אמר ר' יונה. שאני הכא שאני אומר היא היתה מעשר שני וכן משני התם שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מע''ש כלומר שהרי כבר יש גם בהיפה ספק מעשר ויש לומר שמא היפה היא של מעשר לפיכך צריך לברר את היפה שבהן ומחלל המעות עלי' אבל בעלמא מחלל מעשר אף על הסלע רעה וכמות שהיא יפה בשוויה:

מכל מקום לא יצאת לחולין. אמתני' הוא פריך אהא דקתני מביא בסלע מעות ומחלל סלע של מעשר שני עליהן והא מ''מ וכי לא יצאת הסלע לחולין ע''י כך והא כסף על נחושת הוא מחלל ומשני ר' יונה דלא יתכוין לעשות אותה חולין ברורין בתחילה אלא שצריך הוא לעשות כך כדי שיחלל אחר כך את הסלע היפה על המעות ותדע לך שהוא כן דהא תנינן לא שיקיים כן וכו' וא''כ בתחילה מתכוין הוא לכך לחזור ולחלל המעות על הכסף:

כל שאמרו בדמאי מחללין. לכתחלה כדתנן בפ''ק דדמאי דמחלל כסף על נחושת ובודאי מחללין אותו מדוחק ופריך והא תנינן במתני' מחללין כסף על נחושת מדוחק ומשמע הא כסף על כסף מדוחק נמי לא והרי תנינן התם בדמאי דמחללין כסף על כסף ואמאי צריך כאן להביא מעות נחושת יחלל הסלעים עצמן זו על זו ובתנאי:

ר' בא וכו' בשם ר' יוחנן. לא קאמר הכי כי קושיין אלא כך אמר כל שאמרו בדמאי מחללין לכתחילה בודאי אם עבר וחיללו מחולל וכן אמר ר' יודן בן פזי וכו' בשם ר' יוחנן וכלומר דאהא דקתני בדמאי גבי ומחלל אותו הוא דאמרינן הכי וזהו כסף על כסף כדתנינן התם ומחלל אותו כסף על כסף וכו' ואכסף על כסף ונחשת על נחשת קאי:

תני. בתוספתא פ''ב ר' אלעזר בר''ש אומר כשם שמחללין כסף על נחושת מדוחק כך וכו' ופליג את''ק דקאמר התם דאין מחללין זהב על הכסף:

אמר לו רבי. דאין הנדון דומה לראי' דמפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על זהב תאמר ויחללו זהב על הכסף שהרי אין מחללין זהב על נחושת אמר לו ר''א בר''ש שכן מצינו שמחללין מע''ש של זהב שהביא לירושלים על מעות שהוא צריך להוציא שם:

מדברי שניהן נלמד מחללין כסף על זהב. כצ''ל ואין מחללין כסף על נחשת אלא מדוחק וכך שנינו בפלוגתייהו שם דמחללין כסף על נחושת מדוחק כדתנן במתני':

גמ' אמר ר' יוחנן לא אמרו ב''ש אלא בסוף. כלומר כשכבר פדה הפירות מעשר שלו על סלעי כסף ורוצה לחללו על דינרי זהב בהא הוא דאסרי ב''ש כדמפרש טעמייהו לקמיה אבל בתחילה אם בא לחלל הפירות מעשר על דינרי זהב אף ב''ש מודוי דיכול לחללן על דינרי זהב משום דבקרא כתיב ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת וגו'. וקסברי ב''ש דדהבא לגבי כספא פרי הוי אבל לגבי פירא טיבעא הוי הלכך ונתת בכסף לאו דוקא כסף קאמר דקרא לא קפיד אלא שיחלל הפירות מעשר על המטבע ולא על הפירות וא''כ כשמחלל פירות מעשר על זהב נמי על המטבע הוא מחלל ושפיר קעבד אבל אם חילל בתחילה הפירות מעשר על הכסף אין לו לחלל הכסף על זהב דוצרת הכסף כתיב וכדמפרש ואזיל דטעמא דב''ש דכסף כתיב ולא זהב וכלומר דהאי כסף בתרא הוא דקפדינן שלא יחללו על זהב דכספא הוא טיבעא ודהבא לגבי כספא פירא הוי ואין מחללין על הפירות וב''ה סברי דכספא לגבי פירא טיבעא הוי אבל לגבי דהבא הכספא היא פירא והדהבא הוא טיבעא ופירות ע''ג טיבעא מחללינן:

ואימא כסף ולא נחשת. כלומר דפריך מכיון דקאמרת דלב''ש אסור לחלל הכסף מעשר על זהב משום דהאי כסף בתרא דוקא דקפדה התורה כסף ולא זהב א''כ אימא נמי כסף ולא נחשת ואנן לא שמעינן הכי לב''ש דוהתנינן במתני' דלקמן הפורט סלע ממעות מעשר שני ב''ש אומרים בכל הסלע מעות וסברינן מימר כיני מתני' המצרף סלע ממעות מעשר שני כלומר דלא תפרש שהוא פורט הסלע חולין ממעות נחשת מעשר שחילל הפירות עליהן אלא דסברינן לומר דכן צריך לפרש המתני' שהוא מצרף הסלע כסף שיש לו ממעות מעשר שחילל בתחילה הפירות על סלע כסף ועכשיו הוא רוצה לצרפו על פרוטות נחשת ומתירין ב''ש לצרף לכל הסלע למעות של נחשת ואמאי נימא דכסף קאמר רחמנא ולא נחשת:

מאי כדון טעמא דבית שמאי. והשתא מאי טעמייהו דאסרי לחלל הכסף על זהב ומתירין לחללו נחשת ומשני היא כסף היא נחשת כלומר שאני פרוטות נחשת דחריפי הן להוציאן ודינן ככסף דטבעא מיקריין ולפיכך מתירין בית שמאי לחלל הכסף על פרוטות נחשת:

רשב''ל אמר בין בתחלה בין בסוף ב''ש פליגין. דאף בפירות מעשר קסברי ב''ש דאסור לחללן על זהב וכן פליגי בסוף דאסור לחלל הכסף מעשר על זהב דקסברי בית שמאי דדהבא לעולם פירא הוי ואף כנגד הפירות הלכך אף בתחלה אין מחללין פירות מעשר על זהב דפירות על פירות לא מחללינן:

מה טעמא דב''ש. כלומר ומה טעמייהו דקסברי דלבסוף אין מחללין הכסף על זהב דאי אמרת משום דקסברי כסף דוקא אמר רחמנא ולא שיחזור ויחלל הכסף על הזהב א''כ הוה קשיא מה טעמייהו דמתירין לצרף הכסף מעשר על מעות נחושת ומפרש דהיינו טעמא דב''ש דפליגי גם בסוף משום דוצרת הכסף והלכת כתיב כסף ראשון ולא כסף שני דצריך שיוליך אותו הכסף בעצמו שחילל פירות מעשר עליו ולא שיחללו על מעות אחרים ופריך והא תנינן הפורט סלע וכו' כדלעיל כלומר דסוף סוף קשיא מהאי מתני' דשמעינן לב''ש דמצרף סלע כסף ממעות מעשר שלו על מעות נחשת ואמאי הא דרשי כסף ראשון ולא כסף שני ומאי כדון טעמא דב''ש דפליגי בסוף ומשני לעולם כדאמרן והא דמתירין לצרף הכסף על מעות נחשת משום דכסף עד כדי כסף אמר רחמנא וכלומר דהן שוין כדי כסף לפי שקלין הן להוציאן והוו חריפי כמו הכסף וזהו כעין דמשני לעיל אליבא דר' יוחנן הכי נמי אליבא דר''ל והא דלא קאמר הכא כדלעיל היא כסף היא נחשת משום דלר''ל לא שייכא האי לישנא דכיון דקאמר טעמייהו דב''ש דכסף ראשון ולא כסף שני א''כ אף נחשת כסף שני הוא והלכך קאמר בהאי לישנא עד כדי כסף שהנחשת כדי כסף הראשון בעצמו הוא שלהוציא הכסף צריך הוא לצרפו על פרוטות נחשת וא''כ היינו כסף ראשון: