Berakhoth
Daf 58b
שׁוֹמְרֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים מַה אַתְּ עֲבַד לָהֶן כְּלִפְנֵיהֶן כִּלְאַחֲרֵיהֶן. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא הָאִשָּׁה 58b יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה לָהּ חַלָּתָהּ עֲרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת אֶת עַצְמָהּ אֲבָל לֹא הָאִישׁ. וַהֲדָא אִשָּׁה לֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת הִיא יוֹשֶׁבֶת וְאַתְּ אֲמַר אֵין מַטְרִיחִין עָלֶיהָ. וְכַאן אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.
Traduction
Quelle est, en ce cas, la règle pour les gardiens de jardins et de vergers? On peut le savoir d’après ce qui suit: ''La femme, si elle est assise, peut faire le prélèvement sacerdotal de la pâte (519)(Halla 2, 2)., même si elle est nue, car elle peut se couvrir (en se courbant), mais non l’homme (dont on voit la nudité même s’il est assis)''; or, en parlant de cette femme, on ne la suppose que chez elle, et pourtant on ne l’oblige pas à se déranger; il doit donc en être de même pour le gardien.
Pnei Moshe non traduit
שומרי גנות ופרדיסין. מפני הגנבים וא''א להן לזוז ממקומן:
מה את עביד להון. היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי:
נשמעינה מן הדא. מתני' בפ''ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה:
והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת. בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ''ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה''ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים:
תַּנִּי מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת וְשֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה. אֶלָּא שֶׁבְּרִאשוֹנִים נוֹטֵל וּמַפְסִיק. וּבַשְּׁנִיִיִּם נוֹטֵל וְאֵינוֹ מַפְסִיק. מַה הוּא נוֹטֵל וּמַפְסִיק. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר בְּעִי נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה וְאַתְּ אָמַרְתָּ רְשׁוּת.
Traduction
On a enseigné que l’acte de se laver avant le repas est facultatif, mais après le repas c’est obligatoire (520)''C'est une mesure d'hygiène. B., Hulin 105-107; Yoma 83b.''; seulement, en se lavant la première fois, il peut y avoir interruption, et non la seconde fois. Que signifie l’interruption? Cela veut dire, selon R. Jacob bar-Aha, qu’on peut se laver en deux fois. R. Samuel bar-Isaac demande: Comment, en obligeant au besoin à une double ablution, peut-on la déclarer facultative?
Pnei Moshe non traduit
אלא שבראשונים נוטל ומפסיק. כדמפרש לקמיה:
מה הוא. דקאמרת נוטל ומפסיק:
נוטל ושונה. כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱכַל בְּשַׂר חֲזִיר. עַל הַשְּׁנִיִּים יָֽצְאָה אִשָּׁה מִבֵּיתָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּהֶרְגּוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה נְפָשׁוֹת.
Traduction
C’est important, répond R. Jacob bar-Idi, car voyant quelqu’un ne pas se laver la première fois, on lui a fait manger du porc (ne le croyant pas Israélite (521)V. Midr. Rabba sur (Nb 20).; pour ne pas s’être lavée à la fin, une femme a dû quitter sa maison comme répudiée (elle fut soupçonnée à tort), parce que, faut de se laver, il était resté collé à ses doigts des traces du repas, qu’on prit pour un signe de convention adressé à un amant. Enfin d’autres disent que, par suite de cette négligence, trois personnes sont mortes.
Pnei Moshe non traduit
ר' שמואל בר יצחק בעי. ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ''ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך:
על הראשונים נאכל בשר חזיר. כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר:
על השניים יצא אשה מביתה. כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור:
שְׁמוּאֵל סְלַק לְגַבֵּי רַב. חָמָא יָתֵיהּ אֲכַל בְּחָתָה יָדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ כֵן. אֲמַר לֵיהּ אִסְתְּנֵיס אֲנִי. רִבִּי זְעִירָא כַּד סְלִיק לְהָכָא חָמָא כֹּהֲנָיָא אָֽכְלִין בְּחָתָה יָדֵיהּ. אֲמַר לוֹן הָא אֲזֵילָא הַהִיא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר בַּר כַּהָנָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נְטִילַת יָדַיִם לְחוּלִּין אִין נְטִילַת יָדַיִם לִתְרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לִתְרוּמָה וּלחוּלִין.
Traduction
Samuel se rendit auprès de R. Hama, et le vit manger comme honteux (les mains enveloppées). -Qu’est-ce que cela signifie, demande l’hôte (n’es-tu pas lavé)? – C’est que je suis fragile, astenh'' (c’est par crainte du froid), répondit Samuel, que je m’enveloppe les mains (quoiqu’elles soient lavées). Lorsque R. Zeira se rendit à Babylone, il vit les Cohanim manger de même: -Est-ce, dit-il, qu’ils suivent l’avis de Rav et de Samuel? R. Yossé bar-R. Cahana répondit, au nom de Samuel, qu’on se lave les mains (sans enveloppe) pour les mets profanes et non pour les oblations (522)Pour elles, mangées par le cohen, l'enveloppe suffit..
Pnei Moshe non traduit
חמא יתיה אכל בהתם. מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה:
מהו כן. למה אתה עוש' כן:
איסתניס אני. ואע''פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה:
חמא כהניא אכלין בהתם. ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים:
נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין. כצ''ל:
לתרומה ולחולין. משום סרך תרומה:
רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא וְרִבִּי יוֹנָה וְרַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב נְטִילַת יָדַיִם לִתְרוּמָה עַד הַפֶּרֶק. וּבְחוּלִּין עַד קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו. מַיישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מָן דַּהֲוָה אֲכַל עִם סַבִּי וְלָא מַשְׁטַּף יָדוֹי עָד הַפֶּרֶק לָא הֲוָה אֲכַל עִימֵּיהּ.
Traduction
R. Yossé exige aussi pour ces dernières de se laver. Il dit encore, au nom de R. Hiya bar-Ashé et R. Yona, ainsi que R. Hiya bar-Ashé, au nom de Rav, que, pour les oblations, on se lave les mains jusqu’au poignet, et pour les mets profanes, jusqu’aux jointures des doigts (523)Il ne faut pas oublier combien l'eau est rare en Orient, et que ces parcimonies sont excusables.. Meisha, petit-fils de R. Josué ben-Levi, dit: Lorsqu’on était invité chez mon grand-père et qu’on ne se lavait pas jusqu’au poignet, on n’était pas admis à sa table
Pnei Moshe non traduit
עד הפרק. של גב היד:
עד קשרי אצבעותיו. דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי:
מן דהוא אכל עם סבי. מי שהיה אוכל עם זקני ריב''ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק:
רַב הוּנָא אָמַר אֵין נְטִילַת יָדַיִם אֶלָּא לְפַת בִּלְבָד. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לִכְלוּךְ מַשְׁקֶה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר אֲפִילוּ מְקַצֵּץ תּוּרְמוֹסִין הֲוָה נְטַל יָדֵיהּ.
Traduction
. R Houna dit: On ne se lave les mains que pour manger du pain; selon R. Oshia, on se lave lorsqu’on doit prendre des mets trempés ou accompagnés d’une sauce. R. Zeira se lavait même pour couper des lupins (parce qu’en les coupant on en exprime le jus).
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. שטיבולו במשקה צריך ג''כ נטילת ידים:
ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. מחמיר על עצמו היה משום נקיות:
Berakhoth
Daf 59a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְקַנֵּחַ יָדָיו בְּמַפָּה וּמֵנִיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַל הַכֶּסֶת.
Traduction
Shammaï dit: On s’essuie les mains à l’aide d’une serviette (507)On ne connaissait pas encore l'usage de la fourchette de table. qu’on met sur la table; selon Hillel, on la met sur le divan.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים מקנח ידיו במפה. מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב''ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב''ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ''א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשׁוּלְחָן שֶׁל שַׁיִשׁ וְשֶׁל פְּרָקִים שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה. מַה טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא יִטָּמֵאוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּמַפָּה מִן הַכֶּסֶת וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּוּ אֶת יָדָיו.
Traduction
Quel est le motif de Shammaï? Il craint que l’humidité de la serviette, qui a pu devenir impure par le contact du coussin (sur lequel on s’accoude), ne rende à leur tour les mains impures. Quant à ce qu’on dit dans la Mishna (et qui fait l’objet de la discussion), il s’agit là d’une table de marbre ou de pièces ajustées qui ne sont pas susceptibles de devenir impures.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשלחן של שיש. בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב''ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ''ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן:
מה טעמון דב''ש. השתא מפרש טעמייהו דב''ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני':
רַב אָמַר נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו בֵּין הָעַרְבָּיִם. רִבִּי אֲבִינָא מְפַקֵּד לְחַמָרַיָּה הֵן דְּאַתּוּ מַשְׁכְּחוּן 59a מִיסְתְּהוֹן מַיָא נַסְבִּין יְדֵיכוּן וּמַתְנֵי עַל כָּל יוֹמָא.
Traduction
Rabbi dit qu’après s’être lavé pour le repas du matin, on n’est pas obligé de recommencer pour le suivant. R. Abina recommandait cette règle aux âniers (lorsqu’ils voyagent): Dès que vous trouverez de l’eau, disait-il, lavez-vous les mains, et faites la condition mentale que cet acte vous suffise pour toute la journée.
Pnei Moshe non traduit
מפקיד לחמריה. היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך:
רִבִּי זְעִירָא סְלִיק גַּבֵּיהּ רִבִּי אַבָּהוּ לְקֵיסַרִין אַשְׁכְּחֵיהּ אָמַר אֲזַל לְמֵיכוּל יְהַב לֵיהּ עֲגוּלָה דְּקַצֵּי. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת יוֹדֵעַ כֹּחוֹ שֶׁל כִּכָּרוֹ. מִן דְּאָֽכְלִין אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ חֲכַם רִבִּי לְרַב הוּנָא אֵנָשָׁא רַבָּא. וְהוּא הֲוָה אֲמַר הַפּוֹתֵחַ הוּא הַחוֹתֵם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא. דְּתַנִּי סֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם עַד חֲמִשָּׁא מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. יוֹתֵר מִיכֵּן מִן הַקָּטוֹן. בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. לְאַחַר הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַמְּבָרֵךְ לֹא שֶׁיַּתְקִין עַצְמוֹ לִבְרָכָה. אִין תֵּימַר הַפּוֹתֵחַ הוּא חוֹתֵם כְּבָר מְתוּקָּן הוּא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק תִּיפְתַּר בְּאִילֵּין דַּהֲוּוּ עֲלִין קִטְעִין קִטְעִין וְלָא יָֽדְעִין מַה מְבָֽרְכָה.
Traduction
R. Zeira se rendit auprès de R. Abaha, à Césarée (524)Ville du littoral palestinien. V. Neubauer, Géographie, pp. 91-95.. Dès que celui-ci l’aperçut, il l’invita à dîner et lui donna une miche de pain à couper, en lui disant de faire la bénédiction (525)On récite de préférence la formule sur un pain entier, lequel est plus présentable.: Le maître de maison, répondit R. Zeira, sait mieux la force du pain pour le couper convenablement (c’est donc à lui à la couper). On lui offrit aussi, après le repas, de dire l’action de grâce: Maître, répondit-il, reconnais en R. Houna un grand homme, car il a dit que celui qui prononce la première bénédiction dit aussi la dernière. – Toutefois, répliqua l’hôte, il y a une barayeta qui conteste l’avis de R. Houna: on y a enseigné que, pour l’ordre à suivre dans l’ablution des mains, si l’on n’est que cinq personnes, on commence par la plus considérée; si l’on est davantage, on commence par la plus jeune (526)Pour ne pas faire trop attendre le plus important.. Pour l’ablution au milieu du repas, on commence par le plus grand; pour l’ablution finale, on commence par celui qui dira l’action de grâce, afin de lui laisser le temps de se préparer à la récitation. Or, si celui qui a commencé les bénédictions les disait toutes, il n’y aurait pas besoin de préparation et on le saurait d’avance? R. Isaac dit que cet exposé s’applique à l’entrée successive de petites sociétés (dont chacune a fait séparément la bénédiction initiale), et l’on ne sait alors qui dira la formule finale (mais cela ne s’applique pas à une société qui serait réunie dès le commencement du repas).
Pnei Moshe non traduit
אשכחיה. ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא''ל סב ובריך המוציא:
אמר ליה. רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה''ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך:
מן דאכלון. לאחר שגמרו לאכול א''ל ר' אבהו לר''ז סב ובריך ברכת המזון:
א''ל חכים רבי. אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג''כ ברכת המזון:
מתניתא. ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ''ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול:
באמצע המזון. סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך:
לא שיתקין עצמו לברכה. לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר:
תיפתר. הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source