משנה: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִים עַד שֶׁיָּזוֹמּוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד אָֽמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ אָֽמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִים שֶׁהֲרֵי הַנֶּהֱרָג הַזֶּה אוֹ הַהוֹרֵג הַזֶּה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵין אֵילּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָֽמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶן׃ בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם אֲפִילּוּ מֵאָה כּוּלָּם יֵיהָרֵגוּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, איסטיסית הִיא זוֹ אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד׃
Pnei Moshe (non traduit)
אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד. מפרש בגמרא. ואין הלכה כר' יהודה:
איסטסיס היא זו. מלשון סטיס וצבוע הוא כלומר וכי עדות זו יור של צביעה היא שצובעת כל הנוגעת בה. א''נ לשון סרה וסטיא היא כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו:
אפי' מאה. כתות שהעידו זו אחר זו בעדות אחת וכת אחת הזימה את כולן כולן יהרגו:
מתני' עד שיזומו את עצמן. שיזומי את העדים בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג וכדמפרש ואזיל ונפקא לן מקרא דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה עד שיהא השקר בגופן של עדים ומדכתיב שקר שקר תרי זימני ילפינן:
תַּנֵּי. שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתִי. מָהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתִי. שְׁמוּאֵל אָמַר. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָאַל רִבִּי יְהוּדָה וָמַר טַעֲמָא. קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ הִיא שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. 2b שֶׁלֹּא תֹאמַר. כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ. לְאַחַר ל' יוֹם כְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים הוּא לֹא יִגְבֶּנּוּ. לָפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. אַשׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָאֵל. קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ הִיא שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. כָּל שֵׁשׁ שָׁנִים כַּרְמוֹ לְפָנָיו שָׂדֵהוּ לְפָנָיו וּלְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים הוּא לֹא יִגְבֶּנּוּ. לָפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע וגו'. דכלפי תלונתו אמר הכתוב שלא תאמר קרבה שנת השבע ואסור אני בעבודת שדה וכרם וקרבה שנת השמיטה ובהשמט כספים ג''כ היא ולא גמרינן מהכא מידי להא דלעיל ולגי' הספר כרמי לפניו וכו' אפשר לפרש דעל העני קאי בכל השש שנים צריך אני ליתן לו מתנת עניים מכרמי ומשדה ובהגיע שביעית איני יכול לגבות חובי ממנו:
שלא תאמר כל שש שנים. הריני יכול להתפרנס מכרמי ומשדי ולאחר שש שנים שאסור אני בעבודת שדה וכרם ואתה אומר לי שגם בהשמט כספים היא ולא אגבה חובי מהלוין וא''כ במה אתפרנס בשנה שביעית:
ולא כן וכו'. וכלומר דפריך אי דמוקמית לקרא בהכי א''כ קשיא להא דרב אמאי קאמר סתמא ולא יליף ליה בהדיא מהאי קרא שהרי אם הלוה לו שלשים יום קודם השמיטה א''כ הוי כאלו בתחלה הלוהו ע''מ שלא לתובעו שכל שלשים יום אינו רשאי לתובעו ואח''כ יגיע השמיטה ואמרה התורה דהשביעית משמטת. א''נ כמו לימא מסייעא ליה לרב מיתפרשא והיינו הך:
לפום כן. כתבה התורה כפל ללמדינו זה דסתם הלואה שלשים יום:
שלא תאמר כל שלשים יום וכו'. כלומר דבהכי מיירי שהלוהו ל' יום קודם השמיטה והכי קאמר קרא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' שלא תאמר הלא כל השלשים יום אינו רשאי לתובעו בלאו הכי דסתם הלואה שלשים יום וכשיעברו שלשים יום יגיע השמיטה והיא בהשמטת כספים ומעתה לא יגבנו כלל ולא תתן לו וגו' נתון תתן לו:
שלשים יום לא איתי. כדמפרש ואזיל שהלואה בסתם שהיא לאחר שלשים יום ואינה באה בכלל תביעה מקודם:
אשכח תני ר' ישמעאל. כלומר רב דלא מייתי האי קרא ס''ל כהאי ברייתא דאשכחן דדריש ליה ר' ישמעאל לדרשה אחריתא:
משנה: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִים נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין שֶׁהֲרֵי הַצְּדוּקִין אוֹמְרִים עַד שֶׁייֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וַעֲשִׂיתֶם לֹו כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וַהֲרֵי אָחִיו קַייָם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. יָכוֹל מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵיהָרֵגוּ תַּלְמוּד לוֹמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִיגָּמֵר הַדִּין׃
Pnei Moshe (non traduit)
יכול משעה שקבלו עדותן. ובאה להם הזמה מיד קודם גמר דינו של נידון יהרגו:
לעשות לאחיו. משמע שהרי אחיו עדיין קיים:
נפש תחת נפש. בעדים זוממין כתיב לא תחוס עיניך נפש בנפש:
מתני' עד שיגמר הדין. של הנידון שיהרג על פיהן ואח''כ הוזמו:
הלכה: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין כול'. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהוּא שֶׁנֶּהֱרָג. אֲבָל אִם לֹא נֶהֱרָג לֹא. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד׃ רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 3a הָיוּ עוֹמְדִין וּמְעִידִין עָלָיו שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּלוֹד. בָּאוּ אֲחֵרִים וְאָֽמְרוּ לָהֶן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הָיִיתֶם עִמָּנוּ בַּחֲמִשָׁה בַחוֹדֶשׁ בְּקַיְסָרִי. וּבָאוּ בָּאוּ אֲחֵרִים וְאָֽמְרוּ לָהֶן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הָיִיתֶם עִמָּנוּ בָעֲשָׂרָה בַחוֹדֶשׁ בְּצִיפּוֹרִי. הַהוֹרֵג אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁמָּא עֵדִים זוּמְמִין הֵן. וְהָעֵדִים אֵינָן נֶהֱרָגִין שֶׁמָּא אֱמֶת אָֽמְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ההורג אינו נהרג. כלומר מי אמרינן דההורג אינו נהרג דשמא עדים זוממין הן הראשונים שהרי עכ''פ הוזמו בעדותן ואם דהזמה של כת זו אינה כהזמה של כת שניה מ''מ שני הכתות מעידין שלא היו בלוד באותו היום וכן העדים אין נהרגין דשמא אמת אמרו בעדותן שהרי המזימין אותן אין עדותן מכוונת אלו אומרים בקיסרי היו ואלו אומרים בציפורי היו וכיון שהמזימין מכחישין אלו לאלו אין נאמנים להשוותן לעדים זוממין שיהו נהרגין על פיהן:
היו עומדין וכו'. ובאו אחרים והן המזימין הראשונים שהזימו לעדי ההורג היאך אתם מעידי' שהרי אתם הייתם עמנו באותו היום בקסרי ובאו אחרים אח''כ והזימו ג''כ להעדים הראשונים ואמרו היאך אתם מעידין שהרג את הנפש בלוד שהרי אתם עמנו הייתם בחמשה בחדש בציפורי כצ''ל. ולגי' הספר אפשר לפרש דנמי ה''ק דעל הראשונים שאמרו ביום פלוני ופלוני הרג את הנפש בלוד ובאו המזימין הראשונים ואמרו הרי אתם עמנו הייתם עד חמשה בחדש בקיסרי ואותו היום בכלל ובאו אלו המזימין השניים ואמרו היאך אתם מעידים והרי אתם הייתם עמנו עד עשרה בחדש בציפורי ואותו היום בכלל:
ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירא. לדברי חכמים דאמרי כולן יהרגו אם אמרי' דדוקא בכה''ג שאותן עדים המזימין הזימו לכל העדים הבאים להעיד על ההורג אבל בהאי גוונא כדמפרש ואזיל מאי:
הדא היא דתנינן אינה וכו' בלבד. כלומר מדקאמר בלבד הוא דדייק פשיטא בלבד היא אלא כי היכי דלא תיקשי הלא יש כאן עוד כתות אחרות שבאו והעידו ועדים המזימין הזימו את כולן וא''כ אם אינם נאמנים על כתות האחרים מאי שנא דנאמנין על כת הראשונה הלכך קאמר בלבד דזו בלבד היא שכבר נהרגה כת הראשונה עסקינן:
אבל אם לא נהרג כת הראשונה לא. כלומר דבאמת גם על כת הראשונה אינם נאמנים ואם לא נהרגה לא תיהרג:
גמ' והוא שנהרג. לדברי ר' יהודה הוא דמפרש משום דקשיא לי' דאי איסטסיס היא זו א''כ כת הראשונה נמי לא תיהרג והלכך קאמר דבשכבר נהרגה כת ראשונה מיירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source