יְהוּדָה בְּרִיבִי עָאַל לִכְנִישְׁתָּא. שְׁבַק סַנְדָּלוֹי וְאָֽזְלִין. אֲמַר. אִילּוּ לָא אָֽזְלִית לִכְנִישְׁתָּא לָא אָֽזְלוֹן סַנְדָּלַיי. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתִיב וּמַתְנֵי וְעַל מִיתָא. מָן דְּקָם לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. וּמָן דִּיתִיב לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואזלין. נגנבו ואמר אילו לא הלכתי לבית הכנסת לא היו הולכין ממנו סנדליי ולמדך בזה שלא לסמוך על אלו שהולכין תמיד לבה''כ ועושין עצמם כמתפללין ואינם אלא צבועין ורמאים וצריך להזהר מהן:
ר' יוסי הוה יתיב וכו'. לא שייך הכא מידי אלא אגב דאיירי בבי כנישתא מייתי לה הכא ובברכות פ''ג וכן בפ''ז דנזיר הלכה א' גרסינן להא והכי איתא התם מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה אם צריך לעבור במקום טומאה כדי לילך וללמוד תורה אם מותר וקאמר עלה ר' יוסי הוה יתיב ומתני. היה יושב בבה''מ ושונה:
ועל מיתה. ונכנס טומאת המת לשם ומי שישב לו ולא יצא מפני הטומאה לא מיחה בידו וכן מי שיצא משם לא א''ל ולא מידי וטעמיה משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה:
הלכה: כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל כול'. תַּנֵּי. שֶׁלֹּא יֹאכַל עֶגֶל לָעֲגָלִים סַייָח לַסַּייָחִין וְתַרְנְגוֹל לְתַרְנוֹגַלִּין. עוֹבְדָא הֲוָה בְחַד בַּר נַשׁ דְּאַשְׁכַּח חֲמִשָּׁה עֲגָלִין וַהֲוָה מַזְבִּין וּמוֹכְלִינוֹן עַד דְּקָמוֹן עַל חַד. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי טַרְפוֹן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָן. רִבִּי בָּא וְרַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרֵי רִבִּי כְרִבִּי טַרְפוֹן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָן. רַב יְהוּדָה אָמַר. תַּלְמִיד חָכָם אֵין צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן. אָמַר רִב הוּנָא. 9a הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה צְרוֹר מָעוֹת לֹא יַגַּע בָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
בחדשים. ממהרין להתעפש מן הישנין וצריך לפותחן אחת לשלשים יום:
מפני שמשחירן. מן העשן א''נ חמין גופם משחירין הכסף:
מפני שמפחיתן. משחקן:
אבל לא בקשה. מפני שהוא פוגמן:
צינים. עצים הבאים מסינ''א וקשים הן וצריך לגור אותן במגירה וכן עצי זית קשין הן הרבה. ובתוספתא גריס אבל לא יבקע בהן לא צנון ולא זית. וצ''ל מפני שמעלין חלודה כדרך הדברים החריפים:
כך אתה אומר במפקיד. שצריך הנפקד ליזהר שלא יתקלקלו וכגון שהלכו בעלים למדינת הים ואין מי שיטפל בו:
ואם היתה מרובה. שהי' טרחתה מרובה שגדולה וכבידה היא שוכר לפועלים וגובה שכרה ממנה:
ויתרגם. לפי שצריך שהות ועיון:
גמ' שלא יאכיל עגל לעגלים מן העגלים שמצא לא יאכיל לו דמי עגל וכלומר שלא יאכילו עד כדי שוין וכדמייתי האי עובדא שזה הי' צריך למכור להאחרים בשביל להאכיל להאחד אלא אם אינו עושה ואוכל מיטפל בהן כמה ימים כל א' כדינו ומכאן ואילך מוכרן בב''ד:
הלכה כר' טרפון בדבר שיש בו סימן. דכיון שיש בו סימן ודאי יבאו הבעלים לחזור אחריו דלא מייאשי מיניה והלכך אם מכרו ברשות הבעלים הוא וחייב באחריותן:
תלמידי חכמים אין צריך ליתן סימן. דבטביעות העין סגי להו ומהימני:
הכל מודין וכו'. כלו' לא נחלקו ר''ט ור''ע אלא בדמי אבדה שמכר אבל אם מצא צרור מעות ויש בהן סימן הקשר וכיוצא בו וצריך להחזיר הכל מודים שלא יגע בהן ולא ישתמש בהן כלל:
בכרך אחד. בבת אחת ובענין אחד:
גמ' תני. בתוספתא פ''ב:
משנה: מָצָא סְפָרִים קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בָּהֶן בַּתְּחִילָּה וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְּסוּת מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחוֹשֶׁת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָן אֲבָל לֹא לְשָֽׁחֳקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיטּוֹל הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
כפועל בטל. כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכ' כבידה שהוא עוסק בה ולהתעסק במלאכה קלה כזו:
מתני' איזו היא אבדה. שניכר בה שאין הבעלים יודעין שהוא שם:
רועין בדרך אין זו אבדה. ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם:
רצה בין הכרמים. שמתקלקלים רגליה ואם היה הכרם של ישראל אפי' רועה שם צריך להחזירה מפני אבידת הכרם:
השב תשיבם. אפי' מאה פעמים במשמע. השב הוא מקור ונופל על המעט ועל הרוב:
לא יאמר תן לי סלע. לפי שזה אומר לו אם עשית מלאכתך הי' לך טורח הרבה עכשיו טול לפי מה שטרחת:
אם יש שם בית דין. אם אינו רוצה לבטל ממלאכתו ששכרה מריבה מה יעשה אם יש שלשה בני אדם מתנה בפניהם ואומר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל לטול שכר מועט אם תאמרו שאטול שכרי מושלם אבטל בהשבת אבידה זו:
שלו קודם. ומניח את האבדה:
מצאה ברפת. אע''פ שאינה משתמרת בה כגון שאינה נעולה אלא שג''כ אינה מתעה להרגילה לברוח כגון שאין לה ד' פתחים לארבע רוחותיה:
היתה בין הקברות. והוא כהן אל יטמא לה שהשבת אבדה עשה השב תשיבם וטומאת כהן עשה דקדושים יהיו ולא תעשה דלנפש לא יטמא ואין עשה דוחה ל''ת ועשה או שאמר לו אל תחזור. והאבדה היא במקום שמצוה להחזיר ה''ז לא ישמע לו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שאם אביך אומר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות:
עזוב תעזוב. אפי' מאה פעמים:
הלך וישב לו. בעל החמור:
אם היה. בעל החמור זקן או חולה חייב זה:
מצוה מן התורה לפרוק. בחנם:
אבל לא לטעון. בחנם אלא בשכר:
ר''ש אומר אף לטעון. בחנם ואין הלכה כר' שמעון:
משאוי שהוא יכול לעמוד בו. אבל לא יותר על משאוי שאינו ראוי לו ואין הלכה כר' יוסי הגלילי:
מתני' אחת לשלשים יום. שמתעפשין כששוהין מלפתחן וכל ספריהן היו עשוין בגליון:
בתחלה. מה שלא למד מעולם לפי שצריך להשהותן לפניו:
גוללן. מתחלתן לסופן שיכנס בהן האויר:
אם אין דרכו ליטול. דבר שגנאי הוא לו שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור לא יטול ופטור הוא מהשבת אבידה והתורה אמרה והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:
לא יגע בהן. זהב אינו מתעפש בארץ וכן זכוכית ועוד שהן נוחין להשבר:
אבל לא לשחקן. שלא ישתמש בהן זמן ארוך עד שישחקן:
אבל לא לכבודו. להתנאות בה:
ושוטחה לצורכה. לשלוט ביה אויר שלא תאכלנה עש:
מנערה. מפני האבק:
ולא יקרא אחר עמו. לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע:
לצרכן. לפי שצריך לתתם בקרקע שזו היא שמירתן והן מתעפשין ולפיכך משתמש בהן לפרקים:
הלכה: מָצָא סְפָרִים כול'. תַּנֵּי. מָצָא סְפָרִים קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִל̇ יוֹם. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת גּוֹלְלָן. לֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וִישַׁנֶּה. וְלֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וִיתַרְגֵּם. וְלֹא יִפְתַּח בָּהּ יוֹתֵר מִג̇ דַּפִּין. וְלֹא יִקְרוּ בוֹ ג̇ בְּכֶרֶךְ אֶחָד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחֲדָשִׁים. אֲבָל בִּישֵׁינִים שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. כְּלֵי כֶסֶף מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּצוֹנִין אֲבָל לֹא בְחַמִּין מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁחִירָן. כְּלֵי נְחוֹשֶׁת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּחַמִּין אֲבָל לֹא עַל יְדֵי הָאוֹר מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתָן. מַגְרֵיפוֹת וְקַרְדּוּמוֹת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּרַךְ אֲבָל לֹא בְקָשֶׁה. מַגְרֵיפָה מְקַבֵּל בָּהּ אֶת הַטִּיט וּמַדִּיחָהּ וּמַנִּיחָהּ בִּמְקוֹמָהּ. קוֹרְדּוֹם מְבַקֵּעַ בּוֹ עֵצִים אֲבָל לֹא צִינִּים וַעֲצֵי זַיִת. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ אוֹמֵר בְּמוֹצֵא כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר בְּמַפְקִיד. הַמַּפְקיד כְּסוּת אֵצֶל חֲבֵירוֹ מְנָעֲרָהּ אַחַת לִל̇ יוֹם. וְאִם הָֽיתָה מְרוּבָּה גּוֹבֶה שְׂכָרוֹ מִמֶּנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בחדשים. ממהרין להתעפש מן הישנין וצריך לפותחן אחת לשלשים יום:
מפני שמשחירן. מן העשן א''נ חמין גופם משחירין הכסף:
מפני שמפחיתן. משחקן:
אבל לא בקשה. מפני שהוא פוגמן:
צינים. עצים הבאים מסינ''א וקשים הן וצריך לגור אותן במגירה וכן עצי זית קשין הן הרבה. ובתוספתא גריס אבל לא יבקע בהן לא צנון ולא זית. וצ''ל מפני שמעלין חלודה כדרך הדברים החריפים:
כך אתה אומר במפקיד. שצריך הנפקד ליזהר שלא יתקלקלו וכגון שהלכו בעלים למדינת הים ואין מי שיטפל בו:
ואם היתה מרובה. שהי' טרחתה מרובה שגדולה וכבידה היא שוכר לפועלים וגובה שכרה ממנה:
ויתרגם. לפי שצריך שהות ועיון:
גמ' שלא יאכיל עגל לעגלים מן העגלים שמצא לא יאכיל לו דמי עגל וכלומר שלא יאכילו עד כדי שוין וכדמייתי האי עובדא שזה הי' צריך למכור להאחרים בשביל להאכיל להאחד אלא אם אינו עושה ואוכל מיטפל בהן כמה ימים כל א' כדינו ומכאן ואילך מוכרן בב''ד:
הלכה כר' טרפון בדבר שיש בו סימן. דכיון שיש בו סימן ודאי יבאו הבעלים לחזור אחריו דלא מייאשי מיניה והלכך אם מכרו ברשות הבעלים הוא וחייב באחריותן:
תלמידי חכמים אין צריך ליתן סימן. דבטביעות העין סגי להו ומהימני:
הכל מודין וכו'. כלו' לא נחלקו ר''ט ור''ע אלא בדמי אבדה שמכר אבל אם מצא צרור מעות ויש בהן סימן הקשר וכיוצא בו וצריך להחזיר הכל מודים שלא יגע בהן ולא ישתמש בהן כלל:
בכרך אחד. בבת אחת ובענין אחד:
גמ' תני. בתוספתא פ''ב:
משנה: אֵי זוֹ הִיא אֲבֵידָה. מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ אֵין זוֹ אֲבֵידָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין וּפָרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָֽרְחָה הֶחֱזִירָהּ וּבָֽרְחָה אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים חַייָב לְהַחֲזִירָהּ שֶׁנֶּאֱמַר הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ בֵּית דִּין מַתְנֶה עִמּוֹ בִּפְנֵי בֵּית דִּין. אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין בִּפְנֵי מִי מַתְנֶה. שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. מְצָאָהּ בָּרֶפֶת אֵינוֹ חַייָב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב בָּהּ. הָֽיְתָה בֵין הַקְּבָרוֹת אַל יִטַּמֵּא לוֹ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו הִיטַּמֵּא אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פִּירֵק וְטָעַן פִּירֵק וְטָעַן אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים חַייָב שֶׁנֶּאֱמַר עָזוֹב תַּעֲזוֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה אִם רָצִיתָה לִפְרוֹק פְּרוֹק פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר עִמּוֹ. הָיָה חוֹלֶה אוֹ זָקֵן חַייָב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרוֹק אֲבָל לֹא לִטְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף לִטְעוֹן. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אִם הָיָה עָלָיו יוֹתֵר מִמַּשּׂוֹאוֹ אֵינוֹ זָקוּק לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת מַשָּׂאוֹ מַשּׂאוּי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כפועל בטל. כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכ' כבידה שהוא עוסק בה ולהתעסק במלאכה קלה כזו:
מתני' איזו היא אבדה. שניכר בה שאין הבעלים יודעין שהוא שם:
רועין בדרך אין זו אבדה. ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם:
רצה בין הכרמים. שמתקלקלים רגליה ואם היה הכרם של ישראל אפי' רועה שם צריך להחזירה מפני אבידת הכרם:
השב תשיבם. אפי' מאה פעמים במשמע. השב הוא מקור ונופל על המעט ועל הרוב:
לא יאמר תן לי סלע. לפי שזה אומר לו אם עשית מלאכתך הי' לך טורח הרבה עכשיו טול לפי מה שטרחת:
אם יש שם בית דין. אם אינו רוצה לבטל ממלאכתו ששכרה מריבה מה יעשה אם יש שלשה בני אדם מתנה בפניהם ואומר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל לטול שכר מועט אם תאמרו שאטול שכרי מושלם אבטל בהשבת אבידה זו:
שלו קודם. ומניח את האבדה:
מצאה ברפת. אע''פ שאינה משתמרת בה כגון שאינה נעולה אלא שג''כ אינה מתעה להרגילה לברוח כגון שאין לה ד' פתחים לארבע רוחותיה:
היתה בין הקברות. והוא כהן אל יטמא לה שהשבת אבדה עשה השב תשיבם וטומאת כהן עשה דקדושים יהיו ולא תעשה דלנפש לא יטמא ואין עשה דוחה ל''ת ועשה או שאמר לו אל תחזור. והאבדה היא במקום שמצוה להחזיר ה''ז לא ישמע לו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שאם אביך אומר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות:
עזוב תעזוב. אפי' מאה פעמים:
הלך וישב לו. בעל החמור:
אם היה. בעל החמור זקן או חולה חייב זה:
מצוה מן התורה לפרוק. בחנם:
אבל לא לטעון. בחנם אלא בשכר:
ר''ש אומר אף לטעון. בחנם ואין הלכה כר' שמעון:
משאוי שהוא יכול לעמוד בו. אבל לא יותר על משאוי שאינו ראוי לו ואין הלכה כר' יוסי הגלילי:
מתני' אחת לשלשים יום. שמתעפשין כששוהין מלפתחן וכל ספריהן היו עשוין בגליון:
בתחלה. מה שלא למד מעולם לפי שצריך להשהותן לפניו:
גוללן. מתחלתן לסופן שיכנס בהן האויר:
אם אין דרכו ליטול. דבר שגנאי הוא לו שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור לא יטול ופטור הוא מהשבת אבידה והתורה אמרה והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:
לא יגע בהן. זהב אינו מתעפש בארץ וכן זכוכית ועוד שהן נוחין להשבר:
אבל לא לשחקן. שלא ישתמש בהן זמן ארוך עד שישחקן:
אבל לא לכבודו. להתנאות בה:
ושוטחה לצורכה. לשלוט ביה אויר שלא תאכלנה עש:
מנערה. מפני האבק:
ולא יקרא אחר עמו. לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע:
לצרכן. לפי שצריך לתתם בקרקע שזו היא שמירתן והן מתעפשין ולפיכך משתמש בהן לפרקים:
רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. חַד בַּר נַשׁ פָּתַח פּוּמֵיהּ דְּרַב. וּשְׁמַע דִּדְמָךְ וּבְזַע עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
פתח פומי' דרב. בקטנותו פתח עמו ללמדו תורה ושמע רב שנפטר וקרע עליו כדין רבו:
וחזר ותני. ותניא אידך אפי' נפלן פורק וכו' קשיין אהדדי ומשני הן דתימר וכו' בההוא דמפיל גרמיה שניכר שמעצמו עושה זאת ואידך ברייתא מיירי שניכר הוא שבאונס נופל הוא שהטעין עליו יותר מדאי:
ולא רבצן. שרגיל הוא לרבוץ תחת משאוי:
תני. בתוספתא פ''ב גרסינן כאידך ברייתא אם היה חמורו נפלן פורק עמו אפי' מאה פעמים:
הלכה: אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו כול'. תַּנֵּי. אֵי זֶהוּ רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְּחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַּלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֶאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוּדָה. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא שם סוף פרקין:
כל שפתח לו תחלה. בתורה ללמוד עמו:
כל שהאיר עיניו במשנתו. אפי' האיר עיניו במשנה אחת רבו מקרי וכן פליגי במ''ק פ''ג הלכ' ז' לענין קריעה וכן בהוריות פ''ג הלכה ז' להחיותו קודם:
רב כר''מ. שמענו ממילתיה דרב דלקמן שפוסק כר''מ וכן מדר''י לקמן כר' יודה ומדשמואל כר' יוסי:
שנייא היא. הכא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום והתורה גילתה שאם אמר לו אביו עבור על ד''ת אל ישמע לו:
גמ' בכל אתר את אמר וכו'. אם אמר לו אביו אל תחזיר פריך אמאי אין עשה דכיבוד דוחה ל''ת דלא תוכל להתעלם דאבידה:
משנה: אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידַת אָבִיו וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְרַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ אֲבֵידַת אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשֹּאוּי מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶׁבִי פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. אֲבָל אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שלו קודמת. דאמר קרא אפס כי לא יהי' בך אביון הזהר שלא תהי' אתה אביון:
של רבו קודמת. והוא שיהי' רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו וכן כל הנך רבו דאמרינן במתניתין שקודמין לאביו דוקא ברבו מובהק:
כִּי תִּפְגַּע. יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר. כִּי תִרְאֶה. אִי כִּי תִרְאֶה יָכוֹל אֲפִילוּ רָחוֹק מֵאָה מִיל. תַּלְמוּד לוֹמַר. כִּי תִּפְגַּע. הָא כֵיצַד. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְמִיל. וְזֶהוּ רִיס. עֲזוֹב תַּעֲזוֹב זוֹ פְרִיקָה. הָקֵם תָּקִים זוֹ טְעִינָה. רִבִּי שִמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁפּוֹרְקוֹ מִן הַתּוֹרָה כָּךְ טוֹעֲנוֹ מִן הַתּוֹרָה. חֲמוֹר יִשְׂרָאֵל וּמַשּׂאוּי שֶׁלְּגוֹי דִּבְרֵי הַכֹּל פּוֹרֵק וְטוֹעֵן. חֲמוֹר גּוֹי וּמַשּׂאוּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כְּדִבְרֵי חַכָמִים לֹא פוֹרֵק וְלֹא טוֹעֵן. כְּדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹרֵק וְלֹא טוֹעֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
שיערו חכמים וכו'. וזהו ראיה שיש בה פגיעה:
עזוב תעזוב וכו'. ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לפריקה והא צער ב''ח הוי וק''ו מטעינה אלא ללמדך פריקה בחנם וטעינה בשכר:
כשם שפורקו מן התור'. בחנם כך טוענו בחנם דאי לא כתב רחמנא אלא חדא ה''א לפריקה הוא דאתא:
ד''ה פורק וטוען. דהחמור של ישראל הוא וכתיב גבי טעינה חמור אחיך ומכ''ש לענין פריקא דאיכא נמי צער בעלי חיים:
חמור של עכו''ם והמשאוי של ישראל. תליא בפלוגתא דכדברי חכמים דסברי טעינה בשכר ולהכי כתבי' רחמנא ומשום דס''ל דאי לא כתבי' לפריקה הוי אתי בק''ו מטעינה השתא דכתבה לפריקה ילפינן נמי פריקה מטעינה לענין זה דדוקא של אחיך אבל לר''ש דס''ל תרווייהו צריכי ולא ילפינן מהדדי א''כ מטעינה פטור הוא דאחיך כתיב אבל בפריקה חייב דהאיכא צער ב''ח ומטעינה לא ילפינן:
פגיעה ממש. בסמוך לו:
תַּנֵּי. רוֹבֵץ וְלֹא רָבְצָן. וְחָזַר תַּנֵּי. פּוֹרֵק עִמּוֹ אֲפִילוּ מֵאָה פְעָמִים בַּיּוֹם. הֵן דְּתֵימַר. רוֹבֵץ וְלֹא רָבְצָן. בְּהַהוּא דְמַפִּיל גַּרְמֵיהּ. וְהֵן דְּתֵימַר. פּוֹרֵק עִמּוֹ אֲפִילוּ מֵאָה פְעָמִים. בְּהַהוּא דְאָנִיס.
Pnei Moshe (non traduit)
פתח פומי' דרב. בקטנותו פתח עמו ללמדו תורה ושמע רב שנפטר וקרע עליו כדין רבו:
וחזר ותני. ותניא אידך אפי' נפלן פורק וכו' קשיין אהדדי ומשני הן דתימר וכו' בההוא דמפיל גרמיה שניכר שמעצמו עושה זאת ואידך ברייתא מיירי שניכר הוא שבאונס נופל הוא שהטעין עליו יותר מדאי:
ולא רבצן. שרגיל הוא לרבוץ תחת משאוי:
תני. בתוספתא פ''ב גרסינן כאידך ברייתא אם היה חמורו נפלן פורק עמו אפי' מאה פעמים:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא אֲבֵידָה כול'. מָצָא בָּרֶפֶת אֵין חַייָב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב. בֵּין הַקְּבָרוֹת אַל יִטַּמֵּא. אָמַר לוֹ אָבִיו. הִיטַּמֵּא. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו. אַל תַּחֲזִיר. אַל יִשְׁמַע לוֹ. 9b בְּכָל אָתָר אַתָּ מַר. מִצְוַת עֲשֵׂה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וָכָא אַתָּ מַר. אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא וְאָבִיו חַייָבִין בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא שם סוף פרקין:
כל שפתח לו תחלה. בתורה ללמוד עמו:
כל שהאיר עיניו במשנתו. אפי' האיר עיניו במשנה אחת רבו מקרי וכן פליגי במ''ק פ''ג הלכ' ז' לענין קריעה וכן בהוריות פ''ג הלכה ז' להחיותו קודם:
רב כר''מ. שמענו ממילתיה דרב דלקמן שפוסק כר''מ וכן מדר''י לקמן כר' יודה ומדשמואל כר' יוסי:
שנייא היא. הכא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום והתורה גילתה שאם אמר לו אביו עבור על ד''ת אל ישמע לו:
גמ' בכל אתר את אמר וכו'. אם אמר לו אביו אל תחזיר פריך אמאי אין עשה דכיבוד דוחה ל''ת דלא תוכל להתעלם דאבידה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source