משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גומרין בו ביום לזכות. אם זיכוהו ביום ראשון פוסקין את דינו מיד והולך לו אבל אם לא היו יכולין לזכותו ביום ראשון אין פוסקין את דינו לחובה אלא מלינין את דינו למחר שמא ימצאו בלילה זכות:
לפיכך אין דנין וכו'. שהרי אם יתחייב אין יכולין לגמרו למחר שאין מיתת ב''ד דוחה שבת וי''ט כדדריש לה בגמרא ולשהותו עד אחר השבת אי אפשר דמשנגמר הדין איכא עינוי הדין ושלא יגמרו הדין עד אחר השבת ג''כ אי אפשר דשמא בתוך כך יהא נשכח טעם המחייבין והמזכין מלבם:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם כול'. מְנָלָן. וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת הָעָ֖ם בְּכָל עֵ֑ת. וְאִית קְרִי לְשֶׁעָבַר. אָמַר רַב שְׁמואֵל בַּר רַב יִצְחָק. 22a כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁאִם טָעוּ וְדָנוּ בַלַּיְלָה שֶׁדִּינָם דִּין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָֽׁפְט֣וּ אֶת הָעָם֘ בְּכָל עֵת֒. אָמַר. הָא אֲמִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ל אמר פעמים שאדם רואה וכו'. כלומר דסברא היא ולא בעי קרא שלא יענה לזכות לפי שלפעמים מתפחד שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ושמא יזדמם ומפליג הוא בדברים ללמד זכות עליו שלא יזדמם וימות ונמצא כנוגע בדבר הוא:
ת''ל והוא לא יענה. בקרא לא כתיבא הכי אלא כלומר דאף הוא לא יענה כלל בדין רשע למות:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט והבאתי לעיל בהלכה א':
ועד לא ימנה בנפש למות. ודריש לה בנפש העומד למות לא יענה כלל בין לזכות בין לחובה:
גמ' מנלן. דגמר דין בלילה דכתיב ושפטו את העם בכל עת:
ואית קרי לשעבר. וכי היאך נלמוד מן המקרא הזה על גמר דין דנימא דלא כתבה התורה האי קרא אלא מה שכבר עבר שהרי תחלת דין עיקר המשפט הוא ואמאי נוקי ושפטו אגמר דין הוא דכתיב:
כיני מתני'. כן בעי למתני' דמנלן שאם טעו ודנו בלילה אפילו לתחילת דין שדיניהם דין ת''ל ושפטו את העם בכל עת:
הא אמירה. הא ודאי פירושא היא ושפיר קאמרת ודוגמתו בפרק הגוזל עצים הלכה א':
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם כול'. תַּנֵּי. הָעֵד אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. מְנָלָן. שֶׁנֶּאֱמַר וְעֵ֣ד לֹא יַעֲֽנֶ֥ה בְנֶפֶ֭שׁ לָמֽוּת׃ וּמְנַיִן שֶׁאַף הוּא אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּא לֹא יַעֲֽנֶ֥ה בְנֶפֶ֭שׁ לָמֽוּת׃ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. פְּעָמִים שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מִזְדַּמֵּם וּמַפְלִיג דְּבָרָיו שֶׁלֹּא יָמוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ל אמר פעמים שאדם רואה וכו'. כלומר דסברא היא ולא בעי קרא שלא יענה לזכות לפי שלפעמים מתפחד שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ושמא יזדמם ומפליג הוא בדברים ללמד זכות עליו שלא יזדמם וימות ונמצא כנוגע בדבר הוא:
ת''ל והוא לא יענה. בקרא לא כתיבא הכי אלא כלומר דאף הוא לא יענה כלל בדין רשע למות:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט והבאתי לעיל בהלכה א':
ועד לא ימנה בנפש למות. ודריש לה בנפש העומד למות לא יענה כלל בין לזכות בין לחובה:
גמ' מנלן. דגמר דין בלילה דכתיב ושפטו את העם בכל עת:
ואית קרי לשעבר. וכי היאך נלמוד מן המקרא הזה על גמר דין דנימא דלא כתבה התורה האי קרא אלא מה שכבר עבר שהרי תחלת דין עיקר המשפט הוא ואמאי נוקי ושפטו אגמר דין הוא דכתיב:
כיני מתני'. כן בעי למתני' דמנלן שאם טעו ודנו בלילה אפילו לתחילת דין שדיניהם דין ת''ל ושפטו את העם בכל עת:
הא אמירה. הא ודאי פירושא היא ושפיר קאמרת ודוגמתו בפרק הגוזל עצים הלכה א':
וּמְנַיִין שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵי יָמִים סְמוּכִין זֶה לָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומנין שצריכין שני ימים וכו'. על אין דנין בע''ש קאי ולפי שצריך לגמור דינו למחר ואי אפשר ומנין שיהא ההריגה דוקא ביום הסמוך וליגמר דיניה למחר ויהרג אחר השבת ולא מסיק לה השתא עד לבתר ומפסיק בדין ע''ש והדר מסיק לה:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַחַי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה כָאן לְמַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרי. כאן להלכה כאן למעשה. ובכתובות פ''ד הלכה א' גריס כאן להלכה כאן לדבר תורה והיינו הך וכלומר דמשנתינו איירי מד''ת דאין דנין דיני נפשות ודייקינן אבל דיני ממונות דנין וכן הא דתני ר''ח מד''ת קאמר דדנין והא דאמר רבי אבהו אסור לדון בערב שבת מדרבנן ולמעשה דאסור לכתחלה הוא אבל אם עבר ודן דינו דין:
והדא מתני' פליגא. דדוקא דיני נפשות קתני וכן תני ר''ח בהדיא כן דדנין דיני ממונות בערב שבת:
אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. מפני שטרודין להכין צרכי שבת:
וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בְשַׁבָּת וְיֵיהָרֵג לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי. וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בַשַּׁבָּת וְיֵיהָרֵג בַּשַּׁבָּת. מָה אִם עֲבוֹדָה שֶׁדּוֹחָה שַׁבָּת רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת. שַׁבָּת שֶׁהָעֲבוֹדָה דוֹחָה אוֹתָהּ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מִיכָּן לְבָתֵּי דִינִין שֶׁלֹּא יְהוּ דָנִין בַּשַּׁבָּת. מַאי טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכָל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחוּקַּת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם׃ מַה לְהַלָּן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף כאן בבית דין הכתוב מדבר. ואמר רחמנא לא תבערו:
נאמר כאן בכל מושבותיכם. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ונאמר להלן בפרשת רוצחים גבי מיתת ב''ד:
מיכן. מקרא דלקמיה למדנו שאין מיתת בית דין דוחה את השבת:
מעם מזבחי תקחנו למות. שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד עבודה מביאין אותו לב''ד ולדונו שבת שהיא נדחית מפני העבודה אינו דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה:
ריש לקיש בעי. ואמאי לא יהרג בשבת נילף לרציחת מצוה שתהא דוחה את השבת מק''ו מעבודה:
דינו משתקע. לשהותו עד אחר השבת והוי עינוי הדין:
וידונו אותו. השתא מסיק להאי מנין דלעיל דאמאי אין דנין בערב שבת דאי משום שאי אפשר להורגו למחר יגמר דינו למחר ויהרג אחר השבת:
הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ מַמְזֵירִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֵין מְדַקְדְּקִין בְּיַיִן נֶסֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר. ועוד אמר ר' יהודה לקולא אין מדקדקין ביין נסך שאין להחמיר בו אלא דוקא במידי שהוא דרך ניסוך ולאפוקי בדברים שאין דרך ניסוך בכך אם אירע כיוצא בדבר אין מדקדקין להחמיר ולאסור:
הכל כשרין. הכל לאתויי מאי וקאמר רבי יהודה אפי' ממזירין כשרין לדיני ממונות:
וּמְנַיִין שֶׁמַּתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲֽנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ חַרְבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָֽשְׁבוּ בַדִּין עַל נָבָל. רִבִּי תֵימָא בַּר פַּפַּייָס בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. אַף בִּפְסוּל מִשְׁפָּחָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף בפסול משפחה. אם בית דין רוצין לפסול אחד מחמת פיסול משפח' דכדיני נפשות דמיא:
חגרו איש חרבו. ואח''כ ויחגור גם הוא חרבו וכדשמואל הזקן שישבו בדין עליו וכדאמר לעיל בפ''ק:
ומנין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד. לר' יוסי בן חנינה דלעיל הוא דשואל דלא מפרש לקרא לא תענה על רב בדיני נפשות וכן להאי מאן דאמר שאין דינינו כדיניהן אלא דמקרא ילפינן והילכך נטר לה הש''ס עד הכא:
רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. וְחַד אָמַר. אֵין דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. מָאן דָּמַר דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר אֵין דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. מַה מְקַייֵם וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָה֭. וַיֹּ֣אמֶר מְמוּכָ֗ן. רָאוּ דִבְרֵי יְהוּדָה. רָאוּ דִבְרֵי מְמוּכָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ראו דברי יהודה. הא לא קשיא דבאמת אחרים התחילו ואמרו מקודם דעתם אלא שראו דברי יהודה והוטב בעיניהם לפיכך נכתבו דבריו וכן לדברי ממוכן:
מאן דאמר דינינו כדיניהן ניחא. הני קראי דלקמי' ויאמר יהודה מה בצע וכו' שאע''פ שהוא לא היה הגדול שבאחין התחיל בתחלה וזה היה קודם מתן תורה ש''מ שסברא בעלמא הוא שאין מתחילין בדיני נפשות מן הגדול וכן ויאמר ממוכן והוא האחרון שבכולן והוא התחיל בתחלה אלא למ''ד אין דינינו כדיניהן שהם לא נהגו כן ואין ללמוד לזה מן הסברא מה מקיים הני קראי:
אין דינינו כדיניהם. לא נהגו כן אלא דגזירת הכתוב הוא אצלינו:
דינינו כדיניהן. שהם ג''כ נוהגין להתחיל בדיני נפשות מן הצד כדיליף לקמיה וכלומר דלהאי מ''ד לא בעינן למילף להא מקרא דסברא היא שלא יחלוקו על הגדול ועוד שאחר שהוא שומע דברי כולן ויש מטין לכאן ולכאן הוא מכריע שהרי מצינו שאף בדיניה' נוהגין כן:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת כול'. רִבִּי אוֹמֵר. לֹא תַֽעֲנֶה עַל רִיב. רִב כָּתוּב. שֶׁלֹּא תַעֲנֶה אַחַר הָרַב אֶלָּא קוֹדֶם לָרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. לֹא תַֽעֲנֶה עַל רִיב. רִב כָּתוּב. שֶׁלֹּא תַעֲנֶה קוֹדֶם לָרַב אֶלָּא אַחַר הָרַב. רַב אָמַר. לֹא תַֽעֲנֶה. אֲפִילוּ אַחַר מֵאָה. דִּבְרֵי רִבִּי פִינְחָס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא תענה אפילו אחר מאה. כלומר דרב כרבי ס''ל דלא תענה אח''כ משמע שלא יחלוק על הרב אם כבר אמר דעתו ומכאן הוא דלמד דבדיני נפשות מתחילין מן הצד ומייתי ראיה מדרשת ר' פינחם דדריש לא תענה אפילו אחר מאה והיינו שאפילו יש כאן מאה דיינים כולהו בלא תענה קאי שלא יאמרו דעתן אלא מקודם לרב דאם יאמר הרב מקודם שוב אין לאחד מהן לחלוק עליו וש''מ כדרשת רבי. ומאה דנקט לאו דוקא דלא מצינו בית דין יותר מע''א אלא כלומר אפילו הן הרבה הרב צריך שיאמר באחרונה:
שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב. רבי יוסי בן חנינא פליג אלימודיה דרבי וס''ל דקרא לאו בדיני נפשות מיירי אלא בדיני ממונות ואיפכא ילפינן מכאן דעל למעלה וקודם משמע וכלומר דקרא הכי קאמר שלא תהיה עונה דעתך מקודם לרב אלא הרב יענה בתחלה ומכאן שבדיני ממונות מתחילין מן הגדול ובדיני נפשות דמתחילין מן הצד ילפינן מקרא אחרינא כדלקמן:
גמ' שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב. ומכאן למדו לומר דדיני נפשות מתחילין מן הצד שאם הרב והוא המופלא שבב''ד יאמר מקודם שוב אין לחלוק עליו דלא תענה על רב והלכך מתחילין מן הצד:
משנה: 22b דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא כֹהֲנִים לְוִיִים וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות. דכתיב והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך מה משה רבינו מיוחס אף ב''ד מיוחסין:
הכל כשרין לדון. אפילו גר אם אמו מישראל כשר לדון לישראל וכן ממזר כשר לדון דיני ממונות כדאמר בגמרא:
מתני' מן הצד. מן הקטן שבהם כדדריש בגמרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source