הלכה: הַמְמָרֵיחַ כִּרְיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָתַנִּינָן וְכֵן נָשִׁים שֶׁנָּֽתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר אִם אֵין בְּשֶׁלְאַחַת מֵהֶן כְּשִׁיעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאֵין בְּשֶׁלְכּוֹלְהֶן כְּשִׁיעוּר. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא שֶׁכֵּן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ בָּצֵק פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. אָמַר לֵיהּ וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק חַייָב בַּחַלָּה. אָמַר לֵיהּ לֹא תְתִיבֵינִי נַחְתּוֹם. נַחְתּוֹם לֹא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. שֶׁמָּא יִמְצָא לְקוּחוֹת וְהוּא חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ עִיסָּה. אָמַר לֵיהּ וְהָתַנִּינָן חַוֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵימָה חַייֶבֶת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. הָא בְצַד עֲרֵימָה פְטוּרָה פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר (לוֹ) רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם יִיאוּשׁ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר וְהֵן [שֶׁגָּֽרְרוּ רָאשֵׁי] שִׁיבֳּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הממרח כריו של חבירו וכו'. סוגייא זו עד סוף הלכה כתובה היא לעיל בפ''ה דמעשרות בהלכה ג' ושם תמצא מפורש:
משנה: 8b נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק חַייָב בַּחַלָּה וְנָשִׁים שֶׁנָּֽתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶם שְׂאוֹר אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כְּשִׁיעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. עִיסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמָן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וּמְעָֽרְבִין בָהּ וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ וּמְבָֽרְכִין עָלֶיהָ וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. וְאִים אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין מְעָֽרְבִין בָהּ וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ וְאֵין מְבָֽרְכִין עָלֶיהָ וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִטָּמֵא טוּמְאַת אוֹכְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין. שכל שהוא אוכל מטמא טומאת אוכלין עד שיפסל מלאכול לכלב:
ויוצא בה אדם י''ח בפסח. בכזית מצה ממנה:
ונעשית בי''ט. מפני שראויה לאדם:
ומזמנין עליה. ברכת הזימון:
מערבין בה. עירובי חצירות להוציא מן הבתים להחצר ומשתתפין בה שתופי מבואות להוציא מהחצרות להמבוי:
מתני' עיסת הכלבים שנעשית להאכיל לכלבים ועושין מהקמח עם המורסן בזמן שהרועים אוכלין ממנה שאין בה כל כך מורסן הרבה חייבת בחלה דלחם מיקרייא:
נשים שנתנו לנחתום קמח כדי לעשות להם שאור. אם אין בשל אתת מהן כשיעור אע''פ שיש בכללן כשיעור פטורה מן החלה:
מתני' נחתום שעשה שאור לחלק. שעשה עיסה כדי לעשות ממנה שאור ולחלקה ולמכור לכמה בני אדם חייבת בחלה שאם לא ימצא למכור יעשה אותה פת:
ומברכין עליה. ברכת המוציא:
אֵיזֶהוּ עִיסַּת כְּלָבִים רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כָּל שֶׁעִירֶב בָּהּ מוּרְסָן.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שעירב בה מורסן. כלומר בזה היא ניכרת שיש בה תערובת מורסן ואינה עשויה כשאר עיסות בלא מורסן:
גמ' איזהו עיסת הכלבים. במה היא ניכרת שהיא עיסת הכלבים:
רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעֵי וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּשֶׁלְאַחַת מֵהֶן כְּשִׁיעוּר יֵעָשֶׂה כְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְיהֵא פָּטוּר מִן הַחַלָּה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבַּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִיר לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְהָתַנִּינָן הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּיזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָייָן פְּטוּרִין. הֲרֵי גִּיזְבָּר כְּאַחֵר הוּא וְאַתְּ אָמַרתָּ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לוֹ תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר גִּיזְבָּר כְּבַעֲלִים וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר הוּא גִּיזְבָּר הוּא אַחֵר.
תַּנֵּי מַצָּה גְזוּלָה אָסוּר לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עַל שֵׁם וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ י֨י. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתֵימָא בַּתְּחִילָּה אֲבָל בַּסּוֹף לֹא דָּמִים הוּא חַייָב לוֹ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אֵין עֲבֵירָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין מִצְוָה עֲבֵירָה. אָמַר רִבִּי הִילָא אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אִם עֲשִׂיתָן כְּמִצְוָותָן הֵן מִצְוֹת וְאִם לָאו אֵינָן מִצְוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני מצה גזולה וכו'. גרסינן להא לקמן בשבת פרק י''ג בהלכה ג':
על שם ובוצע ברך וגו'. וזה גוזל ומברך עליה נאץ ה':
הדא דתימר בתחלה. קודם שקנאה ביאוש ושינוי אבל בסוף לאחר שקנאו מברך עליה דכי לא דמים הוא חייב לו כלומר שאין לו עליו אלא לשלם הדמים אבל המצה עצמה כבר קנאה והרי היא שלו:
ר' יונה אמר אין עבירה מצוה. כל שבא ע''י עבירה אינה מצוה ואין לו לברך עליה ור' יוסי אומר אין מצוה עבירה דכל שהוא מקום מצוה אין העבירה מעכב מלברך עליה:
אמר ר' הילא אלה המצות. כתיב לומר אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אלא שבאו לידך ע''י עבירה אינן מצות וכרבי יונה הוא דס''ל שאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה:
וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנֵּי אֵין עוֹשִׂין מִיּוֹם טוֹב לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. וְהָתַנֵּי מְמַלְאָה אִשָּׁה קְדֵירָה בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנָּהּ אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. קוּמְקוּם חַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ אֶלָּא כוֹס אֶחָד. אֲבָל לְאוֹפוֹת אוֹתָהּ אֵינָהּ אוֹפָה אֶלָּא צוֹרְכָהּ. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מְמַלְאָה הִיא אִשָּׁה אֶת הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת יָפֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּנּוּר מָלֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
ונעשית בי''ט. מתני' דרשב''א היא. כלומר מדקתני דדוקא בזמן שהרועים אוכלין ממנה נעשית בי''ט ואם לאו אינה נעשית כלל בי''ט ואע''פ שיש בה קצת לצורך עצמו וזהו כרשב''א דהתוספתא דלקמן:
דתני. בתוספתא דביצה פ''ב וה''ג שם אין אופין מי''ט למוצאי י''ט אבל ממלאה אשה קדירה בשר וכו'. וזהו והתני כמו ותני עלה ממלאה אשה וכו' אבל האופה אינו אופה אלא כדי צורכו:
דתני וכו'. כלומר ותני עלה התם דרשב''א אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה כל זמן שהתנור מלא ומסיים שם אין עושין לא לאכילת נכרים ולא לאכילת כלבים וא''כ מתני' דאמרה שאם אין הרועים אוכלין ממנה אינה נעשית כלל בי''ט ואף ע''פ שיש בה לצורך עצמו שיהא התנור מלא ותהא הפת שהיא לצורכו נאפית יפה כרשב''א היא דאתייא דאפי' בכה''ג ס''ל דאין עושין מה שאין בה צורך עשייה אלא לאכילת כלבים בלבד:
מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בִּזְמָן שֶׁהָרוֹעִין אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. פְּעָמִים שֶׁאֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל שֶׁעָשָׂה כָעְכִּין וְתַנֵּי כֵן עֲשָׂאָן כָּעְכִּין חַייֶבֶת עֲשָׂאָהּ לִימּוּדִין פְּטוּרָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָה 9a רוֹבָא אֲפִילוּ עֲשָׂאָהּ קָלּוֹסְקִין. וְהָתַנִּינָן אִם אֵין הָרוֹעִין אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. תִּיפְתָּר שֶׁעֲשָׂאָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ הָרוֹעִים מִמֶּנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה. כלומר דה''ק ואם בתחילה עשאה לשם הכלבים בלבד ושלא יאכלו הרועים ממנה לעולם פטורה ואפי' בשעשאה גלוסקא יפה דעריסותיכם כתיב הנעשית לאכילת אדם אבל אם לא נעשית אלא לאכילת בהמה וחיה בלבד פטורה:
והתנינן אם אין הרועים אוכלים ממנה. ואם עשאה גלוסקא יפה אמאי אין אוכלין:
אפי' עשאה גלוסקין. יפה:
עשאה לימודין. שלא ערכה יפה אלא כנסרים בעלמא פטורה דוגמתו בפרק ב' דמועד קטן רבי יהודה אומר עושה לו לימודין בשביל שלא יחמיץ:
ותני. בתוספתא פ''ק בהדיא כן עיסת הכלבים מעצמה ניכרת עשאה כעבין חייבת ובתוספת' גריס עשאה ככרין חייבת והיינו הך:
ר' יוחנן אמר כל שעשאה כעבין. כלומר אין ראיה מהמתני' דה''ק בזמן שהרועין אוכלין ממנה והיינו כל שעשאה כעבין ערוכה וקטופה יפה כשאר ככרות עבים שאז הרועים אוכלין ממנה חייבת ואם לא עשאה כך פטורה:
מתני' אמרה בזמן וכו'. דברי ר''ל הן כלומר דהרי כך שנינו בזמן שהרועים אוכלין ממנה משמע שפעמים אין הרועים אוכלין ממנה מפני שיש בה תערובות מורסן הרבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source