Vayedaber

כְּמַה דְתֵימַר מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה וְלֹא תֵיאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. וְאָמַר מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי כֵן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק זֹאת אוֹמֶרֶת סָפֵק דִּימּוּעַ כְּסָפֵק תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי פָּטוּר מִן הַוַּדַּאי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך הלוקח מן הנחתום

זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי. כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא''כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן. ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג''כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא:

מספק. כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א''נ דהכי קאמר מספק כלומר אה''נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא:

והתנינן. לקמן (סוף פ''ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס''ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא:

גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק. על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ''ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי:

24b רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא עָצִיץ עָשׂוּ אוֹתוֹ סָפֵק. וְהָתַנֵּינָן עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בְּכֶרֶם וּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בְּכֶרֶם מִסָּפֵק.

משנה: 25a הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי מִן הַכּוּתִי חוֹלֵק בִּפְנֵיהֶן. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אֲחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמְּקַבֵּל שְׂדֵי אֲבוֹתָיו מִן הַגּוֹי מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' החוכר שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו. בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס''ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו''ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו''ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו''ם בחכירות מבקבלנות:

מתני' המקבל שדה מן העכו''ם מן הכותי חולק לפניהן. מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו''ם וכותי שא''צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א''י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א''י בורה:

החוכר. זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא''כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו:

אימתי בזמן שנותן לו. חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין:

אף המקבל שדה אבותיו מן העכו''ם. בגמרא מוקי לה שגזלה עכו''ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו''ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו''ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ דִבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלֵק מִן הַגּוֹי תוֹרֵם. וְתַנִּי כֵן הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַגּוֹי תוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם פֵּירוֹתָיו אֵינִי רְשַׁאי אֶלָּא חוֹלֵק וּמֵנִיחַ לְפָנָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' זו דברי רשב''ג. דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו''ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו''ם תורם ונותן לו דס''ל דקנסו במקבל מן העכו''ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן:

ותני כן וה''ג שם המקבל שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו ארשב''ג מה אם ירצה העכו''ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט''ס הוא דלא פליג רשב''ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו''ם כ''א או מעשר לחד מ''ד או תורם לחד מ''ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן:

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אַתֶּם גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית. אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְאֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. רִבִּי יָסָא סָבַר מֵימַר אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּיַד אַחֵר חֲבֵירוֹ הָא בְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּמִינָהּ אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְלֹא בְיִשְׂרָאֵל. וְדִכְווָתָהּ אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ אֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. הָתִיב רַב הוֹשַׁעְיָא וְהָא מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם פֵּירוֹתָיו אֵינוֹ תוֹרֵם. אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּמַאֲמִין עַל יָדָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

התיב ר' הושעי' והא מתניתא. ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו''ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב''ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו''ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו''ם עושה לישראל שליח:

א''ר בא. דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו''ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו''ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא:

אתם עושין שליח. כצ''ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא''כ ודכותה דממעטינן עכו''ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח:

ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ''ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב''ג מייתי לה הכא:

אף שלוחכם בני ברית. ולפיכך תנינן שם עכו''ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה:

ואין העכו''ם עושה שליח. ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו''ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו''ם עושה שליח ביד עכו''ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו''ם אותו שליח:

א''ר זעירא ומינה. גופה למדנו דלא כן הוא:

הַחוֹכֵר בְּפֵירוֹת הַשּׂוֹכֵר בְּמָעוֹת הַמְקַבֵּל לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

החוכר בפירות וכו'. סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב:

עַד כְּדוֹן נָכְרִי כּוּתִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ בְקַבָּלָה לְגוֹי וּלְכוּתִי וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו. עַד כְּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצוּיִין. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ שָׂדוֹת בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ יוֹבִירוּ וְאַל תַּשְׂכִּרֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְשָׁרָא לֵיהּ. סָבַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין כְּהָדָא סוּרִיָּא. דְּהָדָא סוּרִיָּא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמְץ אֲתוּן שָׁאֲלוּן לֵיהּ אִילֵּין דְּבֵי עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחֵי וַאֲנָן מוֹגְרִין לְעַמִּים צְרִיכִין לְעַשֵּׂר אֲנָן עַל יְדֵיהוֹן. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶן. מִינָהּ אַתְּ שְׁמַע לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוּבְדָּא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִייָא וּלְרִבִּי יָסָא וּלְרִבִּי אִימִּי וְהוֹרוּן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי הָא לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶן אֵינָן מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועוד מן הדא וכו'. שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א''צ לעשר על ידיהן:

עד כדון עכו''ם. דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר:

כותי. מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו''ם:

נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא (פ''ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו''ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו''ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא''כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ''א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ''א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו''ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה''ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו:

עד כדון במקום שישראל מצוין. אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו''ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו:

במקום שאין ישראל מצוין. מאי ואם יחכור לעכו''ם מהו הדין:

נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'. וגרסינן להא בפ''ק דע''ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא:

א''ל יובירו ואל תשכירם לעכו''ם. ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו:

סבר ריב''ל מקום שאין ישראל מצוין. מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא''י כמו שמותר בסוריא:

דהדא סוריא. כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר''מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות:

נשמעינה מן הדא עובדא:

לחמץ. שם מקום ומסוריא היה:

אלין דבר עשתור. משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו''ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו''ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח''כ ליתן חלקן:

מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש''מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא''צ לעשר על ידיהן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source