא דמותר ובנסחת התוספתא אשר לפנינו כך היא שנויה בהסיפא ואסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור:
עבר ותלש אית תניי תני חייב ואית תניי תני מותר. ומתמה הש''ס מ''ד אסור מתיר ומ''ד חייב פטור ניחא כלומר דלהני תרוייהו קשיא דלמי שאומר דבדיעבד מותר קשיא מ''ד אסור מתיר בתמיה דאם אתה אומר לכתחילה אסור הוא לא שייך לישנא דמתיר על דיעבד. וכן למ''ד חייב פשיטא דקשיא דפטור מבעי ליה דכך הוא ניחא למיתני לא יתלוש לכתחילה ואם עבר ותלש פטור:
תני. בתוספתא שם ואסור לתלוש מהן בשבת אם השרישו בקרקע עליה:
רִבִּי חֲנִינָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעֵי תָּרַם אֶחָד בְּשִׁשִּׁים שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד עַל הַקִּיטָּעִין וְעַל הַצְּדָדִין וְעַל מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְלֹא מַתְנִיתִין הִיא. שֶׁהַתּוֹרֵם בְּלִבּוֹ עַל הַקִּיטָעִים וְעַל הַצְּדָדִין וְעַל מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. כְּלוּם צְרִיכָה אֶלָּא בְיֶתֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוא אחד מששים ואחד על הקוטעין וכו'. כלומר ואם אנו משערין את התרומה על הכל ואף על הקוטעין והצדדין ומה שבתוך התבן לא תהיה התרומה כ''א אחד מששים ואחד מהו בדין התרומה זו דהא תנינן שם עלה בידו אחד מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ואמר לו ר' יוסי ומאי תבעי לך ולא מתני' היא דקתני שהתורם בלבו וכו' וכלום צריכה למיתני הך אלא ביתר שאם תחשוב בין הכל עם הקוטעים והצדדין ומה שבתוך התבן יהי' יותר לפי החשבון שתרם אפ''ה פטור על הכל במה שתרם לפי חשבון הכרי עצמו דאם לא כן מאי קמ''ל שהוא פטור:
תרם אחד בששים. מן הכרי שהוא עין הרעה ומיהו תרומתו תרומה כדתנן לעיל בפ''ד דתרומות:
תַּנֵּי לֹא יִתְרוֹם. עָבַר וְתָרַם רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר יָפֶה כֹּחוֹ. רִבִּי מָנָא אָמַר לֹא יָפֶה כֹּחוֹ. אוֹתָהּ הַתְּרוּמָה שֶׁהוּא מַפְרִישׁ טוֹבֶלֶת לְמַעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עבר ותרם. מהו ופליגי בה דמר אמר יפה כחו דלא אמרו אלא פטור הוא מלתרום עליהן ואם תרם יפה כחו ומר אמר לא יפה כחו לפי שאותה התרומה שהוא מפריש עליהן בפני עצמן קודם שהוציא התבואה מן התבן והמשקין מהגפת והזגין טובל אותן למעשר כדין התרומה שהיא קובעת למעשרות וחיישינן שמא אח''כ לא יוציא מהן ונמצא התרומה גרמה שאלו יהיו טבל:
תני. בברייתא לא יתרום על מה שנשאר בתוך התבן ובגפת וזגין קאי שלא יתרום עליהן בפני עצמן:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי מָכַרְתִּי אֶת שֶׁלִּי צֵא וּתְבַע אֶת שֶׁלָּךְ. עָבַר וּמָכַר מְעַשֵּׂר וְאוֹכֵל וְאֵינוֹ מְעַשֵּׂר מַה שֶׁהוּא מוֹכֵר וְאֵין אָנוּ אַחֲרָיִין לָרַמָּיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עבר ומכר להתנא דמתני' אם הוא צריך לעשר עליהן וקאמר מעשר ואוכל כלומר מה שהוא אוכל מוטל עליו לעשר אבל אינו מעשר מה שהוא מוכר לפי שאין אנו אחראין לרמאין ואין לזה לחשוש אם יעשר הלוקח הזה או לא:
ר''ש מתיר. למכור לשאינו נאמן לפי שהוא אומר להלוי הרי אני מכרתי את שלי צא אתה ותבע את שלך ממי שהפירות בידו:
גמ' כיני מתני' לא ימכור אדם את שדהו. כלומר כך הוא כוונת התנא שלא ימכור את שדהו והיינו הפירות אף על פי שהן עדיין בשדה אם באו לעונת המעשרות לא ימכור אותן למי שאינו נאמן:
משנה: לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת פֵּירוֹתָיו מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת וְלֹא בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּיכְּרוּ נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר. לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זוֹגָיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין וְאִם הוֹצִיא חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת 23a וּפָטוּר מִן הַתְּרוּמָה. שֶׁהַתּוֹרֵם בְּלִבּוֹ עַל הַקּוּטָעִים וְעַל הַצְּדָדִין וְעַל מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרִיָּא אִם עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת חַייָב. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת פָּטוּר וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף יִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וִילַקֵּט. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁקָּנָה קַרְקַע. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת פָּטוּר. רִבִּי אוֹמֵר אַף לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר אף לפי חשבון. ארישא קאי הכי קאמר בגמרא וכלומר אמילתי' דת''ק ועל משבאו לעונת המעשרות הוא דפליג דלת''ק בשקנה הפירות מחוברין בלא הקרקע והן באו לעונת המעשרות ביד הגוי פטור מכלום ואפילו מהחלק שגדלו אח''כ משבאו לרשות ישראל ועלה קאמר רבי דאף בזה מתחייב הוא לפי חשבון וכגון שלקח התבואה אחר שהביאה שליש ביד הגוי דזהו בא לעונת המעשרות בתבואה כדתנן בפ''ק ונגמרה התבואה ביד הישראל השליש הראשון פטור הוא ומשני שלישים שנתוספין ברשותו מפריש מהן תרומות ומעשרות והלכה כרשב''ג בסוריא וכרבי בארץ ישראל:
אמר רשב''ג בד''א בזמן שקנה קרקע. רשב''ג פליג וס''ל כר''ג דפ''ד דחלה דהאריס לגוי בסוריא לעולם פטור הוא והכי אמר בגמ' הלכך קאמר דבזמן שקנה קרקע הוא דשייך לחלק דאם עד שלא באו לעונת המעשרות חייב דמכיון שקנה הקרקע והפירות הגיעו לעונת המעשרות ברשותו חייב אבל אם לא קנה קרקע אינו אלא כאריס שאין לו בגוף הקרקע כלום ולעולם פטור הוא:
ולוקט כדרכו והולך. פלוגתא דת''ק ור''י בשלא קנה קרקע כדאמרן דבהא הוא דמחלק הת''ק בין אם קנה משבאו לעונת המעשרות או לא ומשבאו הוא דפטור ובלבד שהוא יהי' לוקט כדרכו והולך אבל לא ישכור פועלים ללקט וטעמא דמילתא דבשלא קנה הקרקע אינו אלא כאריס בעלמא שאין לו בגוף הקרקע כלום וס''ל להת''ק כר''א דלקמן בפ''ד דחלה בחדא דתנינן התם ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא ר''א מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ולר''א אין חילוק בין ירד לתוכה עד שלא באו הפירות לעונת המעשרות או לא דלעולם מחייב להאריס ישראל אבל להת''ק דהכא כשירד לתוכה עד שלא באו לעונת המעשרות אז הוא מחייב להאריס וכן בקנה הפירות ולא הקרקע דזה כאריס הוא ובהא הוא דס''ל כר''א דחייב אבל אם קנה אותן משבאו לעונת המעשרות ביד הגוי פטור והיינו טעמא נמי דדוקא הוא לוקט ולא ישכור פועלים דאם ישכור פועלים מחזי כבעה''ב ואתי לאחלופי למיעבד הכי בקנה גם הקרקע ולהת''ק בקנה הקרקע לעולם מיחייב הוא ואפי' אם קנה אחר שבאו הפירות לעונת המעשרות ור' יהודא סבר דלא גזרינן בלא קנה קרקע אטו קנה קרקע:
מתני' הלוקח שדה ירק בסוריא. הן הארצות שכיבש דוד והוזכר לעיל בפ''ו דדמאי ובכמה מקומות שבמקצת עשו אותה כא''י ובמקצת כח''ל ולענין תרומות ומעשרות ושביעית עשו אותה כא''י והכל מדבריהם ולפיכך נקט כאן שדה ירק להשמיענו שהכל הוא בסוריא כשדה ירק שאין חייב במעשרות אלא מדבריהם ואם קונה שדה בסוריא מהישראל לעולם הוא מתחייב במעשרות כמו דתנן בסוף חלה הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים אלא שבסוריא החיוב מדבריהם הוא והכא מיירי שקנה מן הגוי בסוריא הלכך הדין הוא כך אם עד שלא באו הפירות לעונת המעשרות ביד הגוי חייב לפי שברשותו של ישראל בא החיוב המעשרות עליהן ולרשב''ג לקמן דוקא כשקנה הקרקע עם הפירות מחוברין ולת''ק החילוק הוא כך אם קנה עד שלא באו לעונת המעשרות אז הוא חייב ואם משבאו לעונת המעשרות ביד הגוי פטור והכל בשלא קנה הקרקע אבל אם קנה הקרקע מיחייב הוא לעולם להת''ק ולהכי נמי נקט שדה ירק כלומר שלקח אותה כשהיא מלאה ירק אבל לא השדה עצמה:
לא ימכור אדם את תבנו. להוציא ממנו התבואה שנשארת לפעמים בשבלים ואותה התבואה כשתלקט חייבת במעשר לפיכך לא ימכור אותו למי שאינו נאמן על המעשר וכן לא את גפתו והוא פסולת של זיתים ולא את זגין הפסולת של ענבים לא ימכור למי שאינו נאמן להוציא מהן משקין לפי שהן חייבין במעשרות כדקתני ואם הוציא מהן משקין וכן התבואה מן התבן חייב במעשרות. ופטור מן התרומה. אבל בתרומה פטור מאלו הנשארים בתבן וכן בגפת וזגים לפי שהתורם צריך שיהא בלבו לפטור אף הקוטעים והן השבלים שנקטעו ולא נדושו ועל מה שבצדדי הכרי ועל התבואה שנשארה בתוך התבן וכן התורם בית הבד צריך שיכוין גם על מה שבתוך הגפת והתורם את היין שבבור מכוין גם על מה שנשאר בזגים ואם לא נתכוין אע''פ כן נפטר הכל שתנאי ב''ד הוא שהתרומה הוא על הכל:
ואם ביכרו. מקצתן והגיעו לעונת המעשרות נוטל את אלו הבכורות ומוכר את השאר שעדיין לא הגיעו לעונת המעשרות וקמ''ל שאע''פ שיש בהן מאותן שביכרו אינן אוסרים למכור הכל למי שאינו נאמן אלא נוטלן והשאר מותר לו למוכרן:
מתני' לא ימכור אדם את פירותיו. כלומר פירותיו שבשדה משבאו לעונת המעשרות כדתנן בפ''ק לא ימכור אותן למי שאינו נאמן על המעשרות לפי שזה לא יפריש המעשרות וכן אין מוכרין פירות שביעית שבאו לו בהיתר כגון מן ההפקר למי שחשוד על השביעית ולא יאכל אותן בקדושת שביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source