Vayedaber

משנה: שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת אוֹ שֶׁיָּֽרְשוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי אַתָּה יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים טוּל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטּוֹל אֶת הַשֶּׁמֶן. חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אַתָּה יַיִִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי אֶטּוֹל שְׂעוֹרִים טוּל אַתָּה הַלַּח וְאֲנִי אֶת הַיָּבֵשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גר ועכו''ם שירשו את אביהן עכו''ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע''ג וכו'. ואע''ג דחליפי ע''ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד''ס כדאמרינן בפ''ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע''ג ויי''נ ולא דמי לרישא חבר וע''ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו:

ואם משבאו לרשות הגר אסור. משום חליפי ע''ג ויי''נ:

מתני' המוכר פירות בסוריא. היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א''י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא''י ובמקצת דינים היא כח''ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא''כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א''י הן חייב הלוקח לעשר:

מעושרין הן נאמן שהפה שאסר. כשאמר משל א''י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו:

משלי הן. משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא:

ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא. וא''כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר:

מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'. כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא:

יכול הוא החבר לומר לע''ה טול אתה חטים וכו'. דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור:

מתני' חבר וע''ה שירשו את אביהן ע''ה. ופירותיו דמאי הן:

אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'. דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הוּא פָּתַר לָהּ הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחוֹלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי מוֹכֵר וַדַּאי וּמְתַקֵּן דְּמַאי. 28b אֵין לָךְ אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחֵילְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי וַחֲצִי חֶלְקוֹ שֶׁבְּיַד חֲבֵירוֹ מִשֶּׁלּוֹ דְּמַאי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אר''א דר''מ היא. המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ''ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ''ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה''ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ''א אחד סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר''מ היא דאתיא דס''ל לר''א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו''א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר''מ דלבעה''ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל:

הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ''מ שהוא דמאי. כלומר משום דר''א מפרש להמתני' דה''ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר''מ:

ר' יונה בעי. על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר''מ ומטעמא דכמוכר הוה א''כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א''כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ''א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח''כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי:

לית לך אלא כההיא דא''ר יוחנן ד''ה היא. אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר''מ וחכמים וכד''ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה''ק:

המעשר מעשר את שלו ודאי. וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ''מ צריך ג''כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא''וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ''א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע''פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ''ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ''מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי:

הלכה: תַּנִּי יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה בְסוּרִיָּא הֲרֵי הוּא כְטֵבֵל וְכִמְעֻשָּׂר מְעוּרָבִין זֶה בְזֶה דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַייָב. חֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא מַה פְלִיגִין בְּשֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְקָמָתָהּ. אֲבָל אִם חִלְּקוּ גָּדִישׁ אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה לְרִבִּי שֶׁכָּל קֶלַח וְקֶלָח שֶׁל שׁוּתָפוּת הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגִין בְּשֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְקָמָתָהּ. אֲבָל אִם חִלְּקוּ עֳמָרִים אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה לְרִבִּי שֶׁכָּל קֶלַח וְקֶלַח שֶׁל שׁוּתָפוּת הוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מַה בֵּין גָּדִישׁ וּמַה בֵּין עֳמָרִים. בְּקוֹצֵר כָּל שֶׁהוּא וּמֵנִיחַ לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הָדָא דְתֵימָא שֶׁקָּנוּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק. אֲבָל אִם קָנוּ עַל מְנָת לַחֲלוֹק אוּף רִבִּי מוֹדֶה לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁזֶּה חֵלֶק מַגִּיעַ לוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוּתָפִין מַחְלוֹקֶת רִבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין לֹא לַחֲלוֹק הֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ישראל ועכו''ם וכו'. תוספתא (בפ''ו):

הדא דתימא דפליג רבי ארשב''ג דוקא בשקנו בתחלה ע''מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס''ל לרבי דאף אם חלקו אח''כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו''א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו''ם פטור:

מיליהון דרבנן. דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא:

השותפין מחלוקת רבי ורשב''ג. ישראל ועכו''ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב''ג דלדברי רבי דס''ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב''ג חלקו של ישראל חייב במעשרות:

האחין השותפין לא לחלוק הן. כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו''ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו''ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ''ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב''ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא''כ פליגא על הא דר' הושעיא:

לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן:

לא סוף דבר יין נסך וע''ג ומעות. כלומר לאו דוקא יי''נ וע''ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי''נ וע''ג אלא אפילו לא היה שם ע''ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע''ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע''ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו:

ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי. ואותו הצלם יש בו חשש ע''ג ואע''ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ''ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע''ג:

ויאות. א''ר יוחנן דאפי' בספק ע''ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע''ג דהכא ג''כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה''ה ה''נ כאן:

והא מתני' פליגא. על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע''ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני:

מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו. וכלומר דקמ''ל בברייתא דכאן אע''פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו''ם אסור לו להחליפן עם העכו''ם שותפו כ''א יוליך הנאתם לים המלח:

על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס''ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב''ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס''ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב''ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב''ג:

בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. כלומר דמשני לא כדס''ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב''ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב''ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב''ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה:

מה פליגין. עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב''ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו''ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ''א חלקו אף רשב''ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה''ג אפילו לרשב''ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן:

רשב''ג אומר וכו'. דס''ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו''ם פטור:

הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה. דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו''ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס''ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו''ם וזהו חלק ישראל:

בסוריא. שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא:

גמ' תני. בתוספתא דתרומו' (בפ''ב):

משנה: גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי יָכוֹל הוּא לוֹמַר טוּל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי אֶטּוֹל אֶת הַמָּעוֹת אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵירוֹת. אִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת בְּסוּרִיָּא וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן חַייָב לְעַשֵּׂר. מְעוּשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן חַייָב לְעַשֵּׂר. מְעוּשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה בְסוּרִיָּא חַייָב לְעַשֵּׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם משבאו לרשות הגר אסור. משום חליפי ע''ג ויי''נ:

משלי הן. משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא:

מתני' חבר וע''ה שירשו את אביהן ע''ה. ופירותיו דמאי הן:

הלכה: יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁקָּנוּ בֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי וְהָיָה שָׁם יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וּמָעוֹת לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתְּ יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא סוֹף דָּבָר יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וּמָעוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ הָיוּ שָׁם שְׁנֵי צְלָמִין אֶחָד עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְפִוקֵי וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְפִוקֵי לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה אֶת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְפִוקֵי וַאֲנִי נוֹטֵל הֶעָשׂוּי כְּמִין דֶּלְפִוקֵי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְיֵאוּת אִילּוּ חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶן וְהָיוּ שָׁם פֵּירוֹת מוּכְשָׁרִין וּפֵירוֹת שֶׁאֵינָן מוּכְשָׁרִין שֶׁמָּא אוֹמֵר לוֹ טוּל אַתָּה אֶת הַמּוּכְשָׁרִין וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁאֵינָן מוּכְשָׁרִין. וְהָא מַתְנִיתִין פְּלִיגָא טוּל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵירוֹת. אֱמֹר סוֹפָא וְלֵית הִיא פְלִיגָא אִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר וְהָכָא מִכֵּיוַן שֶׁקָּנָה כְּמִי שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ישראל ועכו''ם וכו'. תוספתא (בפ''ו):

מיליהון דרבנן. דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא:

לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן:

רשב''ג אומר וכו'. דס''ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו''ם פטור:

בסוריא. שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא:

גמ' תני. בתוספתא דתרומו' (בפ''ב):

עַקִּילַס הָגֵּר חִילֵּק עִם אֶחָיו וְהֶחֱמִיר עַל עַצְמוֹ וְהוֹלִיךְ הֲנָייָה לְיַם הַמֶּלַח. תְּלָתָא אֲמוֹרִין חַד אָמַר דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. וְחָרָנָא אָמַר דְּמֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. וְחָרָנָא אָמַר עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לַעֲקוֹר עֲבוֹדָה זָרָה מִבֵּית אַבָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עקילס הגר וכו'. סיפא דהתוספתא היא:

והחמיר על עצמו וכו'. אע''פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו:

תלתא אמורין. פליגי בהא:

חד אמר דמי ע''ג. כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע''ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע''ג מבית אבא שלו:

מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּתַנִּי הַלּוֹקֵחַ סְתָם צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּלְקַח לִי שְׁלוּחוֹ הוּא. צֵא וּלְקַח לָךְ שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם רִבִּי יוּדָא אוֹמֵר לֹא נִתְכַּווֵן הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לַלּוֹקֵחַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא נִתְכַּווֵן הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לְבַעַל הַמָּעוֹת. לְפִיכָךְ אִם נָתַן אַחַת יְתֵירָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שֶׁל לוֹקֵחַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶן. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר לֹא נִתְכַּווֵן הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לְבַעַל הַמָּעוֹת וְכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כַּאן עַל יְדֵי מָעוֹתָיו שֶׁל זֶה וְעַל יְדֵי רַגְלָיו שֶׁל זֶה שְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א''צ לעשר. כצ''ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ''ח) ע''ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א''צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל:

מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו:

אם בשאמר לו צא ולקח לי. שא''ל ע''ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג''כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע''ה צא ולקח לי א''כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס''ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע''ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע''ה:

צא ולקח לך. ואם בשאמר לו ע''ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א''ל להמוכר החבר א''כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא''ר יוסי דא''צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה:

אלא כי אנן קיימין בסתם. כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע''מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס''ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע''פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע''ה וא''כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר:

לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'. סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע:

ופריך הש''ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה:

כאן ומשני דה''ט דסיפא דכאן ע''י מעותיו של זה המשלח וע''י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות:

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס בְּסוּרִיָּא וְשִׁילַּח לוֹ פֵּירוֹת וְאָמַר הֲרֵי אֵילּוּ מְעוּשָּׂרִין. אֲנִי אוֹמֵר מִן הַשּׁוּק לָקַח וְהוּא שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק. לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין תּוֹךְ שָׂדֵהוּ אֶלָּא אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אני אומר מן השוק לקח. ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן:

והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע''פ שאותו המין ג''כ הוא בתוך שדהו מ''מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר:

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוֹב מִכְנָסוֹ מִשֶּׁלּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והוא שיהא רוב מכנסו משלו. על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג''כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו:

תַּנִּי גּוֹי שֶׁהָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם מִמֶּנִּי פֵּירוֹת הֶן פֵּירוֹת עָרְלָה הֵן פֵּירוֹת נֶטַע רְבָעִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִם אָמַר מִגּוֹי פְּלוֹנִי הֵבֵאתִים נֶאֱמָן לְהַחֲמִיר דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דִּבְרֵי הַגּוֹי לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. רִבִּי יוּדָן בְּעֵי הָיָה צוֹוֵחַ לְפִי תוּמּוֹ. רִבִּי יוּדָן בְּעֵי מִמָּה דְּתֵימָה כּוּתִי כְגוֹי. דְּאִיתְפַּלְּגוּן כּוּתִי כְגוֹי דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן. כן הוא שם. עזק שם מקום שבא''י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו''ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי:

היה צווח לפי תומו. שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן:

ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו''ם. כלומר דהש''ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו''ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל''ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו''ם ממש בעא ר' יודן אלא למ''ד דס''ל כותי כעכו''ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו''ם הוא לענין מסל''ת:

דאיתפלגון. וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ''ד) והובא לעיל (בפ''ג) ובכמה מקומות:

תני. בתוספתא (פ''ה):

הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן נֶאֱמָנִין עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בְּשָׁעָתָן. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. תַּמָּן שֶׁתִּיקֻּנוֹ פָטוּר בְּרַם הָכָא שֶׁתִּיקּוּנוֹ חַייָב. וְתַנִּי כֵן אֶת שֶׁתִּיקֻּנוֹ פָטוּר נֶאֱמָן לְהַחֲמִיר בְּרַם הָכָא פֵּירוּשׁוֹ לְהָקֵל נֶאֱמָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם הכא. אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן:

ותני כן. בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות:

ברם הכא שתיקונו חייב. אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק:

תמן שתיקנו פטור. לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה:

והכא את אמר הכן. בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע''ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו:

גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''ח דפא' (ה''ב):

משנה: 29a עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי אֲגוּדַת יֶרֶק קַח לִי קְלוֹסְקִין לוֹקֵחַ סְתָם פָּטוּר. אִם אָמַר זוּ שֶׁלִּי וְזוּ שֶׁל חֲבֵירִי וְנִתְעָֽרְבוּ חַייָב לְעַשֵּׂר אֲפִילוּ הֵן מֵאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואפי' הן מאה. אותן של ע''ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא:

ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג''כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע''ה ששלחני ונתערבו אח''כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א''צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע''ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל:

מתני' ע''ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג''כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע''ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע''ה הוא לוקח אפ''ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע''ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע''ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע''ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source