אָֽמְרוּ לוֹ. מַה הֵן שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים מְשַׁנִּין וְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין מְשַׁנִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים מְשַׁנִּין. וְתֵימַר. מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. אֵין מְשַׁנִּין. מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאֵין קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר נִקְבָּעִין אֶלָּא בִקְבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְתַנֵּי כֵן. לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח שֶׁהוּא קָרֵב לִשְׁמוֹ הוּא קָדַשׁ מִשָׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרו לו וכו' דברי חכמים משנין. לדברי חכמים משנין לקרבנות הציבור מקרבן של היום לקרבן של אחר זמן כגון תמידים שלא הוצרכו לציבור להקריב בשנה זו נפדין הן תמימים ואינן צריכין מום וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה של שנה האחרת ומשנין אותן להקריבן בשביל תמידין של שנה זו משום דלב ב''ד מתנה עליהם מתחילה לכך:
ודברי ר''ש אין משנין. ור''ש ס''ל דלא אמרינן לב ב''ד מתנה עליהן ואין משנין אותן כשהן תמימים אלא כשיוממו נפדין כדין שאר כל הקדשים:
דברי חכמים משנין. ואם דחכמים ס''ל הכי ואמאי הקשו לר''ש מהו שיקרבו זה בזה הא לדידהו ודאי קריבין הן ומשני בשיטתו של ר''ש השיבוהו לדידך דלית לך לב ב''ד מתנה עליהן א''כ אמאי יקרבו זה בזה:
אמר ר' יוסי. טעמא דר''ש דקאמר אין משנין לפי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקביעה שבתחילה:
ותני. במתני' דפ''ד דזבחים כן לשם ששה דברי' הזבח נזבח לשם הזבח שהוא קרב צריך שיהא קדש לשמו משעה הראשונה וטעמייהו דרבנן דס''ל דשאני קרבנות ציבור דלב ב''ד מתנה עליהן:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר פָּפָּא. וְתַנֵּי כֵן. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁחֲרִית. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שֶׁבַע. בְּמוּסַף. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. עֶשֶׂר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. תֵּשַׁע. וְיֹאמַר אַחַת עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה פְלִיגִין. בְּדָבָר שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁכֵּן אֲפִילוּ בְחוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כוֹלְלָן. וְיַזְכִּיר בָּעֲבוֹדָה. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁנֵי שְׂעִירֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ בָּאִין. וְתֵימַר אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא יְאוּת רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מַקְשֵׁי. דְּתַנֵּי. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת וּשְׁנֵי שְׂעִירֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם כִּיפֵּר הָרִאשׁוֹן עַל מַה שֵׁינִי מְכַפֵּר. עַל טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵין זֶה לָזֶה. וְלֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק כַּפָּרוֹת. אֶלָּא זֶה וָזֶה מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. לֵית יְכִיל. דִּכְתִיב מִלְּבַד֩ עוֹלַת הַחוֹדֶשׁ. וְעוֹד מֵהָדָא דְתַנֵּי. שְׁנֵים עָשָׁר לִשְׁנֵי עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. חַד בַּר אַבַּיי עֲבַר קַמֵּי תֵיבוּתָא וְלָא אַדְכַּר דְּרֵישׁ יַרְחָא וְקַלְסוֹנֵיהּ. רַב הוֹשַׁעְיָא בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. מַה אִית לָךְ טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵין זֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן. 6b אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁירִין שֶׁמָּא אֵינָן מֵבִיאִין מַה שֶׁקָּֽבְעָה לָהֶן תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
רב הושעיא בעי. על הא דתני בשני שעירי עצרת דהשני בא על טומאה שאירעה בין זה לזה הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת ומאי בין זה לזה איכא:
אילו ישראל כשרין. ולא אירע להם שום טומאה שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה לחובת היום בתמיה דאנן לא אלא לטעמא שקבעה התורה לשניהן אבל לעולם בין כך ובין כך מביאין אותן:
אינו צריך להזכיר של ר''ח. מפני שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וגרסינן להא בסוף בכל מערבין:
ותני כן. בתוספתא דברכות פ''ג. וה''ג התם יום טוב שחל להיות בשבת ב''ש אומרים מתפלל שמנה ואומר של שבת בפני עצמו ושל י''ט בפני עצמו ומתחיל בשל שבת וב''ה אומרין מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ויום טוב של ראש השנה שחל בשבת ב''ש אומרין מתפלל עשר וב''ה אומרין תשע. ולגי' דהכא נמי כה''ג מיתפרשא דבי''ט של ר''ה שחל בשבת הוא ובשחרית פליגי כמו בשאר י''ט ובמוסף דאיכא מלכיות זכרונות ושופרות פליגי כמו בתוספתא לב''ש עשר ג' ראשונות וג' אחרונות ושל שבת הרי שבע ושל קדושת היום בפני עצמו וכולל מלכיות עמה הרי שמנה וזכרונות ושופרות. ולב''ה תשע דכולל שבת וקדושת היום עם מלכיות בברכה אחת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:
ויאמר אחת עשרה. השתא מסיק להסייעתא דאי איתא דצריך להזכיר של ר''ח א''כ לב''ש ויאמר אחת עשרה:
אמר ר' יוסי. לא היא דבמה פליגין בשל קדושת היום דהוא דבר הטעון ברכה בפני עצמו לב''ש:
ר' יוסי בעי. אמאי אינו מזכיר של ר''ח והלא מעתה שני שעירי ראש השנה שבאין מחמת ר''ח באין כלומר להשני שמחמת ר''ח הוא בא ואמאי נימא אין צריך להזכיר של ר''ח:
ברם הכא. בשל ר''ח שהוא כולל אותו גם בחול ואינו אומרו בברכה בפני עצמו אלא מזכירו בעבודה וכן במוספין ויזכיר בעבודה וליכא סייעתא מהכא דא''צ להזכיר של ר''ח כלל:
חד בר אביי. א' מתלמידי אביי עבר לפני התיבה בי''ט של ר''ה ולא הזכיר של ר''ח ושבחוהו:
ועוד מהדא דתני. התם בהאי ברייתא גופא דקחשיב י''ב שעירים לי''ב חדשי השנה וכו' א' בר''ה כדמייתי לקמן וע''כ הא דקאמר אם כפר הראשון וכו' לא קאי אלא על ב' שעירי עצרת בלבד וקושיא דר' יוסי קשיא:
לית יכיל. הא ודאי אי אתה יכול לומר כן דשניה' מחמת ר''ה הן באין דהא בהדיא כתיב גבי מוספין בר''ה ושעיר עזים א' חטאת לכפר עליכם מלבד עולת החדש וגו' אלמא שעיר השני של ר''ח הוא:
אלא זה וזה מחמת ר''ה. כצ''ל אלא ודאי דס''ל דשניהם מחמת ר''ה הוא דבאין והשתא לא קשיא נמי להא דהקשה ר' יוסי:
ושני שעירי ראש השנה. זהו לפי הס''ד דלקמיה ששניהם מחמת ר''ה הן באין כדמפרש ואזיל וקתני התם ואם כפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה וקס''ד דעל של ר''ה נמי קאי וקשיא ליה לר' בא בר ממל ולא ר''ש הוא דקאמ' להא והא איהו הוא דס''ל דחלוקין כפרתן של ר''ח משל שעירי הרגלים דשל ר''ח אינו מכפר אלא על הטהור שאכל טמא ומאי האי דקאמ' אם כפר הראשון וכו' שהרי שעיר א' של ר''ח הוא:
שני כבשי עצרת. טעות הוא ושני שעירי עצרת גרסי' והכי איתא בתוספתא היה ר''ש אומר ל''ב שעירים קריבין לציבור בכל שנה וכו' ובהלכה דלקמן מייתי לה כולה וקחשיב התם ב' בעצרת א' בגלל היום וא' בגלל הלחם:
דתני. בתוספת' דמכילתין פ''א:
ולא יאות ר' בא בר ממל מקשי. כלומר הא ר' בא שפיר טפי מקשי דר''ש אדר''ש כדלקמיה ומשני לה ובהכי מיתרצא נמי קושיא דר' יוסי:
משנה: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל מִן הַטָּמֵא מוֹסִף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָֽמְרוּ לוֹ אוֹמֵר הָיָה רִבִּי שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה אָמַר לָהֶם הֵין. אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶן. אָמַר לָהֶן כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ר''ש בן יהודה אומר משמו. של ר''ש וסתם ר''ש הוא ר''ש בן יוחאי:
מתני' ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו. סתמא דהש''ס נקט לה:
שעיר הנעשה בפנים ויה''כ מכפר. דכתיב ומפשעיהם בהאי קרא דוכפר על הקדש ופשעים אלו מרדים כדדריש לעיל:
הקלות והחמירות וכו'. מפרש לה בגמרא דה''ק בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג בין הודע לו ספיקן שנודע לו שבא לידו ספק חלב ואכל ובין לא הודע לו שבא לידו ספק חלב ואלו הן קלות עשה ולא תעשה ואלו הן חמורות כריתות ומיתות בית דין:
הלכה: אָֽמְרוּ לוֹ אוֹמֵר הָיָה רִבִּי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דְּרוֹמִייָא קוֹמֵי רִבִּי יוּנָה. הָכֵן צוֹרְכָה לְמִיתְנֵי. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁכֵּן מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֲבָל שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן קְרֵיבִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שֶׁאֵין מוֹרִידִין בַּקּוֹדֶשׁ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרוֹן. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. שֶׁמְּכַפְּרִין כַּפָּרָתָן וְכַפָּרַת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. אֲבָל שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא כַפָּרָתָן בִּלְּבַד. אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב חֲמִשָּׂה זֵיתִים וְהִפְרִישׁ אַרְבָּעָה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה שֶׁמָּא כִיפֵּר. אוֹ אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב אַרְבָּעָה זֵיתִים וְהִפְרִישׁ חֲמִשָּׂה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר אַרְבָּעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׂעִירִים קְרֵיבִין עַל הַצִּיבּוּר בְּכָל שָׁנָה. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד בַּחוּץ וְנֶאֱכָלִין. וְאָחָד בִּפְנִים וְאֵינוּ נֶאֱכָל. וּשְׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שְׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי שָׁנָה. שְׁמוֹנָה בֶחָג. שִׁבְעָה בַפֶּסַח. שְׁנַיִם בָּעֲצֶרֶת. אֶחָד בִּגְלָל הַיּוֹם וְאֶחָד בִּגלַל הַלֶּחֶם. אֶחָד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֶחָד בְּיוּם הַכִּיפּוּרִים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כֵן אָמַר. מֵעַתָּה מִי שֶׁבָּאָת לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה צָרִיךְ לָהָבִיא כָל קָרְבְנוֹת הַלָּלּוּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו וגו' הִתְחִיל וְאָמַר מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה עַל שֵׁם וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו.
Pnei Moshe (non traduit)
שלשי' ושני'. חוץ משעיר המשתלח שאינו קרב:
גמ' הכין צורכה למיתני. איפכא מיבעי להו להשיב דיהו של ר''ח קריבין ביום הכיפורים דמעלין בקדש אבל של יה''כ בר''ח היאך הן קריבין דהא אין מורידין בקודש:
פתר לה פתר חורן. דלא משום מעלין בקדש ואין מורידין נגעו בה אלא דה''ק א''כ יהו של יה''כ קרבין וכו' שהרי מוסיף עליהן יה''כ קרבן ומכפרין נמי כפרת ר''ח אבל של ר''ח אינן שייכין בכפרת יה''כ:
אילו מי שאכל. כלומר הא למה זה דומה לאוכל חמש זיתים חלב בחמשה העלמות שחייב חמשה חטאות והפריש ארבעה דכסבור שחמשה הן שמא כיפר להחמישי בתמיה אבל איפכא או אילו וכו' ודאי לכ''ש דכיפר וה''נ כן:
וכן היה ר''ש אומר וכו'. בתוספתא פ''א והובאה במקצתה לעיל:
ואחד ביום הכיפורי'. שעיר הנעשה בחוץ ונאכל והן שלשים ואחד ושעיר הנעשה בפנים אינו נאכל הרי ל''ב בין כולן:
כיון ששמע משה כן. דאלו ל''ב שעירים על כפרה אחת הן מכפרין כדקתני במתני' לר''ש בן יהודה משם ר''ש דמוסיף עליהן של יה''כ שהוא מכפר גם על כפרת כולן וכן אפי' לר''ש גופיה כדיהיב טעמא בהלכה דלעיל דמכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולן מכפרין כפרה אחת אמר מעתה אם מי שבאת לידו ספק עבירה אחת וכי צריך להביא כמו כל הקרבנות הללו:
והתודה עליו. בשעיר המשתלח הוא דכתיב וכלומר דהשיב לו הקב''ה שיש תקנה בדבר וא''צ להביא כל כך דשעיר המשתלח הוא דמכפר על כל ספק עבירה שאינן בני קרבן:
מזמור לתודה. הוא אחד מן הי''א מזמורים שאמר משה רבינו ע''ה ודריש תודה לשון וידוי כדכתיב תן תודה ונתן משה שבח והודאה על שמתרצה בוידוי:
גמ' הדא הוא מכפר וכו'. זהו דאמרינן לעיל שהשעיר פנימי מכפר על הזדונות של טומאת מקדש וקדש ותולה על שגגתו בדבר שיכול לבא לכלל חטאת כדתנן לעיל וכדדריש לה מקרא בסוף הלכה ב':
וזהו דתנן על זדון וכו'. כלומר דיה''כ הוא דמהני ליה עם השעיר:
משנה: וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שָׁעִיר הַנַּעֲשֶׁה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְעַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּרִיתוֹת וּמִייתוֹת בֵּית דִּין שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ר''ש בן יהודה אומר משמו. של ר''ש וסתם ר''ש הוא ר''ש בן יוחאי:
מתני' ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו. סתמא דהש''ס נקט לה:
שעיר הנעשה בפנים ויה''כ מכפר. דכתיב ומפשעיהם בהאי קרא דוכפר על הקדש ופשעים אלו מרדים כדדריש לעיל:
הקלות והחמירות וכו'. מפרש לה בגמרא דה''ק בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג בין הודע לו ספיקן שנודע לו שבא לידו ספק חלב ואכל ובין לא הודע לו שבא לידו ספק חלב ואלו הן קלות עשה ולא תעשה ואלו הן חמורות כריתות ומיתות בית דין:
הלכה: וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ כול'. הָדָא הִיא מְכַפֵּר עַל הַזְּדוֹנוֹת וְתוֹלֶה עַל הַשְׁגָגוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
שלשי' ושני'. חוץ משעיר המשתלח שאינו קרב:
גמ' הכין צורכה למיתני. איפכא מיבעי להו להשיב דיהו של ר''ח קריבין ביום הכיפורים דמעלין בקדש אבל של יה''כ בר''ח היאך הן קריבין דהא אין מורידין בקודש:
פתר לה פתר חורן. דלא משום מעלין בקדש ואין מורידין נגעו בה אלא דה''ק א''כ יהו של יה''כ קרבין וכו' שהרי מוסיף עליהן יה''כ קרבן ומכפרין נמי כפרת ר''ח אבל של ר''ח אינן שייכין בכפרת יה''כ:
אילו מי שאכל. כלומר הא למה זה דומה לאוכל חמש זיתים חלב בחמשה העלמות שחייב חמשה חטאות והפריש ארבעה דכסבור שחמשה הן שמא כיפר להחמישי בתמיה אבל איפכא או אילו וכו' ודאי לכ''ש דכיפר וה''נ כן:
וכן היה ר''ש אומר וכו'. בתוספתא פ''א והובאה במקצתה לעיל:
ואחד ביום הכיפורי'. שעיר הנעשה בחוץ ונאכל והן שלשים ואחד ושעיר הנעשה בפנים אינו נאכל הרי ל''ב בין כולן:
כיון ששמע משה כן. דאלו ל''ב שעירים על כפרה אחת הן מכפרין כדקתני במתני' לר''ש בן יהודה משם ר''ש דמוסיף עליהן של יה''כ שהוא מכפר גם על כפרת כולן וכן אפי' לר''ש גופיה כדיהיב טעמא בהלכה דלעיל דמכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולן מכפרין כפרה אחת אמר מעתה אם מי שבאת לידו ספק עבירה אחת וכי צריך להביא כמו כל הקרבנות הללו:
והתודה עליו. בשעיר המשתלח הוא דכתיב וכלומר דהשיב לו הקב''ה שיש תקנה בדבר וא''צ להביא כל כך דשעיר המשתלח הוא דמכפר על כל ספק עבירה שאינן בני קרבן:
מזמור לתודה. הוא אחד מן הי''א מזמורים שאמר משה רבינו ע''ה ודריש תודה לשון וידוי כדכתיב תן תודה ונתן משה שבח והודאה על שמתרצה בוידוי:
גמ' הדא הוא מכפר וכו'. זהו דאמרינן לעיל שהשעיר פנימי מכפר על הזדונות של טומאת מקדש וקדש ותולה על שגגתו בדבר שיכול לבא לכלל חטאת כדתנן לעיל וכדדריש לה מקרא בסוף הלכה ב':
וזהו דתנן על זדון וכו'. כלומר דיה''כ הוא דמהני ליה עם השעיר:
רִבִּי אוֹמֵר. עַל כָּלִ עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל וּמֵיפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. שֶׁאִם עָשָׂה תְשׁוּבָה מִתְכַּפֵּר לוֹ. וְאִם לָאו אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ. רִבִּי זְבִידָא אָמַר. רִבִּי יָסָא מַקְשֶׁה. מִיסְבֹּר סְבַר רִבִּי שֶׁיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר בְּלֹא תְשׁוּבָה. אֲתַא רִבִּי אַשְׁייָן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר בְּלֹא תְשׁוּבָה וּמִיתָה מְמָרֶקֶת בְּלֹא תְשׁוּבָה. וְתַנֵּי כֵן. יוֹם מִיתָה כִתְשׁוּבָה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. דְּלֹא כְרִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מקשה. היה תמה על זה וכי מסבר סבר רבי דיה''כ מכפר בלא תשובה:
בשם ר' יוחנן. וקאמר אין דהכי ס''ל לרבי:
מאן תנינתא רבי. דקאמר יום המיתה מכפרת בלא תשובה כתשובה עצמה וא''כ ביה''כ נמי ס''ל הכי דהא איתקשו:
הדא דתנינן. בפ' יה''כ מיתה ויה''כ מכפרין עם התשובה וההיא דלא כרבי דלדידיה שניהן שוין בזה דמכפרין בלא תשובה:
הָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִירְהוּר הַלֵּב. מַאי טַעֲמָא. וְהָֽעוֹלָה עַל ר֣וּחֲכֶ֔ם הָיֹה לֹ֣א תִֽהְיֶה֑. אָמַר רִבִּי לֵוִי. הָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל רוּחֲכֶם. וְכֵן אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר. אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַיי וּבֵרְכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִירְהוּר הַלֵּב.
Pnei Moshe (non traduit)
והעולה על רוחכם. רמז הוא דהעולה באה על מה שברוחכם:
וכן איוב וכו'. והביא עולה:
עֲשֵׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה. לֹא תַעֲשֶׂה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זֵירָא. וְהוּא שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. הָאוֹמֵר. אֵין הָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת אֵין הָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת. מְכַפֶּרֶת הִיא עַל כּוֹרְחוֹ. הָאוֹמֵר. אֵין יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר. מְכַפֵּר הוּא עַל כּוֹרְחוֹ. אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁיְּכַפֵּר לִי. אֵין מְכַפֵּר לוֹ עַל כּוֹרְחוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֵּירִבִּי הִלֵּל. לָא מִסְתַּבְּרָה דְאֵילָּא חִילוּפִין. לָא כוֹלָא מִן בַּר נַשָּׂא מֵימַר לְמַלְכָּא. דְּלֵית אַתְּ מְלִיךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
עשה אע''פ שלא עשה תשובה. מכפר עליו יה''כ אבל ל''ת קאמר ר' שמואל דוקא עם התשובה:
האומר. ה''ג ביומא והוא עיקרי' האומר אין עולה מכפרת אין עולה מכפרת עלי מכפרת היא אי אפשי שתכפר לי אינה מכפרת לו על כרחו אין יה''כ מכפר מכפר הוא אי אפשי שיכפר לי מכפר הוא לו על כרחו. בקרבן בין שאמר איני מאמין שקרבן זה מכפר או שיהא מכפר לי או שאמר יודע אני שמכפרת היא אבל אי אפשי שתכפר עלי בכל אלו אינה מכפרת לו על כרחו אבל ביה''כ בכל אלו שאמר אעפ''כ מכפר עליו בעל כרחו:
לא מסתברא דאלא חלופין. אדרבא איפכא מסתברא דבקרבן אע''פ שאמר כן עכ''פ הביא הוא להקרבן אבל ביה''כ אם אמר כן לא יהא מכפר לו:
לא כולא וכו'. וכי בן אדם אומר להמלך אי אפשי שתמלוך עלי ואם הוא אינו רוצה מורד הוא ומסתברא דאין יה''כ מכפר עליו:
נִיחָא לֹא הוֹדַע. הוֹדַע. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִין לִמְחוּייָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחַייָבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְחַייָבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. בֵּין שֶׁנִּתְוַדָּע לוֹ בָהֶן בֵּין שֶׁלֹּא נִתְווַדָּע לוֹ בָהֶן. וְלֹא כְבָר כִּיפֵּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם לֵוִי שובדא. בְּמוֹרֵד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים הִיא מַתְנִיתָה. וְלָמָּה לֹא מַר. בְּשֶׁלֹּא נִתְווַדָּע בָּהֶן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה אֲפִילוּ לֹא נִתְווַדָּע בָּהֶן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני ר''ש בשם לוי שובדא. משם מקום וביומא פ' בתרא גרים סובייה:
במורד ביה''כ היא מתניתא. כצ''ל וכן הוא ביומא. הכא במאי עסקינן במבעט ביה''כ ואינו מאמין בכפרתו דבהא הוא דשעיר המשתלח אינו מכפר כפרה גמורה דהוקש לשעיר הפנימי שאינו מכפר אלא עם יה''כ ומיהת תולה הוא עליו דנהי דביה''כ הוא דמרד השעיר המשתלח תולה לו מכפרת חלקו:
ולמה לא אמר בשלא נתוודע בהן ביה''כ. מאי דוחקיה דר''ש לאוקמי למתני' במורד ביה''כ משום קושיא דהלא כיפר ביה''כ ואמאי קאמר תולה הוא הך קושיא מעיקרא היא דליתא דאנן הכי קאמרינן שלא נודע לו מחיוב הקרבן כ''א מהספק שבא לידו והיינו ביה''כ דוקא הוא דלא נתוודע לו אבל אחר יה''כ נתודע לו והשתא ל''ק מחייבי אשמות תלוין דפטורין דהתם נמי הוא כן דאם לאחר יה''כ נתוודע לו שבודאי אכל חלב חייב להביא חטאת והכי מסקינן בכריתות שם:
מילתיה אמרה. ומשני דממילתיה דר''ש שמעינן דס''ל אפי' לא נתוודע לו בהן ביה''כ יה''כ מכפר כלומר אפי' דביה''כ הוא דלא נתוודע לו אבל אחר יה''כ נתוודע לו שחטא בודאי אפ''ה פטור הוא מחטאת שכבר כיפר לו יה''כ וזהו כדאמרינן התם מעיקרא דאימא דחייבי אשמות תלוין פטורין אפי' לכי מתיידע ליה בתר יה''כ והכי ס''ל לר''ש באמת והלכך ע''כ הוא דאוקי למתני' דהכא במבעט ביה''כ והיינו טעמא דשעיר המשתלח אינו אלא תולה וכדאמרן:
ולא כבר כיפר יום הכפורים. השתא פריך אי הכי דבשלא נתוודע לו מחיוב קרבן מיירי אלא מידיעת הספק לחוד קשיא אהא דקאמר דשעיר המשתלח תולה הוא בדוקא אבל לא מכפר כפרה גמורה על השגגות ואמאי הא אנן תנן חייבי אשמות תלוין פטורין להביא אחר יה''כ דיה''כ כיפר עליהן והרי זה מחייבי אשמות תלוין הוא שלא נודע לו ביה''כ כ''א הספק שבא לידו וא''כ ליכפר כפרה גמורה:
א''ר בון בר' חייא. ה''ק בין שנתוודע לו בהן הספק שבא לידו ובין לא נתוודע להן הספק דבהא יה''כ מכפר אבל לא שנודע לו שודאי חייב עליה קרבן:
אלא הודע. בתמיה דקס''ד שהודע לו חטאו שחייב עליו קרבן קאמר. דקשיא ולא כן תני בפ''ו דכריתות דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יה''כ שחייבין להביא אחר יה''כ דאותן לא כיפר עליהן יה''כ כדדריש התם מקראי ומייתינן לה לעיל בהלכה ב':
ניחא לא הודע. דשעיר המשתלח מכפר בדבר שיש בו חיוב קרבן:
לֹא הֵן קַלּוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. לֹא הֵן חֲמוּרוֹת כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. אָמַר רַב יְהוּדָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת. אוֹתָן הַקַּלּוֹת בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בִּשְׁגָגָה. 7a אוֹתָן הַזְּדוֹנוֹת בֵּין שֶׁנִּתְווַדָּע לוֹ בָהֶן בֵּין שֶׁלֹּא נִתְווַדָּע לוֹ בָהֶן. אֵילּוּ הֵן קַלּוֹת. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. חֲמוּרוֹת כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. כְּשֵׁם שֶׁהַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל הַזְּדוֹנוֹת וְתוֹלֶה עַל הַשְׁגָגוֹת. אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אף שעיר המשתלח כן. בשאר עבירות דהא דתנן שמכפר על שגגות לאו כפרה ממש קאמר דבאותו דבני קרבן נינהו כגון חייבי כריתו' תולה הוא וכשיתוודע לו אחר יה''כ מביא הקרבן שחייב עליה:
ותולה על השגגות. בדבר שיש בו חיוב קרבן בטומאת מקדש וקדשיו ועדיין לא נודע לו ולאחר יה''כ כשיתוודע לו מביא קרבן עולה ויורד:
ואותן השגגות בין שנתוודע לו וכו'. כצ''ל ולקמן מקשי עליה ומשני:
כיני מתניתא. הכי קאמר הקלות והחמורות אותן הקלות והחמורות כו' כצ''ל. כדמוכרח מדלקמן וכו' כדפרישית במתני':
לא הן קלות לא תעשה וכו'. השתא פריך וגו' על לישנא דמתני' הקלות וכו' ומאי קאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source