והבית שבכרם זורעין אותו בתוכו. ולא אמרינן הואיל והגפנים מקיפין אותו סביב אין המחיצות מועילות ובגמרא מפרש לה כמה יהא שיעורו של הבית:

ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות. בהגת ובנקע לא יביא זרע לשם עד שיהא בה ד''א שאז ירחיק ששה טפחים מן הגפן וזורע את המותר ואין הלכה כר' יוסי:

נותנין לה עבודתה. ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע את המותר שבגת ובנקע ולא אמרינן דמיחזי ככלאים ואע''פ שהזרעים עם הגפן בגומא אחת הן:

מתני' גפן יחידית שהיא נטועה בגת או בנקע והן הבקעים שבשדות:

הדא דתימא בעגולה. צריך שיהא גם ג''ט עפר מלמעלן ומטעמא דאמרן דמתמעטת מן הצדדין אבל במרובעת אין צריך גם לעפר ג''ט מלמעלן אלא ברחבה מלמעלן ד''ט בלחוד סגי:

הדא דתימר בעגולה. דבעגולה לא מהני רחב ארבעה למעלה מכיון שבדבר העגול נתמעט הרוחב מן הצדדין אבל במרובעת דרחבה ד' מכל צדדיה והויא מקום חשוב בפ''ע א''צ שיהא שם חלל ארבעה בתוכה:

צריך שיהא שם חלל ארבעה. טפחים ואשומרה שבכרם קאי שצריך שיהא בתוכה חלל ארבעה כדי שתהא מופלגת מן הארץ:

מסתברא. וקאמר הש''ס דמסתברא היא שר''א שמתיר בגת יודי לראב''י בשומרה והיינו גם לחכמים לפי שעמוק הוא כגובה והא דנקט לראב''י משום סיפא הוא דנקט לה להשמיענו דראב''י לא סבר לה כר''א בגת דשאני גת שאויר הכרם מקיף אותה וכדפרישית במתני':

אלא שאויר הכרם מקיף. תשובת חכמים לר''א היא כלומר דאלא היינו טעמא שאנו אוסרין בגת מפני שאויר הכרם מקיף סביב הגת שהיא עמוקה משא''כ בשומרה שהיא גבוה ואין אויר הכרם מקיף אותה:

אמר להן ר' אליעזר. גרסינן ואפלוגתא דגת דמתני' קאי שאמר להן ר''א לחכמים דמודו בשומרה שבכרם שמותר לזרוע בתוכה וכי אין אתם מודים לי שעמוק כגובה בכל מקום ואם בשומרה מותר אמאי פלגיתו עלי בגת:

שנייא היא. הכא שאויר הכרם מקיף. שהחריץ פתוח הוא מלמעלה ואויר הכרם שמכאן ומכאן אוסרו:

ויעשה כסתום ויהא מותר. ואמאי מחמרי הכא דהא לא כן תני בתוספתא פ''ד והובאה לעיל שרשי פאה נכנסין לתוך ד''א שבכרם פאה הוא צורת הפתח שבצד הכרם ומפסיק הוא שמותר לזרוע שם אע''פ שהוא בתוך ד' אמות שבכרם ואם שרשי הזרעים שבו יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך הד''א שבכרם אם הן למטה מג''ט הרי אלו מותרין מפני שהוא כסתום וה''נ נימא כן:

תני פחות מכאן אסור. בהאי ברייתא דלעיל נשנית ובדברי חכמים דפליגי אראב''י והיינו דפריך דלא כן מה אנן אמרין מאי קמ''ל פשיטא הרי אף בגבוה עשרה פליגי וס''ל אסור אף במפולש תשעה לכ''ש:

מתני' חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. לרבותא קתני שאע''פ שעמוק י' ורחב ד' דבעלמא מפסיק הוא כדתנן לעיל בפ''ב מ''מ הכא שהוא עובר בתוך הכרם ס''ל לראב''י דאסור לזרוע בתוכו עד שיהא ג''כ מפולש מראש הכרם ועד סופו ובעומק עשרה ורחב ד' דאז הוי כרשות אחרת:

ואם לאו. שאינו מפולש בכל הכרם אלא שהכרם סתום מצד אחד ונמצא שהוא מוקף מהכרם מג' רוחותיו הרי הוא כגת שבאמצע הכרם דפליגי בה ר''א וחכמים וראב''י ס''ל כחכמים דאין זורעים בגת שבכרם אע''פ שעמוקה י' ורחבה ד' והלכה כראב''י וכחכמים:

זורעים בתוכה. בהא מודים חכמים דשאני גת שאויר הכרם מקיפה אבל מקום גבוה שאין אויר הכרם מקיפו מותר אם גבוה יו''ד ורחב ד' דהוי רשות אחרת:

ואם היה שער כותש. ששריגי הגפנים מתערבין ומסתבכין למעלה ע''ג השומרה זה עם זה כשער ומלשון עלי במכתש אסור:

גמ' עד שיהא מבריק כדי הוא ועבודתו. בעיא היא אי נימא דבעינן נמי שיהא החריץ נפרץ ומתפשט בתוך הכרם עד כדי עבודה מהגפנים מכאן ומכאן ואע''ג ששנינו רחב ארבעה טפחים אלמא בהכי סגי מ''מ איכא למימר דזהו בתחתיתו במקום שזורעין בו אם רחב ד' מקום חשוב בפני עצמו הוא אבל למעלה עד שיהא פתוח ונפרץ כדי עבודה שלו מכאן ומכאן מבריק לשון פתוח ויוצא לחוץ מל' ויצא כברק חצו:

מן מה דתני. ופשיט לה ממה דתני בברייתא דחכמים פליגי על ראב''י ואוסרין כיון שהוא בתוך הכרם וקתני שם מודים חכמים לראב''י בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו שמותר לזרוע בתוכו:

הוי. ש''מ דכן הוא סבר מימר ראב''י שאפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו אלא שכולו אינו רחב אלא ארבעה וגבוה י' ומפולש בכל הכרם מותר לזרוע בתוכו:

מה פליגי. חכמים בברייתא אדראב''י בשהיו שתי שורו' מכאן ומכאן כלומר שמשני צדדי החריץ איכא שיעור כרם שהן שתי שורות אבל אם כל הכרם אין בו כ''א שתי שורות בלבד ובכל שורה ושורה ג' גפנים דבהכי הוי כרם ואותן הגפנים לא בעינן שיהו אלו כנגד אלו כדאמרינן בפ' דלעיל במתני' ו' דבחמש גפנים צריך שיהו ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב אבל בששה גפנים אם הן נטועות בשתי שורות אע''פ שאינן מכוונין הוי כרם ואם החריץ הוא בין השתי שורות מכיון שהוא מגיע כנגד שלש גפנים של שורה אחת אף על פי שאינו מגיע עד כנגד הגפנים של שורה שכנגדה כבר בטל הכרם כלומר דבהכי הוי כמפולש בכל הכרם מכיון דמחריץ ולהלן ליכא גפנים מצד אחד ובהא כ''ע מודים שהרי החריץ הוא מפסיק בין השורו' ובטל הכרם לענין תוך החריץ שמותר לזרוע שם:

אלא מהו פחות מכאן. דקתני לאו אגובה קאי אלא לרוחב והא שפיר צריכא ליה למיתני דאל''כ מה אנן אמרין דיעשה כסתום הואיל ואין ברחבו ד' הזרע שבתוכו כסתום וסגור הוא ותהא מותר קמ''ל דאפ''ה אסור:

שומרה שבכרם. הוא מקום גבוה שהשומר עומד עליו לשמור את הכרם ויכול לראות למרחוק:

ארבעה. ואם יש בו ארבעה אז הוא זורע מיד וכדדריש ר' אבין בשם שמואל מקרא דכתיב בישעיה מ''ב והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו קרי ביה כלאים בית שמחביאין בו את הכלאים אלמא דבבית קטן משתעי כדמשמע מפשטיה דקרא שיחביאו עצמן בבתים קטנים מאד מקום שמחביאין שם את הכלאים בכרם ואם הוא יותר מארבעה על ארבעה כבר יצא שמן משם בתי כלאים ואין זורעין בתוכו:

מג' ועד ד' משלים. כלומר השיעור הוא מיותר מג' עד תשלום ארבעה:

גמ' משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. אבית שבכרם קאי דדוקא אם יש בו מג''ט על ג''ט ועד ארבעה על ארבעה אז זורעים בתוכו אבל אם הוא פחות מג' כסתום הוא וכטמון בכרם ובטל הוא לגבי כרם ואין זורעין בתוכו:

כשאחזור אלקטנו. ואם משהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור אלקטנו ה''ז נתעצל ושהה ואם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים אסור ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק לידע אם הוסיף במאתים לוקט אחד ומניח אחד כלומר לוקט אחד ממין הירק או ממין תבואה זה ומניח המחובר ומה שזה פוחת זה מוסיף כלומר לפי ערך הזמן שזה התלוש נתייבש יודעין אנו מה שהוסיף זה המחובר בזמן כיוצא בו כגון שזה התלוש נעשה יבש עד שלא תשאר בו ליחה במאה שעה א''כ יודעין אנו שהמחובר הוסיף בחצי שעה א' ממאתים ואם נשתהה זה בארץ חצי שעה משהגיע לו ולא לקטו ה''ז הוסיף במאתים שכשם שזה יבש מלחותו בכל חצי שעה חלק א' ממאתים כך הוא מוסיף בחצי שעה במחובר חלק א' ממאתים ואם שהה פחות מחצי שעה מותר:

מתני' הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אפילו הוסיף מאתים משום דאיסור כלאים במחשבה תלא רחמנא וזה היה דעתו לעקרו ולא נתעצל בו:

אבל היו נטועות על שש שש. דכבר ניכר ההבדל הרבה וכ''ש בשבע שבע דכולי האי לא אתו למיטעי העמידו חכמים על הדין ואמרו דמקדש הוא ט''ז אמה לכל רוח כמה שיכילו הגפנים בחשבון זה עגולות ולא מרובעות משום שהירק הוא בעיגול סביב גפן האמצעי לכך הוא מקדש בעיגול כמו שאמרנו ובמטע על ח' ח' לא מצי למיתני דבכה''ג אפי' בין השורות מותר להביא זרע לשם כדתנן בסוף פרק דלעיל ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות מותר ואיפסקא לעיל הלכתא כוותייהו וטעמא דמקדש הכרם עד ט''ז אמה לכל רוח משום דאשכחן הכי נמי בקרחת הכרם דתופס האיסור עד ט''ז אמה לכל צד אלא דלא דמיא לגמרי לקרחת הכרם דהתם הדין היא שאוסר ואינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים ומשום דהמקום קרחה הוא ואין בו גפנים אבל הכא כיון דאיכא גפנים בכל מרחק הזה מקדש הוא עד ט''ז אמה לכל רוח:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. כלומר על מטע ד' ד' אמות בין השורות שאז החשבון מ''ה גפנים מכוון כמו שאמרנו או על חמש חמש ואע''ג דכשהן נטועות על חמש חמש בין השורות א''כ המרחקים שבין הז' שורו' והן ששה מחזיקות השטח של ל' על ל' אמה וכשתמדוד ט''ז אמה לכל רוח מהגפן האמצעית בעיגול תמצא שבעיגול הזה שהוא ל''ב על ל''ב לא יפלו בתוכו כי אם ל''ז גפנים והאחרות הן חוץ להעיגול אפ''ה מתקדשות הן מ''ה גפנים משום דאיכא למימר דגזרו חכמים בכה''ג מפני מראית העין דבין מטע על ד' ד' ובין מטע על ה' ה' טעו אינשי דלא ניכר ההבדל כל כך ואם אתה אומר שאין לאסור במטע על ה' ה' כ''א ל''ז גפנים אתו למיטעי ולומר דבסתם כרם שהוא על ד' ד' ג''כ אין מתקדש בו כ''א ל''ז גפנים לפיכך אמרו חכמים שגם במטע על ה' ה' שמתקדש בו מ''ה גפנים:

הרי זה מקדש ארבעים וחמש פנים. בסתם כרם קאמר לפי שסתם כרם היא נטוע על ד' ד' אמות בין שורה לשורה והקידוש שמקדש היא בעיגול כדקאמר בגמ' דמיירי שהירק הוא זרוע כנגד האמצעית כלומר אצל הגפן האמצעית שבשורה האמצעית והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב סביב הגפן האמצעי זרוע היא הירק בעיגול והלכך מקדש ג''כ בעיגול סביב עד ט''ז אמה לכל רוח כדתנן בסיפא דמתני' שזה הכלל הוא לעולם כשהירק הוא בעיגול מקדש סביב לו ט''ז אמה עגולות והעיגול הזה הוא מחזיק ל''ב על ל''ב אמה ובמרחק המרובע של ל''ב על ל''ב נטועים בו ט' שורות של ט' ט' גפנים וביניהן ח' מרחקים של ארבע ארבע אמות אבל כאן שהקידוש הוא בעיגול ולא במרובע ונמצא שכל ד' שורות החיצונות של המרובע הן חוץ לעיגול והיה נשאר בתוך העיגול ז' שורות על ז' שורות שהן מ''ט גפנים אלא שאם נחשיב הריבוע של הז' על ז' שורות וביניהן הן ששה מרחקים של ד''א ועולה הריבוע כ''ד על כ''ד אמות ואלכסונו הוא עודף תרי חומשי על כל אמה כפי חשבון האמצעי דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא א''כ יהיה האלכסון של המרובע הזה ל''ג אמות וג' חומשין ונמצא שתראה בצורה אשר תעשה כמו שאמרנו ויהו הגפנים מארבע הזויות של מרובע הזה חוץ להעיגול שאין העיגול מחזיק אלא ל''ב על ל''ב ואז תמצא שבתוך העיגול ממש מקודשים הן מ''ה גפנים ולא יותר:

מתני' הנוטע ירק בכרם או מקיים. עד שהוסיף במאתים:

היו נטועות על שש שש וכו'. דאמרינן דמקדש ט''ז אמה לכל רוח והדא מסייעא לר' אלעזר דאמר לעיל בפ''ד שם על הא דאמר ר' זעירא לעיל מניה דאנא קיימנתה דאשכחן דלפעמים החמירו חוצה מהכרם יותר מתוכו וכדפרישית שם דהיינו לב''ש דסברי גבי מחול הכרם דבין הכרם לגדר שהוא חוץ להכרם דאוסר עד ט''ז אמה ותוכו בין השורות הוא בשמנה אמות וה''ה לב''ה כן דחוצה לו י''ב אמה במחול הכרם ותוכו בח' אמות אלא דלישנא דר''ז התם אליבא דב''ש דמחמירי טפי הוא דנקט כדפרישנא התם ועלה קאמר ר' אלעזר שם דאף דמצינו לענין האיסור דלפעמים חוצה לו חמיר יותר מתוכו היינו לכתחילה לענין להביא זרע לשם אבל לענין קידוש אם הביא זרע לשם לעולם חמיר תוכו מחוצה לו דאלו תוכו בין השורות מקדש היא מד' אמות ועד שמנה אף בדיעבד ואלו חוצה לו בין הכרם לגדר אוסר הוא לכתחילה להביא זרע לשם מח' ועד ט''ז כלומר אפי' מח' ויותר ועד ט''ז אסור הוא אבל אינו מקדש הזרע כ''א עד ד''א סמוך להגפנים והיינו דקאמר הכא דמתני' מסייעא ליה לר''א דדוקא תוכו הוא דמקדש עד ט''ז אמה לכל רוח כדמיירי דינא דהמתני' דאיכא גפנים בכל הכרם ומשום הכי קתני במתני' מקדש עד ט''ז אמה אבל בחוצה לו והוא בין הכרם לגדר אינו מקדש כ''א אוסר הוא לכתחילה להביא זרע עד ט''ז אמה והיינו נמי דקתני התם לא יביא זרע לשם ולא קתני מקדש וזהו דמסייע ליה לרבי אלעזר:

אימתי בזמן שהן נטועות וכו' הדא מסייעא לר' זעירא דר' זעירא אמר שמנה וכו'. כצ''ל. ותיבת דר' אלעזר טעות הדפוס היא אגב שיטפא דלקמן כלומר דר' זעירא הוא דאמר בפרק דלעיל בהלכה ח' דשמנה אמות שאמרו בבין השורות שמותר להביא זרע לשם צריך שיהיו שמנה חוץ ממקום הגפנים כדפרישית שם והכא נמי מוכח מהאי מתני' דהחשבון המרחקים הן חוץ ממקום הגפנים דאלו אתה חושב מרחקים דמתני' עם מקום הגפנים תמצא דכשאני אומר שמקדש הירק שבגפן האמצעית את כל העיגול ט''ז אמה לכל רוח שיהיו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ ג''כ מובלעי' בתוך העיגול וא''כ יהיו מתקדשין יותר ויותר ממ''ה גפנים וזה מובן הוא אם תראה בצורה שהיא עשויה במרובע ט' שורות על ט' שורות והעיגול בתוך המרובע יש בשטח שלו ז' שורות על ז' שורות וכשאתה חושב המרחקים של ד' ד' עם מקום הגפנים תראה שיכילו החשבון של ט''ז אמה לכל רוח מגפן האמצעית עד חוץ מהגפנים שבשורות החיצונות של המרובע ויכללו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ בתוך החשבון אלא ודאי כל המרחקים נחשבין חוץ ממקום הגפנים ואז תמצא החשבון מכוון ממ''ה גפנים לא פחות ולא יותר כמפורש במתני' והיינו דקאמר דמסייע לר' זעירא דשיעורי מרחקים שאמרו חכמים הן חוץ ממקום הגפנים ונולד לנו קולא מזה בדינא דמתני' וא''כ מכ''ש שנאמר כן להחמיר דשמנה שאמרו בין השורות שמותר להביא זרע לשם היינו דוקא אם יש שמונה חוץ ממקום הגפנים:

גמ' והוא שזרע כנגד האמצעית וכו' עד הדא הוא דתנינן הרי הוא מקדש מ''ה גפנים. זה כבר מבואר הוא במתני' ממה שנתפרשה על פי זה:

כשאחזור אלקטנו. ואם משהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור אלקטנו ה''ז נתעצל ושהה ואם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים אסור ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק לידע אם הוסיף במאתים לוקט אחד ומניח אחד כלומר לוקט אחד ממין הירק או ממין תבואה זה ומניח המחובר ומה שזה פוחת זה מוסיף כלומר לפי ערך הזמן שזה התלוש נתייבש יודעין אנו מה שהוסיף זה המחובר בזמן כיוצא בו כגון שזה התלוש נעשה יבש עד שלא תשאר בו ליחה במאה שעה א''כ יודעין אנו שהמחובר הוסיף בחצי שעה א' ממאתים ואם נשתהה זה בארץ חצי שעה משהגיע לו ולא לקטו ה''ז הוסיף במאתים שכשם שזה יבש מלחותו בכל חצי שעה חלק א' ממאתים כך הוא מוסיף בחצי שעה במחובר חלק א' ממאתים ואם שהה פחות מחצי שעה מותר:

מתני' הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אפילו הוסיף מאתים משום דאיסור כלאים במחשבה תלא רחמנא וזה היה דעתו לעקרו ולא נתעצל בו:

אבל היו נטועות על שש שש. דכבר ניכר ההבדל הרבה וכ''ש בשבע שבע דכולי האי לא אתו למיטעי העמידו חכמים על הדין ואמרו דמקדש הוא ט''ז אמה לכל רוח כמה שיכילו הגפנים בחשבון זה עגולות ולא מרובעות משום שהירק הוא בעיגול סביב גפן האמצעי לכך הוא מקדש בעיגול כמו שאמרנו ובמטע על ח' ח' לא מצי למיתני דבכה''ג אפי' בין השורות מותר להביא זרע לשם כדתנן בסוף פרק דלעיל ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות מותר ואיפסקא לעיל הלכתא כוותייהו וטעמא דמקדש הכרם עד ט''ז אמה לכל רוח משום דאשכחן הכי נמי בקרחת הכרם דתופס האיסור עד ט''ז אמה לכל צד אלא דלא דמיא לגמרי לקרחת הכרם דהתם הדין היא שאוסר ואינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים ומשום דהמקום קרחה הוא ואין בו גפנים אבל הכא כיון דאיכא גפנים בכל מרחק הזה מקדש הוא עד ט''ז אמה לכל רוח:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. כלומר על מטע ד' ד' אמות בין השורות שאז החשבון מ''ה גפנים מכוון כמו שאמרנו או על חמש חמש ואע''ג דכשהן נטועות על חמש חמש בין השורות א''כ המרחקים שבין הז' שורו' והן ששה מחזיקות השטח של ל' על ל' אמה וכשתמדוד ט''ז אמה לכל רוח מהגפן האמצעית בעיגול תמצא שבעיגול הזה שהוא ל''ב על ל''ב לא יפלו בתוכו כי אם ל''ז גפנים והאחרות הן חוץ להעיגול אפ''ה מתקדשות הן מ''ה גפנים משום דאיכא למימר דגזרו חכמים בכה''ג מפני מראית העין דבין מטע על ד' ד' ובין מטע על ה' ה' טעו אינשי דלא ניכר ההבדל כל כך ואם אתה אומר שאין לאסור במטע על ה' ה' כ''א ל''ז גפנים אתו למיטעי ולומר דבסתם כרם שהוא על ד' ד' ג''כ אין מתקדש בו כ''א ל''ז גפנים לפיכך אמרו חכמים שגם במטע על ה' ה' שמתקדש בו מ''ה גפנים:

הרי זה מקדש ארבעים וחמש פנים. בסתם כרם קאמר לפי שסתם כרם היא נטוע על ד' ד' אמות בין שורה לשורה והקידוש שמקדש היא בעיגול כדקאמר בגמ' דמיירי שהירק הוא זרוע כנגד האמצעית כלומר אצל הגפן האמצעית שבשורה האמצעית והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב סביב הגפן האמצעי זרוע היא הירק בעיגול והלכך מקדש ג''כ בעיגול סביב עד ט''ז אמה לכל רוח כדתנן בסיפא דמתני' שזה הכלל הוא לעולם כשהירק הוא בעיגול מקדש סביב לו ט''ז אמה עגולות והעיגול הזה הוא מחזיק ל''ב על ל''ב אמה ובמרחק המרובע של ל''ב על ל''ב נטועים בו ט' שורות של ט' ט' גפנים וביניהן ח' מרחקים של ארבע ארבע אמות אבל כאן שהקידוש הוא בעיגול ולא במרובע ונמצא שכל ד' שורות החיצונות של המרובע הן חוץ לעיגול והיה נשאר בתוך העיגול ז' שורות על ז' שורות שהן מ''ט גפנים אלא שאם נחשיב הריבוע של הז' על ז' שורות וביניהן הן ששה מרחקים של ד''א ועולה הריבוע כ''ד על כ''ד אמות ואלכסונו הוא עודף תרי חומשי על כל אמה כפי חשבון האמצעי דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא א''כ יהיה האלכסון של המרובע הזה ל''ג אמות וג' חומשין ונמצא שתראה בצורה אשר תעשה כמו שאמרנו ויהו הגפנים מארבע הזויות של מרובע הזה חוץ להעיגול שאין העיגול מחזיק אלא ל''ב על ל''ב ואז תמצא שבתוך העיגול ממש מקודשים הן מ''ה גפנים ולא יותר:

מתני' הנוטע ירק בכרם או מקיים. עד שהוסיף במאתים: