אָמַר רַב הוּנָא. מָאן תַּנָּא מַפְרִיחֵי יוֹנִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עוֹד הָדָא דְסַנְהֶדְרֵי כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. יוֹדְעִין הָייִנוּ שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן. מַי בָא לְהָעִיד. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן כָּךְ פָּסוּל מֵעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וְעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ כְּעֵידֵי נְפָשׁוֹת אִינּוּן. דְּתַנִּינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין אִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהֶן אַף הֵן אֵינָן כְשֵׁירִין לָהּ. מָאן תַּנִּיתָהּ. רַבָּנִין. רַבָּנִיו כְּרִבִּי לִעֶזֶר. מוֹדִין לֵיהּ וּפְלִיגִין עֲלוֹהִי. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב הוּנָא אָמַר. כּולָּהּ כְּרִבִּי לִעֶזֶר. וְאַתְייָא אִילֵּין פּלוּגָתָא כְאִילֵּין פּלוּגָתָא. דְּתַנֵּי. עֵד זוֹמֵם פָּסוּל מִכָּל עֵדִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת. אֲבָל אִם נִמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת מָמוֹן אֵין פָּסוּל אֶלָּא מֵאוֹתָהּ עֵדוּת בִּלְבַד. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַבָּנִין וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. מענין של אותה עדות והוא לממון אבל לא נפשות דחמירא ליה וכרבנן ור' מאיר ס''ל כר''א:
פסול מכל עדיות שבתורה. אפי' לא הוזם אלא בעדות ממון פסול הוא גם לעדות נפשות ולא אמרי' דנפשות חמירא ליה ולא אתי למישקר:
דתני. בתוספתא דמכות סוף פ''ק:
ואתייא אילין פלוגתא. דר''א ודרבנן כאילין פלוגתא דר''מ ורבנן דלקמיה:
ר' יונה בשם רב הונא. לא תוקמי הסיפא כרבנן אלא כולה מתני' כר''א דמודה ר''א דפסולי עדות מדרבנן אלו כשירין הן לאלו עדיות הואיל והאשה כשרה לה ולא הוסיף בעדותו אלא בעדות דלאו ממון וגם האשה אינה כשירה לה:
רבנן כר''א מודין ליה ופליגי עלוהי. ומתמה הש''ס אי רבנן מודו ליה או פליגי עליה וכלומר דהא מכיון דמוקמית לרישא דמתני' דהתם כר''א שמע מינה דפליגי רבנן עליה וסבירא להו דלא מיפסל אלא לעדות ממון וא''כ היכי מוקמת לה לסיפא דמתני' כרבנן רישא כר''א וסיפא כרבנן בתמי' ועוד דלרבנן דפליגי עליה לא מצינן לאוקמי הסיפא אליבייהו כלל דהיכא קתני זה הכלל כל עדות שהאשה כשירה וכו' הא איכא עדות נפשות שאין האשה כשרה לה והן כשרין לה:
ומאן תניתה רבנן. היא דאלו לר''א פסולין הן לשאר עדיות כמו מפריחי יונים דקתני אליביה ברישא דאפי' עדות דלאו ממון הוא פסול:
דתנינן. והא דתנינן התם בסיפא דמתני' זה הכלל כל עדות שאין אשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה דמשמע אבל עדות שהאשה כשרין לה כגון להעיד לאשה שמת בעלה וכן על סוטה שנטמאת שלא תשתה וכן בעגלה ערופה ראיתי את ההורג שלא יהיו עורפין דבכל אלו האשה כשרה להעיד אף הן כשרין לה ומני היא הסיפא דמתני':
מה בא להעיד. ר' אליעזר אלא דכשם שפסול הוא לעדות ממון כך פסול לעדי נפשות דלא תימא נפשות חמירא ליה ולא חשדינן ליה. קמ''ל ועדות החדש כדין עדות נפשות הוא דלאו לעדות ממון קמסהדי והלכך מוקי למתני' דר''ה כר''א דס''ל פסול הוא לכל עדות שבעולם אבל הכא בסנהדרין דבעדות ממון מיירי דברי הכל היא:
הכא. כלומר בר''ה ואגב דגריס ליה הכי שם נקיט לה נמי הכא כן כדרך הש''ס הזה דהכא בר''ה הוא דאמר ר' יוסי דאליבא דר''א מיתניא דכל עדותו של ר''א הוא לענין עדות נפשות כדמסיק:
יודעין היינו. בלאו עדותו של ר''א שפסול הוא מעדות ממון דחשוד על ממון הוא:
מאן תנא מפריחי יונים. דפסולין הן:
ר' ליעזר היא דתנינן תמן. בפ''ב דעדיות שלש' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר' אליעזר יוצאת אשה בעיר של זהב ומפריחי יונים פסולין לעדות ומתני' דר''ה כר' אליעזר היא כדאמר התם וכדלקמן:
עוד הדא דסנהדרין כר''א. אם מתני' דהכא נמי אליבא דר''א מתנינן לה:
א''ל דברי הכל היא. כדמפרש ואזיל:
סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אֵי זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וּבָטֵל כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁט יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. וּלְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁבִיעִית אֲחֶרֶת וְיִבָּדֵק וְיַחְזוֹר בּוֹ חֲזָרָה גְמוּרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. 15b חֲזָרַת מָמוֹן לֹא חֲזָרַת דְּבָרִים. שֶׁיֹּאמַר לָהֶם. הֵא לָכֶם ר' זוּז וְחִלְּקוּם לָעֲנִייִם מַה שֶׁכָּנַסְתִּי מִפֵּירת עֲבֵירָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הָרוֹעִין וְהַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין וְכָל הַחֲשׁוּדִין עַל הַמָּמוֹן עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וּבִלְבַד בְּרוֹעִין בְּהֵמָה דַקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויבדק. שחוזר חזרה גמורה ושוב אינו נושא ונותן בפירות שביעית:
שתי שביעיות. צריך שיעברו ושיבדק בהן:
חזרת ממון. דוקא שצריך לחלק לעניים מה שאסף מהן ולא מהני חזרת דברים שאומר שלא יוסיף לעשות עוד:
והחמסנין. דיהבי דמי בעל כרחן דבעלים ופסלינהו רבנן:
והגזלנין. לאו גזלנין ממש דפסולין מן התורה הן אלא בהני דאית בהו גזל מפני דרכי שלום בלבד כגון מציאת חרש שוטה וקטן וכיוצא בהן:
ובלבד ברועה בהמה דקה. רועין שאמרו בבהמה דקה אמרו לפי שהן עשוין להשתמט ורצים לשדות אחרות אבל גסה אפשר לשומרה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִתְּחִילָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אֶלָּא אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין חָֽזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יוּדָן. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא הִיא. אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָנוּת שֶׁלֹּא הִיא הֲרֵי זֶה כָשֵׁר׃ הֵיךְ עֲבִידָא. יוֹשֵׁב וּבָטֵל כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ. כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁבִיעִית הִתְחִיל פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁט אֶת יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִיקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה מִשּׁוֹם דִּזְעִיר מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כר' יודה דמתניתא. דאם אין לו אומנות אחרת פסול:
היה יושב וכו'. בזה דוקא אמר אם יש לו מלאכה אחרת הוא דכשר ואם לאו פסול וכלומר לזה כיוון ר' יהודה לפוסלו דהא כל שני שבוע יושב ובטל הוא וא''כ אין לו מלאכה אחרת בכל זמן אלא זו של עבירה ופסול אבל אם היה עוסק במלאכתו בכל זמן אע''פ שאין עמו מלאכה אחרת עכשיו בשביעית כשר הואיל שאינו עוסק כל ימיו במלאכת עבירה דבשאר שני שבוע עוסק במלאכתו הוא:
היך עבידא. היאך אנו יודעין זה ובאיזה ענין אמר ר' יהודה לחלק בין יש לו אומנות אחרת או לא:
רבי שמעון אומר וכו'. השתא מהדר לפרושי סיפא דהתוספתא דמכלתין דלעיל:
רִבִּי בִּינָא זְעִירָא חֲמוּנֵיהּ פָּרֵי חוֹרֵי חַמְרָא בְּשַׁבָּתָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הוֹרוּן מֵיפֵי לְאֻרְטִקִינָס בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי מָנִי. קִשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה אַבָּא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית נִתְזָה בְלוֹד וְכול'. לֹא אִיתְכַּווֵן מְשַׁמַּדַּתְהוֹן אֶלָּא אִיתְכַּווֵן מֵיכוֹל פִּיתָּא חֲמִימָא. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. עֲשָׂרָה. דִּכְתִיב וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן וכו'. כדלעיל ומשני שלא נתכוונו אלא להנאת עצמן לאכול פת חמה:
הורון למפי. הורה להם לאפות לחם בשביל ראש החיל וחיילות שלו בשבת:
חמוניה פרי. ראו אותו שהיה רץ אחר החמור בשבת שכפוהו עכו''ם להיות מחמר אחריו:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. קִשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. לֹא כֵן אָמַר זְעִירָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. נִמְנוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְלוֹד. עַל הַתּוֹרָה מְנַיִין. אִם אָמַר גּוֹי לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יַעֲבוֹר וְאַל ייֵהָרֵג. הָדָא דְתֵימַר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל בְּרַבִּים אֲפִילוּ עַל מִצְוָה קַלָּה אַל יִשְׁמַע לוֹ. כְּגוֹן פַּפּוֹס וְלוּלְייָנוּס אָחִיו שֶׁנָּֽתְנוּ לָהֶן מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית צְבוּעָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר. לֹא אִיתְכַּווֵן מְשַׁמַּדְּהתְוֹן אֶלָּא מַגְבֶּי אַרְנוֹנִין. כַּמָּה הֵן רַבִּים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. עֲשָׂרָה. דִּכְתִיב וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עשרה. אם הוא בפני עשרה מישראל אל יעבור אפי' על מצוה קלה ויקדש שם שמים כדכתיב ונקדשתי וגו' וילפינן בפ''ק דעשרה הן:
אמרי. שאני הכא דלא התכוונו משום גזירת שמד עליהן שיחרושו בשביעית ולעבור על התורה אלא בשביל הנאתן נתכוונו כדי להגבות ארנונין והמס מהן ובכה''ג מותר בשאר כל התורה:
הדא דתימר. מסקנת הקושיא היא [דחוץ משלשה אלו] (דבשלשה אלו) אמר יעבור ואל יהרג דוקא בצינעה ואם הוא בינו לבין עצמו אבל ברבים ובפרהסיא אפי' על מצוה קלה אל ישמע לו כגון פפוס ולוליינוס דמס' תענית שאפי' על דבר קל שנתנו להם מים לשתות בכלי זכוכית צבועה שם עכו''ם בתוכה ולא קיבלו מהן וקדשו השם על זה והיכי עביד ר' ינאי הכי להתיר ברבים:
קשיתה קומי רבי אבהו. על הא דהתיר ר' ינאי לחרוש בשביעית ולא כן אמר זעירא וכו' דנמנו דעל התורה כולה לא יעבור אם הוא ברבים כדמפרש ואזיל:
בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָֽיְתָה הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת הוֹרֵי רִבִּי יַנַּאי שֶׁיְּהוּ חוֹרְשִׁים חֲרִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה. חַד מְשׁוֹמָּד הֲוָה אִיעֲבַר שְׁמִיעֲתָא. חָֽמְתוֹן רַמְייָן קוֹבְעֳתֵיהּ. אֲמַר לוֹן. הַסְטוּ. שָׁרָא מררא. שָׁרָא לְכוֹן מִרְמָא קוֹבָעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שרה מרדה. התחילו אתם למרוד ולא לפרוע מס המלך והתחילו אתם להשליך ולהסתיר כדי להשמט מהמס א''נ רמיון קובעתיה שהרימו הגדר סביב השדה בכדי שלא יוכלו להכנס שם הרוצין לחרוש כדי שלא יהו חורשין בשביעית ועל זה אמר המומר אתם מתחילין למרוד במלך שלא לחרוש ולא תפרעו מנת המלך ועיקר:
אמר לון האסטו. לשון מקרא הוא בדניאל ג' ענה נבוכדנצר ואמר להון הצדא ופירושו וכי כן הדבר ואמת הוא:
חמתון. רמיין קובעתיהו. שכשראו אותו התחילו להשליך כלי המחריש' מעל פני החרישה ולכסותם שלא יראה אותם חורשין ויוכלו להשמיט עצמן ממס המלך שיאמרו אין להם ממה שיפרעו והוא ראה אותן עושין כן. קובע מלשון צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ביחזקאל כ''ג:
חד מומר לעכו''ם הוה איעבר בשמיטותא. היה עובר בשביעית והיו היהודים חורשין בשדה:
כשהיתה המלכות אונסת. לפרוע המס הורי רבי ינאי שיהו חורשין חרישה הראשונה שרגילין בכל שנה לחרוש בשביעית ולזרעה שיהא להם ממה לפרוע מס המלך:
16a תַּנֵּי רִבִּי חִייָה לְחוּמְרָא. הֵיךְ עֲבִידָא. יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ. כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט אֶת יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת פָּסוּל. לֹא בְדָא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה דְמַתְנִיתִין. תַּמָּן רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה מִשּׁוֹם זְעִיר מִינֵּיהּ. אוּף הָכָא כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן אֵין מַלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. מסקנת הקושיא היא דהתם קלסו לר' בא דאמר שמעתתא משמיה דזעיר מיניה אלמא דכן הלכה וא''כ אוף הכא כן. ומשני רבי יוסי בר' בון תמן שאסרו בשאין המלכות אונסת ברם הכא במתני' דשביעית בשהמלכות אונסת מיירי ולפיכך התירו חכמים לחרוש פעם אחת:
לא בדא וכו' תמן וכו'. חדא קושיא היא ובפ''ד דשביעית גרסינן לה וכל הסוגיא ומקצתה בפ''ז שם והתם שייכא האי קושיא ואגב תני לה הכא דהתם תנן שדה שנתקוצה תזרע במוצאי שביעית שניטייבה שנחרשה שתי פעמים בשביעית כדמפרש לקמן שבשעת האונס מיירי שהתירו להם חכמים לחרוש פעם א' ולזרעה בשביעית כדי לפרוע מנת המלך ומפני שזה חרשה שתי פעמים קנסוהו חכמים ולא תזרע במוצאי שביעית ופריך התם מעיקרא ולא בדא אמר ר' בא הלכה כר' יודה דפסול הוא בזמן שאין לו אומנות אחרת ולר' חייא לעולם פסול הוא אלמא דלא התירו חכמים שום פעם לעשות מלאכה ולישא וליתן בפירות שביעית ואמאי קתני שניטייבה דוקא:
תני ר' חייא לחומרא. הא דפירשו לעיל לדברי ר' יהודה לחלק בין עסוק במלאכתו בשאר שני שבוע או לא ור' חייא לא תני הכי אלא לחומרא כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' דאפי' עוסק במלאכתו כל שני שבוע ובשביעית הוא פושט את ידו לישא וליתן בפירותיה לעולם פסול הוא ואע''פ שיש לו מלאכה אחרת:
איקלס ר' בא. נתקלס ושבח היא לו דאמר שמעתתא משום ר' אבהו והוא הוי זעיר מיניה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source