רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. חַד בַּר נַשׁ פָּתַח פּוּמֵיהּ דְּרַב. וּשְׁמַע דִּדְמָךְ וּבְזַע עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ב גרסינן כאידך ברייתא אם היה חמורו נפלן פורק עמו אפי' מאה פעמים:
ולא רבצן. שרגיל הוא לרבוץ תחת משאוי:
וחזר ותני. ותניא אידך אפי' נפלן פורק וכו' קשיין אהדדי ומשני הן דתימר וכו' בההוא דמפיל גרמיה שניכר שמעצמו עושה זאת ואידך ברייתא מיירי שניכר הוא שבאונס נופל הוא שהטעין עליו יותר מדאי:
פתח פומי' דרב. בקטנותו פתח עמו ללמדו תורה ושמע רב שנפטר וקרע עליו כדין רבו:
הלכה: אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו כול'. תַּנֵּי. אֵי זֶהוּ רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְּחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַּלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֶאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוּדָה. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בכל אתר את אמר וכו'. אם אמר לו אביו אל תחזיר פריך אמאי אין עשה דכיבוד דוחה ל''ת דלא תוכל להתעלם דאבידה:
שנייא היא. הכא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום והתורה גילתה שאם אמר לו אביו עבור על ד''ת אל ישמע לו:
גמ' תני. בתוספתא שם סוף פרקין:
כל שפתח לו תחלה. בתורה ללמוד עמו:
כל שהאיר עיניו במשנתו. אפי' האיר עיניו במשנה אחת רבו מקרי וכן פליגי במ''ק פ''ג הלכ' ז' לענין קריעה וכן בהוריות פ''ג הלכה ז' להחיותו קודם:
רב כר''מ. שמענו ממילתיה דרב דלקמן שפוסק כר''מ וכן מדר''י לקמן כר' יודה ומדשמואל כר' יוסי:
משנה: אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידַת אָבִיו וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְרַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ אֲבֵידַת אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשֹּאוּי מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶׁבִי פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. אֲבָל אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שלו קודמת. דאמר קרא אפס כי לא יהי' בך אביון הזהר שלא תהי' אתה אביון:
של רבו קודמת. והוא שיהי' רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו וכן כל הנך רבו דאמרינן במתניתין שקודמין לאביו דוקא ברבו מובהק:
כִּי תִּפְגַּע. יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר. כִּי תִרְאֶה. אִי כִּי תִרְאֶה יָכוֹל אֲפִילוּ רָחוֹק מֵאָה מִיל. תַּלְמוּד לוֹמַר. כִּי תִּפְגַּע. הָא כֵיצַד. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְמִיל. וְזֶהוּ רִיס. עֲזוֹב תַּעֲזוֹב זוֹ פְרִיקָה. הָקֵם תָּקִים זוֹ טְעִינָה. רִבִּי שִמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁפּוֹרְקוֹ מִן הַתּוֹרָה כָּךְ טוֹעֲנוֹ מִן הַתּוֹרָה. חֲמוֹר יִשְׂרָאֵל וּמַשּׂאוּי שֶׁלְּגוֹי דִּבְרֵי הַכֹּל פּוֹרֵק וְטוֹעֵן. חֲמוֹר גּוֹי וּמַשּׂאוּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כְּדִבְרֵי חַכָמִים לֹא פוֹרֵק וְלֹא טוֹעֵן. כְּדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹרֵק וְלֹא טוֹעֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
כשם שפורקו מן התור'. בחנם כך טוענו בחנם דאי לא כתב רחמנא אלא חדא ה''א לפריקה הוא דאתא:
פגיעה ממש. בסמוך לו:
שיערו חכמים וכו'. וזהו ראיה שיש בה פגיעה:
עזוב תעזוב וכו'. ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לפריקה והא צער ב''ח הוי וק''ו מטעינה אלא ללמדך פריקה בחנם וטעינה בשכר:
ד''ה פורק וטוען. דהחמור של ישראל הוא וכתיב גבי טעינה חמור אחיך ומכ''ש לענין פריקא דאיכא נמי צער בעלי חיים:
חמור של עכו''ם והמשאוי של ישראל. תליא בפלוגתא דכדברי חכמים דסברי טעינה בשכר ולהכי כתבי' רחמנא ומשום דס''ל דאי לא כתבי' לפריקה הוי אתי בק''ו מטעינה השתא דכתבה לפריקה ילפינן נמי פריקה מטעינה לענין זה דדוקא של אחיך אבל לר''ש דס''ל תרווייהו צריכי ולא ילפינן מהדדי א''כ מטעינה פטור הוא דאחיך כתיב אבל בפריקה חייב דהאיכא צער ב''ח ומטעינה לא ילפינן:
תַּנֵּי. רוֹבֵץ וְלֹא רָבְצָן. וְחָזַר תַּנֵּי. פּוֹרֵק עִמּוֹ אֲפִילוּ מֵאָה פְעָמִים בַּיּוֹם. הֵן דְּתֵימַר. רוֹבֵץ וְלֹא רָבְצָן. בְּהַהוּא דְמַפִּיל גַּרְמֵיהּ. וְהֵן דְּתֵימַר. פּוֹרֵק עִמּוֹ אֲפִילוּ מֵאָה פְעָמִים. בְּהַהוּא דְאָנִיס.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ב גרסינן כאידך ברייתא אם היה חמורו נפלן פורק עמו אפי' מאה פעמים:
ולא רבצן. שרגיל הוא לרבוץ תחת משאוי:
וחזר ותני. ותניא אידך אפי' נפלן פורק וכו' קשיין אהדדי ומשני הן דתימר וכו' בההוא דמפיל גרמיה שניכר שמעצמו עושה זאת ואידך ברייתא מיירי שניכר הוא שבאונס נופל הוא שהטעין עליו יותר מדאי:
פתח פומי' דרב. בקטנותו פתח עמו ללמדו תורה ושמע רב שנפטר וקרע עליו כדין רבו:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא אֲבֵידָה כול'. מָצָא בָּרֶפֶת אֵין חַייָב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב. בֵּין הַקְּבָרוֹת אַל יִטַּמֵּא. אָמַר לוֹ אָבִיו. הִיטַּמֵּא. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו. אַל תַּחֲזִיר. אַל יִשְׁמַע לוֹ. 9b בְּכָל אָתָר אַתָּ מַר. מִצְוַת עֲשֵׂה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וָכָא אַתָּ מַר. אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא וְאָבִיו חַייָבִין בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בכל אתר את אמר וכו'. אם אמר לו אביו אל תחזיר פריך אמאי אין עשה דכיבוד דוחה ל''ת דלא תוכל להתעלם דאבידה:
שנייא היא. הכא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום והתורה גילתה שאם אמר לו אביו עבור על ד''ת אל ישמע לו:
גמ' תני. בתוספתא שם סוף פרקין:
כל שפתח לו תחלה. בתורה ללמוד עמו:
כל שהאיר עיניו במשנתו. אפי' האיר עיניו במשנה אחת רבו מקרי וכן פליגי במ''ק פ''ג הלכ' ז' לענין קריעה וכן בהוריות פ''ג הלכה ז' להחיותו קודם:
רב כר''מ. שמענו ממילתיה דרב דלקמן שפוסק כר''מ וכן מדר''י לקמן כר' יודה ומדשמואל כר' יוסי:
שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. חַד בַּר נַשׁ אַסְבַּר לִשְׁמוּאֵל בִּשְׁנֵי מַפְתֵּיחוֹת אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כִּיּוֻן. שֶׁהָיָה מוֹרִיד יָדוֹ עַד שֶׁיחָיו הָיָה פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן. וּשְׁמַע דִּדְמָךְ וּבְזַע עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
שמואל כר' יוסי אמר. אמרו על שמואל דחד בר נש אסבריה ליה האי מתני' דפ''ג דתמיד וב' מפתחות היו לו א' יורד לאמת השחי וא' פותח כיון ופירש לו אמת השחי שהיה מוריד ידו בחור שבכותל עד בית השחי שלו והיה פותח בידו מבפנים. והשני הי' פותח כיון מיד בלא טורח וכדרכו וכששמע שמואל שנפטר קרע עליו כדין רבו וכר' יוסי שאפי' האיר עינו במשנה אחת רבו מיקרי:
הדרן עלך אלו מציאות
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה סְלִיק מִטִּיבֵּרִיָּה לְצִיפּוֹרִי. חֲמָא חַד בַּר נַשׁ 10a נְחַת מִן תַּמָּן. אֲמַר לֵיהּ. מַה קָלָא בִמְדִינְתָא. אֲמַר לֵיהּ. חַד רַבָּן דְּמָךְ וְכָל עַמָּא פָֽרְייָן מִיטַּפְּלָא בֵיהּ. יָדַע רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא רִבִּי חֲנִינָה. שְׁלַח וְאַיְיתֵי מָאנִין טָבִין דְּשׁוֹבְתָא וּבְזָעוֹן. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁל בֶּהָלָה אֵינוֹ קֶרַע. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעָא מֵיעֲבַד דְּרַבָּה וּמוֹקְרִיתֵיהּ. וְלָא יָֽדְעִין אִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה רַבֵּיהּ אִין מִשּׁוּם שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר וָוא בְצִיפּוֹרִי. חֲמָא כָּל עַמָּא פָֽרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. לָֽמָּה כּוּלֵּי עָֽלְמָא פָֽרְיֵי. אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן יְתִיב דְּרִישׁ בְּבֵי מִדְרָשָׁא דְרִבִּי בְּנָייָה וְעָל עַמָּא פָֽרְיֵי מִישְׁמְעִינֵיהּ. אֲמַר. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דַחֲמֵי לִי פוֹרִין עַד דַּאֲנָא בַחַיִּים. וּבְאַגַדְתָּא פָּֽשְׁטִית לֵיהּ חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת. הָדָא אָֽמְרָה. כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
נחת מן תמן. מצפורי ומשום שצפורי יושבת בראש ההר קרי ליה נחית:
חד רבן דמך. רב א' נפטר וכל העם רצים להטפל בו וידע ר' יוחנן שהוא ר' חנינא שהי' ראש ישיבה בצפורי:
מאנין טבין דשובתא. הבגדים החשובים שלו שלובש בשבת וקרע אותם עליו:
ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה. בשעת מעשה וחימום אינו קרע ואמאי המתן ר' יוחנן עד ששלח להביאן לו בגדי שבת ובין כך עבר שעת החימום ובהלה ומשני ר' יוחנן בעי מיעבד דרבה הי' רוצה לעשות דבר גדול וחידוש ומוקריתיה בשביל לכבדו והלכך שלח אחר בגדי שבת החשובין שלו ולקרוע עליו:
ולא ידעינן. וקאמר הש''ס דאפ''ה לא ידעינן אם טעמי דר' יוחנן כר' יהודה ומשום דהוה רביה מובהק ר' חנינא או משום שמועות הרעות דצריך לקרוע על אב''ד שמת משום שמועות רעות ואע''פ שלא הי' רבו:
מילתיה דר' חייא בר ווא בצפורי. וממלתי' דר' חייא שמענו שלא הי' ר' חנינא רבו מובהק של ר' יוחנן. והא דר' חייא מבואר ביותר בהוריות דגרסי' התם ר' חנינא הוה מיסתמיך בר' חייא בר' בא בציפורן חמא כל עמא פריי. ראה ר' חנינא כל העם היו רצין ושאל לר' חייה על מה זה כל העם רצין כל כך והשיב דר' יוחנן יושב ודורש בבית מדרשו של ר' בנאה וכל העם רצין לשמוע הדרשה:
אמר. ר' חנינא בריך רחמנא דחמי לו פורין. שהראה לעיני הפירות שעשיתי עם תלמידי והראני בעוד שאני בחיים:
וכל אגדתא פשטת לי'. מה שלמד ר' יוחנן ממני הוא שפשטתי לו כל דברי הגדה חוץ מעל משלי וקהלת:
הדא אמרה כל תלמיד ותלמיד. השתא מסיק לה דממילתיה דר' חייה בר בא שמעינן דלאו רבו מובהק הי' ר' חנינא שהרי א''ל שלא למד עם ר' יוחנן אלא מלתא דאגדתא ואפ''ה קרע עליו ש''מ דלאו דוקא רבו מובהק כדאמרינן מעיקרא אליבא דר' יוחנן אלא דס''ל כל תלמיד אע''פ שלא הי' רוב חכמתו ממנו חייב לקרוע עליו:
משנה: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָֽבְדוּ שִׁילֵּם וְלָא רָצָה לִישָּׁבַע שֶׁהֲרֵי אָֽמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא. נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ. נִשְׁבָּע וְלָא רָצָה לְשַׁלֵּם נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּיקָּדוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המפקיד שילם ולא רצה לישבע. שבועת השומרין שהי' יכול לפטור בשבועה שלא פשע בה ושלא שלח בה יד כדין ש''ח שהרי אמרו וכו':
למי שהפקדון אצלו. דכיון ששילם ואפי' עדיין לא שילם ממש אלא מכיון שאמר לפני הב''ד הריני משלם קנה כל תשלומיה לא שנא תשלומי כפל ולא שנא תשלומי ארבעה וחמשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source