רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הַבָּא עַל אִמּוֹ מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב מִשֵׁם אֵשֶׁת אִישׁ. 35a תָּא חֲמִי. אִילּוּ בָא אַחֵר עָלֶיהָ חַייָב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ בְּנָהּ לֹא כָל שֶׁכֵּן. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הֲרֵי חוֹרְגָהּ הֲרֵי הוּא חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. וּבְנָהּ אֵינוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. דְּתַנֵּי. אַף בִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת כֵּן. חֲמוֹתוֹ וְאֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ. כַּלָּאוֹ וְאֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ. אֲחוֹתוֹ וְאֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ. מַבְרִיחוֹ מִן הַחֲמוּרָה וּמְקַנְתְּרוֹ בַקַּלָּה לֵית יְכִיל. דְּתַנֵּי. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ אֵינוֹ חַייָב עָלֶיהָ אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד בִּלְבַד. וְכֵן הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְייָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה אָבִיו. כְּמַה דְרִבִּי יוּדָה תוֹפֵשׂ שֵׁם רִאשׁוֹן. כֵּן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה תוֹפֵשׂ שֵׁם רִאשׁוֹן. חָזַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה אָבִיו. תַּמָּן אִמּוֹ בְּלֹא אֵשֶׁת אָבִיו חַייָב. אֵשֶׁת אָבִיו בְּלֹא אִמּוֹ חַייָב. בְּרַם הָכָא מָצִינוּ בַּת אֵשֶׁת אָבִיו בְּלֹא אֲחוֹתוֹ הוּא מוּתָּר בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש. אף משום אשת איש:
חזר ר' ירמיה וכו'. דהדר ביה ר' יוחנן וקאמר דלית לר' יוסי בר' יהודה בשיטת אביו ודלא דמי דאפי' תימא במתניתין כרבנן ס''ל דשאני התם דכל אחד בלא שם חבירו איסור בפני עצמו הוא דהא מצינו אשת אביו בלא אמו וכן איפכא ומודה הוא דחייב שתים אבל הכא וכי מצינו בת אשת אביו לאיסור אם היא לאו אחותו הרי הוא מותר בה דאחות חורגתו היא ולא נאמר באחותו בת אשת אביך אלא לדרשה כדלעיל והכי דריש לה בת''כ:
כשיטת ר' יהודה אביו. במתני' דאינו מחייבו אלא משום שם אחד ומשום שם ראשון שראוי לתופסו והוא שם אמו וכן לר' יוסי בר' יהודה משום שם אחותו:
אתייא דר' יוסי בר' יהודה. במה דאינו מחייב על אחותו אלא משום שם א' בלבד:
וכן הבא על כלתו. ויש עליה שם אחר כגון שהוא בחיי בנו ויש עליה איסור אשת איש דאתה תופסו משום כלתו וכברייתא דלעיל והאי תנא פליג על תנא דמתני' דקתני הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש:
אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד. אחותו והא דכתיב בת אשת אביך דרשינן אם היא מאשת אביך הראויה לו לקידושין פרט לאחותו מן השפחה ונכרית:
ומשום בת אשת אביו. דכתיב ערות בת אשת אביך מולד' אביך אחותך היא וגו' וקסבר דלהכי לא כתבה התורה ערות אחותך לא תגלה לחוד למידרש לחייבו על אחותו אף משום בת אשת אביו:
מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל. כלומר לחייבו באיסור הקל שהוא משום אשת איש ולהבריחו מן החמורה כגון חמותו וכלתו ואחותו וכה''ג ודאי לית אתה יכיל דזיקת החמורה היא שעליו אלא דאמרינן דמתחייב במיתה החמורה וכן אם הוא בשוגג מתחייב משום איסור החמור ולא אתי איסור הקל וחל עליו:
דתני. תניא נמי הכי דאף בשאר כל העריות כן דהיכא דאיכא איסור תמור ואיסור קל אין את תופסו אלא משום איסור חמור כגון חמותו ואשת איש דאתה תופסו משום איסור חמותו וכן כלתו ואחותו וה''נ גבי אמו ואשת איש אין איסור אשת איש חל על איסור אמו:
התיב ר' יוסי. על הא דמתמה תא חמי וכו' דהרי חורגה קתני בהדיא במתני' דחייב עליה משום אשת האב ומשום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש דלא קתני אלא משום האם ומשום אשת האב ואילו משום אשת איש לא קחשיב:
בנה לא כל שכן. וכי משום שבנה הוא אזיל ליה האיסור דאשת איש:
תא חמי. מאי קמיבעיא ליה:
דתני. בתוספתא פ''י:
אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַבְּהֵמָה מְנַיִין. וּבְכָל בְּהֵמָ֛ה לֹֽא תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה בָ֑הּ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו'׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָה֭ מ֣וֹת יוּמָ֑ת׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִן אַתְרֵיהּ וְרִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵיהּ. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית מַשְׁכַּח. עוֹנֶשׁ לַנִּשְׁכַּב בֵּין עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה לֵית מַשְׁכַּח. וּכְתִיב זֹבֵ֥חַ לָֽאֱלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם. מַה זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת אַף זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת. מַה נַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְנִשְׁכַּב מִמֶּנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַבְּהֵמָה וְנִשְׁכַּב מִמֶָּנָּהּ. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְאֶת הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִן הַזְּכוּר וּמִן הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב שְׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִין עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִשְּׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִים עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. תַּנֵּי. הַזְּכוּר לֹא עָשָׂה בוֹ הַקָּטָן כְּגָדוֹל וְהַבְּהֵמָה עָשָׂה בָהּ הַקְּטַנָּה כִּגְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון כר''ע. ולמדנו לר''ע אזהרה וכרת גם לנשכב כדלקמיה:
כרבי ישמעאל. לר' ישמעאל אזהרה לנשכב מנא לן:
רבי ישמעאל מן אתריה ור''ע מן אתריה. ר' ישמעאל יליף אזהרה לנשכב לבהמה מלא יהיה קדש דילפינן מקדש היה בארץ דכל התועבות במשמע כי היכי דיליף מהתם לנשכב בזכר וכן ר''ע דריש אזהרה לנשכב לבהמה מהאי קרא גופיה דלא תתן שכיבתך קרינן כי היכי דדריש גבי נשכב לזכר:
כרת לנשכב על דעתי' דרבי ישמעאל לית משכח. דאין אתה יכול לדרוש מתועבה דקדש לענין כרת כהאי דדריש לעיל גבי נשכב לזכר דשאני התם דכתיב תועבה במשכב זכר גופיה וגמרינן מכל אשר יעשה מכל התועבות וגו' אבל גבי בהמה לא כתיב בה תועבה בגופה הלכך אין אתה מוצא לדרוש מכאן אליביה דבשלמ' לר''ע הואיל דכתיבא בהאי פרשה לא תתן שכבתך וגו' קאי כל אשר יעשה וגו' אכולהו אבל לר' ישמעאל לא כתיב נשכב התם:
עונש לנשכב בין על דעתי' דר' ישמעאל בין על דר''ע לית משכח. דהא לא כתיב אלא ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה וגו' ואי אפשר למידרש אליבא דרבי עקיבא כדדריש גבי זכר דאשר יתן בבהמה כתיב ואין אתה מוצא לדרוש מכאן אלא כדלקמיה מדכתי' וזובח לאלהים יחרם וכתיב לעיל מיניה כל שוכב עם בהמה מות יומת ואם אינו ענין לשוכב דלא איצטריך דהא כתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת תנהו ענין לנשכב והקישו הכתוב לזובח וגו' מה זה בסקילה וכרת וכו' ונפקא לן עונש לתרוייהו וכרת אליבא דר' ישמעאל:
מה מפקא מביניהון. מאי בינייהו בהני דרשות:
שכב את הזכר ונשכב ממנו על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתים ועל דעתיה דר''ע אינו חייב אלא אחת. כצ''ל וחלופי טעות דמוכח הן דלר' ישמעאל נפקא ליה מתרי קראי ולר''ע מחד קרא:
שכב את הבהמה וכו' חייב שתים. הואיל דלענין עונש לנשכב לתרוייהו מתרי קראי נפקי:
שכב וכו' חייב שתים. לכולי עלמא:
לא עשו בו קטן כגדול. כדמפרש ר' אלעזר דאינו מתחייב עליה כלומר על השכיבה משום משכב זכר עד שתהא הביאה עם הנשכב שהוא בן שלש שנים ויום אחד והא דנקט בת משום דמביאת בת שלש שנים ויום אחד יליף לה דפחות מכאן אינה ביאה להתחייב להגדול הבא עליה וכשהיא בת שלש ויום אחד מתחייב והה''ד לענין משכב זכר:
הלכה: הַבָא עַל הַזְּכוּר. אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַזְּכוּר מְנַיִין. וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו'׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵיבָה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן לַשּׁוֹכֵב. לַנִּשְׁכַּב מְנַיִין. וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. קְרֵי בֵיהּ. לֹא תִישַּׁכָּב. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא יִֽהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נֶאֱמַר כָּאן קָדֵשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְגַם קָדֵ֖שׁ הָיָה֣ בָאָ֑רֶץ. אַתְּ לָמֵד קָדֵשׁ מִקָּדֵשׁ וְקָדֵשׁ מִתּוֹעֵבָה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. תּוֹעֵיבָה מִתּוֹעֵיבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם. שְׁנֵיהֶם בִּסְקִילָה. שְׁנֵיהֶם בְּאַזְהָרָה. שְׁנֵיהֶן בְּהִכָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא אמרה כן. תניא בברייתא בהדיא הכי דילפינן תועבה דכתיבא גבי כרת כמתועבה דהתם דשניהם במשמע כמו דשניהם בעונש:
ונאמר להלן וגם קדש היה בארץ. עשו ככל התועבות הגוים וגו' ואתה למד קדש מקדש וקדש מתועבה דהוי כאלו כתיב תועבה בלא יהיה קדש דיליף מקדש דהתם דכתיב ככל התועבות הגוים ואף הנשכב במשמע והדר ילפינן תועבה מתועבה דכתיב גבי משכב זכר תועבה היא וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו':
כרת לנשכב כר' ישמעאל מנין. דהא איהו לא דריש לנשכב מקרא דכתיב בפרשת עריות:
כרבי ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לאזהרה מלא יהיה קדש בבני ישראל ואף הנשכב במשמע:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע דיליף מהאי קרא גופיה אזהרה לנשכב:
גמ' את יליף דמיהם בם. כלומר ומנלן דבסקילה משום דאת יליף בג''ש דמיהם בם מדמיהם בם הנאמר באוב וידעוני וכתיב בהו באבן ירגמו אותם:
משנה: הַבָּא עַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה וְהָאִשָׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטָאת. אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם 35b תַּקָּלָה עַל יָדָהּ לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּיסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא תְהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל אִשׁ פְּלוֹנִי עַל יָדֶיהָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
דבר אחר וכו'. וחסה התורה על כבוד הבריות:
תקלה. מכשול עון:
מתני' הבא על הזכר ועל הבהמה. הא דהדר נקט ליה התנא הכא הבא על הזכר משום דבאזהרת הנשכב להזכר ולבהמה מחד קרא נפקא לן לחד תנא כדאמר בגמרא לר' ישמעאל מלא יהיה קדש הלכך נקט ליה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source