Le texte Le vocabulaire Les révisions
Dmaye
Daf 1a
משנה: 1a הַקַּלִּים שֶׁבִּדְמַאי הַשִׁיתִין וְהָרִימִין וְהָעֻזָּֽרְדִין וּבְנוֹת שׁוּחַ וּבְנוֹת שִׁקְמָה וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה וְהַגּוּפְנָן וְהַנִצְפֶּה. וּבִיהוּדָה הָעוֹג וְהַחוֹמֶץ וְהַכּוּסְבָּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַשִּׁיתִים פְּטוּרוֹת חוּץ מִשֶּׁל דִּיֻפְרָא. וְכָל הָרִימִין פְּטוּרִין חוּץ מֵרִימֵי שִׁיקְמָנָה. וְכָל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְּטוּרוֹת חוּץ מִשֶּׁל הַמְּסוּטָּפוֹת.
Traduction
Les objets suivants ne sont pas susceptibles (à cause de leur peu de valeur) d’être soumis à la dîme du Demaï (1)''Les termes qui suivent ont été expliqués auBerakhot (du Babli) 40b; ces fruits ont si peu de valeur, qu'on les suppose abandonnés et par conséquent non soumis aux obligations.'': les figues à nombreuses feuilles, les artichauts (2)''Maïmonide traduit ce terme par le mot arabe qui corrrespondrait à la Lotus cyrenaïca. Selon l'Aroukh, c'est la cinara ou l'italien folicarrio. Toutefois, les dictionnaires arabe-latin traduisentfructus loti (arboris), et non pas Ficus, pour lequel Freytag a: ou ficus religiosa (Forsk, Flora, CXXIV, 180); ou même sens (ibid); ou (Kamous); ouficus arbor; aliis arbor montana magnitudine et foliis arbori appellatae similis (Cf Forsk, Flor. XCV); ou ficus arbor in dialecto tribus Thaï (Khamous), sans compter les diverses acceptions pour les genres spéciaux.'', les sorbes (3)Pour ce terme, Maïmonide a un mot arabe que n'ont pas les lexiques., les figues blanches, les figues sauvages, les dattes desséchées, les raisins tardifs, lambrusco, et les bourgeons de câpres (4)(Maasserot 4, 6).; en Judée, le cornouiller (ou soumak) (5)''Le mot rhus, est ainsi expliqué par Freytag: '''' fructus ejus, piperis instar, cibis immiscetur ''''. Cf. (Pea 1, 3). Selon J. Lévy, Neuhebraisches Worterbuch, c'est la Rothbeer, baie rouge. Voir aussi (Maasserot 1,2).'', le verjus et le coriandre (6)C'est la version adoptée par Rashi pour (Ex 16, 31), et (Nb 11, 7). En voici le sens, selon les lexiques arabes:Spatha, florum palmoe involucrum (Kamous).. R. Juda dit: toutes les figues feuillagées en sont affranchies, à l’exception des bifères (7)''Voir Babli,Eruvin18a. On trouve dans Pline (Hist. nat., 16, 50) les '''' ficus fiberae '''', duopheron.''; tous les artichauts en sont aussi affranchis, sauf ceux de la localité de Shikmona; enfin, il en est de même de tous les fruits de sycomore, sauf ceux qui éclatent de maturité (dans ces 3 cas spéciaux, les fruits ont une telle valeur, que le soupçon de Demaï, leur est applicable, selon R. Juda.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקלין שבדמאי. דמאי דא מאי מפני שהוא ספק וזהו התבואה והפירות הנקחים מעמי הארץ שאינם נאמנים על עשרות וחבר הלוקח מהם צריך להפריש תרומת מעשר ומעשר שני אם היא שנת מעשר שני אבל תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ עליה לפי שהיא בעון מיתה וגם אין לה שיעור מן התורה שחטה אחת פוטרת כל הכרי והכל נזהרים בה ומעשר ראשון ומעשר עני צריך להפריש מן הדמאי שהמוציא מחבירו עליו להביא ראיה ויכול בעל הפירות לומר ללוי או לעני הבאים ליטול המעשרות הבא ראיה שאין פירות הללו מעושרין וטול אבל בתרומת מעשר ליכא למימר הכי שהאוכל טבל שלא הורמו ממנו מתנות כהונה חייב מיתה והלכך מפריש תרומת מעשר ויתננו לכהן ומעשר שני נמי כדי שלא לאכלו בטומאה או שלא לאכלו חוץ לירושלם בלא פדיון והשתא קאמר התנא הכא דיש שהקלו חכמים ולא גזרו עליהם דמאי ואלו הפירות דקחשיב להו במתני' לפי שחזקתן מן ההפקר הן דלא חשיבי והלכך פטורין הן מן הדמאי:
השיתין. תאנים מדבריות:
והרימין. פי' בערוך פולצראקי בלע''ז:
ועוזרדין. זערוד בערבי ובלע''ז סורביש ובל' אשכנז שפייארלינג:
ובנות שוח. תאנים לבנים המגדלות מג' שנים לג' שנים ומתגדלות ביערים:
ובנות שקמה. תאנה המורכבת בערמון:
ונובלות התמרה. תמרים שאינם מתבשלים באילן ותולשין אתם ומניחים זה על זה עד שיתבשלו א''נ נובלות תמרים שהפילתן הרוח קוד' בישולן:
והגופנין. ענבי' שמניחין אותם בגפן בסוף הבציר ובקושי מתבשלים:
והנצפה. צלף שקורין קאיפרי בלע''ז:
וביהודה האוג. אוג פרי אדום קורנאלו בלע''ז ורמב''ם אומר שהוא אילן שעושה כמין אשכולות אדומות וקורין אותו בערבי סומא''ק ולא היה זה הפרי חשוב ביהודה:
והחומץ שביהודה. בגמרא אמרינן שזהו בראשונה שלא היה היין שביהודה מחמיץ לפי שהיו מביאין ממנו נסכים וכן החומץ שביהודה לא היה בא אלא מן התמד לפיכך החומץ שביהודה פטור אבל לאחר שבטלו הנסכים והחומץ בא מן היין החומץ חייב בדמאי אף ביהודה כמו בשאר מקומות:
והכוסבר:
זרע גד תרגום ירושלמי כסבר קולייאנדרו בלע''ז:
חוץ משל דופרא. דו פירא שטוען פירותיו שני פעמים בשנה:
שקמונה. שם מקום:
המוסטפות. שנתבקעו בעודן באילן אחר בשולם שכל אלו חשובין הן וחזקתן שאינן באין מן ההפקר ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁרוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ אֵין בָּאִין אֶלָּא מִן הַהֶבְקֵר לְפִיכָךְ מָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים.
Traduction
R. Yohanan dit: les sages ont énuméré ici ces diverses sortes de produits, parce que la plupart d’entre eux proviennent d’objets abandonnés (et dès lors ils ne sont assujettis à aucun droit de prélèvement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לפי שרוב המינין הללו וכו'. לפיכך מנו אותן חכמים. וכלומר דלאו דוקא אלו אלא כל שחזקתן מן ההפקר פטור מן הדמאי ומפני שרוב מינין הללו מן ההפקר הן באין לפיכך מנו אותן חכמים:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּמַאי אֲבָל וַדָּאִין חַייָבִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָא שַׁנְייָא בֵּין דְּמַאי וּבֵין וַדַּאי פְּטוּרִין. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּמַאי אֲבָל וַדַּאי חַייָבִין.אָמַר רִבִּי לָא לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לֹא חָשִׁיב אֶלָּא דְּמַאי וְהָכָא לֹא אֲתִינָן אֶלָּא וַדַּאי.
Traduction
Mais selon R. Simon ben Lakish, on dit seulement qu’ils sont dispensés de toute obligation à titre de fruits douteux (car il y a double doute: 1° ne proviennent-ils pas d’objets abandonnés, non soumis aux droits; 2° n’ont-ils pas subi le prélèvement légal). Mais en cas de certitude que nulle dîme n’a été prise sur ces produits, ils sont soumis aux obligations. Non, répondit R. Yohanan, il n’y a lieu d’établir aucune distinction; et, en tous les cas, on les dispense de tout (en raison de leur valeur insignifiante). Cependant, ne peut-on pas objecter à R. Yohanan que la Mishna paraît traiter seulement du cas où il s’agit de fruits pour lesquels on doute, non de ceux pour lesquels il y a certitude d’obligation?En effet, répliqua R. Ila, on met en avant l’expression demaï, dans tout ce traité qui lui est consacré; mais, en réalité, il ne s’agit dans ce premier paragraphe que de fruits sur lesquels il y a certitude (et qui sont cependant dispensés de tout droit en raison de leur peu de valeur).
Pnei Moshe non traduit
לא שנו אלא דמאי. דוקא מדמאי הן פטורין לפי שכל עצמו של דמאי ספק הוא ובאלו לא גזרו חכמים אבל ודאי אם נודע לנו שבודאי לא עישרן חייבין הן במעשרות ור' יוחנן אמר דאין חילוק ואפילו ודאי הן פטורין לפי שחזקתן הפקר והפקר פטור מן המעשרות:
וקשיא על דר' יוחנן לא שנו וכו'. כלו' הא לא תנינן במתני' אלא שבמינין הללו הקלו חכמים משום דמאי ומשמע הא ודאי חייבין:
א''ר לא. אמר לך רבי יוחנן לפי שבכל מקום לא חשיב אלא דמאי. בכל מסכת זו מדבר בדמאי לפיכך נקט נמי באלו דמאי ולעולם הכא לא אתינן להשמיענו אלא אף ודאי פטורין הן שחזקתן הפקר:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן מִגְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. שַׁנְייָא הִיא מִגְּזִיב וּלְהַלָּן בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי. אוּף הָכָא לָא שַׁנְייָא בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי.
Traduction
Il y a plus loin une Mishna (1, 3) en faveur de R. Yohanan, qui dit: ''ce qui provient du pays situé à partir de la frontière septentrionale de Kezib et au delà (Gn 38, 5), est affranchi du soupçon''. Or, de même que, pour ladite limite, il s’agit indifféremment de fruits douteux ou de ceux pour lesquels il y a certitude qu’ils n’ont pas été soumis aux droits (8)Au dehors tous les fruits sont libres.; de même ici (dans notre Mishna), la dispense s’applique indifféremment aux 2 sortes de produits.
Pnei Moshe non traduit
מתני'. דלקמן בפרקין מסייע לר' יוחנן דלאו דוקא נקט דמאי דתנינן מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי כזיב הוא סוף המקום שכבשו עולי. בבל ולא כבשו עולי מצרים וכי שנייא היא מכזיב ולהלן בין דמאי בין ודאי הא כל מקום שלא כבשו עולי בבל פטור מן המעשרות לגמרי ואפילו מודאי ולאו דוקא דמאי קתני אוף הכי לא שנייא בין דמאי בין ודאי פטורין הן:
Dmaye
Daf 1b
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַייָבִין עִיקָּרָן לֹא מִן הַהֶבְקֵר הֵן בָּאִין. פָּתַר לָהּ אַחַר רוֹב מְשַׁמְּרִין. אִתָא חֲמֵי אִם רוֹב מְשַׁמְּרִין דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָבִין בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי. אִם אֵין רוֹב מְשַׁמְּרִין דִּבְרֵי הַכֹּל פְּטוּרִין בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה לֵית יָכִיל 1b דְּתַנֵּינָן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דְמַאי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא סוֹף דָּבָר הַקַּלִּים שֶׁבִּדְמַאי אֶלָּא אֲפִילוּ דְמַאי עַצְמוֹ.
Traduction
L’enseignement est en désaccord avec l’avis de R. Simon ben Lakish: se ces fruits, est-il dit (9)Tossefta sur ce traité,1., peuvent être conservés, il faut prélever sur eux les parts légales; est-ce qu’en ce cas on peut admettre comme principe qu’ils ne proviennent pas de l’abandon? Donc, le plus souvent on ne les conserve pas, et pour ce motif ils sont tous permis; et de même R. Simon ben Lakish aussi ne devrait-il pas dispenser le tout? Non, répondit-il, il tient aussi compte de la majorité, qui les conserve (10)''La plupart des gens de cet endroit conservant ces fruits, ils sont soumis aux dîmes, et le propriétaire les aura probablement rédimés; en cas d'omission certaine, la dîme est due.''. Puisqu’il en est ainsi, examinons en quel point ces 2 rabbins diffèrent d’avis: si la plupart des gens conservent ces fruits, on admettra évidemment d’un commun accord que les droits sont dus, qu’il y ait doute ou certitude; si au contraire, la plupart ne les conservent pas, tous deux reconnaissent certes que ces fruits sont dispensés de tout, aussi bien en cas de doute qu’en cas de certitude de non-prélèvement (en raison de la règle sur les objets abandonnés). Il n’y a pas non plus lieu de supposer qu’il y ait divergence d’opinions au cas où il y a égalité de parts, qu’une moitié provienne de produits conservés et l’autre moitié d’objets abandonnés, et qu’en ce cas tout soit dispensé des droits, selon R. Yohanan, ou assujetti selon Simon ben Lakish; puisque l’on enseigne, d’autre part (11)Mishna, 6e partie,(Makshirin 2,10).: ''si dans un grenier, commun à des Israélites et à des étrangers, les uns et les autres réservent des parts égales, on en considère les fruits comme soumis au doute'' (ce n’est donc pas l’objet d’une discussion, et de la divergence à suivre). Or, dit R. Zeira, l’on ne dispense pas seulement de la dîme les fruits douteux en général, mais ceux qu’énonce la Mishna comme ayant très peu de valeur, restent douteux à parts égales. En quoi donc diffèrent R. Yohanan et R. Simon?
Pnei Moshe non traduit
מתניתא פליגא על ר''ל. תוספתא דריש מכילתין דקתני התם הקלין שבדמאי השיתין וכו' חזקתן בכל מקום פטורין ואם היו משתמרין חייבין אלמא דאין חייבין אא''כ אם היו נשמרין וטעמא דהא עיקרן וכי לא מן ההפקר הן באין ואף אם הן ודאי פטורין וקשיא לר''ל:
פתר לה אחר רוב משמרין. כלומר לא תידוק מינה מדקתני אם היו משתמרין חייבין דש''מ דאם אינן משתמרין אמרינן דסתמן הפקר הן ואפילו מודאי פטורין דלא היא אלא כולה ברייתא בדמאי מיירי דאם הן משתמרין חייבין אפי' משום דמאי וכ''ת מאי קמ''ל פשיטא דחייבין הן אף בדמאי מכיון דמשתמרין הן ואינן הפקר הא קמ''ל דהולכין אחר רוב משמרין דאם רוב מן המינין האלו משומרין הן חייבין כולן בדמאי ולקמיה מתמה עלה מאי אתא לאפוקי:
איתא חמי. ומתמה עלה הש''ס על האי שינויא דאכתי מאי קמ''ל דאם רוב מהן משומרין הן פשיטא דלדברי הכל חייבין הן בין בדמאי בין בודאי ואין כאן מחלוקת והשתא דייקינן אם אין רוב משומרין הן לד''ה פטורין הן מדינא בין מדמאי בין מודאי דהא הולכין אחר הרוב וסתמן הפקר הן ואכתי קשיא לריש לקיש:
מחצה על מחצה לית יכול. כלומר וכי תימא דלעולם לא דייקינן דאם אין רוב משומרין דפטורין הן אלא דלא אתי לאפוקי כי אם מחצה על מחצה והכי קאמר אם רוב משומרין הן חייבין אף בדמאי הא מחצה על מחצה פטורין מדמאי הא בודאי חייבין הן הא נמי לית את יכיל למידק הכי דהא אנן תנינן דכל היכא דאיכא מחצה על מחצה מחמרינן והוי דמאי ומשנה היא בפרק ב' דמכשירין המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסי' לבתיה' פטור שעדיין לא נקבע למעשר ואם למכור בשוק חייב שרוב המוכרי' בשוק מן הבית הן מביאי' וכבר הוקבע למעשר מחצה למחצה דמאי אלמא דמחמרינן בדמאי במחצה על מחצה:
א''ר זעירא. לא קשיא מהאי מתני' דמכשירין דהתם לא סוף דבר הקלים שבדמאי אלא אפילו דמאי עצמו כלומר דלא איירי האי מתני' באלו המינים שהקלו חכמים בדמאי אלא התם אפילו בדמאי עצמו וכלומר אפילו בשאר המינים שגזרו חכמים דמאי אשמעינ' רביתא ברישא דאם רוב מכניסין לבתיהן פטור אף מדמאי והלכך במחצה על מחצה אמרינן דמאי אבל הכא דבקלים שבדמאי איירינן לעולם אימא לך דה''ק אם רוב הן משומרין חייבין אף בדמאי ולאפוקי מחצה על מחצה דפטורין מדמאי והשתא איכא למימר הא בודאי חייבין הן וכדר''ל:
תַּנִּי נִכְנַס לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם סָפֵק רוֹב מְשַׁמְּרִין סָפֵק אֵין רוֹב מְשַׁמְּרִין דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָבִין בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי. נִכְנַס לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל סָפֵק רוֹב מְשַׁמְּרִין סָפֵק אֵין רוֹב מְשַׁמְּרִין דִּבְרֵי הַכֹּל פְּטוּרִין בֵּין דְּמַאי בֵּין וַדַּאי. סָפֵק רוֹב גּוֹיִם סָפֵק רוֹב יִשְׂרָאֵל סָפֵק רוֹב מְשַׁמְּרִין סָפֵק אֵין רוֹב מְשַׁמְּרִין מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
Voici la réponse: si l’on entre dans une ville dont la plupart des habitants sont étrangers et que l’on doute sur la question de savoir si la majeure partie des gens conservent les fruits ou les abandonnent, il est évident, d’après tous deux, qu’il y a dispense des droits légaux, sans distinguer entre les fruits douteux et ceux sur lesquels il y a certitude d’obligation; si l’on entre dans une ville composée en majeure partie d’Israélites, sans que l’on sache si la plupart d’entre eux conservent les fruits ou les abandonnent, il faudra, d’après tous, prélever les dîmes, qu’il s’agisse de fruits pour lesquels il y a doute de prélèvement ou non; si enfin on ne sait pas quel élément domine, si ce sont les Israélites ou les étrangers, et que l’on ignore si la plupart des habitants conservent ou abandonnent leurs fruits, la règle à suivre est douteuse, et fait l’objet de la divergence entre R. Yohanan et R. Simon ben Lakish (le premier penchera dans le doute pour l’avis le moins sévère, le second pour le plus grave).
Pnei Moshe non traduit
תני. האי לאו ברייתא הוא אלא מימרא כדמסיים ואזיל:
נכנס לעיר שרובה עכו''ם. ואין מעשרין אלא דאיכא ספק אם הן רוב משמרין או לא שמא הפקר הוא. לד''ה פטורין בכל. כצ''ל ואפי' לר''ל דלא קאמר אלא בדבר שסתמו חייב במעשר הוא נכנס לעיר שרובה ישראל וכו' ד''ה חייבין בכל דאין כאן אלא ספק אחד אבל אם יש כאן ב' ספיקות ספק רוב עכו''ם וכו' בהא תליא בפלוגתא דר''י ור''ל דלר' יוחנן אפי' מודאי פטורין כדינא דמתני' דהקלין שבדמאי תרי (ספיקי הוי ספק הפקר) ספק לאו הפקר ואת''ל לאו הפקר ספק מעושרין או לא וקאמר ר' יוחנן דאפי' בודאי אינן מעושרין ואין כאן אלא ספק אחד (ספק הפקר ספק לאו) הפקר (פטורין) וה''נ בהאי דינא דאפילו בודאי אינן מעושרין ונופל הספק האחד מכל מקום הואיל ואיכא ספק רוב עכו''ם ספק רוב ישראל (הוו להו) תרי ספיקי וכדינא דמתני' בדמאי אבל בודאי דאין כאן אלא ספק אחד חייבין וה''נ חייבין בודאי:
אֵילּוּ הֵן הַשִּׁיתִים רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבַּי אֵילּוּ שֶׁהֵן יוֹצְאוֹת מִתַּחַת הֶעָלִין.
Traduction
– Qu’est-ce que les shitim? Des figues, dit R. Simon fils de Rabbi (Abi), tellement privées de feuilles, qu’elles paraissent en surgir (défectueuses).
Pnei Moshe non traduit
אילו הן השיתין. באילו השיתין שהן יוצאות מתחת העלין שאינן מתגדלות כמו שארי תאנים שהעלין תחת הפרי אלא הן יוצאות מתחת העלין והן המדבריות ונקראין שיתין ולא חשיבי:
הַבְּכִירוֹת וְהַמְּסוּייָפוֹת הֲרֵי אֵילּוּ פְּטוּרוֹת. וְאֵילּוּ הֵן הַבְּכִירוֹת עַד שֶׁלֹּא הוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. וּבְשׁוֹמֵר הַדָּבָר תָּלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּשֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי טַפֵּילַת שׁוֹמֵר. אֵילּוּ הֵן הַמְּסוּייָפוֹת מִשֶּׁיְּקַפְּלוּ הַמִּקְצוֹעוֹת. רִבִּי לְעַיי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר הַבְּכִירוֹת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת מִשְׁתַּמְּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּין חַלְפוּתָא אָמַר הַשִּׁיתִין שֶׁבְּצִיפּוֹרִין הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת מִשְׁתַּמְּרוֹת.
Traduction
Celles dont la maturité est, soit hâtive, soit tardive, sont dispensées de tous droits (à titre d’irrégulières, on les abandonne d’ordinaire). Qu’appelle-t-on hâtives? celles qui sont mûres avant que le propriétaire ait préposé un gardien à l’arbre. Mais la maturité peut-elle dépendre de la présence du gardien? Cela veut dire, répond R. Yossé, aussi longtemps qu’il n’y a pas lieu d’installer un gardien, c’est l’indice que la maturité n’est pas générale. On appelle figues tardives, celles que l’on trouve après l’enlèvement des claies à sécher (dès ce moment on abandonne ouvertement ce qui, non mûr, reste à l’arbre). Selon R. Elaï au nom de R. Eliézer, les figues hâtives sont soumises aux divers droits, parce qu’il y a présomption qu’on les gardera, (bien qu’il n’y en ait pas encore assez de mûres pour y placer un gardien, on ne les abandonne pas). R. Yossé ben Halafta dit (12)Sa remarque se rapporte à ce qui est dit plus haut des schitim. que les sortes de figues qui naissent à Sephoris sont soumises aux droits, parce qu’il est notoire qu’elles seront conservées.
Pnei Moshe non traduit
הבכורות והמסוייפות. תוספתא היא בפ''ק:
ואלו הן הבכורות עד שלא הושיב שומר. כל שביכרו ונגמר בישולם קודם שיושיב שומר לשמרן:
ובשומר הדבר תלוי. בתמיה ואם אינו מושיב שומר כלל מה דינן:
א''ר יוסי. ה''ק בשאין בה כדי טפילת שומר שהן מועטין ואין בהם כדי לשכור שומר להיות מטפל בהן לשמרן והלכך לא חשיבי:
אלו הן המסוייפות. שאינן מתבשלות אלא בסוף:
משיקפלו המקצועות. כדתנן בפ''ח דנדרים עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות והן הסכינים שהם מיוחדים לחתוך התאנים כשעושין מהן עיגולין נקראין מקצועות וכלומר עד שיכפלו הסכינים ומכניסן לתוך קתיהן שמצניעין אותן לשנה הבאה. פי' אחר המקצועות הן המחצלאות שמייבשין עליהן התאנים:
הרי אלו חייבות. לעולם מפני שהן חביבות עליו והן בחזקת משתמרות:
השיתין שבצפורי. מפני שהן חשובין שם:
נִסְתַּייְפוּ הַתְּאֵינִים וְהוּא מְשַׁמֵּר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי עֲנָבִים. עֲנָבִים וְהוּא מְשַׁמֵּר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי הַיֶּרֶק אִם נִכְנַס הוּא הַפּוֹעֵל וּבַעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עָלָיו אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם גֶּזֶל.
Traduction
S’il y a quelques figues tardives (13)Tossefta sur Maasserot 3. Babli, (Pessahim 6b)., et que l’on garde le champ à cause des raisins qui y sont aussi, ou s’il y a quelques grappes de raisin tardives et que le champ est gardé à cause des légumes verts qui s’y trouvent, on ne sait si le propriétaire y a renoncé, en se disant qu’ils ne valent pas la peine que l’on remonte sur les arbres pour les couper à nouveau, ou s’il n’y a pas renoncé par suite de la présence d’un gardien dans ce champ. Pour s’en assurer, on suit des yeux l’ouvrier de ce champ: et si, lorsqu’il lui arrive de manger de ces fruits tardifs, le propriétaire l’en blâme (parce qu’il est de droit que l’ouvrier peut seulement manger des objets pour lesquels il travaille), c’est la preuve qu’ils ne sont pas abandonnés au premier venu: celui qui en mange commet un vol (malgré le peu de valeur).
Pnei Moshe non traduit
נסתייפו התאנים. תוספתא היא במעשרות פ''ג:
נסתייפו. שכבר הוא סוף מלקיטת התאנים ונמצאים שם תאנים שאינן מתבשלות כל צרכן עולמית והוא משמר שדהו מפני הענבים שאין דעתו מפני התאנים אלא מפני הענבים שבתוך השדה שעדיין לא הגיע עת הבציר או ענבים שכבר הוא סוף ענבים ונמצאים שם ענבים שלא יתבשלו כל צרכן והוא משמר שדהו מפני הירק שבתוכה:
אם נכנס הוא הפועל ובעל הבית מקפיד עליו. שלא יטול מן אלו התאנים או הענבים אסורות משום גזל וחייבין במעשרות ואם לאו פטורין דהפקר הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source