Ma'asser Cheni
Daf 33a
רִבִּי הוּנָא בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרָא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כּוֹחָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת 33a שֶׁכָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּתּוֹרָה אֲרוּרָה וְזֶה בִלְשׁוֹן בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בָּהּ הַיּוֹם הַזֶּה. תְּנָיֵי יוֹמָא.
Traduction
R. Houna b. Aha dit au nom de R. Alexandre: Vois combien le mérite de ceux qui accomplissent les préceptes bibliques est grand (212)Cf. Shemot rabba 41, puisque partout dans l’Ecriture sainte l’expression ''hachkif'' (regarder) est une vue prise en mauvaise part, une malédiction; tandis que, dans le présent verset du Deutéronome, elle a le sens de bénédiction. R. Yossé b. Hanina dit: De plus, il y est dit (par rapprochement avec les versets suivants) que le donateur aura le bonheur de pouvoir en offrir autant l’année suivante (213)Rapprochement signalé aussi par le commentaire de Rashi sur ce verset.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שכל השקפה שבתורה ארורה. לא כתיבא אלא לרעה אבל זו בלשון ברכה שזכות המצות מהפך מרעה לטובה:
ולא עוד אלא שכתוב בה היום הזה תלאי יומא. כלומר מדסמיך להאי קרא בתורה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' דריש לה דכשתקיים המצות אני נותן לך ברכה זו שהוזכרה היום הזה ובכל יום ויום תנאי יומא מה שאתה צריך דבר יום ביומו:
רִבִּי יוֹדָה בַּר פָּזִי פָּתַח בָּהּ אָבוֹא בִּגְבוּרוֹת יי֨ אֱלֹהִים. כְּתִיב אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר הָעוֹמְדִים עַל אָדוֹן כָּל הָאָרֶץ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין בְּטִרוֹנִיָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְחָרָנָה אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין מִכּוֹחַ הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
Traduction
R. Juda b. Pazi commença l’explication de ce verset (Ps 71, 16): J’entrerai (214)Littéralement: je viendrai avec des forces dans le récit de tes forces, Eternel Dieu; et il est dit (Za 4, 14): Voici les deux oints de l’Eternel qui se tiennent devant le maître de toute la terre. Or, dit R. Abahou, il y a une discussion à ce sujet entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: l’un dit qu’il s’agit là de ceux qui viennent durement (tyrannia) devant Dieu (fiers de leur vertu); l’autre dit au contraire que ce sont les anges représentant sa fidèle exécution des lois et l’accomplissement des bonnes oeuvres devant l’Eternel.
Pnei Moshe non traduit
פתח בה פיתחא. כשהיה דורש התחיל בכתוב הזה אבא בגבורות ה' אלהים וכלומר אבוא להודות על גבורותיו שמראה לנו ומהפך מדת הרעה לטובה עלינו כדלעיל ואיידי דאיירי בהא מייתי להא דלקמן דדריש כה''ג לקרא דאלה שני בני היצהר העומדים וגו':
אלו שהן באים בטרוניא לפני הקב''ה. כביכול בעלילה הן מבקשין וזהו העומדים על אדון כל הארץ ואידך אמר בכח מצות ומע''ט שלהן הן באין לפניו וזהו העומדים וגו':
רַב הֲוָה לֵיהּ כִּיתָן וְלָקַת. שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא מַהוּ מִיכּוֹס צְפַר וּמִגְבְּלָה אַדְמֵיהּ בִּזְרַע כִּיתָּן. אָמַר לֵיהּ נְבֵילָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר לֵיהּ טְרֵיפָה. בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר טְרֵיפָה חַייֶבֶת בְּכִיסּוּי. לא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לֹא לָקָת פִּשְׁתָּן וְלֹא הֶחֱמִיץ יַיִן וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בִּזְכוּת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וּבָנָיו. וְרַב כְּהָדָא שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָֽרְחוֹקִים מִצְּדָקָה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין בִּצְדָקָה וְאֵילּוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ. וְחָרָנָה אָמַר שֶׁכָּל טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַבָּאוֹת לְעוֹלָם בִּזְכוּתָן וְהֵן אֵין נֶהֱנִין מֵהֶן כְּלוּם. כְּגוֹן מָר זוּטְרָא דְּמַצְלֵי עַל חוֹרָנִין וּמִתְעַנֵּי וְעַל נַפְשֵׁיהּ לֹא מִתְעַנֵּי.
Traduction
Rav avait du chanvre ensemencé qui se gâta en terre. Il alla demander à R. Hiya le grand (215)Bali, Hulin 85b: Est-il permis d’égorger un oiseau et de mêler le sang de cet oiseau avec de la graine de chanvre (pour mieux féconder le sol et amender le chanvre gâté)? Est-on alors dispensé de la cérémonie de couvrir le sang? il faut pour cela, lui répondit-il, tuer l’oiseau d’une façon impropre à la consommation, afin que l’on voie bien qu’il n’est pas égorgé pour être mangé. Mais, répliqua-t-il, pourquoi ne pas se contenter de provoquer un défaut (216)En ce cas, la bête morte, non considérée comme charogne, ne serait pas impure? C’est que, selon R. Meir, la bête déchirée (égorgée légalement, mais défectueuse) doit être soumise à la cérémonie de la couverture du sang (217)Mishna, même, 6, 2. Mais pourquoi le chanvre de Rav fut-il atteint? R. Ame n’a-t-il pas enseigné au nom de R. Simon b. Lakish qu’au moment du retour de la captivité le chanvre ne se gâta pas, le vin ne devint pas aigre, et les Israélites de ce temps furent bénis en vertu du mérite de R. Hiya le grand et de ses enfants? C’est que le cas de Rav est conforme à ce qui a été dit ailleurs (218)Babli, Berakhot 17a de ces mots d’Isaïe (Is 46, 12): Ecoutez-moi, ô coeurs puissants (219)Littéralement: coeurs durs, qui vous écartez de la justice, qui êtes loin de la faveur. R. Abahou dit que ce verset a été diversement interprété par R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: il indique, selon l’un, que tous les habitants de l’univers jouissent gratuitement de la faveur divine, tandis que ceux-ci en sont éloignés et vient de leurs propres forces; d’après l’autre, toutes les bontés et les consolations qui surviennent au monde sont dues au mérite de ces gens de vertu, qui eux-mêmes n’en profitent pas. De même, lorsque Mar-Zoutra priait pour d’autres il était exaucé; tandis que pour lui-même il ne l’était pas.
Pnei Moshe non traduit
רב הוה ליה כיתן ולקה. נלקה הפשתן שנכנסי התולעת בתוכו ושאל לר' חייא רבה מהו מיכוס צפור ומגבלא אדמיה בזרע כיתן. אם ישחוט צפור אחד ולגבל דמו בתוך זרע כיתן שזהו סגולה להבריח את התולעת ממנו שהוא בורח מדם העוף והיאך יעשה הלא צריך הוא לדם וחייב הוא לכסות:
א''ל נבילה. כלומר תעשהו נבילה בנחירה ובעקירה ותהי' פטור מלכסות:
ולמה לא א''ל טריפה. הי' לו לומר צא וטרוף אותו ויהיה ג''כ פטור מכיסוי ומשני בגין דר''מ דס''ל בפ' כיסוי הדם השוחט את הטריפה חייב לכסות לפיכך א''ל תעשהו נבילה דלכ''ע פטור כדתנינן שם:
לא כן א''ר טבי וכו' ונתנו עיניהם בזכות ר''ח הגדול ובניו. והיאך נלקה פשתן של רב בימיו ולא היה מגין זכותו על רב שהי' בן אחיו ובן אחותו:
ורב. והיכי מתרצין להא דרב וקאמר כהדא דדרשי להאי קרא שמעו אלי אבירי לב וכו' דחד אמר הרחוקין מן הצדקה היינו שאלו באין בזרוע בכח מצות ומע''ט שלהן ואינם צריכים להתפרנס בצדקה ככל באי העולם וחד דריש שכל באי העולם ניזונין בזכותן והן אינן נהנין מהן כלום והיינו הרחוקין מצדקה שלהן שעל כל העולם כולו מגינין ולא על עצמן וכן נמי בהאי עובדא דר''ח ובניו היו מגינין על כל העולם ולא על עצמן ועל משפחתם:
דמצלי על חורנין ומתעני. כשהיה מתפלל על אחרים היה נענה מיד ועל עצמו לא היה נענה:
תַּנֵּי לְמַחְלוֹקֶת נִתְּנוּ דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹסֵי וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ דְּתַנִּינָן מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְּוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיוּ מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר.
Traduction
L’opinion de R. Yossé, au sujet des villes de refuge, fait l’objet d’une discussion: selon R. Juda, ces villes constituent la propriété, l’héritage des cohanim et lévites; selon R. Meir, ces villes ne leur servent que d’habitation. Or, l’avis de R. Juda est conforme à celui que R. Yossé exprime ailleurs, comme celui de R. Meir concorde avec ce qu’il dit ailleurs. Ainsi, l’on a enseigné (220)Mishna, (Makot 2, 8), Babli, ibid, 32a: Les réfugiés, selon R. Juda, doivent payer un salaire comme loyer dans ces villes (qui constituent le bien des habitants lévites); selon R. Meir, nul salaire n’est dû, ces villes étant à tout Israël.
Pnei Moshe non traduit
תני למחלוקת ניתנו. גרסי' להא בסוף פ''ב דמכות ונשתבשה שם הגי' וכן כאן במקצת והגי' הנכונה כתבתי אבל לא העתיקו כולה כראוי וה''ג תני למחלוקת ניתנו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לביתדירה ניתנו ואתייא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה דתנינן מעלין היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר''מ אומר לא היו מעלין להן שכר ר' יהודה סבר דערי מקלט ניתנו להלוים לחלקם ולאחוזתם וזהו כר' יוסי דהכא דאמר יש להן ערי מגרש ויכולין לומר אשר נתתה לנו וה''נ מה''ט ס''ל לר' יהודה במכות שם דמעלין היו הרוצחים שכר ללוים לפי שהן ממש שלהן ור''מ ס''ל לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם והלכך קאמר התם לא היו מעלין להן שכר ומה''ט נמי ס''ל במתני' דלא היו יכולין להתודות שאין להם חלק בארץ וזהו אתיא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה וכמו שכתבתי הגי' כצ''ל:
Ma'asser Cheni
Daf 33b
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַתְנִיתָא מִשֶׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא וּפְלִיגָא עָלוֹי בְּחָדָא. פְּלִיגָא עָלוֹי דְּתַנִּינָן וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ בִתְרוּמָה וְלֹא בְמַעֲשֵׂר. נִיחָא בִתְרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר מַה נַפְשָׁךְ כֹּהֶנֶת הִיא תֹאכֵל לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. 33b הֲוָה הוּא אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Traduction
R. Jérémie ou R. Hiya dit au nom de R. Simon b. Lakish (224)Même série, (Sota 9, 11) ( 24a) in extenso: cette abolition signalée par la Mishna avait lieu au temps où l’on soupçonnait les gens de donner la dîme aux cohanim (au lieu de la remettre aux lévites, selon le texte du verset à réciter). Cette assertion confirme l’avis de R. Yohanan en un point et le conteste en un autre. Elle le conteste en ce qu’il est dit (225)(Yebamot 9, 4): la fille d’un cohen, dès qu’elle est fiancée à un lévite, ne peut plus consommer de l’oblation, ni de la dîme. Or, on comprend que l’oblation lui soit désormais interdite si elle est déjà considérée comme lévite. Mais pourquoi lui interdire la dîme? Est-ce que cette dernière ne lui est pas permise en tous cas, que cette fiancée soit encore traitée comme de race sacerdotale, ou déjà comme lévite? C’est que, dit R. Ila au nom de R. Yohanan, c’est conforme à celui qui interdit aux cohanim l’usage de la dîme; et peut-être cette femme est-elle encore des leurs (or, de ce qu’il est dit qu’ici R. Yohanan explique le cas en le conformant à celui qui interdit de donner la dîme aux cohanim, cela prouve que lui-même l’admet, ce qui est contraire à l’avis de R. Simon b. Lakish).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקאמר יוחנן כ''ג העביר הודיית מעשר הוא משנחשדו להיות נותנין מעשר ראשון לכהנים ורחמנא אמר ללוים ולפיכך ביטל וידוי מעשר כדפרישית במתני':
הדא. דר''ל מסייע לר' יוחנן דלקמן בחדא בהא דקאמר דכל התקנות דמשנתינו לשבח הן ולאפוקי מדריב''ל לקמן דקאמר זו לגנאי ופליגא עליה בחדא כדמפרש ואזיל:
דתנינן. בפ''ט דיבמות בהלכה ה' וכן בת כהן ללוי וכו' ומקשינן שם הניחא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר ממ''נ תאכל ומשני ר' יוחנן דאתיא כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה אלא ללוי:
הוי הוא אומר וכו'. מכלל דר' יוחנן גופיה לא ס''ל הכי מדקאמר כמ''ד וכו' אלא דס''ל דנותנין מעשר לכהונה וכהך תנא דלעיל בה''ה:
מְסַייְעָא לֵיהּ דּוּ אמַר כּוּלָּן לִשְׁבָח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁלַח וּבָדַק בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמְצָאָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְרוּמָה גְדוֹלָה בִּלְבַד. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מֵהֶן הָיוּ מַפְרִישִׁין וּמֵהֶן לא הָיוּ מַפְרִישִׁין. אָמַר הוֹאִיל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בְּמִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בַּעֲוֹן טֵבֵל יְהֵא אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לִתְרוּמָה וְלִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר עָנִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאַייָה.
Traduction
D’autre part, cette assertion confirme l’avis de R. Yohanan que toutes les énonciations de la Mishna ont été dites dans un sens favorable (non en blâme), puisqu’il dit (226)''Babli, Yoma 9a; Sola, 48a'': le grand prêtre Jean (Hyrcan) fit une enquête dans toutes les villes d’Israël, d’où il résulta que tous prélevaient bien la grande oblation sacerdotale, tandis que la première et la 2e dîme étaient prélevées par les uns, non par les autres. Alors, disait-il, dans le doute, comme l’infraction à la 1ere dîme est un crime capital et que le défaut de seconde dîme est un péché, l’homme doit commencer par désigner nominalement l’oblation sacerdotale et celle de la dîme (1/100), les remettre au cohen, puis racheter contre argent la 2e dîme, et enfin mettre de côté la 3e dîme ou des pauvres, car c’est au réclamant de porter la preuve de son dû.
Pnei Moshe non traduit
מסייע ליה. דהוא אמר ג''כ שכל התקנות לשבת הן וכו' כדלעיל במתני':
וְיִתְוַדֶּה. אָמַר רִבִּי הִילָא כַּעַס הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר עָשִׂיתִי וְהוּא לֹא עָשָׂה. מֵעַתָּה מִי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִתְוַדֶּה. מִי שֶׁאָינוֹ מַפְרִישׁ לא יִתְוַדֶּה. כְּהָדָא דְתַנֵּי עַד הַשְׁקִיפָה הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל נָמוּךְ. מִיכָּן וְהֵילָךְ הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל גָּבוֹהַּ.
Traduction
Après quoi, la confession pouvait avoir lieu. Ce serait abominable, dit R. Ila, de dire devant Dieu une confession inexacte. Puisqu’il en est ainsi (que l’on attend l’accomplissement), on devrait dire que la confession sera récitée par ceux qui auront tout prélevé, non par les autres? Et ce n’est pas à dire que le récit a été supprimé pour ne pas faire honte aux autres, puisqu’il est dit: jusqu’au mot regarde, etc., on récitait à voix basse, et seulement le reste se dit à haute voix? (question sans réponse).
Pnei Moshe non traduit
ויתודה. ומה בכך:
כעס הוא לפני המקום. שיאמר עשיתי ככל אשר צויתני והוא לא הפריש ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו:
מעתה וכו'. כלומר הא ר' יוחנן קאמר לפי שמהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין וא''כ מעתה מי שהוא מפריש יהא מתודה וכו' ומשני כהדא דתני עד השקיפה וכו' כדי שלא יתבייש אם לא הפריש כראוי ולפיכך נמי אם היו מתקנין שזה שהפריש יתודה וזה לא יתודה כלל יתבייש זה שאינו מפריש וחששו לכך וביטלו לוידוי מעשר לגמרי:
אֶת הַמְּעוֹרְרִין. אוֹתָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עוּרָה לָמָּה תִישַׁן יי֨ הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. וְכִי יֵשׁ שֵׁינָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וּמָה תַלְמוּד לוֹמַר וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן יי֨ אֶלָּא כִבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לְפָנָיו שֵׁינָה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם בִּרְוָוחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּבְהַמְּרוֹתָם תָלַן עֵינִי.
Traduction
⁠— Il supprima, est-il dit, ceux qui éveillent, qui invoquent ce verset (Ps 44, 24): Eveille-toi. Pourquoi dors-tu, Seigneur? réveille-toi; ne nous repousse pas à jamais. Il ne convient pas de dire de Dieu qu’il dort. N’est-il pas écrit (Ps 121, 4): Il ne dort, ni sommeille, le gardien d’Israël! Si donc il est dit (Ps 78, 65): le Seigneur s’éveille comme un homme endormi, il n’est pas à supposer qu’il y a quelqu’oubli de sa part lorsqu’Israël est dans l’oppression et les autres peuples en liberté. C’est pourquoi il est dit (Jb 17, 2): Mon oeil s’arrête sur leur contrariété, ou rebellion (sur le chagrin qu’ils me causent).
Pnei Moshe non traduit
את המעוררין וכו'. כדפרישית במתני' אלא כביכול עושה עצמו כאלו יש שינה לפניו:
ובהמרותם. איוב אמר על חביריו בהקנטתם תלין עיני עושה אני לבי ומחשבתי ללין בהם:
אֶת הַנּוֹקְפִים. אוֹתָן שֶׁהָיוּ מַכִּין עַל גַּבֵּי הָעֶגֶל בֵּין קַרְנָיו. אָמַר לָהֶם יוֹחָנָן כֹּהֶן גָּדוֹל עַד מָתַי אַתֶּם מַאֲכִילִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ טְרֵיפוֹת. וְעָמַד וְעָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה טַבָּעוֹת עָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת רְחָבוֹת מִלְּמַטָּן וְצָרוֹת מִלְּמַעֲלָן.
Traduction
Il blâma, est-il dit aussi, ceux qui frappaient, c.-à-d. ceux qui tuaient les veaux par un coup donné entre les cornes, et il leur disait:jusqu’à quand ferez-vous consumer sur l’autel des animaux défectueux? Sur ce, il érigea à leur usage des anneaux. Selon R. Aba au nom de R. Juda, il fit des anneaux larges du bas et rétrécis du haut (s’adaptant au cou des animaux à sacrifier).
Pnei Moshe non traduit
נבילות. לאו דוקא דהא שחיט להו אלא טריפות דשמא ניקב קרום של מוח:
רחבות מלמטן וכו'. כמדת הצוואר להכניס צוארי הבהמה לתוכן ואז צוארי הבהמה שהוא רחב מלמעלה הוא למטה ואת שהוא צר מלמטה הוא למעלה כמדת הטבעות:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי שֶׁהֶעֱמִיד זוּגוֹת.
Traduction
Jusqu’à lui, est-il dit, le marteau battait à Jérusalem, c.-à-d. jusqu’au commencement de sa vie (non jusqu’à la fin); et sous son autorité personne n’avait besoin de prendre des informations sur les denrées douteuses, parce qu’il avait institué le double pouvoir des couples autoritaires (le Nassi et le chef du tribunal).
Pnei Moshe non traduit
עד ימיו וכו'. ומפרש עד תחלת ימיו לפי שמיד כשעמד ביטל וכל ימיו לא היה פטיש מכה וזה כמ''ד שכל התקנות הן לשבח ולקמן פליג עלה:
שהעמיד זוגות. ממונים על כך להשגיח בדבר כך פירשתי בפ' בתרא דסוטה והנכון לפרש שהעמיד זוגות שבימיו ועל ידו עמדו הזוגות כדתנינן בפ''ק דאבות דחשיב דורות הקבלה שמעון הצדיק וכו' אנטיגנוס איש סוכו אחריו ואח''כ קחשיב זוגות יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קיבלו ממנו וכו' ולפי שיוחנן כ''ג שימש בכהונה גדולה אחר שמעון הצדיק וא''כ היה בימי אנטיגנוס והוא העמיד הזוגות שהתחילו להיות אח''כ לראשי הדור ועל ידו ועל ידיהם נתפשטה התקנה בענין מה שצריך להפריש בדמאי ולא היה אדם צריך לשאול על הדמאי כדפרישית במתני':
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה מֵהֶן לִגְנַאי וּמֵהֶן לְשֶׁבַח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. רִבִּי חִזְקִיַּה רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַעֲשֵׂר נַעֲשֶׂה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שְׁלִישׁ לְמַכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִיָּה וּשְׁלִישׁ לָאוֹצָר וּשְׁלִישׁ לָעֲנִייִם וְלַחֲבֵירִים שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מָן דַּהֲוָה סְלִיק לְמֵדִין בִּירוּשָׁלֵם עַד דִּתְלָת אִיגְרָן הֲוָה יְהָב מִדִּידֵיהּ מִכָּן וְאֵילָךְ מִשֶּׁלָּאוֹצָר. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן פְּחוֹרָה וִיהוּדָה בֶּן פְּטִירָה הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתוֹ בִזְרוֹעַ וְהָיָה סִפֵּיקָן בְּיָדָן לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה. וְהֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹ לִגְנַאי. וְאֶת הַמְּעוֹרְרִין לְשֶׁבַח. וְאֶת הַנּוֹקְפִין לְשֶׁבַח.
Traduction
Selon R. Josué b. Levi, une partie de la Mishna est dite en défaveur de la mémoire du grand prêtre invoqué, une autre partie est dite à son avantage; car R. Yossé dit au nom de R. Tanhum b. Hiya, R. Hiskia, R. Eliézer bar R. Yossé, au nom de R. Josué b. Levi: en principe, on divisait la dîme en 3 parties, 1/3 pour les parents des cohanim et des lévites, 1/3 pour le trésor sacré, 1/3 aux pauvres ou compagnons nécessiteux se trouvant à Jérusalem. R. Yossé bar R. Aboun dit: les étudiants disparaissaient peu à peu de Jérusalem, jusqu’à ce qu’un certain revenu leur était assigné sur les propres biens de ce rabbin; plus tard, le trésor les entretint. Lorsque Eléazar et Juda b. Pahora survinrent, ils allèrent dans les granges enlever les dîmes avec violence, au lieu d’attendre que les propriétaires les remettent, et dans le doute si cela se passait de même partout, le grand prêtre qui aurait dû leur interdire ces violences, ne le fit pas, et se contenta d’abolir le récit de la confession (parce qu’on ne pouvait plus déclarer avoir donné la dîme aux lévites, ceux-ci l’ayant enlevée de force). C’est seulement à son avantage que l’on rappelle la suppression de ceux qui excitent et de ceux qui frappent.
Pnei Moshe non traduit
מילתי' דריב''ל אמרה וכו'. כדמפרש לקמן ופליג אהא דלעיל דאמרו שכל התקנות היו לשבח:
בראשונה היה מעשר וכו'. וזה לאחר שתיקן עזרא לשכות בית האוצר לתת שם המעשרות והיו נותנים מהן לכהנים וללוים ולעניים כדכתיב בנחמיה והיה הכהן בן אהרן עם הלוים וגו' אל הלשכות לבית האוצר כי אל הלשכות יביאו בני ישראל וגו' וכן הוא אומר במלאכי הביאו וגו' אל בית האוצר ומלאכי זה עזרא וריב''ל לטעמיה דס''ל דנותנין המעשר אף לכהנים כדקאמר לעיל בה''ה עאל וסייע לכהני וכו'. וכן אף לעניי ישראל דקיי''ל מעשר ראשון מותר לזרים וקאמר דכך היו נוהגין בראשונה שהיה המעשר נתחלק לג' חלקים שליש היה נותן למכירי כהונה ולויה שלו ושליש לבית האוצר כדמפרש לקמן מה היו עושין בו ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים כדקאמר לעיל שכך מצינו בחזקיהו שאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' ודריש מכאן שאף לת''ח נותנין מן המעשר:
מאן דהוה סליק למידן בירושלים. שהיה לו איזה תביעה על חבירו ועלה לירושלים להזמינו לפני ב''ד הגדול לדון:
עד תלת איגרן. הן שלש פיתקות דאזמנתא ששולחין אחר המסרב לבא ואלו הג' פתקות היה משלם התובע השכר משלו ומכאן ואילך אם היה עוד הבע''ד מסרב מלבוא היו משלחין ההוצאות משל האוצר. ובפרק בתרא דסוטה פירשתי לזה בענין אחר מפני שהיה קשה לי לפרש כן דהא בהדיא אמרו בפרק הכותב וכן בפ''ז דשבועות גבי ההוא דאלכסא אנן משלחין תלת איגרין אין אתא הא טבאות ואילא אנן מחליטין נכסייא וא''כ משמע דלא משלחין אלא תלת איגרין ותו לא ומאי האי דקאמר מכאן ואילך וכו' ומ''מ הפי' הזה הוא עיקר די''ל דאף דאין משלחין אחריו יותר אעפ''כ ההוצאות שצריכין על החלטת נכסייא כגון הכתיבה וכיוצא בזה על זה קאמר מכאן ואילך משל אוצר דהפקר ב''ד הפקר ועוד כשהמסרב הוכרח אח''כ לשלם ההוצאות שגרם בסירובו היו מחזירין להאוצר:
משבא אלעזר בן פחורה וכו'. והיו בעלי אגרופין ובעלי זרוע והיה סיפוק ביד יוחנן כ''ג וסייעתו למחות בידן ולא מיחו וא''כ זה לגנאי וכן מה שהעביר הודיית המעשר זו לגנאי וכדאמרן דריב''ל ס''ל דאפילו מה שעשו והפרישו המעשר ראשון ונתנו להכהנים כדין עשו וא''כ למה ביטל להודיית המעשר:
את המעוררין וכו'. אלו שהן לשבח ועד ימיו וכו' כדלעיל:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. רִבִּי חֲסִידָא שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מִסְתַּבְּרָא עַד סוֹף יָמָיו. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Traduction
Le marteau battait à Jérusalem jusqu’à lui, jusqu’au commencement de son règne. Mais, demanda R. Hisda à R. Hiskia: n’a-t-on pas voulu dire par là jusqu’à la fin de sa vie? En effet, répondit-il, c’est aussi mon avis.
Pnei Moshe non traduit
לא מסתברא עד סוף ימיו. כלומר וכי לא מסתברא לומר דזה ג''כ שלא לשבח מדקאמר עד ימיו וכו' ולא קאמר ובימיו לא היה הפטיש מכה בירושלים כדקאמר גבי תקנת דמאי משמע דכל ימיו היה ג''כ הפטיש מכה אלא שבסוף ימיו הוא שתיקן את זה:
דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּמַאי דָּמִי תִיקֵּן. דָּמִי לֹא תִיקֵּן.
Traduction
Quant aux denrées douteuses citées dans la Mishna, selon R. Yossé au nom de R. Abahou, ou R. Hiskia au nom de R. Juda b. Pazi, Demaï signifie: On peut aussi bien supposer que le blé a été libéré en le rédimant, qu’admettre d’autre part qu’il n’a pas été libéré.
Pnei Moshe non traduit
דמאי. מה זה הלשון דמאי ומפרש ר''י וכו' דמאי הוא דמי דמי תיקן ודמי לא תיקן וכך הוא בסוטה שם וכלומר דספק הוא אם תיקן אותו המוכר או אם לא תיקן והיינו דא מאי:
הדרן עלך כרם רבעי וסליקא לה מסכת מעשר שגי בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source