21a הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָא. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי אַתְּ מָה שְׁמָעַת מִן רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן אֲנָא לֹא שְׁמָעִית כְּלוּם. אֶלָּא נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מִן מִלֵּיהוֹן. דְּתַמָּן תַּנִּינָן הַמְּכַנֵּיס חַלּוֹת עָל מְנָת לְהַפְרִישׁ וְנָֽשְׁכוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר אֵינוֹ חִיבּוּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִמָּה דְתַנִּינָן אֵינוֹ חִיבּוּר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו בְּשֵׁם טָמֵא אוֹכֵל טָהוֹר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן שַׁנְייָא הִיא בִּטְבוּל יוֹם דִּכְתִיב בֵּיהּ טָהוֹר וְטָמֵא טָהוֹר לְחוּלִין מִבְּעוֹד יוֹם וְלִתְרוּמָה מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם תּוֹרָה הוּא. דּוּ אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר אֵינָהּ תּוֹרָה דְּהוּא אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מֵבִיא אַרְבַּע רוֹבָעִין וּמַשִּׁיךְ. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה תִּיפְתָּר שֶׁבָּא מֵעִיסַּת הַנָּשׁוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה שהנשוך תורה. שבכל מקום שאמרו דנשוך חיבור הוא מן התורה הוא דהוי חיבור שהרי כאן מצטרף הוא לחיוב חלה שהוא מן התורה:
והתנינן. בהאי תוספתא דלעיל ואם לאו וכו' אלמא דנשוך דבר תורה ומשני ר' הושעיא תיפתר שבאו הד' רבעין מעיסת הנשוך כלומר שכבר היו בהעיסה שהיה בה כשיעור חיוב חלה והפריד ממנה אותן הד' רבעים לצרפן לרובע השאור הזה ולפיכך מהני כאן הנשיכה א''נ שבא מעיסת הנשוך אשאור קאי וכלומר דהאי דתנינן שאור שנטל מהעיסה שלא הורמה חלתה מיירי בעיסה שלא נתחייבה בחלה אלא מחמת הנשיכה והלכך הוא דמהני ביה השתא נשיכה דאע''ג דאין הנשוך ד''ת הרי כל אותו חיוב החלה שעל השאור ג''כ מעיסת הנשוך הוא ואם זה אינו מן התורה אף חיובו שבתחלתו אינו מן התורה ועיקר:
דהוא אמר הנשוך תורה. כלומר וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דס''ל דבעלמא דבר הנשוך חיבור הוא מן התורה דאל''כ מאי האי דקאמר שנייא היא בטבול יום הא אין כאן אלא נשוך ובלאו הכי אינו חיבור מן התורה אלא ודאי דס''ל דבעלמא נשוך דבר תורה ור''ל דהוא אמר התם דאינו תורה כלומר שאותן החלות אחרות אינם טהורות מן התורה ולפיכך איהו דקאמר דלב''ה אין חייב על האחרות משום טמא אוכל טהור א''כ ש''מ דהוא אמר אין הנשוך דבר תורה דהא לדידיה אין חילוק בין טבול יום לשאר טמא לענין אכילת האחרות ואי ס''ד דס''ל לר''ל דבעלמא נשוך מן התורה הוי חיבור מאי האי דקאמר לב''ה הדא אמרה שאין חייבין וכו' ואי דהוי חיבור מן התורה בעלמא פשיטא דאין חייבין על אכילות אחרות משום טמא אוכל טהור דהא מיהת נפסלו כולן ומאי קמ''ל אלא ודאי דס''ל לר''ל דבעלמא אין הנשוך תורה והלכך איצטריך ליה לאשמועינן דלב''ה מיהת חיבור הוי לקולא לענין אכילות אחרות שאין חייבין עליהן משום טמא אוכל טהור:
הוי. השתא ש''מ דר' יוחנן דהוא אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה היא כלומר דהוי טהור מן התורה:
וא''ל ר' יוחנן. דלא היא אלא לגמרי קאמרי בית הלל דאינו חיבור משום דשאני טבול יום דקלישא טומאתו שכן מצינו דכתיב ביה טהור ורחץ בשרו במים וטהר וכתיב ביה טמא ובא השמש וטהר אלמא דמעיקרא טמא הוא הא כיצד טהור לחולין. וכן למעשר מבעוד יום ולתרומה טמא הוא עד משתחשך וא''כ נגיעת הטבול יום באחת מהן אינו פוסל כלל להאחרות ואם אכלן אח''כ להאחרות חייב עליהן משום טמא אוכל תרומה טהורה דהחלות אחרות טהורות הן מן התורה:
ארשב''ל. ואמר ר''ל עלה ממה דתנינן לב''ה אינו חיבור סתם ולא קאמרי בהדיא אינו חיבור בטבול יום כדקאמרי ב''ש א''כ ש''מ דלא פליגי אלא דוקא לענין נגיעת טבול יום דלב''ש כולן פסולות ואם אכלן הטבול יום להאחרות אין כאן משום טמא אוכל טהור ועלה קאמרי ב''ה דאינו חיבור לענין נגיעה דלא מחשבי כאלו נגע גם בהאחרות אבל לענין אכילה לא פליגי ב''ה דלקולא מודו דהוי חיבור וכדמסיים וקאמר הדא אמרה שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר דאפי' לב''ה אם אכל הטבול יום את החלות האחרות אין חייב עליו משום טמא אוכל טהור דטבול יום אסור לאכול בתרומה ומשום דלענין הקולא דאכילה מודו ב''ה דהוי חיבור:
ב''ש אומרים חיבור בטבול יום. שאם נגע טבול יום בחלה אחת כולן פסולות שהטבול יום פוסל את התרומה וכן בחלה והרי הן כולן כגוף אחד וב''ה אומרים אינו חיבור:
דתמן תנינן. בריש מס' טבול יום המכנס חלות ע''מ להפריש שעושה הרבה חלות ומניחן זו על זו ודעתו ע''מ להפריש אותן זו מזו ונשכו שנתדבקו כל כך עד כשבא להפרידן נושכות זו מזו:
אמר לון. ר' יוסי אנא לא שמעית כלום בהדיא מן ר' יוחנן מה דעתו ולא ידענא אם ר' יוחנן הוא דאמר הנשוך תורה כדר' אימי או ר''ל הוא דסבירא ליה הכי כר' חייה בר' בא אלא דנפרש מיליהון דרבנן והיינו ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא ומהתם נלמד דעתיה דכל חד וחד כדאית ליה:
את מה שמעית מר' יוחנן. מפני שר' יוסי תלמיד מובהק דר' יוחנן הוה כמו דאשכחן בכמה דוכתי וזהו ר' יוסי בר פלוגתיה דר' יונה בכל מקום והוא רביה דר' מנא כדאמרי' בפ' דלעיל בהלכה ג' דאמר ר' מנא אע''ג דלא אמר ר' יוסי רבי הדא מילתא וכן בהרבה מקומות ור' מנא בנו של ר' יונה היה כדאשכחן בברכות ובשבת ובכמה דוכתי:
מחליף שמועתא. דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לר' יוחנן:
איתפלגון ר' יוחנן ורשב''ל. בהאי דינא דנשוך:
21b רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי אוֹ מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּנָשׁוּךְ מֵאֵילָיו. אֲבָל אִם הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אֲפִילוּ תֵימַר הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת נֹאמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי נְהוֹרַאי אָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי הִילָא אָעְלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא סָֽבְרִין מֵימַר שְׁנַיִם רָבִין עַל אֶחָד. וְלָא שְׁמִיעִין דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מוֹצִיא מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אוֹמֵר רִבִּי יוֹסֵי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ. מָה פְלִיגִין לַחוּשׁ לְהַפְרָשָׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר אֵין טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בעי או מה פליגין וכו'. כלומר או דילמא דנימא דבמה פליגי ר''י ור''ל בנשוך מאליו כהאי דתנינן העושה שני קבין וכו' דלר''ל אין חיוב חלה שבא מחמת הנשוך מן התורה אבל אם השיכו בידו כהאי דאיירינן הכא אפשר דכ''ע מודים שהנשוך חיבור מן התורה הוא מכיון שעשאו בידים:
אפי' תימר וכו'. ודחי לה הש''ס דאפ''ת דגם בהשיכו בידו הוא המחלוקת ולר''ל אין הנשוך תורה ואפ''ה לא קשיא לר''ל דנאמר רשב''ל כדעתיה דאמר בשם תזקיה דטבל דכה''ג דאיירי במתני' בטל ברוב ור' יוסי וכו' והאי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן הוזכרה לעיל בכמה מקומות ועיקרה בריש פ''ד דתרומות וכדפרישית שם דבטבל שלא הוברר פליגי דאי בטבל ממש לא פליגי בהא דתני בהדיא בסתם מתני' דהכא דהטבל אוסר בכל שהוא במין במינו והכא נמי כגון שהשאור שהוא טבל בא מעיסת הנשוך שלא הוברר לשם טבל וכדאוקי רב אושעי' אלא דמפסיק בהא דבעי ר''ז ודחי לה דלעולם פליג ר''ל אף בהשיכו בידו וס''ל דאין הנשוך תורה והא דמהני הכא לענין חיוב חלה היינו טעמא אליבא דר''ל משום דס''ל טבל דכה''ג בטל ברוב הוא וא''כ כשנתערב בה עיסה שהורמה חלתה מן הדין פטור הוא מן החלה שנתבטל בתוך העיסה אלא מדרבנן הוא שהצריכו להפריש החלה בשיצטרף עמו ד' רבעים והלכך הוא דמהני ביה נשיכה ולקמן מקשי על דר''ל ממתני' ומפרק לה:
אעלין עובדא קומי ר' יסא. היאך לפסוק להלכה דאע''ג דהלכתא כוותיה דר' יוחנן לגבי דר''ל משום דסברין מימר שנים רבין על אחד דחזקיה ור' יוסי בר' נהוראי קסברי בטל ברוב והן רבין על רבי יוחנן אבל לא שמיעין להו הא דאמר ר' סימון בשם ריב''ל דסבירא ליה כוותיה דר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב:
והתנינן ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. ואם שאור הטבל בטל ברוב אמאי צריך להפריש חלה וקשיא לריש לקיש:
כל עמא מודיי הוא שמפריש. אף ר''ל מודה שצריך להפריש חלה כדפרישית לעיל ובמה פליגין אם יש לחוש להפרשה שנייה כלומר בפעם שנייה כדמפרש ואזיל דמ''ד אין הטבל בטל ברוב והויא העיסה כולה טבל ומתחייב בחלה מדינא אם ארימת שהפריש החלה והדר נפלה לאתר חורן למקום אחר חושש הוא להפרשה שנייה כלומר דנעשה זה. מדומע וצריך להפריש גם ממנו אבל למ''ד הטבל בטל ברוב מפריש הוא החלה ואם לאחר שהפרישה נפלה למקום אחר אינו חושש להפרשה שנייה דמה שהפריש בתחילה אינו אלא מצד חומרא בעלמא דמן הדין הטבל בטל ברוב:
אָמַר רִבִּי בָּא מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵי שֶׁהַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף עִינְּבֵי בָצִיר שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת. וְלֹּא טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קִייַמְתִּיהָ בְּשֶׁמֵן שֶׁל זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרֵב בְּשֵׁמֵן שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר בא מה פליגין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דמעשרות בהלכה ב' דבעי למימר דלא פליגי ר''י ור''ל אלא בטבל שהוא דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב וכיוצא בזה שאין בו חיוב תרומה ומעשרות אלא מדבריהם כ''ע מודים שהטבל כזה בטל ברוב:
התיב ר' בא בר כהנא. על זה לפני ר' יוסי דהא תנינן במתני' כיוצא בו זיתי מסיק וכו' שאם אין לו פרנסה ממקום אחר מוציא מהן תרומה ותרומת מעשר על הכל וכי טבל דכה''ג לא טבל שנטבל מדבריהן הוא שהרי סתם זיתים להוציא שמן מהן עומדים וכן הענבים להוציא מהן יין ומתני' סתמא קתני ומשמע דאף בזיתים וענבים כגון אלו הדין כן והרי עדיין לא נגמר מלאכתן וא''כ אין הטבל אלא מדבריהם ואפילו הכי קתני דרואין אותן כאלו כולן טבל:
א''ר מנא קיימתיה. להמתני' דבשמן של זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקוף מיירי וכן בענבים שנתערב היין של זה עם היין של זה דכבר נגמרה מלאכתן והטבל מדבר תורה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source