רִבִּי יוֹדָה בַּר פָּזִי פָּתַח בָּהּ אָבוֹא בִּגְבוּרוֹת יי֨ אֱלֹהִים. כְּתִיב אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר הָעוֹמְדִים עַל אָדוֹן כָּל הָאָרֶץ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין בְּטִרוֹנִיָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְחָרָנָה אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין מִכּוֹחַ הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו שהן באים בטרוניא לפני הקב''ה. כביכול בעלילה הן מבקשין וזהו העומדים על אדון כל הארץ ואידך אמר בכח מצות ומע''ט שלהן הן באין לפניו וזהו העומדים וגו':
פתח בה פיתחא. כשהיה דורש התחיל בכתוב הזה אבא בגבורות ה' אלהים וכלומר אבוא להודות על גבורותיו שמראה לנו ומהפך מדת הרעה לטובה עלינו כדלעיל ואיידי דאיירי בהא מייתי להא דלקמן דדריש כה''ג לקרא דאלה שני בני היצהר העומדים וגו':
רִבִּי הוּנָא בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרָא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כּוֹחָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת 33a שֶׁכָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּתּוֹרָה אֲרוּרָה וְזֶה בִלְשׁוֹן בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בָּהּ הַיּוֹם הַזֶּה. תְּנָיֵי יוֹמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא עוד אלא שכתוב בה היום הזה תלאי יומא. כלומר מדסמיך להאי קרא בתורה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' דריש לה דכשתקיים המצות אני נותן לך ברכה זו שהוזכרה היום הזה ובכל יום ויום תנאי יומא מה שאתה צריך דבר יום ביומו:
גמ' שכל השקפה שבתורה ארורה. לא כתיבא אלא לרעה אבל זו בלשון ברכה שזכות המצות מהפך מרעה לטובה:
תַּנֵּי לְמַחְלוֹקֶת נִתְּנוּ דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹסֵי וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ דְּתַנִּינָן מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְּוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיוּ מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני למחלוקת ניתנו. גרסי' להא בסוף פ''ב דמכות ונשתבשה שם הגי' וכן כאן במקצת והגי' הנכונה כתבתי אבל לא העתיקו כולה כראוי וה''ג תני למחלוקת ניתנו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לביתדירה ניתנו ואתייא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה דתנינן מעלין היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר''מ אומר לא היו מעלין להן שכר ר' יהודה סבר דערי מקלט ניתנו להלוים לחלקם ולאחוזתם וזהו כר' יוסי דהכא דאמר יש להן ערי מגרש ויכולין לומר אשר נתתה לנו וה''נ מה''ט ס''ל לר' יהודה במכות שם דמעלין היו הרוצחים שכר ללוים לפי שהן ממש שלהן ור''מ ס''ל לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם והלכך קאמר התם לא היו מעלין להן שכר ומה''ט נמי ס''ל במתני' דלא היו יכולין להתודות שאין להם חלק בארץ וזהו אתיא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה וכמו שכתבתי הגי' כצ''ל:
רַב הֲוָה לֵיהּ כִּיתָן וְלָקַת. שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא מַהוּ מִיכּוֹס צְפַר וּמִגְבְּלָה אַדְמֵיהּ בִּזְרַע כִּיתָּן. אָמַר לֵיהּ נְבֵילָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר לֵיהּ טְרֵיפָה. בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר טְרֵיפָה חַייֶבֶת בְּכִיסּוּי. לא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לֹא לָקָת פִּשְׁתָּן וְלֹא הֶחֱמִיץ יַיִן וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בִּזְכוּת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וּבָנָיו. וְרַב כְּהָדָא שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָֽרְחוֹקִים מִצְּדָקָה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין בִּצְדָקָה וְאֵילּוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ. וְחָרָנָה אָמַר שֶׁכָּל טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַבָּאוֹת לְעוֹלָם בִּזְכוּתָן וְהֵן אֵין נֶהֱנִין מֵהֶן כְּלוּם. כְּגוֹן מָר זוּטְרָא דְּמַצְלֵי עַל חוֹרָנִין וּמִתְעַנֵּי וְעַל נַפְשֵׁיהּ לֹא מִתְעַנֵּי.
Pnei Moshe (non traduit)
דמצלי על חורנין ומתעני. כשהיה מתפלל על אחרים היה נענה מיד ועל עצמו לא היה נענה:
ורב. והיכי מתרצין להא דרב וקאמר כהדא דדרשי להאי קרא שמעו אלי אבירי לב וכו' דחד אמר הרחוקין מן הצדקה היינו שאלו באין בזרוע בכח מצות ומע''ט שלהן ואינם צריכים להתפרנס בצדקה ככל באי העולם וחד דריש שכל באי העולם ניזונין בזכותן והן אינן נהנין מהן כלום והיינו הרחוקין מצדקה שלהן שעל כל העולם כולו מגינין ולא על עצמן וכן נמי בהאי עובדא דר''ח ובניו היו מגינין על כל העולם ולא על עצמן ועל משפחתם:
לא כן א''ר טבי וכו' ונתנו עיניהם בזכות ר''ח הגדול ובניו. והיאך נלקה פשתן של רב בימיו ולא היה מגין זכותו על רב שהי' בן אחיו ובן אחותו:
ולמה לא א''ל טריפה. הי' לו לומר צא וטרוף אותו ויהיה ג''כ פטור מכיסוי ומשני בגין דר''מ דס''ל בפ' כיסוי הדם השוחט את הטריפה חייב לכסות לפיכך א''ל תעשהו נבילה דלכ''ע פטור כדתנינן שם:
א''ל נבילה. כלומר תעשהו נבילה בנחירה ובעקירה ותהי' פטור מלכסות:
רב הוה ליה כיתן ולקה. נלקה הפשתן שנכנסי התולעת בתוכו ושאל לר' חייא רבה מהו מיכוס צפור ומגבלא אדמיה בזרע כיתן. אם ישחוט צפור אחד ולגבל דמו בתוך זרע כיתן שזהו סגולה להבריח את התולעת ממנו שהוא בורח מדם העוף והיאך יעשה הלא צריך הוא לדם וחייב הוא לכסות:
דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּמַאי דָּמִי תִיקֵּן. דָּמִי לֹא תִיקֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דמאי. מה זה הלשון דמאי ומפרש ר''י וכו' דמאי הוא דמי דמי תיקן ודמי לא תיקן וכך הוא בסוטה שם וכלומר דספק הוא אם תיקן אותו המוכר או אם לא תיקן והיינו דא מאי:
הדרן עלך כרם רבעי וסליקא לה מסכת מעשר שגי בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. רִבִּי חֲסִידָא שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מִסְתַּבְּרָא עַד סוֹף יָמָיו. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא עד סוף ימיו. כלומר וכי לא מסתברא לומר דזה ג''כ שלא לשבח מדקאמר עד ימיו וכו' ולא קאמר ובימיו לא היה הפטיש מכה בירושלים כדקאמר גבי תקנת דמאי משמע דכל ימיו היה ג''כ הפטיש מכה אלא שבסוף ימיו הוא שתיקן את זה:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה מֵהֶן לִגְנַאי וּמֵהֶן לְשֶׁבַח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. רִבִּי חִזְקִיַּה רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַעֲשֵׂר נַעֲשֶׂה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שְׁלִישׁ לְמַכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִיָּה וּשְׁלִישׁ לָאוֹצָר וּשְׁלִישׁ לָעֲנִייִם וְלַחֲבֵירִים שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מָן דַּהֲוָה סְלִיק לְמֵדִין בִּירוּשָׁלֵם עַד דִּתְלָת אִיגְרָן הֲוָה יְהָב מִדִּידֵיהּ מִכָּן וְאֵילָךְ מִשֶּׁלָּאוֹצָר. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן פְּחוֹרָה וִיהוּדָה בֶּן פְּטִירָה הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתוֹ בִזְרוֹעַ וְהָיָה סִפֵּיקָן בְּיָדָן לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה. וְהֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹ לִגְנַאי. וְאֶת הַמְּעוֹרְרִין לְשֶׁבַח. וְאֶת הַנּוֹקְפִין לְשֶׁבַח.
Pnei Moshe (non traduit)
מילתי' דריב''ל אמרה וכו'. כדמפרש לקמן ופליג אהא דלעיל דאמרו שכל התקנות היו לשבח:
בראשונה היה מעשר וכו'. וזה לאחר שתיקן עזרא לשכות בית האוצר לתת שם המעשרות והיו נותנים מהן לכהנים וללוים ולעניים כדכתיב בנחמיה והיה הכהן בן אהרן עם הלוים וגו' אל הלשכות לבית האוצר כי אל הלשכות יביאו בני ישראל וגו' וכן הוא אומר במלאכי הביאו וגו' אל בית האוצר ומלאכי זה עזרא וריב''ל לטעמיה דס''ל דנותנין המעשר אף לכהנים כדקאמר לעיל בה''ה עאל וסייע לכהני וכו'. וכן אף לעניי ישראל דקיי''ל מעשר ראשון מותר לזרים וקאמר דכך היו נוהגין בראשונה שהיה המעשר נתחלק לג' חלקים שליש היה נותן למכירי כהונה ולויה שלו ושליש לבית האוצר כדמפרש לקמן מה היו עושין בו ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים כדקאמר לעיל שכך מצינו בחזקיהו שאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' ודריש מכאן שאף לת''ח נותנין מן המעשר:
מאן דהוה סליק למידן בירושלים. שהיה לו איזה תביעה על חבירו ועלה לירושלים להזמינו לפני ב''ד הגדול לדון:
עד תלת איגרן. הן שלש פיתקות דאזמנתא ששולחין אחר המסרב לבא ואלו הג' פתקות היה משלם התובע השכר משלו ומכאן ואילך אם היה עוד הבע''ד מסרב מלבוא היו משלחין ההוצאות משל האוצר. ובפרק בתרא דסוטה פירשתי לזה בענין אחר מפני שהיה קשה לי לפרש כן דהא בהדיא אמרו בפרק הכותב וכן בפ''ז דשבועות גבי ההוא דאלכסא אנן משלחין תלת איגרין אין אתא הא טבאות ואילא אנן מחליטין נכסייא וא''כ משמע דלא משלחין אלא תלת איגרין ותו לא ומאי האי דקאמר מכאן ואילך וכו' ומ''מ הפי' הזה הוא עיקר די''ל דאף דאין משלחין אחריו יותר אעפ''כ ההוצאות שצריכין על החלטת נכסייא כגון הכתיבה וכיוצא בזה על זה קאמר מכאן ואילך משל אוצר דהפקר ב''ד הפקר ועוד כשהמסרב הוכרח אח''כ לשלם ההוצאות שגרם בסירובו היו מחזירין להאוצר:
משבא אלעזר בן פחורה וכו'. והיו בעלי אגרופין ובעלי זרוע והיה סיפוק ביד יוחנן כ''ג וסייעתו למחות בידן ולא מיחו וא''כ זה לגנאי וכן מה שהעביר הודיית המעשר זו לגנאי וכדאמרן דריב''ל ס''ל דאפילו מה שעשו והפרישו המעשר ראשון ונתנו להכהנים כדין עשו וא''כ למה ביטל להודיית המעשר:
את המעוררין וכו'. אלו שהן לשבח ועד ימיו וכו' כדלעיל:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי שֶׁהֶעֱמִיד זוּגוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
עד ימיו וכו'. ומפרש עד תחלת ימיו לפי שמיד כשעמד ביטל וכל ימיו לא היה פטיש מכה וזה כמ''ד שכל התקנות הן לשבח ולקמן פליג עלה:
שהעמיד זוגות. ממונים על כך להשגיח בדבר כך פירשתי בפ' בתרא דסוטה והנכון לפרש שהעמיד זוגות שבימיו ועל ידו עמדו הזוגות כדתנינן בפ''ק דאבות דחשיב דורות הקבלה שמעון הצדיק וכו' אנטיגנוס איש סוכו אחריו ואח''כ קחשיב זוגות יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קיבלו ממנו וכו' ולפי שיוחנן כ''ג שימש בכהונה גדולה אחר שמעון הצדיק וא''כ היה בימי אנטיגנוס והוא העמיד הזוגות שהתחילו להיות אח''כ לראשי הדור ועל ידו ועל ידיהם נתפשטה התקנה בענין מה שצריך להפריש בדמאי ולא היה אדם צריך לשאול על הדמאי כדפרישית במתני':
אֶת הַנּוֹקְפִים. אוֹתָן שֶׁהָיוּ מַכִּין עַל גַּבֵּי הָעֶגֶל בֵּין קַרְנָיו. אָמַר לָהֶם יוֹחָנָן כֹּהֶן גָּדוֹל עַד מָתַי אַתֶּם מַאֲכִילִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ טְרֵיפוֹת. וְעָמַד וְעָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה טַבָּעוֹת עָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת רְחָבוֹת מִלְּמַטָּן וְצָרוֹת מִלְּמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
נבילות. לאו דוקא דהא שחיט להו אלא טריפות דשמא ניקב קרום של מוח:
רחבות מלמטן וכו'. כמדת הצוואר להכניס צוארי הבהמה לתוכן ואז צוארי הבהמה שהוא רחב מלמעלה הוא למטה ואת שהוא צר מלמטה הוא למעלה כמדת הטבעות:
אֶת הַמְּעוֹרְרִין. אוֹתָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עוּרָה לָמָּה תִישַׁן יי֨ הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. וְכִי יֵשׁ שֵׁינָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וּמָה תַלְמוּד לוֹמַר וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן יי֨ אֶלָּא כִבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לְפָנָיו שֵׁינָה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם בִּרְוָוחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּבְהַמְּרוֹתָם תָלַן עֵינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
את המעוררין וכו'. כדפרישית במתני' אלא כביכול עושה עצמו כאלו יש שינה לפניו:
ובהמרותם. איוב אמר על חביריו בהקנטתם תלין עיני עושה אני לבי ומחשבתי ללין בהם:
וְיִתְוַדֶּה. אָמַר רִבִּי הִילָא כַּעַס הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר עָשִׂיתִי וְהוּא לֹא עָשָׂה. מֵעַתָּה מִי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִתְוַדֶּה. מִי שֶׁאָינוֹ מַפְרִישׁ לא יִתְוַדֶּה. כְּהָדָא דְתַנֵּי עַד הַשְׁקִיפָה הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל נָמוּךְ. מִיכָּן וְהֵילָךְ הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל גָּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מעתה וכו'. כלומר הא ר' יוחנן קאמר לפי שמהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין וא''כ מעתה מי שהוא מפריש יהא מתודה וכו' ומשני כהדא דתני עד השקיפה וכו' כדי שלא יתבייש אם לא הפריש כראוי ולפיכך נמי אם היו מתקנין שזה שהפריש יתודה וזה לא יתודה כלל יתבייש זה שאינו מפריש וחששו לכך וביטלו לוידוי מעשר לגמרי:
כעס הוא לפני המקום. שיאמר עשיתי ככל אשר צויתני והוא לא הפריש ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו:
ויתודה. ומה בכך:
מְסַייְעָא לֵיהּ דּוּ אמַר כּוּלָּן לִשְׁבָח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁלַח וּבָדַק בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמְצָאָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְרוּמָה גְדוֹלָה בִּלְבַד. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מֵהֶן הָיוּ מַפְרִישִׁין וּמֵהֶן לא הָיוּ מַפְרִישִׁין. אָמַר הוֹאִיל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בְּמִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בַּעֲוֹן טֵבֵל יְהֵא אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לִתְרוּמָה וְלִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר עָנִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאַייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מסייע ליה. דהוא אמר ג''כ שכל התקנות לשבת הן וכו' כדלעיל במתני':
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַתְנִיתָא מִשֶׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא וּפְלִיגָא עָלוֹי בְּחָדָא. פְּלִיגָא עָלוֹי דְּתַנִּינָן וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ בִתְרוּמָה וְלֹא בְמַעֲשֵׂר. נִיחָא בִתְרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר מַה נַפְשָׁךְ כֹּהֶנֶת הִיא תֹאכֵל לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. 33b הֲוָה הוּא אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי הוא אומר וכו'. מכלל דר' יוחנן גופיה לא ס''ל הכי מדקאמר כמ''ד וכו' אלא דס''ל דנותנין מעשר לכהונה וכהך תנא דלעיל בה''ה:
דתנינן. בפ''ט דיבמות בהלכה ה' וכן בת כהן ללוי וכו' ומקשינן שם הניחא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר ממ''נ תאכל ומשני ר' יוחנן דאתיא כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה אלא ללוי:
הדא. דר''ל מסייע לר' יוחנן דלקמן בחדא בהא דקאמר דכל התקנות דמשנתינו לשבח הן ולאפוקי מדריב''ל לקמן דקאמר זו לגנאי ופליגא עליה בחדא כדמפרש ואזיל:
גמ' מתניתא. דקאמר יוחנן כ''ג העביר הודיית מעשר הוא משנחשדו להיות נותנין מעשר ראשון לכהנים ורחמנא אמר ללוים ולפיכך ביטל וידוי מעשר כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source