רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. צִיבּוּר שֶׁמֵּת אֶחָד מָהוּ שֶׁיָּבִיא תַחְתָּיו. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב הַ֠בָּאִים מֵֽהַשְּׁבִ֨י וגו'. אֶיפְשַׁר חַטָּאת עוֹלָה. אֶלָּא מַה עוֹלָה לֹא נֶאֶכְלָה אַף חַטָּאת לֹא נֶאֶכְלָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַל עֲבוֹדָה זָרָה הֵבִיאוּם. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרָיַית שָׁעָה הָֽייְתָה. רִבִּי יִרְמְיָה לָמַד כֵּן. אֶלָּא פַּר טָעוּן סְמִיכָה בְזְקֵנִים. אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בִזְקֵינִים. אֶלָּא בְמִי. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. וְסָמַךְ וְסָֽמְכוּ. לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִסְמִיכָה וְלֹא בִזְקֵנִים. רִבִּי יוֹסֵי לָמַד כֵּן. אֶלָּא חַי טָעוּן סְמִיכָה בְאַהֲרֹן אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בְאַהֲרֹן. וּכְתִיב וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת שְׁתֵּ֣י יָדָ֗יו עַל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֘ הַחַי֒. חַי טָעוּן סְמִיכָה בְאַהֲרֹן. אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בְאַחֲרֹן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יִרְמְיָה. פָּתַר לָהּ בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ליה ר' יוסי והתני ר' חייה וסמך וכו'. כלומר דהא מכאן למד ר''ש מדהוי מצי למיכתב וסמך וכתיב וסמכו לרבות לשעירי ע''ז בסמיכה ולא בזקנים בתמיה וכי קרא לא מיירי בזקנים הא וסמכו זקני כתיב וא''כ כי מרבת לה לשעירי ע''ז מהאי קרא לסמיכת זקנים איתרבי:
ציבור שמת אחד. מהן מהו שיביאו החטאת תחתיו וכלו' מי חיישינן לחטאת שמתו בעליה דלאו קריבה היא:
התיבון. מאי תיבעי לך והכתיב הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל וגו' צפירי חטאת שנים עשר וגו' ועל ע''ז שעשו בימי צדקיהו הביא כדאמר רבי יהודה לקמיה ואע''פ שמתו רבים מהן:
אפשר חטאת עולה. סיפיה דקרא מפרש ליה דכתיב הכל עולה לה' והא חטאת נמי כתיבא ואפשר לחטאת עולה קרי לה אלא להקיש לעולה מה עולה לא נאכלת אף אותן חטאות שהביאו לא היו נאכלין וללמדך ששעירי ע''ז היו שנשרפין הן וכדמסיים ר' יודה דעל ע''ז שעבדו בזמן הבית ראשון הביאום:
הוריית שעה היתה. שהרי מזידין היו ואפ''ה היו מביאין קרבן:
ר' ירמיה למד כן. אדלעיל מהדר ואדברי רבי שמעון דקאמר דפר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה בזקינים ואלא מי ומי הן הסומכין:
ר' ירמיה סבר מימר. אליבא דר''ש באהרן ובניו כלומר שהכהנים היו סומכין:
ר' יוסי. דהקשה לר' ירמיה למד כן אליבא דר''ש ואיפכא מדר' ירמיה דמסמיכה בכהנים הוא דאימעטו שעירי ע''ז כדמסיק ואזיל:
אלא חי וכו' וכתיב כן וכו'. כלומר דהכי דרשינן מדכתיב החי למעוטי הוא דאתא זה החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה באהרן אבל מסמיכת זקנים לא ממעט להו ר''ש:
מה עבד לה ר' ירמיה. לקרא דהחי הא למעוטי אתא:
פתר לה בכהן הדיוט. הכי דריש ליה החי טעון סמיכה באהרן שהוא כהן גדול ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה בכ''ג אלא בכהן הדיוט ולעולם סמיכה דידהו בכהנים היא:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁלְּאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חוֹבַת צִיבּוּרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. חוֹבַת בֵּית דִּין וְחוֹבַת צִיבּוּרָא הִיא. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין. מַה טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן צִיבּוּר אַף כָּאן צִיבּוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בֵּית דִּין. וּמַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן צִיבּוּר אַף כָּאן צִיבּוּר. 7b מָאן דָּמַר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. בֵּית דִּין מְבִיאִין. מָאן דְּאָמַר. חוֹבַת צִיבּוּר הִיא. מִי מֵבִיא. דְּתַנֵּי. מַטִּילִין הָיוּ עֲלֵיהֶן וּבָאִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִתְּרוּמַּת הַלִּשְׁכָּה הָיוּ בָאִין. מָאן דָּמַר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. בֵּית דִּין סוֹמְכִין. מָאן דָּמַר. חוֹבַת צִיבּוּר הִיא. מִי סוֹמֵךְ. דְּתַנֵּי. שְׁלֹשָׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וְרֹאשׁ בֵּית דִּין עַל גַּבֵּיהֶן סוֹמְכִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַפָּר. יְדֵיהֶם. יְדֵי כָל יָחִיד וְיָחִיד. יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר. פַּר טָעוּן סְמִיכָה אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. פַּר טָעוּן סְמִיכָה בְזְקֵינִים אֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה טְעוּנִין סְמִיכָה בִזְקֵינִים. שֶׁרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל חַטַּאת צִיבּוּר שֶׁדָּמָהּ נִכְנַס לִפְנִים טְעוּנָה סְמִיכָה. מְתִיבִין לְרִבִּי יוּדָה. וְהָֽכְתִיב וַיַּגִּשׁוּ אֶת שְׂעִירֵ֣י הַֽחַטָּ֔את. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרָאַת שָׁעָה הָֽיְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתיבין לר' יהודה. דאמר אין שעירי ע''ז טעונין סמיכה והכתיב ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליו ושעירי חטאת שהקריבו לכפר על הע''ז היו:
הוראת שעה היתה. שהרי מזידין היו אלא שביקש יחזקיהו לזרזם במצות ואין למידין מהוראת שעה:
ר''ש אומר. לא מיעטן הכתוב לשעירי ע''ז אלא דלא באו זקנים כמו בפר דזקני כתיב ביה אבל טעונין הן סמיכה ולקמן מפרש לה מי הן הסומכין:
גמ' ר' אומר חובת ב''ד הוא. השתא מפרש לפלוגתייהו דר''מ ור' יהודה ור''ש במתני' דלעיל מי הם המביאין פר בשגגת שאר עבירות והפר והשעיר בשגגת ע''ז ובמה הן פליגי דר''מ סבר חובת הב''ד הוא שהן מביאין הפר או הפר והשעיר משלהן ור' יהודה סבר הציבור הן שמביאין בשביל הב''ד ור''ש סבר החובה מוטלת על שניהן והלכך צריך קרבן בשביל הב''ד ובשביל הציבור ואין הב''ד מתכפרין בקרבן של ציבור:
נאמר כאן. בויקרא בשגגת שאר עבירות ונעלם דבר מעיני הקהל ונאמר כאן בשלח לך בשגגת ע''ז והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר וגו':
מה מעיני שנאמר להלן ב''ד וכו'. כלומר דבפרשת ויקרא דכתיב למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו והדר כתיב ונודעה החטאת וגו' והקריבו הקהל וגו' וילפינן ברישא קהל מקהל מה במעשה הנאמר למעלה ב''ד הוא דכתיב מעיני הקהל והן הב''ד שההוראה תלויה בהן אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה ב''ד הוא שמביאין הקרבן והדר ילפינן מעיני הנאמר בע''ז ממעיני הנאמר בשאר עבירות מה להלן ב''ד הן שמביאין אף בע''ז ב''ד הן מביאין:
מ''ט דר' יהודא נאמר כאן מעיני וכו'. כלומר דר' יהודה ס''ל דאיפכא ילפינן הג''ש מה מעיני הנאמר בע''ז ציבור הן המביאין דכתיב התם ועשו כל העדה וגו' דהמשמעות דכל העדה על הציבור הוא אף מעיני האמור כאן בשאר עבירות הקרבן שמביאין מן הציבור הוא:
מה טעמא דר' שמעון נאמר כאן מעיני וכו'. כלו' דרבי שמעון סבירא ליה הואיל ומשמעות הכתוב דקרבן הנאמר בשאר עבירות על הב''ד הוא כדאמרן דילפינן הקהל דלמטה מהקהל דלמעלה ומשמעות הכתוב הנאמר בע''ז דהציבור הן המביאין ילפינן מעיני מעיני חדא מאידך דמה כאן בית דין אף להלן בית דין ומה להלן ציבור אף כאן ציבור והשתא בין בשאר עבירות ובין בעבודה זרה הבית דין מביאין לעצמן והציבור מביאין לעצמן:
מאן דאמר חובת ב''ד היא ב''ד מביאין. כלומר הא פשיטא לן דלמ''ד דהחובה על ב''ד היא א''כ הב''ד מביאין משלהן אלא למ''ד חובת הציבור היא מי מביא כלומר מאין היו מביאין אם מתרומת הלשכה כשאר קרבנות הציבור או לא ופשיט ליה דפלוגתא דתנאי היא גם בזה:
מטילין היו עליהן ובאין. שהיו מטילין על הציבור וגובין מהן בתחלה לשם כך:
דברי ר''מ. טעות הוא כאן דהא ר''מ ס''ל דמשל ב''ד הוא וה''ג בתוספתא דברי ר' יהודה ר''ש אומר מתרומת הלישכה היו קריבין:
ב''ד סומכין. שהן הבעלים וסמיכה על הקרבן בבעלים היא:
מי סומך. הא אי אפשר שיהו כל הציבור סומכין ידיהן עליו ומי סומך על ידן ופשיט לה כדתני בברייתא ג' מכל שבט וכו':
ידיהם ידי כל יחיד. ברייתא זו שנויה בת''כ פ' ויקרא ורישא דברייתא. הכי הוא וסמכו שנים זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי חמשה דברי רבי יהודה ר''ש אומר וסמכו זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי שלשה:
ידיהם ידי כל יחיד ויחיד. כלומר ידי כל יחיד מאלו הסומכין שאינן סומכין כולן כאחד אלא כל יחיד ויחיד מהן סומך בפני עצמו והכי תנינן לה בתוספתא דמנחות פ''י סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה ר' יהודה אומר בחמשה לא כולן כאחד סומכין עליו אלא אחד ואחד סומך ומסתלק:
ידיהם על ראש הפר. עליו הוי מצי למיכתב אלא למיעוטא אתא פר טעון סמיכה ואין שעירי ע''ז טעונין סמיכה:
שדמה נכנס לפנים. בהיכל כמו פר העלם דבר ופר המשיח ושעירי ע''ז:
דתני. בתוספתא דשקלים פ''ב:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא כְרִבִּי מֵאִיר. תַּנֵּי תַמָּן. הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ קָהָל. מֵת אֶחָד מִבֵּית דִּין פְּטוּרִין. מֵת אֶחָד מִן הַצִּיבּוּר חַייָבִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. אִם לַאֲחֵרִים הוּא פוֹטֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל עַצְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. יִפְטוֹר לַאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמֶּה לִתְלוֹת וְאַל יִפְטוֹר לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִתְלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
כר' מאיר. על ברייתא דלקמיה דתני תמן קאי דאליבא דר''מ היא דס''ל הב''ד מביאין הפר ולא הציבור והלכך מת אחד מב''ד פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ואם מת אחד מן הציבור חייבין דהא איתנהו לב''ד:
אמר להן ר''מ. לאו אהאי ברייתא קאי אלא אברייתא דמייתי לקמיה ומסורסת הגי' כאן. והא דר' זעירא בשם רב חסדאי תני תמן וכו' גרסינן לה קודם אמר להן ר''מ וכו' ושתי הברייתות אלו דמייתי הכא בת''כ הן שנויות והש''ס מקצר כדרכו וה''ג להו שם. הורו ב''ד ועשו יכול יהו חייבין ת''ל הקהל ועשו ההורייה תלויה בב''ד והמעשה תלוי בקהל. ועלה קאי אמר להן ר''מ אם לאחרים הוא פוטר וכו' כלומר ומפני מה ב''ד שעשו על פי הוראת טעמן אין מתכפרין בפר אם לאחרים שעשו ע''פ הוראתן הן פוטרין בפר שמביאין לא כל שכן שיפטרו עצמן:
אמרו לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות. כלומר שגזירת הכתוב הוא דאין הפר בא אלא על אחרי' שיש להן לתלות בב''ד ואם עשו מביאין עליהן פר תאמר בבית דין עצמן שאין להן במה לתלות שהן הן המורין ואין המעשה תלוי בהן אלא ההוראה דוקא:
תני תמן הורו ב''ד ועשו הן. זו היא ברייתא קמייתא. ועשו הן יכול יהו חייבין ת''ל הקהל ועשו וכו' וכדפרישית:
משנה: הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהוֹרָיַית כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ כְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין לַצִּיבּוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב''ד לציבור. דיליף בגמרא דכתיב לאשמת העם מלמד שהמשיח כעם ומה הוראת ב''ד לציבור אין חייבין אלא על העלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה של הציבור כן נמי הוראת כהן משיח לעצמו לענין הפר שלו אלא דגבי הוראת ב''ד לציבור אם הורו הב''ד מזידין ועשו הקהל שוגגין אין כאן פר והוי שגגת מעשה לחודיה וחייבין כל אחד ואחד להביא קרבן יחיד כשבה או שעירה כדאמרינן בפרק דלעיל ואלו כהן משיח שעשה בשגגת מעשה בלא הוראה או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה הרי זה פטור מקרבן כלל דדרשינן מעם הארץ פרט למשיח שאינו מביא קרבן בשגגת מעשה:
מתני' הורו כהן משיח. כהן גדול המשוח בשמן המשחה שהורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו. וכדמפרש לה במתני' דלקמן במה היתה הוראה ודוקא שוגג בהוראה ועשה מעשה בשוגג דאז מביא פר:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדַּאי. 8a תַּנֵּיי תַמָּן. הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ הֵן וְיָדְֽעוּ מָה הוֹרוּ. טָעוּ מָה הוֹרוּ שָׁגוּ מָה הוֹרוּ יָכוֹל יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את וְלֹא שֶׁיִּווָֽדְעוּ הַחוֹטְאִין. מַה נַפְשָׁךְ. חֵלֶב כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַתְיָא הִיא בְּשֶׁהוֹרוּ וְלֹא יָֽדְעוּ מָה הוֹרוּ אִם עֲבוֹדָה זָרָה אִם שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אִם עֲבוֹדָה זָרָה בְפָר אִם שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת בְּשָׂעִיר. סָפֵק פַּר וְשָׂעִיר שִׁינּוּי קָרְבָּן הוּא וְהוּא פָטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך הורו בית דין
אם בע''ז בפר וכו' בלשון תמיה הוא כדפרישית. והלכך יש כאן ספק אם פר אם שעיר וכיון דשינוי קרבן הוא ואין יודעין מה שיביאו לפיכך הן פטורין:
בשהורו. ומפרש לה הש''ס דהיינו טעמא הכא בשהורו ולא ידעו מה הורו כגון שנסתפק להן אם בע''ז הורו בשאר כל המצות ואם בע''ז אין דינו בפר אלא בשעיר ואם בשאר מצות אין דינו בשעיר אלא בפר:
מה נפשך חלב. ופריך הש''ס ואמאי בעינן שנודע להן החטאת ליהוי כדתנן בפ''ג דכריתות מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וקאמר כר' יהושע אתיא היא הך ברייתא דפליג התם אדר''א דקאמר מה נפשך וס''ל דצריך שיתוודע החטא דכתיב אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא:
ת''ל ונודעה החטאת. דוקא שנודע להן אח''כ שחטאו בהוראה ובאיזו חטא הן חטאו ולא שיוודעו החוטאין ולא נודע להן החטאת:
שגו מה הורו. כלומר או ששגו בגוף ההוראה שנסתפק להן עם טעו בהוראה זו או לא:
וידעו מה הורו טעו מה הורו וכו'. האי ברייתא בתרייתא השנוייה שם היא ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו. שידעו שהורו איזה הוראה בטעות אבל לא ידעו במה היתה הוראה כדמפרש לקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source