Vayedaber

רִבִּי חִייָא בַּר אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא כְדֵי קוּפָּתוֹ. הִפְקִיד אֶצְלוֹ שְׁתַּיִם אַחַת דְּמַאי וְאַחַת וַדַּאי. בְּקַייָמוֹת אֲבָל אִם נֶאֶכְלָה הָרִאשׁוֹנָה הַשְּׁנִיָּה דְּמַאי. נָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מֵאָה בְנֵי אָדָם מֵאָה סְאִין בַּת אַחַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְתַקֵּן דְּמַאי. נְתָנוּם לְאָדָם אַחֵר כְּבָר נִרְאוּ לִהְיוֹת וַדַּאי. נָטַל מִמֶּנּוּ אָדָם אֶחָד כַּמָּה סְאִין בַּת אַחַת הָרִאשׁוֹנָה דְּמַאי וְהַשְּׁאָר וַדַּאי. נְתָנָם לְמָאֵה בְנֵי אָדָם כְּבָר נִרְאוּ לִהְיוֹת וַדַּאי. וְהָתַנִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי טַרְפוֹן עָשׂוּ פֵּירוֹת יִשְׂרָאֵל זֶה כְפֵירוֹת כּוּתִי זֶה דְמַאי. עוֹד הִיא לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא עַד כְּדֵי קוּפָּתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומשני עוד היא וכו'. וכלומר מי עדיפא ממתניתין דנמי קאמר רבי שמעון סתם ואוקימנא דלא אמר אלא עד כדי קופתו והכא נמי בברייתא מוקמינן לדברי רבי שמעון כן:

והתני בשם רבי שמעון וכו'. ובתוספתא (פ''ד) קתני לה ושם גריס עשו פירות ישראל את פירות העכו''ם הזה דמאי כלומר דפריך הא רבי שמעון קאמר התם סתמא דכשהישראל הפקיד פירותיו אצל העכו''ם עשו פירותיו כמו שהן פירות העכו''ם ומתקנן דמאי:

נתנם. חזר זה השני ונתנם למאה בנ''א אע''פ שעכשיו אין ביד כאו''א אלא אחת מהן אעפ''כ כולן מתקנין ודאי שכבר נראו להיות ודאי כשהיו ביד האחד ומשום דעכשו הספק על כולן הוא שבאו מיד החיוב כולן דין ודאי להם:

הראשונה. כלומר אחת מהן היא דמאי דתלינן שהוחלפה ביד העכו''ם והשאר כולן ודאי וכמו שהדין אם היו ביד הראשון ומשום סיפא נקט לה:

נטל ממנו. מן הישראל הראשון אדם אחד כמה סאין בבת אחת:

נתנום לאדם אחד. ואם אח''כ חזרו אותן מאה בני אדם שנטלו מיד הישראל הראשון הפירות ונתנום לאדם אחד כבר נראו להיות ודאי כלומר שהרי עכשיו יש ביד זה גם אותן הפירות של ודאי שבאו מיד הראשון וצריך לתקן אותן ודאי ואחת מהן דמאי כמו שאם היה נוטל כולן מיד הראשון וקמ''ל דאע''פ שבאו לידו מיד מאה בני אדם וכשהיו בידן היו תולין להקל אצל כאו''א בפני עצמו אפ''ה עכשיו כשהן כולן ביד אחד חזרו להיות כבתחלה:

נטלו ממנו מאה בני אדם. מן ישראל הזה שיש לו אותן השתי סאין שהחזירן מבית העכו''ם ונטלו ממנו פירות אפילו מאה בני אדם בבת אחת כאו''א אינו מתקן אלא דמאי דבכאו''א תלינן שמא אותה הסאה שהוחלפה בבית העכו''ם היא בידו ואין לה אלא דין דמאי:

בקיימות. והנ''מ אם שתיהן קיימות הן אבל אם כבר נאכלה הראשונה אצל הישראל לאחר שלקח הפקדון מן העכו''ם אותה השניה דמאי היא דתלינן הודאי באותה שנאכלה והנשארת אין לה אלא דין דמאי דשמא זו היא שהחליפה העכו''ם בשלו:

הפקיד אצלו שתים. אבל אם הפקיד אצלו שתי קופות ולעכו''ם אין לו אלא כדי אחת מהן או בכל כה''ג שהפקיד אצלו שתי סאין ולעכו''ם אין לו אלא סאה אחת:

לא אר''ש. דפליג במתני' בהפקיד פירות אצל העכו''ם דקסבר דמאי הן לא אמר אלא כדי קופתו כלומר שיש ביד העכו''ם כל כך פירות כפי אותה המדה שהפקיד זה אצלו וכיון דעכו''ם חשוד להחליף הפקדון קסבר ר''ש דלעולם הן דמאי דאם חולין מתוקנין הפקיד אצלו שמא החליפן העכו''ם בפירותיו וקסבר דפירות העכו''ם חייבין במעשרות מדרבנן כדאמרינן במנחות (דף סו) גזירה משום בעלי כיסין שיש להם שדות הרבה ותולין אותן בשל עכו''ם ולפיכך מתקנן דמאי ואם טבל הפקיד אצלו תלינן נמי דשמא החליף אותן העכו''ם בשלו והלכך אינו מתקנן אלא דמאי:

אחת דמאי ואחת ודאי. כלומר אם טבל ודאי הפקיד אצלו האחת מהן דאיכא למיתלי שמא החליף אותה בשלו אותה הוא מתקנה דמאי אבל האחרת שלא היה לו לעכו''ם נשארת ודאי טבל כמו שהיתה וקמ''ל דלא אמרינן שמא העכו''ם הביא ממקום אחר והחליף בשל ישראל דלא חיישינן לאחלופי כ''א בפירות שלו שהיו לו כפי אותן שהפקיד אצלו בין לקולא כגון שהפקיד אצלו חולין מתוקנים אחת מהן היא דמאי והשנייה פטורה כמו שהיתה ובין לחומרא שהפקיד אצלו טבל ודאי אחת מהן אינו מתקנה אלא דמאי דשמא החליפה בשלו אבל האחרת נשארה ודאי טבל כמו שהיתה:

רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מַה כְפֵירוֹתָיו מַמָּשׁ פְּטוֹר טֵבֵל בָּרוּר בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר לֵיהּ וּלְכָל דְּבָהּ. 15a וְלֹא עַאל יְאוּת הֲוָה רִבִּי חֲנִינָא מַתְּרִיס לָקֳבֵיל רִבִּי אָחָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא על יאות הוה ר' חנינא מתריס לקבל ר' אחא. וקאמר הש''ס דלא שפיר הוה ר' חנינא דהוא בעל הבעיא וכגי' דהתם מתריס ומקשה קושיא זו דפשיטא היא דלא אמרינן הרי הן כפירותיו של עכו''ם להיות פטורין אלא בחולין מתוקנין אבל אם הפקיד טבל ודאי דאיכא למיחש איפכא שמא לא החליף והרי הוא טבל כמו שהיה:

א''ל ולכל דבה וכך הוא הגי' שם כלומר ולכל שיש לך לומר בה אם טבל הפקיד נשאר הוא טבל ואם חולין מתוקנין הפקיד פטורין הן כפירותיו ומשום דר''ש פליג עלה הלכך קתני דאליבא דת''ק הרי הן כפירותיו ובחולין מתוקנין:

טבל ברור במקום אחר. בתמיה כלומר וכי נימא נמי דאפי' הפקיד אצלו טבל ברור פטור ממעשרות כפירות העכו''ם ואמאי הא איכא נמי למימר שמא לא החליף אותן העכו''ם בפירותיו והרי כאן טבל ברור שמונחים במקום אחד ולמה יהא פטור ממעשרות:

מה כפירותיו ממש פטור. כלומר מאי האי דקאמר אצל העכו''ם כפירותיו אם כפירותיו ממש הן ופטור ממעשרות כפירות העכו''ם שנגמרו מלאכתן בידו וקשיא:

ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא. ובפ''ב דע''ז דאיתא נמי להא גריס ר' חנינא בעא קומי ר' מנא ונראית הגי' דבעל הבעיא ר' חנינא הוי ובעי קומי ר' אחא כדלקמן דקאמר ולא על יאות הוה רבי חנינא מתריס לקבל ר' אחא:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילוּ כּוּלּוֹ גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ דְּמַאי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁטָּהוֹר אֶחָד מַזֶּה עַל כַּמָּה טְמֵאִין דְּתַנֵּינָן אֶצֶל הַנָּכְרִי כְפֵירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר חֲכָמִים שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲכָמִים מַמָּשׁ. בְּעוֹן קָמֵי מַה טַעַם. אָמַר לוֹן כַּד תְּסָאבוּן אֲנָא אֲמַר לְכוֹן. מַה הֲוָה מֵימַר לְכוֹן כְּמַה דְאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא בְּעֵי נִיחָא לְטָהֳרוֹת לֹא אָמַר לוֹן מִפְּנֵי גֶדֶר טָהֳרוֹת. לְמַעְשְׂרוֹת לֹא אָמַר לוֹן מִפְּנֵי גֶדֶר מַעְשְׂרוֹת. לְקֳדָשִׁים לֹא אָמַר לוֹן וְאִילּוּ אָמַר לוֹן מַה הֲוָה מֵימַר לוֹן. גַּבֵּי מַעְשְׂרוֹת כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כמאן דאמר מאליהן קבלו המעשרות. כשעלו מבבל בבית שני. כדאמרינן לעיל (בסוף פרק הרואה) וכן לקמן (בפרק ו' דשביעית) ובהרבה מקומות ולפיכך הקילו בשל עכו''ם דהא אפילו בישראל לאו מדאורייתא היא בזמן הזה:

ואילו אמר לון. השתא מפרש הש''ס ומאי אית ליה למימר גבי מעשרות אילו הוה בעי מימר לון:

לקדשים לא אמר לון בתמיה. אלא מאי דמיקל בקדשי עכו''ם ישאלו אותו ג''כ ולא אמר להן מאי טעמא הא לא שייכא גדר הכא דאין קדשים בזמן הזה ולא משני מידי:

שמואל בר בא בעי. ניחא הא דלא גילה להם לטהרות מה שהיה מיקל בטהרות אצל העכו''ם ולא רצה לומר להן הטעם מפני גדר טהרות שלא יבאו להקל בשלהן אם היו יודעין הטעם ילמדו איזה דבר מדבר וכן ניחא הא דלא גילה ולא אמר להן במעשרות ג''כ מפני גדר מעשרות שלא יבאו להקל בשלהן:

מה הוה מימר לון. לא גרסי' הכא עד לקמן ואגב שיטפא הועתק זה לכאן:

בעון. התלמידים שאלו מקמי דר' יוחנן מה טעם הוא מיקל גבי עכו''ם ואמר לון כד תסבאון מל' סבא כלומר כשתזקינו אנא אמר לכון ולא רצה לגלות להן עכשיו הטעם:

ר' יוחנן אמר חכמים ממש. דפליגי על ר''מ בחיוב מעשרות וכפירותיו דקתני לפטורא היא ולקמן פריך אליבא דר''ש ומשני לה:

חכמים שהן בשיטת ר''מ. כלומר לא אתיא אליבא דחכמים דפליגי על ר''מ לקמן (בפ''ה בהלכה ט') דר''מ אמר אין קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר ר' יהודה ור''ש אומרים יש קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעש' והיינו דקאמר ר' אלעזר דלא תפרש הא דקתני אליבא דחכמים אצל העכו''ם כפירותיו דלפטורא קתני וכר' יהודה דפליג על ר''מ אלא דאף הני חכמים בשיטת ר''מ קסברי דאין קנין לעכו''ם לפטור ממעשר וכפירותיו לחיובא קתני דאם הפקיד אצלו חולין מתוקנין חיישינן שמא העכו''ם החליף בפירותיו ויש להן חיוב מעשר:

דתנינן. מילתא באנפי נפשה היא. כלומר הא דתנינן במתני' לחכמים דאמרי דאם הפקיד אצל עכו''ם כפירותיו פליגי בה ר''א ור''י מאן נינהו חכמים והיכי קסברי בדינא דעכו''ם במעשרות:

15b אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָבֻסַּיי כָּל יָמַי הָייִתִי קוֹרֵא הַפָּסוּק הַזֶּה וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא טָהוֹר אֶחָד מַזֶּה עַל טָמֵא אֶחָד. עַד שֶׁלָּמַדְתִּיהָ מֵאוֹצָרָהּ שֶׁל יַבְנֶה

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד שלמדתיה. לדרשת הפסוק הזה מהאי דאוצרה של יבנה שהורו שם כחכמים אפי' כולו עכו''ם וכו' והא על עיקרא דהאי דינא קשיא ומאי שייכא חיובא דמעשר גבי עכו''ם הא גם במעשר כתיבא גביה כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' וגו' ומזה למדתי דכל היכא דכתיב בני ישראל לאו למעוטי עכו''ם הוא והדא אמרה שטהור אחד מזה אפי' על כמה טמאין וקרא והזה הטהור על הטמא להאי דרשא דאתי למעוטי עכו''ם מטומא' וטהרה:

כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור וגו'. משום דהוה קשיא ליה דהאי קרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם וגו' והזה הטהור דבתרי' למה לי ולא הוה ניחא ליה למידרש כדדרשינן בריש פ' בתרא דנזיר והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה ולאפוקי עכו''ם דאין להן טומאה ולא טהרה משום דהוה קשיא ליה דלמעוטי עכו''ם לא אצטריך דהא כתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא וא''כ ממילא אימעוט עכו''ם מכולא פרשה ולפיכך היה דורש דלהכי איצטריך ללמד שטהור אחד מזה על טמא אחד:

א''ר יהושע בן קבסוי וכו'. תוספת' היא (בפ''ק דמכילתין) דתנינן שם לעיל אוצר שישראל ועכו''ם מטילין לתוכו אם רוב עכו''ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי מחצה על מחצה ודאי דברי ר''מ וחכ''א אפילו כולו עכו''ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי ואמרינן עוד שם דאוצרה של יבנה שלפנים מן החומה היה רובו כותים. כך הוא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני והורה ר' יוסי כחכמים ובתר הכי גריס להא דר' יהושע בן קבסוי והכי איתא נמי בתוספתא בסוף מכשירין. ודברי ר' יהושע כך הן מתפרשין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source