Vayedaber

Ma'asser Cheni

Daf 17a

אָֽמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁיִּיפָדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵיאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. אַף פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן כֵּן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית 17a שַׁמַּי לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. תֹּאמְרוּ בְּפֵירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל אַף פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן יָכוֹל הוּא לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. וְכִי סַלֵּי תְאֵינִים וַעֲנָבִים לַאֲכִילָה שֶׁמָּא אֵין יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. הָדָא אָמַר סַלֵּי תְאֵינִים לַאֲכִילָה וְסַלֵּי עֲנָבִים לַאֲכִילָה גְּמַר מְלָאכָה הֵן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר. תֹּאמְרוּ בְּפֵירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר. הָדָא פָֽשְׁטָא שְׁאֵילָה.

Traduction

Voici le raisonnement qu’Hillel oppose à Shammaï: ne reconnaissez-vous pas comme nous que, pour les fruits dont les travaux préparatoires ne sont pas achevés, on peut racheter leur part de 2e dîme, puis les consommer n’importe où (100)Pourquoi n'est-ce pas de même dans la Mishna?? -C’est différent, répond Shammaï, les fruits inachevés peuvent être abandonnés et, par cet acte, soustraits à l’obligation des dîmes, tandis que les fruits aux travaux préparatoires achevés ne peuvent plus être ni abandonnés, ni soustraits aux devoirs. Quant à cela, objecte Hillel, il arrive que des fruits même achevés peuvent être abandonnés, comme p. ex. des paniers de raisins ou de figues destinés à la consommation et (par suite) achevés. A cela Shammaï objecte: il est bien vrai, selon vous, que pour les fruits dont les travaux préparatoires ne sont pas achevés, on peut les libérer en prélevant pour eux la 2e dîme d’ailleurs; accorder donc que pour les fruits tout préparés, on ne peut pas la prélever d’ailleurs. Ainsi se trouve résolue l’objection posée plus haut par Zeira (que l’enceinte Jérusalémite englobe les produits pour les soumettre aux droits).

Pnei Moshe non traduit

אמרו ב''ה לב''ש. תוספתא הוא בפרק שני ואדברי ר' שמעון בן יהודה גריס לה דקאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה ויאכל בכל מקום ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן וכו' כדקתני במתני' ובתוספתא הגי' משובשת והגי' דהכא עיקרית. אמרו להן ב''ה לב''ש אין אתם מודים לנו בפירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מע''ש שלהן ויאכל בכל מקום דהא לר''ש בן יהודה לא נחלקו בכך:

אף פירות שנגמרה מלאכתן כן. כלומר ומאי שנא דפלגיתו בפירות שנגמרה מלאכתן תאמרו אף בהן כן:

אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן. שאין בהן תורת קליטת מחיצה היינו טעמא לפי שהוא יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות לגמרי כדי הפקר ולא יהא שייך בהן קליטת מחיצה הלכך אפי' לא הפקירן מקילינן בהו ואין המחיצה קולטת אותן תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן וחל עליהן חיוב מעשרות ואינו יכול להפקירן הלכך בדין הוא שיקלטו אותן מחיצות:

אמרו להן ב''ה. על דבר זה ג''כ חולקים אנו שאף בפירות שנגמרה מלאכתן יכול להפקירן כדי לפוטרן מן המעשרות דהרי סלי תאנים וענבים לאכילה יוכיחו וכי סלי תאנים וענבים שהן לאכילה שמא אין יכול להפקירן לפוטרן מן המעשרות בתמיה אף אנו נאמר בפירות שנגמרה מלאכתן שיכול הוא להפקירן מקודם שיפריש כדי לפוטרן מן המעשרות:

הדא אמרה סלי תאנים לאכילה וכו' גמר מלאכה הן. דהא ילפי ב''ה מהן שיכול להפקיר אף לפירות שנגמרה מלאכתן ומתני' דקתני לגת ולמוקצה בדוקא קתני כדלעיל:

אמרו להן ב''ש לב''ה. חזרו והשיבו להן תשובה אחרת לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאין בהן תורת קליטת מחיצה לפי שהוא יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר שהרי עדיין לא חלה עליהן חיוב מעשרות כדין פירות שלא נגמרה מלאכתן ויכול הוא להפריש עליהן מעשר שני מפירות שלא נכנסו לירושלים ולא יבואו פירות אלו שנכנסו לחיוב מעשר שני תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן שאינו יכול להפריש עליהן מעשר שני ממקום אחר לפי שכבר תפסתו מחיצה למעשר שני שבהן וצריך הוא לאכלו בירושלים:

הדא פשטה שאילה א''ר זעירא. אותה הבעיא דאמר ר''ז לעיל שנסתפק אם נפטר במעשר שני שהפריש עליו ממקום אחר או לא ומהדא דאמרן נפשטה אותה שאילה דהא מיהת בפירות שנגמרה מלאכתן אמרי ב''ש בפשיטות דאינו יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר ולא השיבו להן ב''ה כלום בדבר זה:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָלוּ לִירוּשָׁלֵם נִתְמַנֵּי לָהֶן פֵּירוֹת וּבִקְשׁוּ לִפְדּוֹתָן בִּגְבוּלִין. אָמַר לוֹן חַד סַבָּא אֲבוּכוֹן לָא הֲווֹן עָֽבְדִין כֵּן אֶלָּא מַפְקָ(ר)ן חוּץ לַחוֹמָה וּפוֹדִין אוֹתָן שָׁם. סַבְתָּא הֲוָות סָֽבְרָה מֵימַר רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. וְאִילֵּין רַבָּנִין הֲווֹן סָֽבְרִין מֵימַר אֵין רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. סַבְתָּא הֲוָות סָֽבְרָה מֵימוֹר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְאִילֵּין רַבָּנִין הֲווֹן סָֽבְרִין מֵימוֹר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי פִינְחָס מְסָאֵב לָהּ וּפָדֵי לָהּ דּוּ חָשַׁשׁ לְדֵין וּלְדֵין.

Traduction

Lorsque R. Hanina, R. Jonathan, et R. Josué b. Levi montèrent à Jérusalem, il se trouve qu’ils avaient des fruits aux limites palestiniennes qu’ils voulaient racheter (pour en manger le montant dans la ville sainte). Un vieillard leur dit: ce n’est pas ainsi qu’agissaient vos pères; ils les sortaient hors de l’enceinte et les rachetaient là (ne pouvant les racheter à l’intérieur). Ce vieillard supposait que l’on considère encore les murs de Jérusalem comme s’ils étaient debout (ce qui justifie la défense du rachat); tandis que les autres rabbins n’étaient pas de cet avis. Ce vieillard partageait l’avis de R. Eliézer (disant que l’antique sainteté est toujours maintenue); tandis que les autres rabbins adoptent l’avis de R. Josué (101)Il n'admet plus de sainteté depuis que le temple est détruit, mais l'obligation du rachat. R. Pinhas rendait les produits impurs puis les rachetait forcément, car il partageait les 2 avis précités (et, ne sachant lequel suivre, il échappait à l’embarras par le rachat forcé);

Pnei Moshe non traduit

רבי חנינא וכו' עלו לירושלים. ולאחר החורבן היה זה ולפיכך אותן הפירות של מעשר שני שנזדמנו להם שם בקשו לפדותן בגבולין דקסברי דאין דין קליטת מחיצות בזמן הזה:

אבוכון לא הוין עבדין כן. להוציאן בידים להדיא אלא מפקרן חוץ לחומה כלומר שמשליכן כלאחר יד חוץ לחומת ירושלים ופודין אותן שם:

סבתא הות סברה מימר. כלומר דהש''ס מפרש במאי דפליגי דסברא דהאי סבא שאמר להם כן משום דסבר מימר רואין את המחיצות של ירושלים אע''פ שחרבו בזמן הזה כאלו הן עולות וקיימות ומחמירין בקליטת מחיצות לפיכך הקפיד עליהן על שהוציאו הפירות להדיא לחוץ כדי לפדותן ואילין רבנין שהיו עושין כן משום דקסברי אין רואין את המחיצות בזמן הזה כאלו הן עולות דכיון שחרבו חרבו ואין קולטות עכשיו:

סבתא הוות סברה מימר. כלומר ועוד פליגי נמי בהא דסברת הסבא הזה לומר כר''א דס''ל קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ואילין רבנן סברין מימר כר' יהושע והיינו כתנא דברייתא דס''ל לא קדשה לעתיד לבוא ולא כהאי מתני' דפ''ח דעדיות והיותר נכון לומר דנתחלפו התיבות וצ''ל סבתא הוות סברה מימר כר' יהושע ואילין רבנין סברין מימר כר''א והיינו כהאי מתני' דשלהי עדיות:

ר' פנחס מסאב לה ופדי לה. כלומר היה מטמא לפירות מע''ש שנכנסו לירושלים בזמן הזה ואח''כ פדה אותן משום דהוא חשש לדו ולדין לזה ולזה דילמא הלכה כדברי זה או כדברי זה ולפיכך עשה כן דבזה יוצא לד''ה שהרי אפי' בזמן המקדש פודין למע''ש שנטמא אף בירושלים:

Ma'asser Cheni

Daf 17b

משנה: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ אוֹ עוֹמֵד לַחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל כְּלִפְנִים וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ לַחוּץ. הַלְּשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחוֹל תּוֹכָן חוֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קוֹדֶשׁ בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חוֹל. בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּבַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן כְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ. כְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל.

Traduction

Lorsqu’un arbre planté à l’intérieur du mur Jérusalémite penche au dehors, ou s’il est planté au dehors et qu’il penche vers l’intérieur, ce qui est vis-à-vis de la muraille vers l’intérieur fait partie de la ville (et il faut y manger la 2e dîme, non susceptible de rachat); si c’est vis-à-vis de la muraille vers l’extérieur, la plantation est considérée comme externe (102)Mishna, (Makot 2, 7), fin. Quant au pressoir dont l’entrée est à l’intérieur et la cavité au dehors, ou dont l’entrée est au dehors et la cavité à l’intérieur (103)Cf. ci-dessus, (Maasserot 3, 10), il faut, selon Shammaï, tout considérer comme intérieur (y manger la 2e dîme non susceptible de rachat); selon Hillel, on établit la même distinction qu’au cas précédent: ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’intérieure fait partie de la ville, ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’extérieur est considéré comme externe (est libre). Reprise. Pour les cellules construites sur le parvis du temple (partie sacrée) et ouvertes sur le profane (montagne), l’intérieur conforme à la porte sera profane et le toit au niveau du Temple sera sacré (106)''Sous le rapport des sacrifices sacrés secondaires et de la consommation des saintetés supérieures. Cf. Babli, Pessahim 86a; Yoma 25a; Zevahim 56a''. Si elles sont construites sur la partie profane et ouvertes vers la partie sacrée, l’intérieur est traité de sacré et le toit sera profane. Si elles sont construites à moitié sur la partie profane et à moitié sur la partie sacrée et que leur ouverture est dans les mêmes conditions, on tient compte de leur situation pour l’intérieur et le toit: la partie sise vis-à-vis le sacré l’est aussi, et la partie tournée vers le profane l’est également.

Pnei Moshe non traduit

מתנ' אילן שהוא עומד בפנים. מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ לחומה או איפכא הרי הנוף הזה הולכין בו להחמיר כדתנן לעיל בסוף פ''ג דמעשרות ובירושלים הכל הולך אחר הנוף וכדפרישית שם דאף אחר הנוף קאמר ולהחמיר והיינו דלענין פדייה היכא שהאילן עומד בפנים ונופו נוטה לחוץ כי היכי דבעיקרו לא מצי פריק ליה ה''נ בנופו לא מצי פריק ליה דאמרינן שדי נופו בתר עיקרו והוי כאלו נכנס לירושלים ואין פודין מע''ש טהור בירושלים והיכא דהאילן עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים אמרינן שדי עיקרו בתר נופו ולא מצי פריק ליה אפי' בעיקרו וזהו הכל לענין פדייה דוקא אבל לענין אכילה לעולם אסור לו לאכול בחוץ ואפי' באילן העומד בפנים ונופו נוטה לחוץ אסור לו לאכול תחת הנוף דלא אמרינן שדי כלל לענין אכילה והיינו דתנינן הכא מכנגד החומה ולפנים וכו' כלומר דמכנגד החומה ולפנים הכל הוא כלפנים בין הנוף ובין העיקר ואוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין תחת הנוף אפי' היכא דעיקרו מבפנים וכדאמרן וכן אין פודין תחת הנוף דלענין פדייה אמרינן שדי נוף בתר עיקר היכא דהוא לחומרא וטעמא דמילתא משום דהולכין להחמיר בכל גווני דאיכא חומרא:

בתי הבדים. שעושין בהן השמן ורגילין היו לעשות אותן בצד חומות העיר שפתחיה לפנים מן חומת ירושלים והחלל הולך חוץ לחומה או איפכא שפתחיהן לחוץ וכו':

וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים וכו'. ולחומרא כדקאמר בגמרא והיינו שאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים הוא לכל דבר שאוכלין שם מע''ש ואין פודין ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ואין אוכלין שם משום שהוא כנגד החומה ולחוץ וכן אין פודין דלענין פדייה הולכין להחמיר היכא שפתחיהן לפנים ואם פתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואין פודין וכן אין אוכלים שם משום דפתחיהן הוא לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ופודין שם משום שפתחיהן הן לחוץ והוא כנגד החומה ולחוץ ואין אוכלין שם משום האי טעמא:

מתני' הלשכות בנויות בקדש. בעזרה ופתוחות הן לחול לחוצה של העזרה:

תוכן חול. הואיל ופתוחות לחול:

וגגותיהן קדש. ודוקא שגגותיהן שוין הן עם קרקע העזרה כגון שהיתה הלישכה בנויה בשפוע ההר דאי לאו שוין הן עם קרקע העזרה אף גגותיהן חול לפי שגגות ועליות לא נתקדשו:

בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש. לפי שפתוחות הן לקדש ודוקא לענין שאוכלין שם קדשי קדשים אבל אין שוחטין שם קדשים קלים משום דבעינן לפני אוהל מועד למעוטי צדי צדדין וכן הנכנס לשם בטומאה פטור:

וגגותיהן חול. לכל דבר שהרי בנויות בחול:

הלכה: אָמַר רִבִּי לָעְזָר לַחוֹמָרִין. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ לַחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן בָּתֵּי הַבַּדִּין שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְחוּץ. אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְאֵין פּוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְּחוּץ. אִין פִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְּחוּץ. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְלֹא פוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְחוּץ.

Traduction

R. Eliézer dit qu’en ces règles on suit la ligne la plus sévère. Qu’entend-on par là, demanda R. Yossé? Cela s’explique, dit R. Yona, par ce qui est dit peu après: ''Quant au pressoir dont l’entrée est à l’intérieur et la cavité au dehors, ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’intérieur fait partie de la ville; ce qui est vis-à-vis de la muraille à l’extérieur est considéré comme externe''. On en adopte les côtés les plus graves, en ce que l’on n’y mange pas des sacrifices d’ordre secondaire, bien qu’à l’intérieur ce soit permis; et l’on n’y rachète pas la deuxième dîme, comme à l’extérieur ce serait permis;. Si l’entrée est au dehors, est-il dit, et la cavité à l’intérieur, ce qui est vis-à-vis de la muraille au dehors est considéré comme externe''. Aussi, c’est semblable pour les sacrifices secondaires et le rachat de la deuxième dîme.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' אלעזר לחומרין. אבתי הבדים קאי דלהחמיר אמרו בהן:

מהו לחומרין. לענין מאי ובהי גוונא אמרו להחמיר וקאמר ר' יונה כהדא דתנינן תמן בתוספתא פ''ב והגי' בכאן חסירה ומוטעית וה''ג בתוספתא בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ פתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים אין פודין בהם מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן בחוץ וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ וכלחוץ אמר ר' יוסי זו משנת ר''ע משנה ראשונה ב''ש אומרין אין פודין בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאלו הן מבחוץ וב''ה אומרים הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ ע''כ בתוספתא והשתא היינו לחומרין דקאמר ר' אלעזר דהואיל ואנן תנן במתני' כמשנת ר''ע ואליבא דב''ה ובמשנה ראשונה שהובאה בתוספתא שנינו אליבא דב''ה דהכל הולך אחר המקום שפתחיהן לשם אנן נקטינן כתרווייהו לחומרא וכדפרישית במתני' דאם פתחיהן לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים הוא דאמרינן דהוי כלפנים לכל דבר דבזה שוין הן משנת ר''ע דבמתני' ומשנה ראשונה אבל מכנגד החומה ולחוץ נקטינן לחומרא והיינו במקצת כמשנת ר''ע ובמקצת כמשנה ראשונה דאלו למשנה ראשונה הכל הוא כלפנים מכיון דפתחיהן לפנים והיה מותר לאכול שם ואין פודין ואלו למשנת ר''ע מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לכל דבר ואין אוכלין אבל פודין והלכך אזלינן לחומרא דאין אוכלין מכנגד החומה ולחוץ כמשנת ר''ע וכדתנינן במתני' אליבא דב''ה דהוי כלחוץ ואין פודין שם דבזה נקטינן לחומרא כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לפנים והיכא דפתחיהן לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים לענין שאין פודין שם וזהו כמשנת ר''ע וכבמתני' ואין אוכלין שם וזהו כמשנה ראשונה הואיל ופתחיהן לחוץ ומכנגד החומה ולחוץ הוא כלחוץ לכל דבר שפודין בו ואין אוכלין משום דבזה שוין הן משנ ר''ע דמתני' ומשנה ראשונה דהתוספתא כללא דמילתא דבמה שהן שוין משנת ר''ע ומשנה ראשונה הכי נקטינן ובמה שהן מחולקין נקטינן חומרא חומרא מתרוייהו וזהו לחומרין דקאמר הכא:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְדִבְרֵי 17b הַתַּלְמִיד. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְבַד בְּפֵירוֹת שֶׁהֵן טְבוּלִין לִדְמַיי. הָא דְּמַי עַצְמוֹ כְּבָר תְּפָשָׂתוֹ מְחִיצָה.

Traduction

tandis que R. Jacob b. Idi et R. Josué b. Levi suivaient l’opinion du Talmud conformément à l’avis du vieillard (contrairement au premier préopinant de la Mishna). R. Zeira dit: lorsque la Mishna parle de fruits douteux, il s’agit seulement de fruits pour lesquels il y a doute si le prélèvement de la dîme a eu lieu; quant à cette dîme elle-même prélevée en cas de doute, elle est sacrée dès qu’elle a été englobée dans l’enceinte de la ville sainte.

Pnei Moshe non traduit

הלכה כדברי התלמיד. כדברי ר''ש בן יהודה שאמר משום ר' יוסי דב''ה סברי בפירות שנגמרה מלאכתן יפדה ויאכל בכל מקום:

ובלבד בפירות וכו'. על המתני' קאי דקתני והדמאי נכנס ויוצא ונפדה דווקא בפירות טבל של דמאי והן טבולין גם למע''ש שבהן אבל דמאי עצמו של מעשר שני שכבר הפרישו מן הדמאי בזה אמרינן כבר תפסתו מחיצה שהמחיצה קולטת למע''ש של דמאי כמו בשל ודאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source