רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא שָׁמַע קָלֵיהּ דְּרִבִּי הִילָא יְתִיב מַתְנֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טַעֲמָהּ דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ דָּגָן. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. אָמַר מִחְלְפָה הִיא בְיָדֵיהּ 19b סֵימָן הֲוָה לָן רִבִּי יוֹסֵי כְּרַב הוּנָא.
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מִנְחָה שֶׁנִּתְעָֽרְבָה בְחוּלִין קוֹמֵץ וּמַתִּיר אֶת הַשִּׁיְּרִיים לָאֲכִילָה. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. אָמַר לֵיהּ וְכִי טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ וְכֵן אָֽמְרִית לָךְ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו וְלֹא מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר. אִין תַּפְשִׁיטָא לָךְ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר אֲפִילוּ מִמֶּנּוּ 20a עָלָיו אֵינוֹ מוֹצִיא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו דְּתַנִּינָן וְאִם לָאו מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מנחה שנתערבה בחולין. לאחר שקדשה בכלי לשם מנחה ונפלה לתוך החולין מהו שיהא קומץ מן התערובות ולהתיר את השיריים לאכילה דקורא אני עליה והנותרת ממנה וגו' או דילמא חוששין אנו שמא הקומץ מן החולין הוא ואינו מתיר לשיריים מן המנחה:
אמר ליה. מאי תיבעי לך אם מתיר הוא את השיריי' תיפוק לך דאינו יכול לקמוץ מן התערובות וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליה ונתתם ממנו את תרומת ה' וגו' הלא יש כאן ספק דשמא מן החולין הפטורים הוא מפריש ואין לו תקנה אלא שיפריש ממקום אחר על הטבל הזה שנתערב וא''כ ה''נ במנחה כן שהרי מנחה זו עדיין לא הופרש הקומץ ממנה וכשנתערבה בחולין אינו יכול לקמוץ כלל דשמא מן החולין שאינן קודש הוא קומץ:
אמר ליה. ר' בון וכי אמרית הוא לך שאינו מוציא ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר בתמיה כלומר וכי האי מילתא אמורה וברורה לך בטבל שנתערב בחולין דאין תקנה כלל להפריש מהתערובות בעצמו לפי שאינו מוציא ממנו עליו כשם שלא יכול להוציא ממנו למקום אחר:
אין תפשיטא לך וכו'. מסקנת דברי ר' בון הם דאם זה פשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר א''כ סלקא אדעתך דאפי' ממנו עליו אינו מוציא בתמיה דילמא ממנו על מקום אחר הוא דאינו יכול להפריש דחיישינן שמא מן הפטור הוא מפריש אבל ממנו עליו בעצמו איכא למימר דמכיון שנתערב החיוב עם הפטור כשמפריש מיניה וביה מן החיוב על החיוב ומן הפטור על הפטור הוא מפריש וכדאמרי' לקמן לטעמא דתלינן להקל במפריש ממנו עליו ולא תלינן להקל במפריש ממנו למקום אחר:
מתניתא אמרה. והכי שמעינן נמי ממתני' דידן שיכול להוציא ממנו עליו דהא תנינן ואם אין לו פרנסה ממקום אחר מוציא חלה אחת מעיסה זו על הכל והרי כאן טבל שנתערב בחולין הוא דהשאור טבול לחלה הוא ונתערב בעיסה שהורמה חלתה ואפ''ה מוציא החלה מעיסה זו ופוטר את שאור הטבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source