Vayedaber

הלכה: שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן יְהֵא שֵׁינִי לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימָר חוּלִין.

משנה: כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִין הֲרֵי אֵילּוֹ חוּלִין וַאֲפִילוּ דֵינָרֵי זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְּתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו 26b מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶשׂ הוּא חוּלִין וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוּא קָרְבָּן וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ חוּלִין. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חוּלִין בְּקָרְבָּן. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קוֹ''ף קָרְבָּן מֵ''ם מַעֲשֵׂר דַּלֵּי''ת דְּמַאי טֵי''ת טֵבֵל. תָּ''יו תְּרוּמָה שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין תָּי''ו תַּחַת תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכוּלָּן שְׁמוֹת אָדָם הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת וְכָתוּב עָלֶיהֵ תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֵישְׁתְּקַד הָֽיְתָה מְלֵיאָה פֵירוֹת תְּרוּמָה וּפִינָּהּ. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין. הֲרֵי שָׁם מְנָה וּמָצָא מָאתַיִם הַשְּׁאָר חוּלִין. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַכֹּל מַעֲשֵׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאתים. אם אמר הרי שם מאתים מעשר ומצא מנה כל המנה הוא מעשר ולא אמרינן דהמעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה ניטל ומנה מונח ומתני' רבי היא דהכי תני בתוספתא ומייתי לה בגמרא דסבירא ליה במאתים ומצא מנה דאמרינן מנה מונח מנה מוטל אבל לדברי חכמים דהתוספתא הכל חולין והלכה כחכמים:

הרי שם מנה. אם אמר לו כך תמצא שם מנה מעשר ומצא מאתים השאר המנה השני חולין ולא אמרינן דכל המעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה מעשר ומנה חולין:

מתני' האומר לבנו מעשר שני בזוית זו וכו' הרי אלו חולין. ולא אמרינן דהן מעשר שני ונפנו מזוית לזוית אלא אמרינן דהמעשר שני ניטל ואלו הן חולין:

כולן שמות בני אדם הן. ונרשם האות של ראשי השמות כגון ק' קהת ד' דניאל. ט' טוביה מ' מיכאל ת' תנחום וכיוצא בזה והכל מה שבתוכו חולין:

אמר ר' יוסי. ולא עוד אלא אפי' מצא חבית והיא מלאה פירות וכתוב עליה תרומה כמשמעה אעפ''כ הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ממנה ושכח למחוק הסימן וחכמים סברי דשמא פינה לא אמרינן דאי איתא היה נזהר למחוק הסימן ואין הלכה כר' יוסי לא בהא ולא בהא:

מתני' כל המעות הנמצאין בירושלים הרי אלו חולין. אפי' דינרי זהב עם הכסף ועם מעות הנחשת כדקאמר בגמרא דמהו דתימא מכיון שאין דרך בני אדם לעשות כן לערבן אלו עם אלו נאמר שיהא מעשר שני שלפעמים חיללו על הזהב ולפעמים חיללו על הכסף ועל המעות והביאן כך לירושלים קמ''ל דאפ''ה אין חוששין ודוקא בנמצא בשאר ימות השנה אבל בנמצא בשעת הרגל הכל מעשר דהכל מביאין עמהן מעות מעשר להוציאן בירושלים:

מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. דלסימן שהן מעות מעשר נתן החרס. בתוכן ולא אמרינן שמא הן חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה המעשר נתון בתוכו וכתב עליו מעשר:

המוצא כלי וכתוב עליו קרבן ר' יהודה אומר הוא חולין. שאין מדרך להקדיש חרס לבדק הבית ועל שם מה שבתוכו נכתב דמה שבתוכו הוא קרבן לבדק הבית ואם היה של מתכת הוא קרבן לבדק הבית ומה שבתוכו חולין:

אמרו לו חכמים אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן. אלא אם הוא של מתכת הכל הוא קרבן אבל אם הוא של חרס לא פליגי חכמים אדר' יהודה והלכה כחכמים:

גמ' שלא תאמר וכו'. ארישא כל המעות הנמצאין קאי וכדפרישית במתני' לפום כן צריך לאשמועינן שהן חולין וטעמא הואיל ושווקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום לא חיישינן שנשארו מן הרגל כ''א בשעת הרגל הוא מעשר:

מתני' המוצא כלי וכתוב עליו קוף. הוא סימן למה שבתוכו הוא קרבן להקדש ואם מ''ם הוא מעשר וכו' שבשעת הסכנה שגזרו על המצות היו נוהגין לעשות סימנים כאלו:

תַּנֵּי אָלֶ''ף דַּלֶּ''ת חֵי''ת טֵי''ת רֵי''שׁ מֶ''ם תָּי''ו תְּרוּמָה. אָלֶ''ף קַדְמִיתָא. דַּלֶּ''ת דְּמַאי. חֵי''ת חֶלְבּוֹ. טֵי''ת טוּבוֹ. רֵי''שׁ רֵאשִׁית. מֶ''ם מַעֲשֵׂר. תָּי''ו תְּרוּמָה. בֵּי שִׁין שֵׁינִי. פֵּי שִׁין שֵׁינִי. יוּ''ד מֶ''ם מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר עִיר פֻּרְקוֹן. לְשֵׁם יוֹסֵי לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לַעֲלוֹת לְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלֵם חוּלִין אֲנִי אוֹמֵר סִיבּוֹלֵיה עָשׂוּ בֵינֵיהוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מעשר וכו'. ה''ג בתוספתא שם לקמן מעשר עוד פרקון לשם יוסי ולשם שמעון לעלות לאכלן בירושלים הרי אלו חולין. ומפרש טעמא מאי משום שאני אומר סיבוליה עשו ביניהן. סיבוליה הוא עצת השותפין כמו סיבולת דפ''ז דפסחים וכלומר שנתנו עצה ביניהן לכתוב כך כדי שלא יגעו בהן ולדברי ר' יוסי הוא דאינו חושש לסימן:

יו''ד מ''ם מעשר. כדאמרן:

בישון שני פישון שני. בתוספתא גריס פ''א שי''ן ה''ז שני והיינו דמפרש לה הכא הפ' או הב' הוא סימן למעשר שני כמו שכתוב בישון או פישון וכלומר מלשון פישה וריבוי שאחר שמפרישין הראשון מוסיפין ומפרישין להשני והשי''ן הוא בעצמו סימן לשני:

חי''ת על שם חלבו. שהיא התרומה דכתיב בה מכל חלבו תרימו וכן טי''ת הוא טובו דכעין חלבו הוא רי''ש הוא ראשית שכך נקראת תרומה ראשית מ''ם מעשר תי''ו תרומה לא גריס הכי בתוספתא אלא תי''ו תרומה יו''ד מ''ם הרי זה מעשר כלומר או שכתוב יו''ד הוא מעשר שהוא אחד מעשרה או שכתוב מ''ם ה''ז מעשר:

גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ה אל''ף דל''ת חי''ת טי''ת רי''ש תי''ו ה''ז תרומה ומפרש לה הש''ס מ''ט אמרינן על כל הסימנין הללו שהוא תרומה משום דאל''ף הוא סימן לקדמיתא שהתרומה היא הראשונה קודם להמעשרות דל''ת דמאי אע''פ שבדמאי עצמו א''צ להפריש התרומה מ''מ טעמא הויא משום דלא נחשדו ע''ה על תרומה גדולה וא''כ זה הוא לסימן שאף כאן הוא תרומה שהופרשה אף ממי שפירותיו דמאי הן:

עַד כְּדוֹן חֲדָשׁוֹת. יְשָׁנוֹת אֲנִי אוֹמֵר אֶתְמוֹל הָֽיְתָה מְלֵיאָה תְרוּמָה וּפִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן שׁוּתָפִין בְּגַרְבִּיָּה. כַּד דָּמַךְ רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי יוֹסֵי כָּל גְּרָב דִּכְתִיב בּוֹ רִבִּי יוֹנָה דִּידִי. אָמַר לֵיהּ אֶשְׁתְּקַד הֲוָה דִידָךְ אֵישְׁתְּדָא דִידִי. מָצָא בִמְגוּפָתוֹ הֲרֵי הוּא כָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מצא במגופתו והרי הוא כתוב עליו מעשר ה''ז מעשר. דברי רבי יוסי בתוספתא הן דגריס שם ומודה רבי יוסי שאם כתוב בחרס ונתון על גבי חבית בנייר ונתון על פי עיגול אם תרומה ה''ז תרומה ואם מעשר ה''ז מעשר ומפרש הש''ס לטעמא נתחלפו לו כלומר אע''פ שאין מדרך ליתן חרס ע''פ החבית ונייר ע''פ עיגול של דבילה אלא איפכא הנייר ע''פ חבית והחרס ע''פ העיגול אני אומר שמא נתחלפו לו ובהא מודה ר' יוסי דאם הוא פינה בודאי היה לוקח הסימן מעל החבית ומעל העיגול דאין זו טירחא אלא מדשביק להו ה''ז תרומה או מעשר:

כהדא דר' יונה ור'. יוסי גרסינן. דהוון שותפין בגרביה דחמרא וכד דמך ר' יונה אמר ר' מנא לר' יוסי כל גרב דכתיב ביה ר' יונה לסימן דידי הוא וא''ל ר' יוסי אשתקד הוה דידך ואישתרא כמו השתא הרי הוא דידי וזהו כר' יוסי התנא דמתני':

עד כדון חדשות וכו'. טעות הוא וכצ''ל עד כדון ישנות חדשות. ואדברי ר' יוסי דמתניתין קאי דאמר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ועד כאן אם באותיות ישנות דאיכא למיתלי באשתקד חדשות מאי איכא למימר וקאמר דאפילו כן אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה:

חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַאי לְבוּשׁ חַד כְּלִיל דְּזַיִת. אֲמַר לֵיהּ דְּאַתְּ מִתְרוֹמְמָא. לְבָתָר יוֹמִין אֲתָא חָד חוֹרָן אָמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַאי לְבִישׁ כְּלִילָא דְּזַיִת. אָמַר לֵיהּ דְּאַתְּ מַלְקֵי. אָמַר לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא אָֽמְרָת דְּאַתְּ מִתְרוֹמְמָא וְלִי אָֽמְרָת דְּאַתְּ מַלְקֵי. אָמַר לֵיהּ הַהוּא הֲוָה בִּנְצִיָּא וְאַתְּ בְּחַבָּטִיָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כליל דזית. עטרה של זית וא''ל דאתה עתיד להתרומם לבתר יומין ובא איש אחר ושאל לו שראה ג''כ כחלום הזה שהוא לבוש בעטרה של זית והשיב לו דסופך ללקות ושאל לו מפני מה אמרת לזה שעתיד להתרומם ולי אמרת דאת מלקי והשיב לוההוא גברא הוה חזי הזית בנציא בשעה שעלתה ניצו וכך אמר לו וזה הוא רמז שעתיד להתגדל כזה הזית שהוא בניצו ועומד להתגדל אבל אתה אמרת לי שראית הזית בחבטיא בשעה שחובטין אותו לפיכך אמרתי לך דאת מלקי:

חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַי מִתַמַר לִי אֵיזִיל לְקַפּוֹדָקִיָּא וְאַתְּ מַשְׁכַּח מִדְלָא דְאָבוּךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲזַל אָבוֹי דְּהוּא גַבְרָא לְקַפּוֹדָקִיָּא מִן יוֹמוֹי אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ אֵיזִיל מֲנִי עֶשֶׂר שׁוּרִייָן גַּו בֵּייתֵיךְ וְאַתְּ מַשְׁכַּח מִידְלָא דְאָבוּךְ קַפָּא דקוריא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קפא דקוריא. כלומר קפודקיא הוא רמז לקפא דקורות:

חמית בחלמאי. שאמרו לי לך לקפודקיא ותמצא מידלא הן הנכסים של אביך שהן שם וא''ל ר' יוסי הלך אביך לקפודקיא מימיו וא''ל לא וא''ל זיל חשוב ותמנה עשר קורות בתוך ביתך ותמצא הנכסים של אביך שהצניעם שם:

הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטָעֵר עַל מָעוֹתָיו שֶׁלָּאָבִיו. נִרְאֶה לוֹ בַחֲלוֹם כָּךְ וְכָךְ הֵם וּבִמְקוֹם פְּלוֹנִי הֵם. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רַבָּנִין אָֽמְרִין דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מִצְטָעֵר וַחֲמִי וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא בְּהוּא דְלֹא מִצְטָעֵר וַחֲמִי. בְּרַם הָכָא כְּמַה דְבַר נַשׁ הֲוֵי הוּא חֲלִים. אָמַר רִבִּי אָבִין מָאן דַּעֲבַד יְאוּת עֲבַד כְּרִבִּי יוֹסֵי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאן דעביד יאות. הרוצה לעשות ולהתנהג יפה יעשה כהאי דר' יוסי דאין לסמוך על החלום שנראה לו ממה שהיה חושב ביום. ואיידי דאיירי בענינא דחלומות מייתי להאי דלקמן:

אמר ר' יוסי. דהוא גופיה טעמא דלא מיסתברא לסמוך על כך דלא בהוא דלא מצטער וחמי כלומר אלא בההוא דלא היה מצטער ולא היה חושב מזה כלום והיה נראה לו בחלום כך וכך אפשר שהוא אמת אבל הכא שהיה מצטער וחושב על כך אורחא הוא דכמה דבר נש הוי הוא חלם כמו שהאדם הוא במחשבה כך נראה לו בחלום ולפיכך אין זה כלום:

מצטער וחמי ואת אמר הכין. בתמיה הלא נראין הדברים שכך הוא שלפי שהיה מצטער עליהן בא אביו ונראה לו בחלום לומר לו א''כ האמת הוא כן:

הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו. של מע''ש היכן הם ונראה לו בחלום וכו' ותוספתא היא בפ''ה:

נִתְחַלְּפוּ לוֹ. 27a תַּמָּן תַּנִּינָן זִימֵּן שְׁחוֹרִין וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא דְּרִבִּי הִיא. דְּתַנֵּי מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַמְּנָה נוּטָּל דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חוּלִין. חָזַר וְאָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא בְגוֹזָלִין שֶׁדַּרְכָּן לִפְרוֹחַ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הִיא הַדָּבָר בְּגוֹזָלִין הִיא הַדָּבָר בְּבֵצִים. הֲוֵי דְּרִבִּי הִיא. תַּמָּן הוּא הִנִּיחַ הוּא מָצָא בְּרַם הָכָא אָבִיו הִנִּיחַ אָבִיו מָצָא. רִבִּי בּוּן בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּהָדָא דְּרִבִּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורי ר' בא בר זבדא. במעשר שני כהדא דרבי. דאמרינן מנה מונח מנה מוטל וכסתמא דמתני' ושאני במתני' דביצה וכדאמרן:

תמן הוא הניח הוא מצא ברם הכא אביו הניח ובנו מצא. כצ''ל וכך הוא בביצה שם. כלומר דלעולם אימא לך דמתניתין דביצה כד''ה אתיא ואפילו רבנן מודו דאמרינן הנשארים הן הן הראשונים שהזמין ואחד מהן נשמט או נאבד ולפיכך הוא הדבר בגוזלות והוא הדבר בביצים משום דהתם הוא הניח אותם והוא מצא עכשוו שנים ומהיכי תיתי נימא דניטלו דאם היה נוטל היה נוטל את כולן אבל הכא אביו הוא שהניח ובנו הוא שמצא הלכך אמרינן אביו בעצמו הוא שנטלן אח''כ ושכח מלומר לבנו וא''כ אלו שנמצאו הכל חולין ורבי ס''ל דאי איתא שאביו הטלן אח''כ היה אומר לבנו ובהאי סברא הוא דפליגי הכא:

והתני רבי חלפתא. דאין חילוק בדינא דמתניתין דביצה בין הניח וזימן גוזלות ובין הניח וזימן ביצים דאם הניח שלשה ביצים ומצא שנים מותרין ולא חיישינן דשמא אחריני נינהו ונולדו ביום טוב והשתא על כרחך דטעמא לאו משום דעשוין לפרוח דלא שייכא בביצים הוי על כרחך דמתניתין דביצה דרבי הוא:

חזר ואמר. דלא היא אלא מתני' דביצה איכא לאוקמי כדברי הכל דשנייא הוא בגוזלין שדרכן לדדות ולפרוח והלכך אפי' לרבנן תלינן דהאחד הלך והשנים נשארו אבל הכא דהמעות ניטלין הן הלכך אמרינן דהכל ניטל והני אחריני וחולין הן:

המנה ניטל. כלומר מנה אחת ניטל ונשאר מנה מעשר מונח וכדסתמא דמתני. הכא וחכמים אומרים הכל חולין דאמרינן כל המעשר ניטל והני מעות אחריני נינהו וא''כ מתניתין דביצה נמי כרבי היא דאזלא:

דרבי היא. מתני' דביצה דתני בתוספתא פ''ה דרבי ורבנן פליגי בדינא דמתניתין דהכא במאתים ומצא מנה:

שלשה ומצא שנים מותרין. דאמרינן חד מינייהו אזיל לעלמא והני אינהו דאזמינהו נינהו:

גמ' תמן תנינן. בפ''ק דביצה וגרסינן שם נמי להסוגיא זימן שחורים בעי''ט ולמחר מצא לבנים במקום השחורים והשחורים מצא במקום הלבנים שזימן וכן שנים ומצא שלשה הרי אלו אסורין דאמרינן הני אחריני נינהו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source