Vayedaber

הלכה: הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִין כול'. כְּתִיב וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמוֹתָיי. שְׁתֵי תְרוּמוֹת הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִין. תְּרוּמָה דִכְתִיב וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ כוֹ כִּי יְחַלְלוּהוּ. הַבִּיכּוּרִים דִּכְתִיב וַהֲבֵתֶם שָׁמָּה עוֹלוֹתֵיכֶם אֵילּוּ הַבִּיכּוּרִים דִּכְתִיב וְלָקַח הַכֹּהֶן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ. אוֹ נֹאמַר בַּקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. כְּבָר כְּתִיב כָּרֵת בַּקֳּדָשִׁים. וִיהֵא מִיתָה וְכָרֵת בַּקֳּדָשִׁים. וְכִי יֵשׁ מֵת וְחוֹזֵר וּמֵת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכי יש מת וחוזר ומת. בתמיה כהדא דתני וכו' דמיתה בידי שמים לששים היא וכרת בחמשים כדדריש לקמן מקראי ואם נתחייב כרת בחמשים היאך משכחת לה שיתחייב עוד מיתה לששים:

ויהא מיתה וכרת בקדשים. ואכתי מיתה בתרומה מנלן:

או נאמר. דהאי קרא ושמרו את משמרתי וגו' בקדשים הכתוב מדבר ומנלן דתרומה במיתה בטומאת הגוף ומשני דכבר כתיב כרת בקדשים בריש הפרשה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו':

גמ' כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בלשון רבים ודרשו דבשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים והזהיר הכתוב שישמרו מלאכלן בטומאת הגוף דבתרומה כתיב בפ' אמור גבי אזהרה ועונש בטומאת הגוף ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו והבכורים למדנו דקראן הכתוב תרומה כדכתיב והבאתם שמה וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים כדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך:

משנה: הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִים חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וַאֲסוּרִין לַזָּרִים וְהֵן נִיכְסֵי 6b כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִים וְהֶעֱרֶב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵילּוּ בַתְּרוּמָה וּבַבִּיכּוּרים מַה שֶׁאֵין כֵן בְּמַעֲשֵׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה שאין כן במעשר שני. דמותר הוא לזרים ואסור ליקח בדמיו עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וכה''ג שאינן לאכילה ולשתיה ואם נתערב בחולין חוץ לירושלים בטל ברוב הוא ואין טעון רחיצת ידים ולא הערב שמש דטבל ועלה אוכל במעשר:

מתני' התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש. מיתה לזר האוכלן במזיד וחומש לאוכלן בשוגג דבכורים אקרו ג''כ תרומה דתרומת ידך כתיב ואלו הן הבכורים שמביאן בידו:

ואסורין לזרים. כחצי שיעור שאין בו אלא איסור:

והן נכסי כהן. שיכול לעשות כהן מה שירצה וליקח בהן הכל:

כָּדָא דְתַנֵּי הַמֵּת לַחֲמְשִּׁים שָׁנָה מֵת בְּהִיכָּרֵת. לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם מִיתַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. לְשִׁשִׁים מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. לְשִׁבְעִים מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. לִשְׁמוֹנִים מִיתָה שֶׁלְזִקְנָה. מִיכָּן וָהֵילָךְ חַיֵּי צַעַר.

מַה חֲמִית מֵימַר מֵת לַחֲמִשִּׁים מֵת בְּהִיכָּרֵת. כְּתִיב אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבְט מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי וגו' וְז̈את עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ. עֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר שֶׁלְתַּקָּנָה שֶׁלֹּא יְזוּנוּ עֵינֵיהֶן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳדָשִׁים. וּכְתִיב וְלֹא יָבוֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקּוֹדֶשׁ וָמֵתוּ. וּכְתִיב וּמִבֶֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה. רִבִּי אָבִין בְּרֵיהּ דְּרִבִּי תַּנְחוּם בַּר טְרֻיפוֹן שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֵשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְמַעֲלָן עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִין. נִמְצֵאת אוֹמֵר הַמֵּת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה מֵת בְּהִיכָּרֵת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צא מהן עשרים שנה וכו' נמצאת אומר וכו'. ואע''ג דבמת בחמשים משעה שנולד הוא מ''מ מצינו רמז מהמקרא הזה לפי ששנותיו של אדם שבעים שנה וצא מהן ך' שנה שאין ב''ד שלמעלה עונשין בכרת שנשתיירו חמשים שעונשין בהן וא''א לומר שאחר אלו החמשים הוא בכרת שהרי אלו שנותיו של אדם אלא לומר לך שהמת בחמשים משעה שנולד ה''ז כרת מפני שלא חיה אלא כפי השנים שעונשין בהם:

מה חמית מימר וכו'. מהיכן אתה רואה לומר זה מן הכתוב וקאמר משום דכתיב אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים וכו' וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולמדנו שבחמשים הוא בכרת ולפיכך הזהיר שיעשו להם תקנה שלא ימותו מיתת כרת כל ימי עבודתם שהוא עד בן חמשים:

לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם מִיתַת שָׁאוּל הַנָּבִיא. רִבִּי אַבָּא בְּרִיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי. בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. חַנָּה עַל יְדֵי שֶׁרִיבְתָה בִתְפִילָּתָהּ קִיצְרָה בְיָמָיו שֶׁלְשְׁמוּאֵל. שֶׁאָֽמְרָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא אֵין עוֹלָמוֹ שֶׁלְלֵוִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה. דִּכְתִיב וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה. וְחַיֵי דְלוֹן חַמְשִׁין וְתַרְתֵּיי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וּשְׁתַּיִם שֶׁגְּמָלַתּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והיי דלהון חמשין ותרתי. והיכן עוד שתים שיהיו שנותיו נ''ב וקאמר ר' יוסי בר בון וחשיב עוד שתים משנולד עד שגמלתו שאז הביאה אותו כדכתיב עד יגמל הנער והבאתיו וגו' וישב שם עד עולם:

בכל עצב וכו'. גרסינן להא לעיל בפ' תפילת השחר ובפ''ד דתענית:

לְשִׁשִׁים מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּתִיב אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה וגו'. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעוֹד עָשָׂה בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וָמֵת. נִמְצֵאת אוֹמֵר הַמֵּת לְשִֹׁשִּׁים שָׁנָה מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וּכְתִיב תָּבוֹא בְכֶלַח עֲלֵי קָבֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכתיב עוד תבוא בכלח. בגימטריא ששים:

לששים וכו'. כדילפינן ממתי מדבר ולא נגזרה גזירה זו על פחות מבן עשרים:

לְשִׁבְעִים מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. לִשְׁמוֹנִים מִיתָה שֶׁלְזִקְנָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה. וְכֵן בַּרְזִילַיי אוֹמֵר לְדָוִד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הֲאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכן ברזלי אומר לדוד וכו'. והא דלא יליף מרישיה דכתיב שם וברזלי זקן מאוד בן שמנים שנה משום דכתיב מאוד ויש לומר דמקודם ג''כ ימי זקנה להכי יליף מדקאמר בן שמנים שנה אנכי היום האדע וגו' משמע דשמנים הן שגברו עליו הזקנה:

אָפַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְעָשָׂה דָבָר שֶׁהוּא בְהִיכָּרֵת אֲבָל רַב חָדֵי. אָפַר שִׁיתִּין וְעָשָׂה דָבָר שֶׁהוּא בָעֲוֹן מִיתָה אֲבָל חָדֵי. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָה בֶן אַנְטִיגֳנָס אוֹמֵר זָקֵן שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב. וְכִי מִי מוֹדִיעֵניוּ שֶׁהוּא בְהִיכָּרֵת. כְּהָדָא דְתַנֵּי אוֹ שֶׁחִילֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵת בְּהִיכָּרֵת. אֶלָּא כֵינִי. הַמֵּת לְיוֹם אֶחָד מִיתָה שֶלְזַעַם. לִשְׁנַיִם מִיתָה שֶׁלְבֶּהָלָה. לִשְׁלֹשָׁה מֵת בַּמַּגֵּפָה. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל. מֵת בְּאֶחָד בִּשְׁנַיִם בִּשְׁלֹשָׁה בְּהִיכָּרֵת. לְאַרְבָּעָה לַחֲמִשָּׁה מִיתָה הֲדוּפָה. לְשִׁשָּׁה מִיתַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. לְשִׁבְעָה מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. מִיכָּן וָאֵילַךְ מֵת בִּיִיסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפר. כמו עבר ויש לפותרו מלשון אפרתא דמשמהיג אפרתא דזל שפט שהוא מקום שמביאין שם למכור ולקנות וכלומר שאם כבר הביא חמשים ועשה דבר שהוא בכרת א''כ יאכל הרבה ויהי' שמח וכן אם הביא כבר ששים ועושה דבר שהוא בעון מיתה יאכל וישמח וכן תני ר' חנינא להא על האי קושיא וזקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו וכו' וכן בהדא דתני שאם חלל את השבת במזיד בלא התראה הוא בכרת ואם זקן חילל את השבת מי מודיענו שהוא בכרת אלא כיני על כרחך דכן הוא דלענין כרת דיומי איתמר וכהאי דתני המת ליום אחד וכו':

וְהֵן נִיכְסֵי כֹהֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְךָ נְתַתִּיו לְמָשְׁחָה. לְמָשְׁחָה לִגְדּוּלָה. לְמָשְׁחָה לִיסִיכָה. לְמָשְׁחָה לְהַדְלָקָה. הָיִיתִי אוֹמֵר בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ. מַבְעִיר אַתְּ הַתְּרוּמָה בְטוּמְאָה. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מְנַיִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַצְמוֹ שֶׁנִּיטְמָא שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא. רָאוּי לִפְדּוֹתוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. לֹא אַתְיָא דְלֹא אוֹ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אוֹף בְּבִיכּוּרִין שֶׁנִּיטְמְאוּ דִּבְרֵי הַכֹּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והן נכסי כהן. וקאמר ר' בא וכו' דמהכא הוא דילפינן דכתיב לך נתתיו למשחה ויש כאן משמעות לגדולה וכן לסיכה וכן להדלקה כמו משחת שמן:

הייתי אומר. אם מכאן אתה למד א''כ בין שהתרומה והבכורים הן טמאין או טהורין תימא שניתנו להדלקה ולכל צרכיו:

לא בערתי ממנו בטמא. כתיב גבי מעשר שני ודרשינן ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר את התרומה אם היא בטומאה וש''מ דאם היא טהורה לא ניתנה להדלקה:

מנין למעשר שני עצמו שניטמא וכו'. ופריך ראוי לפדותו ואת אמרת הכין בתמיה כלומר דלמה לי קרא למעשר שני עצמו שניטמא שלא ניתן להדלקה תיפוק ליה דהרי ראוי לפדותו הוא דקי''ל מעשר שני שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ומהיכי תיתי יהא ניתן להדלקה אם יכול הוא לפדותו:

לא אתיא דלא או בלקוח בכסף מעשר שניטמא אמר ר' יהודה. כלומר לא אתיא הא דצריך קרא אלא אם או דאיירי בלקוח בכסף מעשר וכדאמר ר' יהודה לעיל בפ''ג דמעשר שני דתנינן הלקוח בכסף מעשר שניטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר והלכך איצטריך קרא דאינו ניתן להדלקה אלא שצריך לקוברו:

אוף בביכורין שנטמאו דברי הכל. כלומר והא דאמרינן במעשר שני שניטמא לא ניתן להדלקה אוף בביכורים שנטמאו כן ולדברי הכל והיינו אף לר''ש דפליג במתני' דלקמן דקתני יש במעשר ובביכורים מה שאין בתרומה וכו' ואסורין לאונן ור''ש מתיר דתרומה קרנהו רחמנא ומותרין לאונן כמו התרומה והלכך קמ''ל דלענין שאסור לבערן בטומאה ד''ה מודים בה דשוה בכורים למעשר ולא לתרומה:

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִין חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה. פָּתַר לָהּ בַּכֹּהֲנִים. וְהָא תַנִּינָן חוֹמֶשׁ. וְכִי יֵשׁ חוֹמֶשׁ בַּכֹּהֲנִים. פָּתַר לָהּ. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. רֵישָׁא בַכֹּהֲנִים וְסֵיפָא בְיִשְׂרָאֵל. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. וָאֲסוּרִין לְזָרִים. פָּתַר לָהּ פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' פליגא על ר' זעירא. צ''ל דאיהו דקאמר לעיל אני ה' הפסיק הענין. ונראה דגריס לעיל כהנא שאל לרב דהכי אשכחן דרב כהנא תלמידו של רב היה:

התרומה וכו' חייבין עליהן מיתה. ומשני דפתר לה בכהנים מיירי שאם אכלן בטומאת הגוף חייבין עליהן מיתה כדאמרי' לעיל:

והא תנינן חומש. וכי יש חיוב חומש בכהנים האוכלן בטומאה ומשני פתר לה להמתני' לצדדין רישא בכהנים וסיפא דחיוב חומש בישראל:

מתני' מסייעא לר' יוחנן. דזר בתרומה בעון מיתה דהא קתני ואסורין לזרים ואי אמרת דהאי חיוב חומש בזרים מיירי א''כ מאי האי דהדר תני ואסורין לזרים ומשני דפתר לה פחות מכשיעור וכלומר דהא ע''כ אף לר''י קשיא דאם חייבים עליהם מיתה מאי האי דהדר תני ואסורים לזרים אלא ודאי דעל פחות מכשיעור קאי דאין כאן עון מיתה ומיהת אסורין להן מן התורה וא''כ לרב נמי ל''ק דבפחות מכשיעור אין כאן חיוב חומש ומיהת אסורין להן:

רִבִּי יָסָא שָׁמַע לָהּ מַן הָכָא הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ. כָּאן הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת. בִּתְרוּמָה אֵין הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת. בְּקֳדָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָא אִין בְּגִין קֳדָשִׁים כְּבָר כְּתִיב וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמע לה מן הכא. דטהור שאכל תרומה טמאה בעשה דכתיב הטמא והטהור וגו' כאן הוא דהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת הא בתרומה אין הטהור אוכל עם הטמא בקערה אחת לפי שנטמאת וה''ז הטהור שאכלה עובר בעשה:

בקדשים. קושיא היא דמנא לך למידרש מכאן על התרומה הא האי קרא בפסולי המוקדשין כתיב ואימא דהכי דרשינן הא בקדשים ממש אין הטהור והטמא אוכלין בקערה אחת ולחייב עליהן בעשה ומשני ר' יוחנן בר מריא דלא היא דאם בגין קדשים הא כבר למדנו שטהור האוכל קדשי' טמאים בל''ת הוא כדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר כָּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין וְכָל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ. לִיתֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל הַטְּמֵאִים. בְּגִין דִּכְתִיב. הָא אִילּוּ לֹא הֲוָה כְתִיב עֲשֵׂה הוּא. הֲוֵי כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי אבינא. דמכאן למדנו לומר שכל לא תעשה הבא מכח עשה אינו אלא עשה דתני בת''כ ממשמע שנאמר כל אשר לו וכו' וטעמא בגין דהדר כתיב וכל אשר אין לו לא תאכלו הא לאו הכי לא הוי אלא בעשה משום דאתי מכח עשה כל אשר לו תאכלו הא אין לו לא תאכלו הוי כל ל''ת וכו':

כַּהֲנָא שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה. אָמַר לֵיהּ בָּעֲוֹן מִיתָה. מִן דְּצָלִי אָמַר לֵיהּ אֲנִי י֨י הִפְסִיק הָעִנְייָן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה בָּעֲוֹן מִיתָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אוֹכְלֵי תְרוּמָה בְזָדוֹן. טָהוֹר שֶׁאָכַל טָהוֹר. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא. וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר. בָּעֲוֹן מִיתָה. אוֹכְלֵי תְרוּמָה בַכֹּהֲנִים. טָהוֹר שֶׁאָכַל טָהוֹר כְּמִצְוָותוֹ. טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא בַּעֲשֵׂה. טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. מַה חֲמִית מֵימַר טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא בַּעֲשֵׂה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִים. מִן הַטְּהוֹרִין וְלֹא מִן הַטְּמֵאִין. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואחר יאכל וכו'. דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים משמע שדבר שהוא בקדושתו שיאכל מן תרומות הטהורות ולא מן הטמאות וכל ל''ת שהוא בא מכח עשה עשה הוא:

מה חמית מימר וכו'. ומהיכן אתה למד לטהור שאכל טמא שאינו אלא בעשה:

טמא שאכל טהור וכו' בלא תעשה. כלומר שלוקה הוא אם הוא טמא שאכל טהור וחייב מיתה כדכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו ואם הוא טמא שאכל טמא ה''ז עובר בל''ת אבל אינו לוקה לפי שאינה קדש:

אוכלי תרומה בכהנים וכו'. כלומר ובכהנים כך הוא טהור שאכל טהור זהו כמצותו ולאפוקי טהור שאכל תרומה טמאה שעובר בעשה:

מתני'. האי ברייתא דלקמיה מסייעא לר' יוחנן דקתני אוכלי תרומה בזדון וכו' והאי רישא בזרים מיירי ובין טהור שאכל תרומה טהור ובין טמא וכו' בעון מיתה:

מן דצלי. לאחר שסיים תפלתו נזכר ר' זעיר' מה שאמר לו וחזר בו דמהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לא מצינו למילף דבמיתה הוא מדכתיב לעיל ולא ישאו עליו חטא ומתו בו משום דכתיב בתריה אני ה' מקדשם והפסיק הענין בין ומתו בו כי יחללוהו ובין כל זר לא יאכל קדש:

מַה חֲמִית מֵימַר מֵת לִֹשְלֹשָׁה יָמִים מֵת בְּמַגֵּפָה. חִילְפַיי בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אָמַר שָֽׁמְעִית קָלֵיהּ דְּרבי דְרָשׁ וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף י֨י אֶת נָבָל וַיָּמֹת. תָּ‎‎לָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב אֶבְלוּ עִם הַצַּדִּיק וְעָשָׂה עוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמֵת בַּמַּגֵּפָה. רִבִי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לַעֲשֶׂרֶת יָמִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים. תָּלָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה יָמִים כַּעֲשֶׂרֶת יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵין יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה 7a וְלֹא עָשָׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תלה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של שמואל. שמת באותו הזמן כדכתיב וימת שמואל וגו' ואיש במעון וגו' ומדכתיב כעשרת הימים דריש שהן ז' ימי אבלו של שמואל ועוד ג' ימים ויגוף וגו' ור' חגיי דריש בעשרת ימים שבין ר''ה ליה''כ וכו' וזה הי' ג''כ באותו זמן כדכתיב כי על יו''ט באנו וזה הי' יו''ט של ר''ה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source