ובה''א קידש שתי שורות. דאין נקרא כרם פחות משתי שורות דתבואת הכרם דאמרה תורה דמקדש שתי שורות הוא:

בש''א קידש שורה אחת. דכי אמרה התורה פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם שורה אחת הוא דמקדש ואוסר דמקריא כרם:

לפיכך הזורע ד''א. כלומר בתוך ד''א של עבודת הכרם:

עד שיהו שתי שורות. ובכל שורה ושורה ג' גפנים ולא פחות וכדאמרינן לעיל בהלכה ג':

ובה''א אינו כרם. וא''צ להרחיק אלא ששה טפחים כדין גפן יחידית:

מתני' המטע שורה של חמש גפנים. משום דאשכחן דחמש גפנים כרם מיקרי כדתנן לקמן הנוטע שתים כנגד שתים וכו' להכי נקט חמש גפנים לאשמעינן אליבא דב''ש דסברי דהואיל ואיכא חמש אע''פ שנטען בשורה אחת הוו כרם וצריך להרחיק ממנה הזרע ד''א כדי עבודת הכרם:

ר' יוסי בר בון בשם רב. ופלוג אהא דרבי חנניה אלא דמ''מ דאע''פ שאין העומד מקום חשוב כיון שהוא רבה על הפרוץ מותר:

א''ל לא תתיבני פחות משלשה. אל תשיבני מהאי דמקיפין בקנים דהפרצה פחות משלשה היא דהא קתני התם בהדיא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג''ט וכל הפחות מג' כסתום הוא וכי קאמינא אנא על חלוקה דהאי ברייתא מג' ועד ד' דהפרצה שלשה היא ומן הדין הוא דבעינן שיהא העומד מקום חשוב וקתני להתירא בעומד מרובה בלבד:

לית כאן מג' ועד ארבעה. כלומר חלוקה זו ברישא לענין כלאים ליתא היא ולא מצינן למיתנייה דהא קתני אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם כן אם הפרצה היא שלשה שלשה והעומד הוא יותר משלשה מותר ואע''פ שאין בעומד רחב ארבעה ואמאי הרי יש כאן פרצה שלשה ואין כאן מקום ד' להעומד ולא הוי מקום חשוב להתיר בכה''ג משום העומד מרובה על הפרוץ אלא ודאי דסמי מהברייתא להאי בבא מג' ועד ד':

לענין שבת וכו'. אין חילוק בין שהפרצה מג' ועד ארבעה ובין מד' ועד עשר אם הפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד דהא כיון שהפרוץ מרובה על העומד נתבטלה המחיצה ולא שייך לענין שבת להתיר כנגד העומד וכן בשהפרצה יותר מעשר היא אין כאן מחיצה ואפי' העומד מרובה על הפרוץ אסור:

מארבעה ועד עשר. ועשר בכלל אם העומד מרובה וכו' מותר אף כנגד הפרוץ:

אסור. כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:

אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אף כנגד הפרוץ:

מג' ועד ארבעה. ולא ארבעה בכלל:

נמצאת אמר לענין כלאים וכו'. מתוספתא היא דפ''ד אלא שנשתנית קצת הנוסחא:

מתיב ר' מנא. על הא דאמר ר' חנניה בשם ר' יוחנן והתנינן בעירובין שם מקיפין המחיצה בקנים וכי קנה יש לו מקום חשוב והלא פחות מארבעה הוא ואעפ''כ מותר להקיף בקנים:

נטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב. ועוד נטע בצדו שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב אם אנחנו אומרים גם בכי האי גוונא שאתה רואה כאלו עוד אחרת נטועה כאן אצל השורה של השתים וכן כאילו אחרת נטועה כאן אצל השורה של השתים שבצדה ונ''מ לעשותו כרם אחת כאלו הן כולן נטועות משלש שלש והוי ליה כרם גדול וכעין הבעיא השניה שלאחריה:

נטע. וכן אם נטע שתי שורות של שלש שלש גפנים דנקרא כרם קטן כדאמרינן לעיל בהל''ג ונטע עוד אחת מכוונת כנגד האמצעי שבשורה האחת אי אמרינן דאת רואה כאילו אחרת נטועה כאן בצדה של האחת מכוונת מכאן ומכאן והרי כאן כשלש שורות ולעשותו כרם גדול דכל שישבו ג' שורות כבר נקרא כרם גדול:

לא כן את אמר אין זנב לכרם גדול. והא אמרינן לעיל שם דאין שייך תורת זנב לכרם גדול והיאך אתה רוצה לומר דמחמת זה אתה עושה אותו לכרם גדול ומשני דהא לא קשיא דבשעה שהוא כבר כרם גדול בהא הוא דאמרינן דאין תורת יוצא זנב לי' למיחשביה בהדי הכרם וכי קא מיבעיא לן הכא מהו ליתן זנב לכרם קטן כדי לעשותו עכשיו כרם גדול וכדאמרן ונ''מ דאילו לכרם קטן אין לו דין מחול הכרם כדאמרינן לעיל. ולכרם גדול של שלש שורות יש לו דין מחול ולא איפשטו הנך בעיות:

שמואל אמר במורד לוכסן. כלומר דשמואל מפרש טעמא דמתני' דמשום הכי הוא לפי שלפעמים יש מקום מדרון אצל הגפנים באלכסון ואי אפשר לנטוע הכל זו אצל זו בשוה ונוטע אחת במקום המדרון והיא היוצאת זנב ולפיכך אמרו דנקרא כרם:

את רואה כאלו אחת נטועה כאן. ר' יוחנן מפרש דהיינו טעמא לפי שאני אומר דאתה רואה כאילו עוד אחת נטועה כאן בשורה שכנגדה נגד היוצא זנב והוי ככרם של שתי שורות משלש שלש:

זרע כנגד קרן הזוית. שבהכרס ועל דעתיה דב''ש איזו שורה אסורה שבצד זה או שבצד זה וקאמר זו וזו דמכיון דהזרע בקרן זוית הוא תופס את השורה שבצד זה ושבצד זה דכל קרן זוית נמשך לשתי הרוחות מכאן ומכאן:

ע''ד דב''ה אוסר שתים ככגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן. שהרי לב''ה אוסר מה דנקרא כרם אליבייהו והיינו שתי שורות של שלש שלש גפנים דפחות מג' גפנים אינה נקראת שורה ואשכחן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב ג''כ נקרא כרם כדתנן במתני' דלקמן. ואם הזרע הוא כנגד אמצע השורה הוא אוסר שלש כנגד שלש שהן שתי שורות והכא שהזרע הוא נגד קרן הזוית א''כ בדין הוא שיאסר שתים משורה הראשונה ושתים משורה השניה הסמוכין לו והן שתים כנגד שתים ועוד צריך שיאסור א' יוצא זנב מאלו השורות בעצמן דאע''ג דא' יוצא זנב משורה האחת בלבד סגי שיהא נקרא כרם והוי כשאר כרם של שתי שורות של שלש שלש הכא אי אפשר בא' יוצא זנב משורה האחת בלבד דמאי חזית לאסור היוצא זנב משורה זו יותר מהיוצא זנב שבשורה שבצדה שהרי הזרע הוא בקרן זוית ותופס האיסור בשורה זו כמו בשורה זו לפיכך אי אפשר בענין אחר אלא ביוצא זנב משורה הראשונה ועוד ביוצא זנב משורה השניה והיינו נמי שלש גפנים הראשונים של שורה ראשונה ושלש גפנים הראשונים של שורה שנייה והא דלא קאמר אוסר שלש שבזו ושלש שבזו משום דהואיל והזרע הוא כנגד הקרן הזוית לא אתינן הכא אלא בתורת שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב שגם כן נקרא כרם אבל משום דלא נוכל לומר דבאחד יוצא זנב מהאחת בלבד סגי כדאמרן הלכך קאמר בהאי לישנא דצריך עוד אחד יוצא זנב גם מכאן וזהו השלישית שבשורה זו והשלישית שבשורה שבצדה דכל אחת ואחת נקראת יוצא זנב להשתים כנגד שתים כזה דהג' שבשורה האחד הוי יוצא זנב לשתים כנגד שתים וכן תקח עוד להג' שבשורה השניה והוי ג''כ יוצא זנב לשתים כנגד שתים דהיינו הך ובין הכל אוסר ששה גפנים הראשונים שבשתי השורות:

זרע כנגדה בינים שבקרן זוית. בין הגפן של קרן זוית ובין הגפן שבצדו וא''כ לב''ש פשוט הוא דאוסר כל אותה השורה של מקום הזרע אם הוא ברוח זה אוסר השורה שבהרוח ואם הוא בין הביניים של הרוח שבצדו אוסר השורה שבאותו הרוח:

ע''ד דב''ה. אינו אוסר כאן אלא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן בלבד והיינו השלישית מהשורה הסמוכה להרוח שהזרע בתוכו אם הוא ברוח של השורה הראשונה אוסר עד השלישית שבשורה הראשונה והשתים שבשורה השניה שהן שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב ואם הזרע הוא בין הביניים של הקרן הזוית בהרוח שבצדו אוסר עד השלישית שבשורה שנייה מפני שהשניה מתחלת באותו הרוח שהזרע בו ואוסר השתים שבשורה הראשונה והן ג''כ שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב:

ששית איזו היא שלישית שבראשונה שלישית שבשנייה. כצ''ל ולפי מ''ש בספרים שניה שבשלישית קשה שלישית מאן דכר שמה והלא אף למאי דמחמרי ב''ה לא מחמירי אלא לאסור בשתי שורות ולא יותר אלא ודאי שלישית שבשנייה גרסי' ועל חלוקה שלפניה קאי דאלו בחלוקה זו שהזרע בין הביניים שבקרן זוית אינו אוסר אלא חמש גפנים ובחלוקה שלפניה היכא דהזרע כנגד הקרן זוית שאמרנו דאוסר שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן שהן ששה גפנים ועלה הוא דקאמר ששית איזו הוא כלומר ומה היא והיכן היא הששית שהוספת לאסור בכה''ג וקאמר היא השלישית שבראשונה וכן השלישית שבשניה דכאו''א הוי יוצא זנב להשתים כנגד שתים כדפרישית והא קמ''ל דבכה''ג שמשורה אחת הן שתים ומשורה שכנגדה הן שלש דזה נקרא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כדתנינן במתני' דלקמן:

גמ' לגבולותיה. מיותר הוא דהא מפרש בתר הכי הגבולים וכתיב לבסוף זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב אלא דבא לסמוך כאן לגבולותיה לכנען למידרש לגבולות שבדו להם הכנעניים וכגון בכרם דמתני' דכך היו נוהגים ליטע כרמיהם ואתה הולך אחר הגבולים שגבלו דזהו נקרא כרם:

ולמדין מן הכנעניים. בתמיה וכי מהן למדין אנחנו לדינא מהו נקרא כרם:

על דעתיה דב''ה. דס''ל אוסר ב' שורות והכא דהזרע ביניים הוא ואוסר הגפנים שבצדה מכאן ומכאן בהשורה הראשונה וכן אוסר הגפן שבשורה שנייה שהוא כנגד הזרע הביניים מכאן ומכאן והרי אסור ארבע כנגד שתים והיינו ד' גפנים בשור' הראשונ' ושתים בשורה השנייה שהן מכוונים כנגד זרע הביניים שבראשונ':

ואם לאו הרי אלו מותרות. כלומר החמישי' שבהן מותרת:

הרי אלו אסורות. כלומר כל הגפנים שבשורה אסורות ואף האמצעית החמישית וטעמא דהואיל והזרעים של הביניים קרובים ביותר לצד הסמוך של האמצעית מכאן ומכאן תופסים גם להאמצעית ולאוסרה כמו הגפנים שבצדדים:

נאמר. דכך הוא אם היו הזרעי' של הבינים שאמרנו קרובים לאחת מהן והיינו לגפן האחת שהיא בצד האמצעית שמכאן ושמכאן וכגון שאין הזרע ביניים ממש באמצע המרחק אלא יותר קרוב להגפן שבצד האמצעי מלגפן החיצונה שבקצה השורה:

חמישית איזו היא. כלומר דרך שאלה היא והחמישית שהיא גפן האמצעית שבשורה אזו היא וכלומר מה נאמר בה:

על דעתיה דב''ש. דס''ל דבעלמא אוסר כל השורה והכא מכיון דלא זרע כנגד הגפנים עצמן אלא כנגד הבינים שלהן אוסר השתים מכאן ושתים מכאן דכל זרע שבין הביניים תופס הגפן שבצדה מכאן והגפן שבצדה מכאן:

זרע כנגד הביניין שבאמצעי. כלומר לא כנגד הבינים האמצעי ממש דא''כ הוה קשיא דאם אוסר שתים שמכאן ושמכאן מכ''ש דאוסר החמישית והיא הגפן האמצעי דיותר קרובה היא לזרע שבין הביניים או לכל הפחות שוין הן ועוד דלגפן החמישית והיא האמצעית הזרע הוא משני הצדדים שלה ופשיטא דאסורה אלא דמיירי שזרע בין הביניים שבגפנים שמכאן ושמכאן ולהכי קרי להו שבאמצעי מפני שהבינים הן באמצע של שתי שתי גפנים כזה:

על דעתיה דב''ה. דאוסר שתי שורות ושלש גפנים שורה מיקריא אוסר שלש שבשורה הראשונה ושלש כנגדן שבשורה שניה ובכרם שיש בו כמה שורות מיירי:

על דעתיה דב''ש אוסר את כל השורה. דכיון דשלש גפנים נמי שורה מיקריא והזרע הוא כנגד שלש האמצעיים אוסר ג''כ את הגפנים שבקצה השורה מכאן ומכאן:

זרע כנגד האמצעי. כלומר אם לא זרע אלא כנגד שלש גפנים האמצעיים בלבד ולא כנגד הגפן שבקצה השורה שמכאן ומכאן:

גמ' והוא שזרע כנגד האמצעי. הא דאמרינן דלב''ש מקדש שורה אחת לב''ה שתים דוקא אם זרע נגד כל השורה החיצונה וכנגד האמצעי דקאמר היינו אף כנגד הגפנים האמצעים ולאפוקי אם לא זרע אלא כנגד התחלת השורה מכאן או מכאן דאינו אוסר אלא את שכנגדו כדלקמן:

מתני' הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב. כמו שאמרנו בהלכה דלעיל ששלש גפנים נטועים בשורה אחת ושתים בשורה שנייה כנגד שתים מהשלש:

ואחת בינתים. שהשתים כנגד שתים והחמישית כנגד אוירן:

ואחת באמצע. כגון ד' גפנים לארבע רוחות וגפן אחת נטועה באמצע:

זרע כנגד קרן הזוית. שבהכרס ועל דעתיה דב''ש איזו שורה אסורה שבצד זה או שבצד זה וקאמר זו וזו דמכיון דהזרע בקרן זוית הוא תופס את השורה שבצד זה ושבצד זה דכל קרן זוית נמשך לשתי הרוחות מכאן ומכאן:

ע''ד דב''ה אוסר שתים ככגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן. שהרי לב''ה אוסר מה דנקרא כרם אליבייהו והיינו שתי שורות של שלש שלש גפנים דפחות מג' גפנים אינה נקראת שורה ואשכחן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב ג''כ נקרא כרם כדתנן במתני' דלקמן. ואם הזרע הוא כנגד אמצע השורה הוא אוסר שלש כנגד שלש שהן שתי שורות והכא שהזרע הוא נגד קרן הזוית א''כ בדין הוא שיאסר שתים משורה הראשונה ושתים משורה השניה הסמוכין לו והן שתים כנגד שתים ועוד צריך שיאסור א' יוצא זנב מאלו השורות בעצמן דאע''ג דא' יוצא זנב משורה האחת בלבד סגי שיהא נקרא כרם והוי כשאר כרם של שתי שורות של שלש שלש הכא אי אפשר בא' יוצא זנב משורה האחת בלבד דמאי חזית לאסור היוצא זנב משורה זו יותר מהיוצא זנב שבשורה שבצדה שהרי הזרע הוא בקרן זוית ותופס האיסור בשורה זו כמו בשורה זו לפיכך אי אפשר בענין אחר אלא ביוצא זנב משורה הראשונה ועוד ביוצא זנב משורה השניה והיינו נמי שלש גפנים הראשונים של שורה ראשונה ושלש גפנים הראשונים של שורה שנייה והא דלא קאמר אוסר שלש שבזו ושלש שבזו משום דהואיל והזרע הוא כנגד הקרן הזוית לא אתינן הכא אלא בתורת שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב שגם כן נקרא כרם אבל משום דלא נוכל לומר דבאחד יוצא זנב מהאחת בלבד סגי כדאמרן הלכך קאמר בהאי לישנא דצריך עוד אחד יוצא זנב גם מכאן וזהו השלישית שבשורה זו והשלישית שבשורה שבצדה דכל אחת ואחת נקראת יוצא זנב להשתים כנגד שתים כזה דהג' שבשורה האחד הוי יוצא זנב לשתים כנגד שתים וכן תקח עוד להג' שבשורה השניה והוי ג''כ יוצא זנב לשתים כנגד שתים דהיינו הך ובין הכל אוסר ששה גפנים הראשונים שבשתי השורות:

זרע כנגדה בינים שבקרן זוית. בין הגפן של קרן זוית ובין הגפן שבצדו וא''כ לב''ש פשוט הוא דאוסר כל אותה השורה של מקום הזרע אם הוא ברוח זה אוסר השורה שבהרוח ואם הוא בין הביניים של הרוח שבצדו אוסר השורה שבאותו הרוח:

ע''ד דב''ה. אינו אוסר כאן אלא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן בלבד והיינו השלישית מהשורה הסמוכה להרוח שהזרע בתוכו אם הוא ברוח של השורה הראשונה אוסר עד השלישית שבשורה הראשונה והשתים שבשורה השניה שהן שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב ואם הזרע הוא בין הביניים של הקרן הזוית בהרוח שבצדו אוסר עד השלישית שבשורה שנייה מפני שהשניה מתחלת באותו הרוח שהזרע בו ואוסר השתים שבשורה הראשונה והן ג''כ שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב:

ששית איזו היא שלישית שבראשונה שלישית שבשנייה. כצ''ל ולפי מ''ש בספרים שניה שבשלישית קשה שלישית מאן דכר שמה והלא אף למאי דמחמרי ב''ה לא מחמירי אלא לאסור בשתי שורות ולא יותר אלא ודאי שלישית שבשנייה גרסי' ועל חלוקה שלפניה קאי דאלו בחלוקה זו שהזרע בין הביניים שבקרן זוית אינו אוסר אלא חמש גפנים ובחלוקה שלפניה היכא דהזרע כנגד הקרן זוית שאמרנו דאוסר שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן שהן ששה גפנים ועלה הוא דקאמר ששית איזו הוא כלומר ומה היא והיכן היא הששית שהוספת לאסור בכה''ג וקאמר היא השלישית שבראשונה וכן השלישית שבשניה דכאו''א הוי יוצא זנב להשתים כנגד שתים כדפרישית והא קמ''ל דבכה''ג שמשורה אחת הן שתים ומשורה שכנגדה הן שלש דזה נקרא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כדתנינן במתני' דלקמן:

גמ' לגבולותיה. מיותר הוא דהא מפרש בתר הכי הגבולים וכתיב לבסוף זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב אלא דבא לסמוך כאן לגבולותיה לכנען למידרש לגבולות שבדו להם הכנעניים וכגון בכרם דמתני' דכך היו נוהגים ליטע כרמיהם ואתה הולך אחר הגבולים שגבלו דזהו נקרא כרם:

ולמדין מן הכנעניים. בתמיה וכי מהן למדין אנחנו לדינא מהו נקרא כרם:

על דעתיה דב''ה. דס''ל אוסר ב' שורות והכא דהזרע ביניים הוא ואוסר הגפנים שבצדה מכאן ומכאן בהשורה הראשונה וכן אוסר הגפן שבשורה שנייה שהוא כנגד הזרע הביניים מכאן ומכאן והרי אסור ארבע כנגד שתים והיינו ד' גפנים בשור' הראשונ' ושתים בשורה השנייה שהן מכוונים כנגד זרע הביניים שבראשונ':

ואם לאו הרי אלו מותרות. כלומר החמישי' שבהן מותרת:

הרי אלו אסורות. כלומר כל הגפנים שבשורה אסורות ואף האמצעית החמישית וטעמא דהואיל והזרעים של הביניים קרובים ביותר לצד הסמוך של האמצעית מכאן ומכאן תופסים גם להאמצעית ולאוסרה כמו הגפנים שבצדדים:

נאמר. דכך הוא אם היו הזרעי' של הבינים שאמרנו קרובים לאחת מהן והיינו לגפן האחת שהיא בצד האמצעית שמכאן ושמכאן וכגון שאין הזרע ביניים ממש באמצע המרחק אלא יותר קרוב להגפן שבצד האמצעי מלגפן החיצונה שבקצה השורה:

חמישית איזו היא. כלומר דרך שאלה היא והחמישית שהיא גפן האמצעית שבשורה אזו היא וכלומר מה נאמר בה:

על דעתיה דב''ש. דס''ל דבעלמא אוסר כל השורה והכא מכיון דלא זרע כנגד הגפנים עצמן אלא כנגד הבינים שלהן אוסר השתים מכאן ושתים מכאן דכל זרע שבין הביניים תופס הגפן שבצדה מכאן והגפן שבצדה מכאן:

זרע כנגד הביניין שבאמצעי. כלומר לא כנגד הבינים האמצעי ממש דא''כ הוה קשיא דאם אוסר שתים שמכאן ושמכאן מכ''ש דאוסר החמישית והיא הגפן האמצעי דיותר קרובה היא לזרע שבין הביניים או לכל הפחות שוין הן ועוד דלגפן החמישית והיא האמצעית הזרע הוא משני הצדדים שלה ופשיטא דאסורה אלא דמיירי שזרע בין הביניים שבגפנים שמכאן ושמכאן ולהכי קרי להו שבאמצעי מפני שהבינים הן באמצע של שתי שתי גפנים כזה:

על דעתיה דב''ה. דאוסר שתי שורות ושלש גפנים שורה מיקריא אוסר שלש שבשורה הראשונה ושלש כנגדן שבשורה שניה ובכרם שיש בו כמה שורות מיירי:

על דעתיה דב''ש אוסר את כל השורה. דכיון דשלש גפנים נמי שורה מיקריא והזרע הוא כנגד שלש האמצעיים אוסר ג''כ את הגפנים שבקצה השורה מכאן ומכאן:

זרע כנגד האמצעי. כלומר אם לא זרע אלא כנגד שלש גפנים האמצעיים בלבד ולא כנגד הגפן שבקצה השורה שמכאן ומכאן:

גמ' והוא שזרע כנגד האמצעי. הא דאמרינן דלב''ש מקדש שורה אחת לב''ה שתים דוקא אם זרע נגד כל השורה החיצונה וכנגד האמצעי דקאמר היינו אף כנגד הגפנים האמצעים ולאפוקי אם לא זרע אלא כנגד התחלת השורה מכאן או מכאן דאינו אוסר אלא את שכנגדו כדלקמן: