'Halah
Daf 27b
יֵשׁ מֵהֶן נוֹתְנִין לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְיֵשׁ מֵהֶן נוֹתְנִין לְכָל כֹּהֵן. הַבְּכוֹרוֹת וְהַבִּיכּוּרִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וּשְׁאָר כּוּלְּהוֹן לְכָל כֹּהֵן. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מְנַיִין שֶׁחוֹרָמִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. אָמַר לוֹ כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָתוֹ. אֲחוּזָה עַצְמָהּ מַהוּ שֶׁתְּהֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר בְּגִין דִּכְתִיב לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָתוֹ. (אֲחוּזָה עַצְמָהּ מַהוּ שֶׁתְּהֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.) וְהָֽכְתִיב וְנָתַן 27b לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה. מֵעַתָּה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַי֨י. מַה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אַף חֲרָמִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.
Traduction
Il y en a que l’on ne remet qu’aux gens de service au Temple, et que l’on remet à n’importe quel cohen: Les premiers-nés et les prémices aux gens de service et le reste à tout cohen. R. Jérémie demanda devant R. Zeira: d’où sait-on que les objets dévoués (mis en anathème) sont destinés aux cohanim de service? C’est qu’il est écrit (Lv 27, 21): comme une terre dévouée; c’est le pontife qui en aura la propriété. Est-ce que la propriété même qui a été dévouée doit revenir à ces cohanim seuls? Oui, parce qu’il est dit: ''au cohen'' (désigné plus spécialement). Mais faudrait-il aussi leur appliquer en particulier le verset (Dt 18, 3): On donnera au cohen l’épaule, les mâchoires et l’estomac? Non, répondit R. Aha ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, comme il est écrit (Lv 27, 28): toute chose dévouée devient une sainteté éminente pour l’Eternel, on en déduit que les saintetés éminentes ainsi que les objets dévoués reviennent aux seuls cohanim de service.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר. כלומר אף ע''ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה:
מנין. שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין:
אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל:
אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'. וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין:
והכתיב וכו'. סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא''כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא''כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג''כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה:
רבי אחא וכו'. כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין:
מֵעַתָּה אַף הַמְּיטַלְטְלִין. דְּתַנֵּי מַה בֵּין הַקַּרְקָעוֹת לַמְּטַלְטְלִין. אֶלָּא שֶׁהַקַּרְקָעוֹת לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהַמְּטַלְטְלִין לְכָל כֹּהֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת אִשֵּׁי י֨י וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. מַה אִישִׁים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אַף נַחֲלָה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.
Traduction
S’il en est ainsi, que l’on déduit la distinction de ce dernier verset (tout objet dévoué, etc.), on devrait aussi leur réserver les objets mobiliers dévoués? Et pourtant il est dit qu’il y a une distinction entre les terrains dévouées et les objets mobiliers, en ce que les premiers ne reviennent qu’aux cohanim de service, tandis que les autres sont destinés à tous? R. Yossé bar R. Aboun ou R. Hiya répond au nom de R. Shesheth: comme il est écrit (Dt 18, 1): Ils mangeront les sacrifices de Dieu et son patrimoine, cela veut dire que ces deux revenus sont seuls affectés aux cohanim de service au Temple.
Pnei Moshe non traduit
מעתה אף המטלטלין. אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא''כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה:
ר' יוסי בר' בון וכו'. קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי:
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַתָּנוֹת נִיתְּנוּ לְאַהֲרוֹן וּלְבָנָיו. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ. אַרְבַּע בִּירוּשָׁלֵם. עֶשֶׂר בִּגְבוּלִין. אֵילּוּ הֵן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר וְחַטָּאת הָעוֹף וְאָשָׁם תָּלוּי וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁלְמְצוֹרָע שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁיֵרֵי מְנָחוֹת וְהָעוֹמֶר. וְאֵילּוּ הֵן שֶׁבִּירוּשָׁלֵם הַבְּכוֹרוֹת וְהַבִּיכּוּרִים וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר וְעוֹרוֹת הַמּוּקְדָּשִׁין. אֵילּוּ הֵן שֶׁבִּגְבוּלִין הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וְגֶזֶל הַגֵּר וּפִדְיוֹן הַבֶּן. וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וַחֲרָמִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָה.
Traduction
Il y a 24 dons pour Aaron et ses fils (124)Babli, Baba Qama 110b., dont dix au Temple, quatre à Jérusalem et dix aux frontières. Voici ceux du Temple (pour y être consommées), les parties des sacrifices de péchés involontaires, ou ceux des regrets, les offrandes volontaires des communautés, le sacrifice d’oiseaux, le sacrifice du péché dubitatif, la mesure d’huile du lépreux guéri, les 2 pains nouveaux (offerts à la Pentecôte), les pains de proposition, les reste des offrandes de farine, et l’omer (prémice du blé). Quatre articles peuvent être mangés dans tout Jérusalem, savoir: les premiers-nés, les prémices, ce que l’on prélève de l’action de grâce et du bouc donné par le naziréen, les peaux des animaux sacrés. Enfin les suivants peuvent être consommés dans toute la Palestine: l’oblation sacerdotale, celle de la dîme, la halla, l’épaule, les mâchoires et l’estomac, la prémice de la tonte, le vol du prosélyte, le montant du rachat d’un fils, le rachat du premier rejeton d’une ânesse, les objets dévoués, et la propriété d’un champ consacré.
Pnei Moshe non traduit
עשרים וארבעה מתנות וכו'. תוספתא היא במכלתין פ''ב:
הבכורות. בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים:
והמורם מתודה ואיל נזיר. לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן:
ועורות המוקדשים. של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י''ב דזבחים עורות ק''ק לכהנים ק''ו מעולה וכו':
וגזל הגר. האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח''כ לאחר מיתת הגר:
רִבִּי יוּדָה אוֹסֵר בְּבִיכּוּרִים. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דּוּ רִבִּי יוּדָה אָמַר אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה.
Traduction
R. Juda, est-il dit dans la Mishna, l’interdit pour les prémices''. Il se conforme à ce qu’il dit plus loin (125)Mishna, (Bikurim 3, 12): ''On ne doit les remettre qu’à titre de don au cohen instruit'' (dont on connaît avec certitude les soins de pureté).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודה אוסר בבכורים וכו'. כדפרישית במתני' וכן להא דר''ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר''ע דהכא כהאי דס''ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ''ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא''כ אף למאי דס''ל ר''ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ''מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר''ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי עֲקִיבָה כְדַעְתֵּיהּ דּוּ רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימָא מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ שַׁנְייָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לְטַמֵּא אוֹכְלֵי בְהֶמְתּוֹ.
Traduction
– Quant à ce que R. aqiba dit des vesces, R. Yona remarque que c’est conforme à ce qu’il a dit plus haut (126)(Maasser Sheni 2, 4): toutes les opérations relatives à ce produit peuvent être faites à l’état impur, parce que c’est une nourriture d’animaux. R. Yossé dit: si même il exprimait plus haut un autre avis et adoptait celui des rabbins qui exigent la pureté, ici pourtant il diffère d’eux et permet les vesces, car il n’y a pas lieu de rendre susceptible d’impureté le manger des bestiaux que l’on ne trempe pas.
מִפְּנֵי מַה לֹא גָֽזְרוּ עַל הַבִקִייָה. בְּמִנְעֲלֵיהֶן יָצָאת עִמָּהֶן מֵאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה. אֵימָתַי גָּֽזְרוּ עַל הַכַּרְשִׁינִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּימֵי רְעָבוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי בִּימֵי דָּוִד. אָֽמְרִין הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
Pourquoi les sages, qui défendent les vesces, n’interdisent-ils pas une sorte supérieure, bicion? C’est que, répondit-on, cette dernière avait été importée subrepticement d’Alexandrie dans les chaussures (le gouvernement en interdisant l’exportation; voilà pourquoi on ne s’en est pas préoccupé). A quelle époque se rapporte la défense de l’oblation des vesces? Au moment de disette, répond R. Yossé, lorsque l’homme en mange. Selon R. Hanania au nom de Rabbi, ce fut au temps de David, sous lequel il y eut aussi une famine. Ces 2 avis, observa-t-on, reviennent au même.
Pnei Moshe non traduit
מפני מה לא גזרו על הבקייה. בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע''י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית:
בימי רעבון. שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע''י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן:
אמרין. דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן:
'Halah
Daf 28a
משנה: נִתַּיי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבַּייְתוּר וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּיכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. בֶּן אֲטִיטַס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו יַיִן וְשֶׁמֶן וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַף הוּא הֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלֵם וְהֶחֱזִירוּהוּ שֶׁלֹּא יִקְבַּע הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. אֲרִסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו מֵאַפָּמֵיָא וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ הַקּוֹנֶה בְסוּרִיָּא כְקוֹנֶה 28a בְּפַרְוָור יְרוּשָׁלֵם.
Traduction
Nitaï, habitant de Thecoa (127)Comp. Neubauer, Géographie, p. 128-131., apporta de la Halla de Beithar (hors de la Terre Sainte), et on la lui refusa, ne sachant qu’en faire, de même que pour des habitants d’Alexandrie, qui en apportèrent de cette ville; et l’on ne reçut pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Ceboïm (128)Cf. ibid., p. 153, et ci-après, (Bikurim 1, 3) avant la Pentecôte, parce que c’était contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23,16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ. Lorsque Ben-Antimos apporta des premiers-nés de Babel à Jérusalem (129)Cf. Babli, Temoura 21a., on ne l’accueillit pas (en ce pays ce n’est pas dû), pas plus que l’offre du pontife Joseph, qui voulut apporter les prémices d’huile et de vin. Le même avait amené à Jérusalem ses fils et ses petits fils pour y célébrer la 2e Pâques (le 14 Iyar), et on le fit retourner chez lui (la 1re étant seule obligatoire), afin que l’exemple ne soit pas établi comme devoir. Ariston apportant des prémices d’Apamée fut accueilli; car, dit-on, l’acquisition faite en Syrie équivaut à celle qui serait faite aux environs (130)''en Gitin 8b (du Babli), Rashi traduit ce mot par '''' circuit ''''.'' de Jérusalem.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ניתאי איש תקוע. תקוע הוא מא''י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח''ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א''א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א''א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח''ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ:
הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'. שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן:
בן אנטינוס. ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח''ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח''ל לארץ:
הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו. לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס''ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י''א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים:
שלא יקבע הדבר חובה. שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני:
מאפמיא. שם מקום בסוריא:
מפני שאמרו הקונה בסוריא. כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם לִמְקוֹמָן. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵיפשַׁר לְאוֹכְלָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת. לְשׂוֹרְפָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה טְהוֹרָה נִשְׂרֶפֶת. לְהַחֲזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה יוֹצֵא מִן הָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ. הָא כֵיצַד מַנִּיחָהּ עַד עֶרֶב פֶּסַח וְשׂוֹרְפָהּ.
Traduction
R. Hiya a enseigné: l’on refusa leur halla, en raison de l’ordre donné de la remporter au point de départ. Est-ce possible, demanda R. Aba b. Zabdi? On ne saurait la manger sur place (en Palestine), de crainte que l’on dise avoir vu manger de l’oblation impure; ni la brûler, de crainte que l’on suppose avoir vu brûler de l’oblation pure (perdre ce que l’on pourrait manger); l’on ne saurait non plus les remporter, afin que l’on ne dise pas avoir vu emporter de l’oblation pure au dehors. Si donc on ne tient pas compte de ces craintes, pourquoi craint-on de la manger ou de la brûler? En effet, fut-il répondu, on attend jusqu’à Pâques, et alors il faut la brûler (ce qui évite le soupçon de la brûler indûment).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן. על שהביאו חלה מח''ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני':
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲנִי רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא שׁוֹתֶה יַיִן שֶׁלְתְּרוּמָה בְּעַכּוֹ שֶׁאָמַר זֶה הוּבָא מִקִּילִיקִיָּה וְגָֽזְרוּ עָלָיו וּשְׁתָייוֹ בִּסְפִינָה. וְאֵין בְּנֵי אָדָם טוֹעִין לוֹמַר שֶׁמְּבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶן לָאָרֶץ. נֹאמַר לֹא יָרַד לְעַכּוֹ אֵיכָן שְׁתָייוֹ מִן הַחוּט וּלְחוּץ מִן הַחוּט וְלִפְנִים נֹאמַר מִן הַחוּט וּלְחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ תֵימַר מִן הַחוּט וְלִפְנִים לֹא חָשׁוּ לְמַרְאִית הָעַיִן בִּסְפִינָּה.
Traduction
R. Simon b. Gamliel raconte avoir vu que Simon b. Cahana buvait du vin d’Acco (Acre), en disant l’avoir apporté de la Cilicie (hors Palestine), et à la suite de l’ordre donné on se mit à le boire en bateau. Mais, même là, n’y a-t-il pas à craindre que les hommes supposent avoir vu importer de l’oblation du dehors à l’intérieur? On répond qu’il n’est jamais descendu à Acco, le vin étant resté en bateau, où on l’a bu. Est-ce que le séjour du bateau dans l’eau avait lieu en dehors de la limite palestinienne (du fil imaginaire tiré d’une frontière à l’autre), ou bien à l’intérieur de cette limite? C’était à l’extérieur. R. Yona dit: même en supposant que c’était à l’intérieur de ladite limite, on n’éprouve pas de crainte pour l’apparence, parce que c’est en bateau. A quelle époque vivait Simon b. Cahana? Au temps de R. Eliezer (si donc on est d’avis de refuser la halla, c’est conforme au fait déjà exposé) (131)En (Demaï 3, 2), milieu, on retrouve le texte qui suit, et nous y renvoyons..
Pnei Moshe non traduit
אמר רשב''ג וכו'. תוספתא היא:
שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה. שם מקום בח''ל ועכו היא חצייה בא''י וחצייה בח''ל כדאמר לעיל בפ''ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח''ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה:
ואין בני אדם טועין וכו'. כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח''ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח''ל והוא בא לעכו וחצייה של א''י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א''י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם:
ואיכן שתייו. כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל''ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א''י מהחוט ולחוץ ח''ל וא''כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח''ל לארץ וקאמר הש''ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח''ל:
א''ר יונה דלא היא. דאפ''ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח''ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין:
אֵימָתַי הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא בִּימֵי רִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי לִיעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד סְייָג. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הֲוָה אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מוֹבָל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵתְעֲבַד כֵּן הָא אָֽזְלָא מוֹבְלָא דְּגַבְרָא. רִבִּי זְעִירָה כָשֵׁר כָּל כָּךְ. אֶלָּא מִילִּין דְּיָצְרָן שָׁמַע לָן נָעַבְדִּינָן.
Traduction
''Lorsque les habitants d’Alexandrie, est-il dit dans la Mishna, apportèrent la halla de leur ville, on la refusa''. Or, dit R. Aba-Maré, là aussi, il n’y a d’objection que selon R. Hiya le grand (à savoir, pourquoi ne leur a-t-on pas aussi prescrit de la manger en bateau)? C’est qu’à ce cas aussi, selon lui, s’applique la prescription faite d’avoir à la remporter au point du départ.
Pnei Moshe non traduit
אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר. כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר''א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ''ג דדמאי בהל''ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר''א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר''א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע''פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן:
אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בָּא מָרִי וְלֹא רִבִּי חִייָה רוֹבָא הִיא עוֹד הוּא אִית לֵיהּ וְגָֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם.
Traduction
''Les habitants de Har-Ceboïm, est-il dit, l’apportèrent, etc.'' —Comment se fait-il qu’ailleurs (132)(Terumot 11, 3) on dise de ne pas apporter les prémices à l’état liquide et que tantôt on le permette? —Voici, répond R. Ila au nom de R. Eleazar, comment il faut compléter la Mishna: on ne doit pas réduire en liquide les fruits apportés pour prémices, même après que leurs propriétaires sacerdotaux les ont acquis. Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on a comprimé (en liquides) des fruits offerts pour les prémices, on peut également les remettre en vertu de l’expression biblique (Ex 23, 19) tu apporteras? (Pourquoi n’est-ce pas permis même après l’acquisition des cohanim)? —On peut l’expliquer en disant que l’état liquide est permis lorsque, dès le principe, les produits ont été cueillis en vue d’être liquéfiés pour les prémices; tandis qu’ici il s’agit du cas où l’on n’a pas eu ce but en vue de suite. ''Le même Joseph, est-il dit, avait amené à Jérusalem, etc.''
Pnei Moshe non traduit
אנשי אלכסנדריאה וכו'. ולא ר''ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה''נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה''ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר''ח רבה וקאמר הש''ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר''ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר''ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה:
אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. תַּנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין עוֹשִׂין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֲפִילוּ מִשֶׁזָּכוּ בָהֶן בְּעָלִים. וְהָתַנֵּי דָּרַךְ בִּיכּוּרִים מַשְׁקֶה לַהֲבִיאָן מְנַיִין שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא. תִּייפְתָּר שֶׁלְּקָטָן מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן. וְכָאן לֹא לְקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.
Traduction
C’est conforme à l’avis de celui qui admet que le sacrifice pascal des femmes est volontaire. On a enseigné (133)Tossefta sur Pessahim 8., en effet, que la femme peut célébrer et consommer l’agneau pascal pour elle-même lors de la fête principale (le 15 Nissan); mais à la fête secondaire (au mois d’Iyar), elle pourra s’associer à d’autres (non être seule). Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, la femme peut aussi seule observer la seconde Pâques, fut-ce un jour de Shabat (en raison de son caractère obligatoire), et il va sans dire qu’elle le peut à la grande fête. R. Simon b. Eliezer dit: Pour la grande fête, elle peut s’associer à d’autres, non pour la secondaire. R. Meir se fonde sur ce que l’Exode (Ex 12, 3) dit: à chacun un agneau par famille; en dehors des hommes, c’est volontaire. R. Yossé déduit de ce même verset que la femme y est forcément comprise. Enfin R. Simon déduit du premier mot ''Ish'', que l’homme seul y est soumis, non la femme (''isha''). Les 2 autres sages en excluent seulement les enfants. R. Yona dit: ce n’est pas absolu, et même d’après celui qui admet l’obligation, on l’a refusée ''afin que l’exemple ne constitue pas un devoir''. —Ne semble-t-on pas dire qu’il ne faut pas l’offrir avant les deux pains de proposition et qu’au cas accompli c’est valable? —Non, car c’est un point fixé. —N’a-t-on pas enseigné aussi (sans égard pour l’exemple): bien que l’on ne doive pas importer des sacrifices du dehors, s’ils arrivent sans défaut (134)Temoura 3, 5., on peut les offrir? —Là, c’est différent, car la règle étant fixée il n’y a pas de confusion à craindre (135)Suivent quelques lignes que l'on retrouve déjà in-extenso en (Sheviit 6, 6), entier..
Pnei Moshe non traduit
אנשי הר צבועים וכו'. תנינן תמן בפי''א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע''מ כן ושם פירשתי ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source