עַד כְּדוֹן כְּשֶׁבָּאָת לוֹ טוּמְאָה קַלָּה בְּסוֹף. אֲפִילוּ בָּאָת לוֹ טוּמְאָה חֲמוּרָה בְסוֹף. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא וְהַמְּשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה צְרִיכָה טְבִילָה וְרִבִּי יוּדָה פּוֹטֵר. הֲדָא אָֽמְרָה הִיא הֲדָא הִיא הֲדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך מי שמתו
הדא אמרה היא הדא היא הדא. היינו המשמשת שראתה נדה והיינו בעל קרי שראה זוב דדין אחד להם דאין שם לטומאה קלה לחול אצל טומאה חמורה ואפי' החמורה היא לבסוף ובין באנשים ובין בנשים א''צ טבילה מדינא לר' יהודה:
אפי' באת לו טומאה חמורה בסוף. אס אפי' בכה''ג דנקט בריש הבעיא בעל קרי שראה זוב שבאת לו טומאה חמורה בסוף נימא נמי דאין שם טומאה קלה כלל אצל טומאה חמורה ואע''ג דקדמה והאי מילתיה לא הוי פשיטא ליה לבעל הבעיא מההיא דהמשמשת ואף דהתם נמי טומאה חמורה לבסוף באת לה משום דקס''ד דשאני זב מנדה ומשום דהא עיקר טעמא דתקנת עזרא בטבילה לבעלי קריין בשביל אנשים הויא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו כדאמר לעיל בריש הלכה ד' וא''כ אפשר דבזב שקדמו קרי מודה ר' יהודה דצריך טבילה הואיל דהטומאה חמורה לבסוף הוא דבאת לו וחלה עליו טומאה קלה מעיקרא להצריכו טבילה. ופשיט ליה הש''ס נישמעינה מן הדא המשמשת וכו'. כלומר לא כדקס''ד לחלק בין נדה לזב דהא מיהת תקנת עזרא אף על הנשים היתה והמשמשת צריכה טבילה משום ק''ש ותפלה וברכות וטעמא דכשהן מוכרחות לטבול אף הן ימנעו בעליהן מלהיות מצוין אצליהן ואפ''ה קאמר בה ר' יהודה דפטורה מן הטבילה:
עד כדון כשבאת לו טומאה קלה בסוף. השתא מסיק לה לעיקר הבעיא וכלומר דאף ע''ג דטעמיה דר' יהודה איפשיטא לן מההיא דהמשמשת מ''מ איכא לספוקי במילתיה דשמא לא קאמר דאין שם לטומאה קלה לחול במקום החמורה אלא דוקא אם בתחלה באת לו הטומאה חמורה וטומאה קלה באת לו בסוף כדינא דרישא דמתני' זב שראה קרי:
מַה טַעַם דְּרִבִּי יוּדָה מִשֻּׁם מַה מוֹעִיל הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל שֶׁאִם שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֵצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. מַה נָפַק מִבֵּינֵיהוֹן רָאָה קֶרִי אִין תֵּימַר מַה מוֹעִיל שֶׁהוּא טוֹבֵל מוֹעִיל הוּא הֲוֵי לֵית טַעֲמֵיהּ 29a דְּלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֵצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי לית טעמיה דלא משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. האי דלא כמו אלא הוא כדרך לשון הש''ס הזה בכל דוכתי דאיכא כה''ג. כלומר על כרחך טעמיה דר' יהודה איפשיטא לן מההיא דהמשמשת שראתה נדה דההיא נמי מעיקרא בת טבילה היתה ואפ''ה פוטר בה ר' יהודה א''כ לית טעמיה משום מה מועיל אלא דטעמיה משום שאין מקום לטומאה קלה לחול עליו כלל אצל טומאה חמורה וא''צ טבילה מדינא לר' יהודה וכדאמרן:
אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא. אי תימא דטעמיה משום מה מועיל הוא הרי הכא דטומאת קרי קדמה מועיל הוא דמעיקרא בר טבילה הוה ותו לא אתי טומאת זיבה לאפקועי טבילה מיניה והיה צריך לטבילה אף לר' יהודה ואי נימא דטעמיה הוי משום שאין שם טומאה קלה לחול עליו כלל במקום שיש עליו טומאה חמורה א''כ אינו צריך טבילה כלל לטומאה קלה וכדפרישית:
ראה קרי. כלומר אם ראה קרי מקודם שבא עליו טומאת זיבה איכא בינייהו:
מה נפק מביניהון. ומאי בינייהו בין הני טעמי:
משום מה מועיל הוא שהוא טובל שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. כלומר מה דהוה מספקא לן בטעמיה אם הוא משום דמה מועיל לו שהוא טובל עכשיו והרי טומאת זיבה עליו או דלאו היינו טעמיה אלא משום שאין שם לטומאה קלה לחול עליו אצל טומאה חמורה ולא חיילא עליו טומאה קלה כלל:
משנה: תְּפִילַּת הַשַּׁחַר עַד חַצּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִילַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד פְּלָג הַמִּנְחָה. תְּפִילַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
ושל מוספין כל היום. אם אחרה אחר שבע סעות יצא אבל נקרא פושע וכן הלכה:
תפלת הערב אין לה קבע. שזמנה כל הלילה והא דנקט בלישניה אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה לאשמועינן דתפלת ערבית רשות לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקריבין כל הלילה והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן ואע''פ שנטמאו האברים ופדרים או שאבדו אינו מעכב ומיהו האידנא קבלוה עליהם לתפילת ערבית בחובה:
תפלת המנחה עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה ופלג המנחה היא שעה ורביע קודם הלילה מפני שזמן מנחה קטנה מתחיל מתשעה שעות ומחצה שהם שתי שעות ומחצה קודם הלילה ופסק הלכה בזה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עבידו הרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה ואם בא לעשות כדברי ר' יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יכול להתפלל ערבית ובלבד שלא יעשה פעם כך ופעם כך אלא לעולם יעשה כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כדברי ר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר ששוב לא יתפלל מנחה באותה שעה:
מתני' תפלת השחר עד חצות. שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ד' שעות ביום והיינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י''ב שעות וכן הלילה ואותן שעות נקראו שעות זמניות וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי ערך הימים כדאמרינן לעיל בפ''ק גבי ק''ש והלכה כר' יהודה:
וְרַבָּנָן אָֽמְרוּ תְּפִילּוֹת מִתְּמִידִין גָּֽמְרוּ. תְּפִילַּת הַשַּׁחַר מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. תְּפִילַּת הַמִּנְחָה מִתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִילַּת הָעֶרֶב לֹא מָֽצְאוּ בַּמֶּה לִתְלוֹתָהּ וְשָׁנוּ אוֹתָהּ סְתָם. הֲדָא הוּא דְּתַנִּינָן תְּפִילַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא עוֹד הִיא קָֽבְעוּ אוֹתָהּ כְּנֶגֶד אִיכּוּל אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עוד היא. גם היא יש לך סמך לקבוע כנגד עיכול איברים וכו' ולפיכך זמנה כל הלילה:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּפִילּוֹת מֵאָבוֹת לִמְּדוּם. תְּפִילַּת הַשַּׁחַר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּוֹקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי י֨י. וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְפִילָּה כְּמָה דְתֵימַר וַיַּעֲמוֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה מִיִּצְחָק אָבִינוּ. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְפִלָּה. כְּמָה דְתֵימַר תְּפִילָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטוֹף וְלִפְנֵי י֨י יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. תְּפִילַּת הָעֶרֶב מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם. וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְפִילָּה כְּמָה דְתֵימַר יִפְגְּעוּ נָא בַּי֨י צְבָאוֹת. וְאוֹמֵר אַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם רִינָּה וּתְפִילָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי.
מֵאֵיכַן לָמְדוּ גֹ תְּפִילּוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּנֶגֶד גֹ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה עַל הַבְּרִיּוֹת. בְּשַׁחַר צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵילָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי כְּשֵׁם שֶׁזְּכִיתָנִי לִרְאוֹת הַחַמָּה בְמִזְרָח כַּךְ זָכִיתִי לִרְאוֹת בְּמַעֲרָב. בָּעֶרֶב צָרִיךְ לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אלדי ואלדי אֲבוֹתַי כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתִי בָּאֲפֵילָה וְהוֹצֵאתָנִי לְאוֹרָה כַּךְ תּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵילָה לְאוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מאיכן למדו. דוד ודניאל מהיכן למדו לג' תפלות:
כך תזכינו לראות במערב. כן צריך להיות:
רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא מַצְלֵי בְקָלָא. רִבִּי יוֹנָה כַּד הֲוָא מַצְלֵי בִּכְנִישְׁתָּא הֲוָה מַצְלֵי בִלְחִישָׁה. כַּד הֲוָה מַצְלֵי בְּבֵיתָא הֲוָה מַצְלֵי בְקָלָא עַד דְּיַלְפוּן בְּנֵי בֵיתֵיהּ צְלוּתָא מִינֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא וּבְנֵיהּ בֵּיתֵיהּ דְּאַבָּא יָֽלְפָא צְלוּתָא מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מצלי בקלא. כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו כדר' יונה:
ובני ביתיה דאבא. כלומר כך היה נוהג ג''כ אבא שילמדו בני ביתו התפילה ממנו:
מִילְתָא דְּחָנָן בַּר בָּא פְלִיגָא דְּחָנָן בַּר בָּא אָמַר לַחֲבֵרָיָא נֵימוֹר לְכוֹן מִילְתָא טָבָא דְחָמִית לְרַב עֲבִיד וְאַמְרִיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל פּוּמִי. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֵחַ. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲנִי אֲמָרִית טַעֲמָא י֨י זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִלּוּ הֲוָא כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִיחַת הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מילתיה דחנן בר אבא פליגא. האי לאו הכא הוא דאיתמר ולא שייכא אדלעיל ובפ''ק בהלכה ד' איתמר הכי אהא דדריש התם מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שאף בהזכרת השם צריך שיהא ראשו כפוף ועלה קאמר מילתיה דחנן בר בא פליגא וכו' עד כבר ניחת הוא ואיידי דאיירי הכא בדיני דתפלה מייתי לה כמו דאיתמר התם כדרך הש''ס הזה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה דְּבָרִים. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. מִיכַּן שֶׁהַתְּפִילָּה צְרִיכָה כַּוָּנָה. רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. מִיכַּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְחִישׁ בִּשְׂפָתָיו. וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. מִיכַּן שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה. מִיכַּן שֶׁהַשִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
על לבה. בכוונת לבה:
יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת פִּרֵשׁ בְּדָנִיֵּאל וְזִמְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָא הוּא בֵּרַךְ עַל בִּרְכוֹהִי וְגוֹמֵר. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכַוִּין פְּתִיחִין לֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. יָכוֹל מִשֶּׁבָּאוּ לַגּוֹלָה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל קְבֵל דִּי הֲוָה עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָא. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה. כְּבַר פִּירֵשׁ דָּוִד עֶרֶב וָבוֹקֶר וְצָהֳרַיִם. יָכוֹל יְהֵא מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. פִּירֵשׁ בְּחַנָּה וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. יָכוֹל יְהֵא מְהַרְהֵר בְּלֵב. תַּלְמוּד לוֹמַר רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. הָא כֵיצַד מַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול משבאו לגולה. התחיל לנהוג כן ולא מקודם:
בכל שעה שירצה. דלא למדנו מדניאל אלא שלא יתפלל כל שלשתן רצופות זא''ז וזמן קבוע לכל אחת מנין כבר פי' דוד וכו':
מרחיש בשפתותיו. ומשמיע לאזניו בלחש:
יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת. תוספתא פ''ג:
הלכה: כְּתִיב לְאַהֲבָה אֶת י֨י אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדּוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְכִי יֵשׁ 29b עֲבוֹדָה בְּלֵב. וְאֵי זוּ זוּ תְפִילָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵיהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁזְבִנֵּךְ. וְכִי יֵשׁ פּוּלְחָן בְּבָבֶל. וְאֵי זוּ זוּ תְפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי יש עבודה בלב וכו'. ברייתא היא בספרי פ' עקב:
גמ' כתיב לאהבה וגו'. שינה הכתוב מפ' הראשונה ולעבדו ללמד על התפילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source