הָיָה חַייָב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה כול'. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וְאֵין לִי עִמָּךְ עֶסֶק. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. יֹאמַר אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. עִילָּא הָיָה רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ אָמַר לוֹ. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. לֹא מָצִינוּ עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּי קָרוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזרה גמורה. להאי לישנא דמין שחוק הוא הויא חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ולאידך לישנא דגזל הוא כדפרישי' במתני' מקבלי עלייהו דאפי' במדבר לא עבדי:
פגימיו. דפין שמזרז אותן בהן:
הממרה. מרגיז אותן להלחם זה עם זה:
בשאמר לו יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. מחלוקת דר''מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר לו אם יאמר לי אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע עמך כלום:
אבל אם אמר לו יאמר לי אביך. שכדבריך כן הוא כלומר שהנתבע הוא שאמר אני מקבל עלי ליתן לך מה שאתה תובע ממני אין זה כלום:
עילא. משום דאמרינן אין זה אלא שעילא הוא מבקש והיה רוצה להודות לו כלומר שהוא רוצה שזה יודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בדעתו ליתן לו ע''י עדות אביו:
ואפילו א''ל וכו'. דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ''פ לעדות אביו של זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ''ה אמרת דמהני והה''ד בסיפא אם א''ל ואני מקבל עלי:
הלכה: נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא כול'. אָמַר לוֹ. נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ. קִיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁנַיִם יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשֶׁלֹּא נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה. אֲבָל נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. 15a רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרֵי. אֲפִילוּ נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. קיטה במקטיה דִּנְקוֹם. קִיבֵּל עֲלוֹי יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויבדק. אם חוזר בו חזרה גמורה דאפי' לעובדי כוכבים לא מוזפי:
עד שישבר פסיפסיו ויבדק. שלא יעשה עוד ויחזור בו חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי. וחסר כאן וה''ג בתוספתא המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו. וכן הוא בפ''ק דר''ה וגרסינן להסוגיא התם עד ודר''מ כר' ליעזר:
בקליפי אגוזים ורמונים. אע''פ שאינן עשוין לכך:
בפסיפסן. שברי עצים:
גמ' המשחק בקוביא וכו'. תוס' פ''ה:
גמ' א''ל נאמן עלי אביך קיבל עליו בפני שנים. ולא בפני ב''ד בזה לכ''ע יכול הוא לחזור בו אבל משקיבל עליו בפני ב''ד של שלשה הוא דאמרי חכמים אין יכול לחזור בו:
שמואל אמר. לפרושי פלוגתא דמתני' קאי הא דפליג ר''מ דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה והיינו לפני גמר דין וכל זמן שלא נטל מזה ונתן לזה קרי ליה לפני גמר דין אבל נטל מזה ונתן לזה והיינו לאחר גמר דין אינו יכול הוא לחזור בו כצ''ל וכלומר דבהא ל''פ ואפי' ר''מ מודה דאין יכול לחזור בו:
רבי יוחנן ור''ל אמרי. אפי' לאחר גמר דין וכשנטל מזה ונתן לזה פליגי וס''ל לר''מ דיכול הוא לחזור בו:
קיטה. תוספתא היא בריש פ' חמישי ואסיפא דמתני' קאי וה''ג התם היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך בקיטא במקטייורא דנקיט יכול לחזור עליו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין דברי ר''מ וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. וכלומר שקיבל עליו שידור לו בבגד זה במקטורן זה שתופס בידו ואפילו אין זה נדר כמו חיי ראשו סברי חכמים דאין יכול לחזור בו מאחר שקיבל עליו להתחייב בנדר זה. קיטא הוא בגד וכן אמר בהאי תלמודא בפ''ק דסוכה תלה בה קיטיות כשרה בגדים המצוירין:
משנה: אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא וְהַמַּלְוֶה בָרִבִּית וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית וַעֲבָדִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אֶלָּא אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין חָֽזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אוּמָנוּת אֶלָּא הִיא אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אוּמָנוּת שֶׁלֹּא הִיא הֲרֵי זֶה כָשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בזמן שאין להן אומנות אלא הוא. אמשחקי בקוביא קאי שאע''פ שאין בהן גזל אפי' מדבריהם פסולין הן לפי שאין מתעסקין בישוב העולם ואין בהן יראת שמים ודוקא שאין להן אומנות ומלאכה אחרת אלא הוא והלכה כר' יהודה דכל מקום שאמר אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים:
א''ר שמעון. התם בגמרא מפרש לה לדברי ר''ש הכי בתחילה היו קורין אותן אוספי שביעית כלומר אוספי פירות שביעית לעצמן והיו פסולין כמו הסוחרי פירות שביעי' משרבו האנסין השואלים מנת המלך כך וכך כורין תבואה בכל שנה והיו צריכין לאסוף תבואה של שביעית לפרוע ממנה מנת המלך חזרו לומר סוחרי פירות שביעית בלבד הם פסולין אבל אוספי פירות שביעית לתת למלך כשרים לעדות כיון שאין אוספין לאצור לעצמן:
וסוחרי שביעות. עושין סחורה בפירות שביעית והתורה אמרה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא לסחורה:
ומפריחי יונים. אית דמפרשי מין ממיני השחוק אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך. ואית דמפרשי שמגדל יונה מלומדת להביא יונים אחרים לבית בעלה בעל כרחן ויש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל לא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתי ורבו להתם:
והמלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית דאחד המלוה ואחד הלוה שניהן פסולין דקי''ל דשניהם עוברין בלא תעשה כדתנן בסוף א''נ ואף על גב דהתם תנן דהערב והעדי' ג''כ עוברים בלא תשימון מכל מקום לא תשימון לאינשי למלוה ולוה משמע להו:
מתני' אלו הן הפסולין. לדון ולהעיד:
המשחק בקוביא. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים או בסחורה ואומנות שיש בהן ישובו של עולם:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא כול'. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא זֶה הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין. אֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּפְשֵׂיפָשִׂין וְאֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹזִין וְרִימוֹנִים לְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְּסֵיפָסָיו אוֹ יִקְרַע שְׁטָרוֹתָיו וְיִבָּדֵק וְיַחְזְרוּ בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויבדק. אם חוזר בו חזרה גמורה דאפי' לעובדי כוכבים לא מוזפי:
עד שישבר פסיפסיו ויבדק. שלא יעשה עוד ויחזור בו חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי. וחסר כאן וה''ג בתוספתא המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו. וכן הוא בפ''ק דר''ה וגרסינן להסוגיא התם עד ודר''מ כר' ליעזר:
בקליפי אגוזים ורמונים. אע''פ שאינן עשוין לכך:
בפסיפסן. שברי עצים:
גמ' המשחק בקוביא וכו'. תוס' פ''ה:
גמ' א''ל נאמן עלי אביך קיבל עליו בפני שנים. ולא בפני ב''ד בזה לכ''ע יכול הוא לחזור בו אבל משקיבל עליו בפני ב''ד של שלשה הוא דאמרי חכמים אין יכול לחזור בו:
שמואל אמר. לפרושי פלוגתא דמתני' קאי הא דפליג ר''מ דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה והיינו לפני גמר דין וכל זמן שלא נטל מזה ונתן לזה קרי ליה לפני גמר דין אבל נטל מזה ונתן לזה והיינו לאחר גמר דין אינו יכול הוא לחזור בו כצ''ל וכלומר דבהא ל''פ ואפי' ר''מ מודה דאין יכול לחזור בו:
רבי יוחנן ור''ל אמרי. אפי' לאחר גמר דין וכשנטל מזה ונתן לזה פליגי וס''ל לר''מ דיכול הוא לחזור בו:
קיטה. תוספתא היא בריש פ' חמישי ואסיפא דמתני' קאי וה''ג התם היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך בקיטא במקטייורא דנקיט יכול לחזור עליו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין דברי ר''מ וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. וכלומר שקיבל עליו שידור לו בבגד זה במקטורן זה שתופס בידו ואפילו אין זה נדר כמו חיי ראשו סברי חכמים דאין יכול לחזור בו מאחר שקיבל עליו להתחייב בנדר זה. קיטא הוא בגד וכן אמר בהאי תלמודא בפ''ק דסוכה תלה בה קיטיות כשרה בגדים המצוירין:
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים. אֶחָד הַמַּמְרֶה יוֹנִים וְאֶחָד הַמַּמְרֶה שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּשַׁבְּרוּ פְגִימָיו וְיַחְזְרוּ בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזרה גמורה. להאי לישנא דמין שחוק הוא הויא חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ולאידך לישנא דגזל הוא כדפרישי' במתני' מקבלי עלייהו דאפי' במדבר לא עבדי:
פגימיו. דפין שמזרז אותן בהן:
הממרה. מרגיז אותן להלחם זה עם זה:
בשאמר לו יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. מחלוקת דר''מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר לו אם יאמר לי אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע עמך כלום:
אבל אם אמר לו יאמר לי אביך. שכדבריך כן הוא כלומר שהנתבע הוא שאמר אני מקבל עלי ליתן לך מה שאתה תובע ממני אין זה כלום:
עילא. משום דאמרינן אין זה אלא שעילא הוא מבקש והיה רוצה להודות לו כלומר שהוא רוצה שזה יודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בדעתו ליתן לו ע''י עדות אביו:
ואפילו א''ל וכו'. דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ''פ לעדות אביו של זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ''ה אמרת דמהני והה''ד בסיפא אם א''ל ואני מקבל עלי:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִתְּחִילָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אֶלָּא אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין חָֽזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יוּדָן. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא הִיא. אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָנוּת שֶׁלֹּא הִיא הֲרֵי זֶה כָשֵׁר׃ הֵיךְ עֲבִידָא. יוֹשֵׁב וּבָטֵל כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ. כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁבִיעִית הִתְחִיל פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁט אֶת יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִיקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה מִשּׁוֹם דִּזְעִיר מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי שמעון אומר וכו'. השתא מהדר לפרושי סיפא דהתוספתא דמכלתין דלעיל:
היך עבידא. היאך אנו יודעין זה ובאיזה ענין אמר ר' יהודה לחלק בין יש לו אומנות אחרת או לא:
היה יושב וכו'. בזה דוקא אמר אם יש לו מלאכה אחרת הוא דכשר ואם לאו פסול וכלומר לזה כיוון ר' יהודה לפוסלו דהא כל שני שבוע יושב ובטל הוא וא''כ אין לו מלאכה אחרת בכל זמן אלא זו של עבירה ופסול אבל אם היה עוסק במלאכתו בכל זמן אע''פ שאין עמו מלאכה אחרת עכשיו בשביעית כשר הואיל שאינו עוסק כל ימיו במלאכת עבירה דבשאר שני שבוע עוסק במלאכתו הוא:
הלכה כר' יודה דמתניתא. דאם אין לו אומנות אחרת פסול:
אָמַר רַב הוּנָא. מָאן תַּנָּא מַפְרִיחֵי יוֹנִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עוֹד הָדָא דְסַנְהֶדְרֵי כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. יוֹדְעִין הָייִנוּ שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן. מַי בָא לְהָעִיד. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן כָּךְ פָּסוּל מֵעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וְעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ כְּעֵידֵי נְפָשׁוֹת אִינּוּן. דְּתַנִּינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין אִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהֶן אַף הֵן אֵינָן כְשֵׁירִין לָהּ. מָאן תַּנִּיתָהּ. רַבָּנִין. רַבָּנִיו כְּרִבִּי לִעֶזֶר. מוֹדִין לֵיהּ וּפְלִיגִין עֲלוֹהִי. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב הוּנָא אָמַר. כּולָּהּ כְּרִבִּי לִעֶזֶר. וְאַתְייָא אִילֵּין פּלוּגָתָא כְאִילֵּין פּלוּגָתָא. דְּתַנֵּי. עֵד זוֹמֵם פָּסוּל מִכָּל עֵדִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת. אֲבָל אִם נִמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת מָמוֹן אֵין פָּסוּל אֶלָּא מֵאוֹתָהּ עֵדוּת בִּלְבַד. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַבָּנִין וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יודעין היינו. בלאו עדותו של ר''א שפסול הוא מעדות ממון דחשוד על ממון הוא:
מה בא להעיד. ר' אליעזר אלא דכשם שפסול הוא לעדות ממון כך פסול לעדי נפשות דלא תימא נפשות חמירא ליה ולא חשדינן ליה. קמ''ל ועדות החדש כדין עדות נפשות הוא דלאו לעדות ממון קמסהדי והלכך מוקי למתני' דר''ה כר''א דס''ל פסול הוא לכל עדות שבעולם אבל הכא בסנהדרין דבעדות ממון מיירי דברי הכל היא:
דתנינן. והא דתנינן התם בסיפא דמתני' זה הכלל כל עדות שאין אשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה דמשמע אבל עדות שהאשה כשרין לה כגון להעיד לאשה שמת בעלה וכן על סוטה שנטמאת שלא תשתה וכן בעגלה ערופה ראיתי את ההורג שלא יהיו עורפין דבכל אלו האשה כשרה להעיד אף הן כשרין לה ומני היא הסיפא דמתני':
ומאן תניתה רבנן. היא דאלו לר''א פסולין הן לשאר עדיות כמו מפריחי יונים דקתני אליביה ברישא דאפי' עדות דלאו ממון הוא פסול:
רבנן כר''א מודין ליה ופליגי עלוהי. ומתמה הש''ס אי רבנן מודו ליה או פליגי עליה וכלומר דהא מכיון דמוקמית לרישא דמתני' דהתם כר''א שמע מינה דפליגי רבנן עליה וסבירא להו דלא מיפסל אלא לעדות ממון וא''כ היכי מוקמת לה לסיפא דמתני' כרבנן רישא כר''א וסיפא כרבנן בתמי' ועוד דלרבנן דפליגי עליה לא מצינן לאוקמי הסיפא אליבייהו כלל דהיכא קתני זה הכלל כל עדות שהאשה כשירה וכו' הא איכא עדות נפשות שאין האשה כשרה לה והן כשרין לה:
ר' יונה בשם רב הונא. לא תוקמי הסיפא כרבנן אלא כולה מתני' כר''א דמודה ר''א דפסולי עדות מדרבנן אלו כשירין הן לאלו עדיות הואיל והאשה כשרה לה ולא הוסיף בעדותו אלא בעדות דלאו ממון וגם האשה אינה כשירה לה:
ואתייא אילין פלוגתא. דר''א ודרבנן כאילין פלוגתא דר''מ ורבנן דלקמיה:
דתני. בתוספתא דמכות סוף פ''ק:
פסול מכל עדיות שבתורה. אפי' לא הוזם אלא בעדות ממון פסול הוא גם לעדות נפשות ולא אמרי' דנפשות חמירא ליה ולא אתי למישקר:
אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. מענין של אותה עדות והוא לממון אבל לא נפשות דחמירא ליה וכרבנן ור' מאיר ס''ל כר''א:
הכא. כלומר בר''ה ואגב דגריס ליה הכי שם נקיט לה נמי הכא כן כדרך הש''ס הזה דהכא בר''ה הוא דאמר ר' יוסי דאליבא דר''א מיתניא דכל עדותו של ר''א הוא לענין עדות נפשות כדמסיק:
א''ל דברי הכל היא. כדמפרש ואזיל:
עוד הדא דסנהדרין כר''א. אם מתני' דהכא נמי אליבא דר''א מתנינן לה:
ר' ליעזר היא דתנינן תמן. בפ''ב דעדיות שלש' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר' אליעזר יוצאת אשה בעיר של זהב ומפריחי יונים פסולין לעדות ומתני' דר''ה כר' אליעזר היא כדאמר התם וכדלקמן:
מאן תנא מפריחי יונים. דפסולין הן:
סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אֵי זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וּבָטֵל כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁט יָדָיו וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. וּלְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁבִיעִית אֲחֶרֶת וְיִבָּדֵק וְיַחְזוֹר בּוֹ חֲזָרָה גְמוּרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. 15b חֲזָרַת מָמוֹן לֹא חֲזָרַת דְּבָרִים. שֶׁיֹּאמַר לָהֶם. הֵא לָכֶם ר' זוּז וְחִלְּקוּם לָעֲנִייִם מַה שֶׁכָּנַסְתִּי מִפֵּירת עֲבֵירָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הָרוֹעִין וְהַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין וְכָל הַחֲשׁוּדִין עַל הַמָּמוֹן עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וּבִלְבַד בְּרוֹעִין בְּהֵמָה דַקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד ברועה בהמה דקה. רועין שאמרו בבהמה דקה אמרו לפי שהן עשוין להשתמט ורצים לשדות אחרות אבל גסה אפשר לשומרה:
והגזלנין. לאו גזלנין ממש דפסולין מן התורה הן אלא בהני דאית בהו גזל מפני דרכי שלום בלבד כגון מציאת חרש שוטה וקטן וכיוצא בהן:
והחמסנין. דיהבי דמי בעל כרחן דבעלים ופסלינהו רבנן:
חזרת ממון. דוקא שצריך לחלק לעניים מה שאסף מהן ולא מהני חזרת דברים שאומר שלא יוסיף לעשות עוד:
שתי שביעיות. צריך שיעברו ושיבדק בהן:
ויבדק. שחוזר חזרה גמורה ושוב אינו נושא ונותן בפירות שביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source