Vayedaber

משנה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם וְאִגְרוֹת מָזוֹן וּשְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִגְלוֹסָּקָּמָּא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה הִיא אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד הַלּוֹוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחֲזִיר לַלּוֹוֶה שְׁלֹשָׁה הַלּוֹוִים מֵאֶחָד יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתֵיו וְאֵין יָדוּעַ מַה טִיבוֹ יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵם עִמָּהֶן סִמְפוֹן יַעֲשֶׂה מַה שֶׁבְּסִימְפוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יעשה מה שבסימפון. והשטר בחזקת פרוע הוא ואע''פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה ולא ביד המלוה אמרינן האמינו הלוה להמלוה ושכח המלוה מליתנו לו והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר בין השטרות קרועים שלו אע''פ שלא נקרע שטר הזה:

ואם יש עמהן סימפון. המוצא בין שטרות שלו סימפון והוא שובר שנכתב על א' משטרותיו:

יהא מונח. בידו עד שיבא אליהו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה:

ואינו יודע מה טיבו אצלו. אם הלוה הפקודו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם:

שלשה הלווי'. ממלוה אחד יחזיר המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפל ואם הוה שלשתן כתיבת יד סופר אחד חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם ולפיכך לא יחזיר:

יחזיר. המוצא ללוה דודאי הוא פרעם ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד ודוקא שהשטרות כבר מקויימים בב''ד אבל אם אינם מקויימים חיישינן דילמא שלשה המלוים לקיומינהו הוליכום אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר אבל לאחר שקיימו אותם אין לחוש שמא נפלו מיד הסופר דלא משהי אינש קיומיה בידא דספרא:

אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה א' הן שלוה משלשה בני אדם:

הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא שהכלי סימן הוא כשיאמרו הבעלי' בכלי פלוני מצאת אותם וכן תכריך ואגודה סימן הוא:

ואגודה. מושכבי' זה על זה ארכו של זה על ארכו של זה ואח''כ כורכן ביד:

תכריך של שטרות. שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בתוך זה:

בגלוסקמא. כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהן:

מצא. שטרו' בחפיסה חמת של עור קטנה:

שטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם ומשכתבו אינן יכולין לחזור בהן:

ואגרת מזון. שקבל עליו לזון את בת אשתו א''נ שכתבו ב''ד הורדה בקרקע שימכור למזון האשה והבנות:

ומיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון ואינה צריכה גט וכותבין בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה:

מתני' אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה ברובו:

שְׁטָר שֶׁלָּוָה בוֹ וּפְרָעוֹ לֹא יַחֲזוֹר וְיִגְבֶּה בוֹ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכָא אַתָּ מַר. אֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. וְהָכָא אַתָּ מַר. אִם זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹ בַיּוֹם יַחֲזִיר. אָמַר לֵיהּ. אָדָם מָצוּי לִלְוֹת וְלִפְרוֹעַ לְבוֹ בַיּוֹם. וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִפְרוֹעַ וְלִלְוֹת לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הוּא הַזְּמָן וְהֵן הָעֵדִים וְהוּא הַמִּלְוָה מָהוּ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. אָמַר לֵיהּ. 5b בְּשֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. בְּשֶׁלֹּא חָֽתְמוּ הָעֵדִים עַל אוֹתָהּ הַמִּלְוָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שטר שלוה בו וקרעו. והוא רוצה לחזור וללות ממנו על זה השטר:

לא יחזיר ויגבה בו. כלומר אינו חוזר ולוה ממנו על מנת לגבות בו מן הלקוחות כדמפרש טעמא:

מפני מרע כוחן של לקוחות. מפני שהוא רוצה להרע כחן של לקוחות ולטרוף מהן בכח שטר זה ושלא כדין הוא דכשפרע לו חוב הראשון כבר נמחל שיעבודו של השטר ואין בו כח לגבות מהן:

ואפי' לבו ביום. בו ביום שנכתב ולוה ופרע בו ביום אינו יכול לחזור וללות ממנו באותו יום עצמו על סמך זה השטר:

הכא את אמר אפי' בו ביום. אלמא עביד אינש דפרע ביומיה דלוה והכא את אמר לעיל דקאמר בשם ר' יוחנן אם היה זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ולא חיישינן דפרעיה ביומיה וקשיא דר''י אדר' יוחנן:

ואין אדם עשוי וכו'. אבל וכי אין אדם עשוי לפעמים כשהוא פורע ובו ביום אם יזדמן לו אחר כך איזה סחורה חוזר ולוה בו ביום הלכך איצטריך ליה לר' יוחנן למימר דאי איתרמי הכי אינו חוזר ולוה על אותו השטר בעצמו:

ר' חגיי בעא קומי ר' יסא. על עיקר דיניה דר' יוחנן הקשה לו והלא הוא הזמן בעצמו והן העדים והוא המלוה ומהו מפני מרע כחן של לקוחות איכא הכא ולא יהא אלא החוב הראשון דג''כ מאותו הזמן בעצמו הי' טורף מהן ואין כאן הורע כחן דהא בדין טורף מהלקוחות:

בשלא נשתעבדו נכסים. בפעם השנייה לא התנה עמו בפירוש שישתעבדו לו נכסיו והשתא מרע הוא כחן של הלקוחות דטורף מהן בכח שיעבוד שנכתב ממלוה ראשונה וזה כבר נמחל:

ויש אומרים. דהכא מיירי בשלא חתמו עדים עדיין על אותה המלוה ראשונה שלא הספיקו לחתום עד שפרעו בו ביום ועכשיו כשחוזר ולוה ממנו מצוה הוא להעדים לחתום ואין זה מלוה בעצמה שראו העדים ולפיכך לא יחזור ללות על אותו השטר:

א''ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום. בתמיה בודאי אין דבר זה מצוי ושכיח שילוה ויפרע בו ביום הלכך קאמר לעיל דלא חיישינן מסתמא להא לפי שאינו דבר מצוי:

הלכה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ כול'. מְנַיִין לְיִיאוּשׁ בְּעָלִין מִן הַתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וגו'. אֶת שֶׁאָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ אָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אֵין אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. יָצָא יִיאוּשׁ בְּעָלִין שֶׁאָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:

כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:

את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:

את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:

ואת שאינו אבוד לו וכו'. כלומר שאינו אבוד ממנו לבדו אלא שאבוד ממנו ולכל האדם וכגון אבדה ששטפה נהר שאין אדם מצוי לחזר אחריה ומסתמא נתיאשו הבעלים הימנה ואם מצאה אחד אינו חייב להכריז והרי היא שלו:

אשלי דיינים שבגליות. איידי דאיירי באישר הדיינין והוא לשון חיזוק ותוקף נקט נמי להא דר' חמא דהי' רגיל לומר אשלי דיינין החזקים והגדולים שבגולה ומלשון אשלי רברבי הוא הם הגוזלי דיינין שבארץ ישראל מלשון גוזליו ירחף גוזלים ובני יונה וכלומר תקיפי דייני דגולה הם הקטנים שבא''י וכעין דאמר בפ''ו דנדרים חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבח''ל:

גמ' אם היה אישר הדיינין. לפרש המתני' קאי הא דקתני וכל מעשה ב''ד היינו אישר הדיינים קיום השטר וע''ש שכותבין ואשרנוהו וקיימנוהו נקרא אשרתא דדייני כדאמרינן פ' הכותב דף פ''ה ע''א וסבר ר' ירמיה דכל היכא דשטר מקוים לא חיישינן מידי ויחזיר למלוה:

משנה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז. אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ מָצָא פֵירוֹת מְפוּזָּרִין מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְגִיזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כריכות. עמרים קטנים. מאלמים אלומים מתרגם בירושלמי מכרכן כריכן:

ברשות הרבים. שהכל דשין עליהן ואפי' היה בהן סימן נפסד:

ועגולי דבילה. אין בהם סימן:

וככרות של נחתום. כל ככרות הנחתומין שוין הן אבל של בעל הבית יש להם סימן:

וחתיכות של בשר. כשנוהגין לעשות החתיכות שוין במשקל:

הבאות ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה ולאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:

ואניצי פשתן. רישט''א בלשון אשכנז ובלע''ז פופי''ר:

ולשונות של ארגמן. צמר צבוע ארגמן וסרוק ומשוך כמין לשון:

מתני' אלו מציאות. מצא פירות מפוזרין. דמסתמא ידעו הבעלים מהן שנפלו ממנו וכיון שאין בהם סימן ודאי נתייאשו והפקר הן וכן במעות מפוזרות והיינו טעמא דכולהו דחשיב במתני':

רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. סִימְפוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי מַלְוֶה פָּסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. הָא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כָּשֵׁר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין סִימְפוֹן כָּשֵׁר עַד שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי הַלֹּוֶה. וְהָא תַנִּינָן. שֶׁלֹּא פִיקַּדְנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֶּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. הָא אִם נִמְצָא פָרוּעַ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן הָדָא דִייַתֵיקֵי. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לְפַגֵּם דִייַתֵיקִין שֶׁלּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך שנים אוחזין

תיפתר. לההיא מתני' כגון הדא דייתיקי ושלא מצינו דקאמרי בשטר צוואה הוא שאם מצאו בשטר צוואה כן היינו סומכין עליו אע''פ שלא ציוה להם בפירוש לפי שאין אדם מצוי לפגום בדייתיקין שלו ובודאי אמת הוא:

והתנינן. בסוף פרק כל הנשבעין גבי שבועת יתומין שנשבעין שלא פיקדנו אבא ושלא מצינו וכו' דמשמע הא אם נמצא פרוע הוא וסמכינן עליו:

הא מתחת ידי אחר כשר. לשון בעיא הוא אם דוקא קאמר שיצא מתחת ידי מלוה אבל אם הוא יוצא מתחת ידי אחר כשר הוא או לא וקאמר ר' יצחק דלעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה וכלומר אם הוא בכתב ידי הלוה אע''פ שיוצא מידי המלוה כשר הוא ודקאמר בכתב ידי מלוה פסול ה''ט דחיישינן דלמתעסק בעלמא כתבו וא''כ אפילו יוצא מידי אחר לאו כלום הוא שאני אומר זה האחר מצאו אבל אם הוא בכתב ידי הלוה ומונח בין שטרות המלוה כשר הוא דנראין הדברים שלאחר שפרעו כולו או מקצתו כתבו והאמינו להמלוה שיהא מונח תחת ידו:

סימפון שיצא מתחת ידי מלוה. שנמצא בין שטרות המלוה שובר על א' משט''ח שלו והוא בכתב ידי מלוה פסול ואין הולכין אחריו שאני אומר למתעסק בעלמא כתבו שראה שטרותיו והכין לו שובר שאם יפרע לו הלוה יהא מוכן בידו ליתן לו:

רַב הַמְנוּנָא אָמַר. נִכְתְּבָה אוֹנוֹ בְּאֶחָד בְּנִיסָן נִיתַּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן צְרִיכִין לִכְתּוֹב. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְנוּ כְתָב בְּאֶחָד בְּנִיסָן כֵּן נִגְמַר שֶׁיִּתֵּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נכתבה אונו בא' בניסן. שטר שכתבוהו בא' בניסן וכסף הלואה לא ניתן עד עשרה בניסן צריכין לכתוב כך בשטר אע''פ שנכתב הוא בא' בניסן כן נגמר והותנה ביניהם שיתן לו הכסף בעשרה בניסן כדי שלא יהיה מוקדם:

הלכה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם כול'. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אִם הָיָה אִישֻּׁר 6a הַדַּייָנִין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. אַשְׁלֵי דַייָנִין שֶׁבַּגָּלוּיוֹת גָּזְלֵי דַייָנִין שֶׁבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:

כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:

את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:

את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source