Vayedaber

הַמְקָרֵעַ שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ חוץ מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. חַייָב. וְחַד אָמַר. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר חַייָב. מִשּׂוּם קְנָס. וּמָאן דְּאָמַר פָּטוּר. כְּסוֹתֵם פִּי עֵידֵי חֲבֵירוֹ. וְדָא אַרְמָלְתָא דְתָֽפְשָׂה שְׁטָרַייָא כְּאִינַּשׁ דִּצְיַיר פּוּמְהוֹן דִּשָׂהֲדַייָא דְלָא יִשְׂהֲדוּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ודא ארמלתא דתפשה שטרייא. לגבות כתובתה מהן ומדינא דגמרא אין כתובה נגבית ממטלטלי דיתמי אא''כ תפסה מחיים ובשאר מטלטלין הדין שאם יורשין מכחישין וטוענין שלא תפסה אלא לאחר מיתה נאמנת היא לומר שתפסתן מחיים ובשבועה אבל אם תפסה שטרות שאינן עומדין אלא לראיה ולא הוי תפיסה לגופן דלא הוי אלא כאדם הסותם מפי עדים שלא יעידו ועליה להביא ראיה שתפסתן מחיים:

ומ''ד פטור. משום דלא הוי אלא כסותם פי עד חבירו שלא יעידו לו אם יכפור בו הלוה ה''נ כן היא ולא הוי אלא כגרמא בנזקין בעלמא ופטור:

משום קנס. דמזיק שיעבודו של חבירו הוא:

המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו. שלא לדעת חבירו:

וְאִית דְּבָעֵי נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין בָּהּ שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. אוֹצִיא קַרְקַע וְלֹא אוֹצִיא עֲבָדִים. 32a מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. יָֽצְאוֹ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. אוֹצִיא עֲבָדִים וְלֹא אוֹצִיא שְׁטָרוֹת שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. יָֽצְאוֹ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן אוֹנָאָה. מִיכָּן אָֽמְרוּ. הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹת לַבַּסָּם יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט בִּתְבִיעַת מָמוֹן וּלְעַצְמוֹ וּמוֹצִיא בַדִּין וְיֵשׁ לֹו דָמִים וְדָמָיו קְצוּבִין וּבִמְטַלְטְלִין וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ וְעַל הַקְּנָס. בִּתְבִיעַת מָמוֹן. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּזִים שֶׁאָמַרְתָּ לִיתֵּן לִי וְלֹא נָתַתָּה. לְעַצְמוֹ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קִילַּלְתָּנִי וּבִיַישְׁתָּנִי. שֶׁפָּטוּר. וּמוֹצִיא בַדִּין. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה בַת פְּלוֹנִי. וְיֵשׁ לֹו דָמִים. פְּרָט לִשְׁטָרוֹת. וְדָמָיו קְצוּבִין. פְּרָט לָעֲבָדִים. וּבִמְטַלְטְלִין. פְּרָט לַקַּרְקָעוֹת. וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. הִדְלַקְתָּ גְדִישִׁי בַּשַּׁבָּת. שֶׁפָּטוּר. וּפָטוּר עַל הַקְּנָס. פְּרָט לַתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁהֵן קְנָס.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ופטור על הקנס. שיהא בתביעה זו דבר של ממון ושלא יהא בה חיובא דקנסא. פרט לתובעו תשלומי כפל וד' וה' דקנס הן ופטור משבועה שאם היה מודה בהן היה פטור מלשלם:

ופטור על העונש. שלא יהא עונש מיתה בתביעה זו פרט לתובעו הדלקת גדישי בשבת שפטור מממון הוא דקם ליה בדרבה מיניה:

ודמיו קצובין. לענין דיש להן אונאה פרט לעבדים שאין קצבה בדמים דיש שקונה אותם בדמים הרבה לפי הצורך לו בהן ואין להן אונאה:

פרט לשטרות. שאין גופן ממון:

פרט לאומר לחבירו אנסת ופתית בת פלוני. שאין זה יכול להוציא ממנו בדין כדאמרי' בפרק דלעיל שאפי' בא בהרשאת חבירו לאו כלום הוא דממונא דלא אתי לידיה אינו יכול להרשות עליה:

לעצמו. כלומר שהחיוב ממון בא מחמת עצמו שהוא גרם לזה שהפקיד אצלו איזה דבר ומסרו לעצמו פרט לתובעו קיללתני וביישתני שפטור משבועה:

או נפש. זה מועתק בטעות ואגב שיטפא דלעיל בפ''ג דדריש הכי גבי ביטוי שפתים. והך דר' ישמעאל במכילתא הוא וה''ג התם על כל דבר פשע כלל על שור על חמור וגו' פרט וכשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו':

בתביעת ממון. שיתחייב ממון בתביעה זו פרט לאומר לחבירו תן לי וכו' שהוא יכול לחזור בו ואינו מחויב ליתן לו:

ואית דבעי נישמעינה מהדא. אמתני' קאי דממעט להו לכל הני דתנינן דאין נשבעין עליהן ומשום דלקמן אמרינן דר' ישמעאל דריש לה מכלל ופרט וכלל מקראי דפרשת ש''ח קאמר הכא דאית דבעי נשמעינה מקראי דפרשת שומר שכר:

חמור או שור או שה. וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה וגו' מה אלו מיוחדין וכו':

ולא אוציא שטרות שיש להן קנס. כגון המקרע שטרות חבירו וכמ''ד לקמן דחייב משום קנס:

יצאו שטרות שאין להן אונאה. דאימעיטו מקרא כדאמרינן בפ' הזהב דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה שבהן:

מכאן אמרו. מדלא אימעוט אלא משום דאין גופן מכור וקנוי:

לבסם. לצור בהן סממנין דגופן מכור הוא ויש לו אונאה:

ר' ישמעאל דרש. מקראי דפרשת ש''ח:

מה אלו מיוחדין שיש להן קנס. כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים לשלם משום קנסא ולאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלים משלמין כלום:

אָמַר רִבִּי אִמִּי. אִילֵּין דְּכָֽתְבִין. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי רְשׁוּת לִגְבוֹת מִמְּטַלְטְלִין. לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין כָתַב וָמַר. אַף עַל גַּו דְּלֵית בֵּי דִינָא יְהִיב. גָּבֵי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' מנא. דלא היא אלא אם כתב ואמר בפירוש בשטר אע''ג דלית ביה דינא יהיב רשות לגבות מטלטלי דיתמי מ''מ הואיל והתחייב הלוה עצמו כן מהני וגבי אף ממטלטלי מן היורשין:

אילין דכתבין. המלוין שכותבין בשטרותיהן שיהיה לו רשות לגבות אף מהמטלטלין בין בחייו בין במותו אפ''ה לא מהני נגד היורשין ולא גבי מהן:

רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁין כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לַיי קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ וְלֹא בַּֽעֲמִיתוֹ וְכִחֵשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ש אומר וכו'. מפורש לעיל פ''ק דב''ק הלכה ב' ע''ש:

משנה: אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. כֵּיצַד בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִינַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן חַייָב׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' עד הזיז. קורה של עלייה הבולטת בתוך הבית וכללא דמילתא לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או במקצת המנין:

חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא וָאַרִים סְבִינְתֵיהּ. אֲמַר. לֵית הָדֵין סַדִּינָא נְפִיק מִן יָדִי עַד דְּתִתֵּן לִי מַה דְאִית לִי בְיָדָךְ. אֲתַא לְקַמֵּי שְׁמוּאֵל. אֲמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ סְבִינְתֵיהּ וִזִיל דּוֹן עִמֵּיהּ. מַה. שְׁמוּאֵל כְּדַייָנֵי נַהַרְדֵּעָא. אָֽמְרוּ. תַּמָּן הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ. הָכָא לֹא הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וארים סבינתיה. הרים ונטל מעליו סדינו שהיה כרוך עליו ואמר אין הסדין הזה יוצא מתחת ידי עד שתתן לי כך וכך מה שיש לי בידך:

מה. ומתמה הש''ס מה זה וכי שמואל כדייני דנהרדעא סבירא ליה שצוה להחזיר לו הסדין ואח''כ ירד עמו לדין מה שיש לו עליו ואמאי אין הלה נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו וכדר' יוחנן דלית הלכתא כדייני דנהרדעא:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹן הִלְוִיתִיךָ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אַף הַלֹּוֶה נֶאֱמָן. דְּתַנִּינָן. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. תְּרֵין דֵּינָרִין לְי בְיָדָךְ וּמַשְׁכּוֹנָךְ שֲׁוִי תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. חַד דֵּינָר נָא בְעֵי לְמִיתַּן לָךְ וּמַשְׁכּוֹנִי טַב תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי דַייָנֵי נַהַרדֵּעָא. אָֽמְרֵי. כֵּיוָן דְּכָל עַמָּא מוֹדוּ דְמַשְׁכּוֹנָא טַב תְּרֵין דֵּינָרִין אוֹחְרָנָא יֵיתֵי עֲלוֹי שַׂהֲדֵי. וְלֹא שְׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹנוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אמר רבי יוחנן נאמן המלוה לומר. עד כדי שיווי המשכון הלויתיך ולא פחות ור' יוחנן קמ''ל אפילו לא נאבד המשכון נאמן לטעון עליו כדי דמיו:

מתניתא אמרה דאף הלוה נאמן. בכה''ג וכלומר דלאו דוקא קאמר ר' יוחנן מלוה אלא כל היכא דלא טעין חד מחבריה כלום כ''א כדי לפטור את עצמו הוא טוען כל א' מהן נאמן ואין חבירו יכול להוציא ממון ממנו:

דתנינן סלע הלויתיך עליו וכו'. כלומר דהא כי היכא דשמעינן מה דאמר ר' יוחנן דהמלוה נאמן לטעון עד כדי דמיו מסיפא דמתני' סלע הלויתני וכו' והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור דה''ה אם לא אבד המשכון והלוה טוען לא הלויתני עליו אלא כפי חצי שוויו או פחות מכדי שוויו והמלוה אומר כדי שוויו הלויתיך עליו דהמלוה נאמן לטעון כדי דמיו במה שיש בידו הכי נמי שמעינן מרישא דמתני' דלפעמים הלוה נאמן והיינו היכא שהמלוה טוען עליו יותר משיווי המשכון דכמו דאמרינן באבד המשכון דהלוה נאמן דסלע היה שוה ואינו צריך ליתן לו השקל שטוענו המלוה ה''נ אם לא אבד המשכון והמלוה טוען שהלוהו יותר מכדי שוויו נאמן הלוה לומר לא הלויתני עליו אלא בכדי שוויו ואינו יכול להוציא מיד הלוה מה שטוענו יותר:

קם עם חבריה בשוקא. וא''ל תהא זכור שאתה חייב לי שני דינרין כפי שיווי משכונך והשיב לו אנא לית חייב לך אלא חד דינר ומשכון שלי כבר אמרת בעצמך שהוא שוה שני דינרין:

כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:

אוחרנא. האחר וזהו המלוה צריך להביא עדים שהלוהו שני דינרין דהא בשיווי המשכון הודה הוא להלוה ובמה שהלוה מכחישו שלא הלוה לו אלא דינר אחד על המלוה להביא ראיה:

ולא שמע. ומתמה הש''ס וכי לא שמעי דייני דנהרדעי מה דאמר ר' יוחנן דאין הדין כן אלא דהמלוה הוא דנאמן לעולם לטעון עליו עד כדי שיווי המשכון שבידו:

דתנן. פ' השואל היו לו שני עבדים ומכר לו א' מהן הלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אמר קטן מכרתי ישבע המוכר וכו' ועל כרחך דמיירי שטוען עבד בכסותו דאי לאו הכי אין נשבעין על העבדים אבל בכסותו שפיר הוא דע''י שנתחייב שבועה על הכסות נשבע גם על העבד ע''י גלגול והא הכא הוי כאזור גדול ואזור קטן דזה טוענו עבד בכסות גדול וזה הודה לו עבד בכסות קטן וקתני ישבע וא''כ אי תני ר''ח פטור האי מתני' פליגא עליה:

אין תימר. אי תימא דחייב תני בה קשיא ממתני' דידן דקתני אין נשבעין וכו' והכא לא הוי הודאה זו ממה שטענו ואמאי חייב ואי תימא דפטור קאמר בה קשי' ממתני' דב''מ:

זה אומר אזור גדול. יש לי בידך וזה הודה לו באיזור קטן בהא אשכחן דתני ר' חייא מידי בהאי דינא אבל לא ידעין מה תני בה אם לחיוב או לפטור ומשום דקשי' לן אתרווייהו כדמסיק ואזיל:

תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:

דתנן. כלו' והא דתנן אין נשבעין וכו' וצריך זה שיודה לו ג''כ דבר שבמדה וכו' ממה שטענו וא''כ קשיא על ר' חנינא דאמר אם הודה לו במנורה קטנה חייב הא לא הוי ממין הטענה ממה שטענו דבר שבמדה:

גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:

משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבְרוֹ עַל הַמִּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁזֶה חַייָב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְחֲמִשָּׁה דִינָר הָיָה שָׁוֶה חַייָב. וּמִי נִשְׁבָּע מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁמָּא ייִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושלשה דינרין היה שוה חייב. שהרי הודה הוא במקצת הטענה שהסלע שוה ארבעה דינרין וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו והמלוה חייב ג''כ לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע''פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו ב''ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו ואח''כ משביעין את הלוה כמה היה שוה:

שמא ישבע זה. הלוה תחילה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ונמצא שם שמים מתחלל דשבועת הלוה ימצא לבטלה. והא דתנינן בסיפ' מי נשבע מי נשבע תחילה קאמר:

מי שהפקדון אצלו. המלוה שהיה המשכון אצלו ונשבע שאין המשכון ברשותו:

ושקל. חצי סלע היה שוה:

מתני' המלוה את חבירו על המשכון. דנעשה עליו שומר שכר כדתנן פ' השוכר את האומנין ולא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו ואם היה המשכון כנגד החוב ואבד או נגנב יצא משכנו בחובו ואין להם זה על זה כלום ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה למלוה מה שהי' החוב יותר ואם המשכון יותר על החוב משלם מלוה ללוה המותר ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור הוא גם המלוה פטור ונשבע שבאונס נאבד וגובה כל החוב:

הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה גְדוּלָה. וְזֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה קְטַנָּה. חַייָב. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְנוֹרָה שֶׁלְּחוּלְיוֹת. 32b זֶה אוֹמֵר. אֵזוֹר גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּה וְלָא יָדְֽעִין מַה תַנֵּי. אִין תֵּימַר חַייָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אִין תֵּימַר פָּטוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. זֶה אוֹמֵר. גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. ייִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. וְזֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. יַחֲלוֹקוּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:

תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:

גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source