שני איסורים כאחת מה אמר בה ר' יוסי. אם הם חלין בבת אחת כגון כלתו ואשת איש אם מודה ר' יוסי דבכה''ג נידון בחמורה שהיא איסור כלתו ובסקילה:

חמותו וכלתו. השתא מהדר להבעיא חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי אם דוקא אשת איש קאמר ר' יוסי דאינה חלה על איסור חמותו אבל כלתו דחמיר' דבסקילה היא מודה דחל על איסור חמותו ונידון בסקילה שהיא חמורה והיינו דמפרש חומר בקל מה אמר ר' יוסי:

ולברתיה דאחתה. ולבת אחות אשתו והיינו בת בתה של חמותו וכשבא על הזקנה והיא חמותו מיתחייב עלה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה. ולבתו של אחי אשתו והיינו בת בנה של חמותו:

היך עבידא. ומפרש לה להני כולהו איסורי דחמותו כאחת:

בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו. אם בא על חמותו והיא היתה חמותו וכלתו כאתת וכגון ראובן שנשא הבת ובנו נשא אמה דהוי האם לראובן חמותו וכלתו ובעי לה הש''ס אליבא דר' יוסי מהו שיתחייב משום שתיהם הואיל ושני איסורים כאחת כדמסיק לקמן ואיידי דאיירי בחמותו מפרש לקמיה הא דקתני בכריתות ומייתי להלעיל חמותו ואם חמיו ואם חמותו כאחת:

גמ' תמן תנינן. בבבל תנינן בברייתא לפרש דברי ר' יוסי במתני':

גמ' ברוצח שנתערב בכשרים היא מתני'. והלכך כולן פטורין:

ברוצח שלא נגמר דינו וכו'. דאלו בכשרים פשיטא אלא שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וסברי רבנן דכיון שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו והכא אין יכולין לגמור דינו של זה שנתערב בהני הלכך כולם פטורין ור''י סבר כיון דכולהו רוצחים נינהו לא מיפטרינהו לגמרי אלא כונסין אותן לכיפה:

בשור בשוורים היא מתניתא. ובשור שלא נגמר דינו איירי וקסברי רבנן דכמיתת בעלים כך מיתת שור ואין גומרין דינו של שור שלא בפניו הלכך כלן פטורין:

אם בשור בשוורים היא מתני'. קשיא בדא תנינן כונסין אותן לכופה ומ''ט הוי פליג ר' יהודה בשוורים:

ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. בתחלה ואח''כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נתבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:

שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עלה מיתה ומ''מ ידוע לב''ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו עדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:

כונסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומות אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו ואח''כ מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נתבקעת:

מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה אחת שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקין כשיחזור ויעשה אותו עבירה פעם שלישית:

נידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל ואם איסור חמותו חלה עלה בתחלה כגון שנשא בת אלמנה פנויה ואח''כ נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואח''כ נעשית חמותו נידון בחנק ואין הלכה כר' יוסי:

יידון בחמורה. בשריפה משום חמותו ולא משום אשת איש שהיא בחנק:

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:

מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד''א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה כגברא קטילא הוא קמ''ל:

מתני'. רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג שניהן פטורין ואפי' אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ אפ''ה לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו:

ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורי' אחרים סוקלין אותן דהא על כרחך כולן אסורין בהנאה ואפי' הן אלף מפני זה המעורב בהן דב''ח לא בטלי הילכך סוקלין את כולן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:

ור' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. וא''צ לסקלן שלא להטריח לב''ד אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב ואין הלכה כר' יהודה:

רבי שמעון אומר בסייף. דחנק חמור:

וחכמים אומרים בחנק. שהסייף חמור:

ר''ש אומר וכו'. כדלעיל ריש פ''ז:

ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. בתחלה ואח''כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נתבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:

שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עלה מיתה ומ''מ ידוע לב''ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו עדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:

כונסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומות אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו ואח''כ מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נתבקעת:

מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה אחת שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקין כשיחזור ויעשה אותו עבירה פעם שלישית:

נידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל ואם איסור חמותו חלה עלה בתחלה כגון שנשא בת אלמנה פנויה ואח''כ נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואח''כ נעשית חמותו נידון בחנק ואין הלכה כר' יוסי:

יידון בחמורה. בשריפה משום חמותו ולא משום אשת איש שהיא בחנק:

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:

מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד''א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה כגברא קטילא הוא קמ''ל:

מתני'. רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג שניהן פטורין ואפי' אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ אפ''ה לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו:

ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורי' אחרים סוקלין אותן דהא על כרחך כולן אסורין בהנאה ואפי' הן אלף מפני זה המעורב בהן דב''ח לא בטלי הילכך סוקלין את כולן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:

ור' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. וא''צ לסקלן שלא להטריח לב''ד אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב ואין הלכה כר' יהודה:

רבי שמעון אומר בסייף. דחנק חמור:

וחכמים אומרים בחנק. שהסייף חמור:

שני איסורים כאחת מה אמר בה ר' יוסי. אם הם חלין בבת אחת כגון כלתו ואשת איש אם מודה ר' יוסי דבכה''ג נידון בחמורה שהיא איסור כלתו ובסקילה:

חמותו וכלתו. השתא מהדר להבעיא חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי אם דוקא אשת איש קאמר ר' יוסי דאינה חלה על איסור חמותו אבל כלתו דחמיר' דבסקילה היא מודה דחל על איסור חמותו ונידון בסקילה שהיא חמורה והיינו דמפרש חומר בקל מה אמר ר' יוסי:

ולברתיה דאחתה. ולבת אחות אשתו והיינו בת בתה של חמותו וכשבא על הזקנה והיא חמותו מיתחייב עלה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה. ולבתו של אחי אשתו והיינו בת בנה של חמותו:

היך עבידא. ומפרש לה להני כולהו איסורי דחמותו כאחת:

בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו. אם בא על חמותו והיא היתה חמותו וכלתו כאתת וכגון ראובן שנשא הבת ובנו נשא אמה דהוי האם לראובן חמותו וכלתו ובעי לה הש''ס אליבא דר' יוסי מהו שיתחייב משום שתיהם הואיל ושני איסורים כאחת כדמסיק לקמן ואיידי דאיירי בחמותו מפרש לקמיה הא דקתני בכריתות ומייתי להלעיל חמותו ואם חמיו ואם חמותו כאחת:

גמ' תמן תנינן. בבבל תנינן בברייתא לפרש דברי ר' יוסי במתני':

גמ' ברוצח שנתערב בכשרים היא מתני'. והלכך כולן פטורין:

ברוצח שלא נגמר דינו וכו'. דאלו בכשרים פשיטא אלא שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וסברי רבנן דכיון שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו והכא אין יכולין לגמור דינו של זה שנתערב בהני הלכך כולם פטורין ור''י סבר כיון דכולהו רוצחים נינהו לא מיפטרינהו לגמרי אלא כונסין אותן לכיפה:

בשור בשוורים היא מתניתא. ובשור שלא נגמר דינו איירי וקסברי רבנן דכמיתת בעלים כך מיתת שור ואין גומרין דינו של שור שלא בפניו הלכך כלן פטורין:

אם בשור בשוורים היא מתני'. קשיא בדא תנינן כונסין אותן לכופה ומ''ט הוי פליג ר' יהודה בשוורים:

כגון אילין נפתאי. שם אומה אחת שמקללין כן:

לקנייך קייניך קנווך. ילקך הקוסס לו ולכלפי מעלה הקונך:

דתני בשם ר' ישמעאל. נשתבשה הגי' בכאן ונתחלפו הבבות וה''ג נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואח''כ בא עליה חייב על כל אחת ואחת זינת ונתחללה ונתגרש' ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת. וטעמא דברישא אם נתאלמנה בתחילה ואח''כ נישאת ונתגרשה הוי איסור מוסיף דאלמנה לכ''ג הוא דאיסורא וכשנתגרשה ניתוסף בה איסורא לכהן הדיוט ומיגו דחל עליה איסור לגבי כהן הדיוט חל נמי לגבי כ''ג ואם בא עליה חייב שתים משום אלמנה ומשום גרושה וכן אם אח''כ נתחללה שנשאת לכהן דאין איסור חללה אלא מכהונה ניתוסף בה עוד איסור לענין תרומה שהחללה אסורה בתרומה ואם אח''כ זינתה והיינו שנבעלה להפסיל לה נעשית זונה וניתוסף בה עוד איסור הואיל ויש שם זנות שאסורה על ישראל כגון זינתה אשתו ברצון ואם בא עליה כ''ג מיחייב עליה משום כל השמות הללו וכהן הדיוט משום שלשה שמות כשהן כסדר הזה ובסיפא דהוה איפכא אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור. ומיבעיא ליה השתא אם דוקא באיסור מוסיף קאמר ר' ישמעאל דאיסור חל על איסור או דנימא בבת אחת נמי ס''ל דחלו שתיהן כאחת ומתחייב שתים כדלקמיה:

אמרין. בני הישיבה דכעין אלו השאלות נשאלו גם אליבא דר' ישמעאל דלקמיה:

נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל. משכחת גרושה ואלמנה כאחת כגון שקידשה אחד בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כדאמרינן בפ' המגרש דף פט והשתא אם באותה השעה שקבלה הגט מהראשון מת השני חלו עליה איסור גרושה ואיסור אלמנה בבת אחת:

אומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל. אם האיסור השני חמור מן הראשון מה אמר בה ואם בכה''ג ס''ל איסור חמור חל על איסור קל ואפילו אינו איסור מוסיף כגון אשת איש ונעשית חמותו:

שני איסורין כאחת. פירושא וטעמא דנתאלמנה ונתגרשה כאחת היא א''נ כמו דפרישנא לעיל לר' יוסי בכלתו וא''א ולא איפשטו הני בעיי:

תני ר' ישמעאל וכו'. הא גרסינן לה בפ''ד דמגילה:

המכנה בעריות. שמפרש הפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך זה שהוא נושא ארמית ומוליד בנים ומעמיד אויבים למקום ואיידי דאיירי בארמית מייתי להא לומר מה גדול העון הזה:

תני שלא ברצון חכמים. הא דאמרין קנאין פוגעין בו דוקא אם עושה מעצמו הוא ובלבד שלא ישאל רצון חכמים שאם בא לימלך אין מורין לו כן:

ופינחס שלא ברצון חכמים. בתמיה שהרי שאל למשה וכשנתעלמה ממנו הלכה הזכירו כדאמרינן ראה מעשה ונזכר להלכה וא''ל משה שילך הוא בעצמו:

ביקשו לנדותו. להרחיקו מפני שעשה אחר ששאל אילולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה וכו' מפני שדבר גדול עשה ויכפר על בני ישראל:

רב אמר. לפרושי ההורג נפש שלא בעדים דמתני' קאי:

במפנים עדיו היא מתני'. שהעדים מפנים ומפרשין זה מזה זה עומד בפינה זו ורואה וזה עומד בפינה זו ורואה והוי לה עדות מיוחדת ואין דנין למיתה על פיהו אבל מכניסין אותו לכיפה שהרי הן יודעים בבירור שהרג את הנפש:

ר' יוסי בר' חנינא אומר. אפי' בשניהן עומדין ורואין כאחד נמי משכחת לה בשאינו יכול לקבל התרייה מהן כגון שלא היה להם פנאי להתרות בו ולא היה יכול לקבל התראה מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרייה וכונסין אותו לכיפה:

קנאין פוגעין בהן. המקנאים קנאתו של מקום הורגין אותו והוא שתהיה עכו''ם בת עכו''ם ובשעת מעשה ובפני עשרה מישראל ואם חסר אחת מן התנאים הללו אסור להרגו אבל ענשו מפורש ע''פ נביא יכרת ה' לאיש אשר יעשנה. ומכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו''ם ומשום זונה ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום עכו''ם:

פירחי כהונה. בחורי כהונה שמתחיל שער זקנם לפרוח בהן:

בגיזירין. בקעיות של עצים ואין ב''ד ממחין בכך:

ר''ע אומר בחנק. נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן והנביא ההוא או חולם חלום ההוא יומת מה להלן בחנק אף כאן בחנק:

וחכ''א בידי שמים. נאמר כאן יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' יומת מה להלן בידי שמים דבמאתים וחמשים איש השרופים בעדת קרח כתיב אף כאן בידי שמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת שהכרת הוא בערירה ויש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי ומיתה בידי שמים אינה בערירה ואין עליו לאחר מיתה כלום והלכה כחכמים:

והבועל ארמית. עכו''ם:

מתני' הגונב את הקסווא. אחד מכלי שרת מלשון קשות הנסך:

והמקלל בקוסם. מברך השם בשם עכו''ם:

גמ' קסווה קיסטא. תיבה קסוטה בלעז ואם מכלי קדש הוא תייב:

כלי. שם גוף הכלי משל בית המקדש היה:

כגון אילין נפתאי. שם אומה אחת שמקללין כן:

לקנייך קייניך קנווך. ילקך הקוסס לו ולכלפי מעלה הקונך:

דתני בשם ר' ישמעאל. נשתבשה הגי' בכאן ונתחלפו הבבות וה''ג נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואח''כ בא עליה חייב על כל אחת ואחת זינת ונתחללה ונתגרש' ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת. וטעמא דברישא אם נתאלמנה בתחילה ואח''כ נישאת ונתגרשה הוי איסור מוסיף דאלמנה לכ''ג הוא דאיסורא וכשנתגרשה ניתוסף בה איסורא לכהן הדיוט ומיגו דחל עליה איסור לגבי כהן הדיוט חל נמי לגבי כ''ג ואם בא עליה חייב שתים משום אלמנה ומשום גרושה וכן אם אח''כ נתחללה שנשאת לכהן דאין איסור חללה אלא מכהונה ניתוסף בה עוד איסור לענין תרומה שהחללה אסורה בתרומה ואם אח''כ זינתה והיינו שנבעלה להפסיל לה נעשית זונה וניתוסף בה עוד איסור הואיל ויש שם זנות שאסורה על ישראל כגון זינתה אשתו ברצון ואם בא עליה כ''ג מיחייב עליה משום כל השמות הללו וכהן הדיוט משום שלשה שמות כשהן כסדר הזה ובסיפא דהוה איפכא אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור. ומיבעיא ליה השתא אם דוקא באיסור מוסיף קאמר ר' ישמעאל דאיסור חל על איסור או דנימא בבת אחת נמי ס''ל דחלו שתיהן כאחת ומתחייב שתים כדלקמיה:

אמרין. בני הישיבה דכעין אלו השאלות נשאלו גם אליבא דר' ישמעאל דלקמיה:

נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל. משכחת גרושה ואלמנה כאחת כגון שקידשה אחד בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כדאמרינן בפ' המגרש דף פט והשתא אם באותה השעה שקבלה הגט מהראשון מת השני חלו עליה איסור גרושה ואיסור אלמנה בבת אחת:

אומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל. אם האיסור השני חמור מן הראשון מה אמר בה ואם בכה''ג ס''ל איסור חמור חל על איסור קל ואפילו אינו איסור מוסיף כגון אשת איש ונעשית חמותו:

שני איסורין כאחת. פירושא וטעמא דנתאלמנה ונתגרשה כאחת היא א''נ כמו דפרישנא לעיל לר' יוסי בכלתו וא''א ולא איפשטו הני בעיי:

תני ר' ישמעאל וכו'. הא גרסינן לה בפ''ד דמגילה:

המכנה בעריות. שמפרש הפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך זה שהוא נושא ארמית ומוליד בנים ומעמיד אויבים למקום ואיידי דאיירי בארמית מייתי להא לומר מה גדול העון הזה:

תני שלא ברצון חכמים. הא דאמרין קנאין פוגעין בו דוקא אם עושה מעצמו הוא ובלבד שלא ישאל רצון חכמים שאם בא לימלך אין מורין לו כן:

ופינחס שלא ברצון חכמים. בתמיה שהרי שאל למשה וכשנתעלמה ממנו הלכה הזכירו כדאמרינן ראה מעשה ונזכר להלכה וא''ל משה שילך הוא בעצמו:

ביקשו לנדותו. להרחיקו מפני שעשה אחר ששאל אילולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה וכו' מפני שדבר גדול עשה ויכפר על בני ישראל:

רב אמר. לפרושי ההורג נפש שלא בעדים דמתני' קאי:

במפנים עדיו היא מתני'. שהעדים מפנים ומפרשין זה מזה זה עומד בפינה זו ורואה וזה עומד בפינה זו ורואה והוי לה עדות מיוחדת ואין דנין למיתה על פיהו אבל מכניסין אותו לכיפה שהרי הן יודעים בבירור שהרג את הנפש:

ר' יוסי בר' חנינא אומר. אפי' בשניהן עומדין ורואין כאחד נמי משכחת לה בשאינו יכול לקבל התרייה מהן כגון שלא היה להם פנאי להתרות בו ולא היה יכול לקבל התראה מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרייה וכונסין אותו לכיפה:

מה טעמא דר''ע. נתחלפו השיטות בכאן יתוכצ''ל נאמר כאן יומת גבי נביא שקר ונאמר להלן והזר הקרב יומת מוטב שילמד יומת מיומת ואל ילמד יומת מימות:

מה טעמון דרבנן נאמר כן יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות דרבנן ס''ל מוטב שילמד הדיוט מהדיוט ואל ילמד הדיוט מנביא:

הדרן עלך אלו הן הנשרפין