מָה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לֶחֶם הָאָרֶץ. בִּסְפִינָה שֶׁנִּכְנְסָה לָאָרֶץ. אִם קִירְמוּ פָנֶיהָ מִן הַחוּט וְלִפְנִים חַייֶבֶת. מִן הַחוּט וְלַחוּץ פְּטוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֵקִיבָה הִיא סְפִינְתָא הִיא עִיסַּת הַגּוֹי הִיא הַכְנָסָתָן שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר קְרִימָה בַתַּנּוּר. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּהַכְנָסָתָן לָאָרֶץ שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר קְרִימָה בַּתַּנּוּר. מִן מָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה מָתִיב לְרִבִּי לִיעֶזֶר וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה מקיים רבי עקיבא טעמיה דר''א. דדריש לחם הארץ דוקא וקאמר דר''ע לריבויא הוא דדריש לה בספינה שנכנסה לארץ לחייב פירותיה בחלה דלחם הארץ קרי בהו וכדמסיים ואזיל אם קרמו פניה מן החוט ולפנים חייבת כלומר כשהיא נאפית וקרמו פניה בתנור בגבולי א''י שהוא מחוט ולפנים כדתנינן בתוספתא פ''ב והובאה לעיל בשביעית בפ''ו הנסין שבים רואין אותן כאלו חוט מתוח מטורי אמנון עד נחל מצרים מחוט ולפנים א''י מחוט ולחוץ ח''ל ולהכי הוא דאתי קרא דלחם הארץ ולא למעוטי פירות ח''ל שנכנסו לארץ:
על דעתיה דר''ע וכו'. כלומר הכל דין אחד להם בין בשבאו בספינה למן החוט ולפנים ובין בעיסת הגוי ובאה ליד ישראל ובין בהכנסתן של פירות ח''ל לארץ דרך היבשה הכל אחר הקרימה פניה בתנור אם ביד החייב ובמקום החיוב היא חייבת בחלה:
מודים חכמים לר''ע. שבשעת הכנסתן של ישראל לארץ שנתחייבו הקמחין והסלתות של נכרי ונאפו ביד ישראל שבזה לכ''ע הכל הולך אחר הקרימה בתנור והאי מילתא שמעינן מן מה דר''ע מותיב לר''א לעיל מהקמחין והסלתות של שעת הכנסתן לארץ והוא מקבל מיניה ולא השיב לו אני אף בזה חולק אני ש''מ שמודה לר''ע בהא:
מָה מְקַייֵם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר אֵין אַתְּ מוֹדֵי לִי בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וּמָֽצְאוּ קְמָחִין וּסְלָתוֹת שֶׁהֵן חַייָבִין בְּחַלָּה. וְלָאו גִּידּוּלֵי פְטוֹר הֵן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תְּמִיהָנִי אֵיךְ רִבִּי עֲקִיבָה מוֹתִיב אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ. תַּמָּן עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לָהּ לְמַפְרֵיעָה יָֽרְשׁוּ דְּאָמַר רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם 10b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְזַרְעֲךָ אֵתֶּן אֶין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי כְּבָר נָתַתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חבריא. אמרי הא דלקמן בשם ר' אלעזר אמורא וכן ר' בא ור' הילא אמר לה בשם רשב''ל דכך הי' משיב ר''ע את ר''א וכי אין אתה מודה לי שבשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות של נכרים שהן חייבין בחלה דכתיב בבואכם מיד תהיו חייבין בחלה וכי לאו גדולי פטור הן שהרי גדלו ביד הנכרי ואעפ''כ חייבין וה''ה בפירות ח''ל שנכנסו לארץ:
והוא מקבל מיניה. ור''א קיבל לתשובה זו מר''ע:
תמיהני וכו'. איך קיבל ר''א מן ר''ע לאותה התשובה שאני תמן דעד שלא נכנסו להארץ למפרע הם ירשו אותה כדדרש רב הונא דלא כתיב לזרעך אתן אלא נתתי כבר נתתי להם והרי היא כשלהם ולפיכך נתחייבו הקמחין והסלתות אע''פ שגדלו מקודם ואין ראיה מכאן לפירות שנתגדלו בחוץ לארץ שאינה שלהם ואפי' נכנסו עכשיו לארץ:
יָֽצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב וְרִבִּי עֲקִיבָה פּוֹטֵר. אָֽמְרוּ רִבִּי לִיעֶזֶר מִן אַתְרֵהּ וְרִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵהּ. רִבִּי לִיעֶזֶר מִן אַתְרֵיהּ מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר לֶחֶם הָאָרֶץ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. רִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵיהּ מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַייָבִין. וְאֵין אַתֶּם חַייָבִין חוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יצאו מכאן לשם וכו'. וקאמר הש''ס דטעם פלוגתייהו בסיפא בטעמא דפליגי ברישא תליא כדאמרינן לעיל דלר' יהודה ר''א פוטר ברישא ור''ע הוא דמחייב וא''כ כל חד וחד מן אתריה הוא דאתא דהואיל דר''א פוטר בפירות ח''ל שנכנסו לארץ דדריש באכלכם מלחם הארץ לדיוקא ולא מלחם ח''ל והלכך בסיפא שיצאו מא''י לח''ל מחייב בחלה דלחם הארץ בכל מקום שהוא משמע ואפי' הוא עכשיו בח''ל ולר''ע נמי מן אתריה הוא דמחייב ברישא משום דדייק ליה שמה דשמה אתם חייבין אף בפירות ח''ל והלכך בסיפא דיצאו מא''י לח''ל פוטר ר''ע דשמה דוקא הוא שאתם חייבין ואין אתם חייבין בח''ל ואפי' הן מפירות הארץ:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וּמָצָא קָמָה לֵחָה מַהוּ שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה מִשּׁוּם חָדָשׁ. אָמַר לוֹ לָמָּה לֹא. עַד כְּדוֹן לֵחָה אֲפִילוּ יְבֵישָׁה. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ יְבֵישָׁה אֲפִילוּ קְצוּרָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִיטִּין בָּעֲלִייָה. כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר לֹא יֹאכְלוּ יִשְׂרָאֵל מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִן דְּנַפְקוֹת תָּהִית דְּלֹא אָֽמְרָת לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא שֶׁמִּצְוַות עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוַות לֹא תַעֲשֶׂה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דּוּ אָמַר מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוֹת בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ מַה שֶׁיִהְיוּ תַגָּרֵי גּוֹיִם מוֹכְרִין לָהֶם וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר כָּל בִּיאוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע 11a שֶׁחִילְּקוּ. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא וְהָֽכְתִיב וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח. לֹא בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. הָתִיב רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְהָֽכְתִיב מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָֽצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד רָמָה בְּעֵינֵי כָל מִצְרַיִם. לֹא בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התיב ר' אלעזר בר' יוסי קומי ר' יוסי. על הא דפשיטא לי' לר' בון דמחרת הפסח בי''ו הוא והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' וכי לא בחמשה עשר הוא וממחרת הפסח היינו ממחרת שחיטת קרבן פסח וה''נ כן וא''כ לעולם אימא לך כמ''ד דלא נצטוו על החדש מיד דהא בט''ו אכלו מעבור הארץ וקרא מילתא אחריתא קמ''ל דלא היו צריכין לאכול מעבור הארץ מקודם כדאמרינן בקידושין שהיו מסתפקין ממן שבכליהם עד הפסח:
התיב ר' בון בר כהנא. והיכי מצית אמרת דלא נצטוו על החדש מיד בביאתן והא כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וכי מחרת הפסח לא בששה עשר הוא ומדלא אכלו עד מחרת הפסח ש''מ דמעיקרא דלא אכלו משום דאכתי לא אקריב עומר וא''כ היו אסורין בחדש מיד והדרא קושיא לדוכתא דלר' יוסי דאין מצות מצה דוחה ל''ת דחדש היאך קיימו מצות אכילת מצה בלילה הראשונה:
וכר' ישמעאל וכו'. כלומר דסבר לה כר' ישמעאל דאמר בפ''ז דסוטה ובפ' בתרא דכל ביאות שנאמרו בתורה אינן אלא לאחר ירושה וישיבה ואפי' בחדש ולדידיה אינו נוהג בח''ל ולא דריש בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים משמע ואף אם היה מצוי חדש של ישראל היה מותר להם שלא נהג עד לאחר י''ד שנה אלא מפני שלא היה לישראל כלום באותה שעה לכך קאמר מה שהיו תגרי גוים מוכרין להם:
על דעתיה דר' יונה דהוא אמר וכו' ניחא. כלומר הא דקאמר ר' יונה שהיה לו להשיב שאני מצה בלילי הפסח שהיא דוחה להל''ת של חדש ניחא הוא לדעתיה ולשיטתיה דהכי קאמר בעלמא וכן פליגי בפ''ק דביצה ור' יונה ס''ל דכל מצות עשה דוחה להל''ת ואע''פ שאינה כתובה בצדה אבל על דעתיה דר' יוסי לא כך היה אלא דפליג עליה התם ובכל מקום וס''ל שאין מצות עשה דוחה למצות ל''ת אא''כ היא כתובה בצדה וא''כ אין להשיב על דברו ר' ירמיה שהרי מצות עשה דמצה אינה כתובה בצד הל''ת של חדש ואינה דוחה אותה והשתא הדרא קושיא לדוכתה דאי אמרת שהיו חוששין אפי' על החטין שבעליה שמא מן החדש הן א''כ היאך קיימו מצות אכילת מצה בלילה הראשונה של פסח וקאמר הש''ס מה שהיו תגרי גוים מוכרין להם מה שהביאו מח''ל וקסבר דחדש אינו נוהג בח''ל וכדמסיק:
מן דנפקית תהית. לאחר שיצאתי מבה''מ הייתי מתחרט על שלא אמרתי שנייא היא מצות מצה בלילי הפסח שמצות עשה שלה דוחה להל''ת של חדש ולעולם אפשר לומר דשוב לא אכלו ואפי' מהחטין שבעלייה עד מחרת הפסח שהעומר מתירן:
מעתה היה להם לחוש אפי' לחטין שהן בעלייה. והשיב לו ר' ירמיה כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח באותה שנה והא קרא כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וגו' ולדבריך דוקא ממחרת הפסח אכלו ולא קיימו בערב תאכלו מצות בלילי הפסח בתמיה אלא דלאותן חטין שהן בעלייה לא חששו שיהו מתבואה חדשה ומהן אכלו מצות בלילי הפסח ואף שהוא קודם להעומר:
ומצאו קמה לחה. וניכרת שהיא מתבואה חדשה אם היתה אסורה עליהן משום חדש עד שלא קרב העומר והשיב לו בפשיטות ולמה לא והדר בעא מיניה עד כדון לחה ואם אפי' יבישה חששו לאסור משום חדש דשמא מאות' שנה היא וא''ל אפי' יבישה ואפי' מצא כבר קצורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source